נקודה שבועית פרשת "חוקת" ה'תשע"ז

בפרשת השבוע נחרץ דינם של משה ואהרן בעניין כניסתם והבאתם של בני ישראל אל ארץ ישראל.

העם בא בתלונות למשה ואהרן שאין להם מים לשתות והם כועסים על עצם הליכתם במדבר הקשה. משה ואהרן פונים בתפילה באוהל מועד שיעזור להם. ה' נותן להם פיתרון בדמות דיבור אל הסלע שממנו יצאו מים לעם.

והנה מה שקרה: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם."

משה ואהרן לא עושים במדויק כדברי ה', ובמקום לדבר אל הסלע משה מכה אותו. אולם אם נבחין היטב נראה שמשה מוסיף עוד שלש מילים בטרם עושה זאת: "שמעו נא המורים".

המהר"ל מפראג בספרו גור אריה מסביר שמשה נענש על הכאת האבן ובגלל שפנה כך אל העם. לדעת המהר"ל שני החטאים הללו הם אחד ויסודם אחד והוא הכעס.

מי שבוטח באמת בה' יש בו הרבה ממידת השמחה, אך באירוע הזה התגברה על משה מידת הכעס והרוגז. ניתן לראות זאת לפי המילים "שמעו נא המורים" ולאחר מכן שמשה ואהרן בחרו להכות בסלע. אי אפשר שיהיה כעס במקום שבו קיימת אמונה. 

האמונה היא מידה שמולידה שמחה ולכן אמר להם ה' "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" - אם הייתם פועלים באמונה הייתה נמשכת מפעולתכם גם שמחה למעשה דבר ה' וקדושה לישראל שרואים את השמחה שנובעת מתוך האמונה. 

לכן יש כאן שני חטאים שמקורם בכעס שמעידים על חוסר באמונה. 

דברי המהר"ל דומים לדעתו של הרמב"ם שגם סובר שמשה נענש על הכעס, אלא שלפי הרמב"ם הפגם הוא במידות ואילו לפי המהר"ל הפגם הוא באמונה. במקום שיש אמונה גדולה אין מקום לכעס כי שם יש שמחה גדולה וזה היה חטא משה. 

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ט סיון ה'תשע"ז

 אין אדם אחד בעולם שלא נאלץ להתמודד עם ביקורת שלילית ותלונות על מעשיו מגורמים שונים שסביבו.  הכוח שניתן בנו הוא לבחור האם הביקורת לטובתנו או לא וכיצד לפעול.

   אתה והם ואהרן מחר )טז, טז(. סופי התיבות הללו - המן. כתב רבנו אפרים: שבא לרמוז כי המן וקורח שווים במחלוקתם, זה נלחם עם משה שהיה גדול הדור וזה נלחם עם מרדכי שהיה גדול הדור, זה מת בירידה לתוך האדמה וזה מת בעליה שתלאוהו על העץ למעלה מן האדמה.

   בוקר ויודע ד' את אשר לו (טז, ה). בבוקר ניכר מי שהוא מלגיונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי בלילה נעורים גם אנשים שאינם מהוגנים, אבל בבוקר אינם משכימים רק אותם אשר לבבם בוער לעבודת הבורא ית"ש, ומתגברים כארי לעשות רצון אבינו שבשמים, ועל כן מי שקם בבוקר נראה וניכר שהוא ירא שמים (. כ"ק אדמו"ר מהר"א ט"ב מסאטמער שליט"א)

     בוקר וידע ד' (טז, ה). בוקר לש' ביקור, היינו האיש אשר הוא מבקר את עצמו, אשר הוא ממארי דחושבנא ועורך חשבון נפשו היכן אוחז הוא בעולמו,  הוא אשר יהיה "יודע ה' ('". על ישראל שלום)

     בנוהג שבעולם, הדיוט העולה לגדולה, מיד הוא מוריד מגדולתם א?? ראשי העם ונכבדיו שהיו לפניו. לעומת זה, מגביה הוא שפלים, הדיוטים שכמותו, שיהיו כפופים לו וסרים למשמעתו. לא כן דרכו של אדם גדול שנעשה מנהיג על הצבור הוא נוהג כבוד בזקני העם וחכמיו ואינו נושאי פנים להדיוטים הקופצים בראש. וזה שאמר משה, לא חמור אחד מהם נשאתי, לא העלתי אף אחד הדומה לחמור, ולא הריעותי את אחד מהם, היינו המיוחד שבהם, לא קיפחתי אף אחד מטובי העם, להורידו מגדולתו. (הרבי ר' שמעלקע מניקלשבורג זי"ע)

     במקום לאלף את הקיבה בתעניות מוטב לאלף את הלב.

     בקידושא רבה בשבת פרשת קרח תשכ"ד, אמר כ"ק האדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל, אודות דברי רש"י ז"ל "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו", והעיר "זה היה כל החיסרון שלו שהיה פיקח מדי, אלא צריכים ללכת בתמימות". )מאיר החיים, ח"ד, ע' רכ"ד(

     ויקח קרח (טז, א). "ויקח", אם האדם לוקח לעצמו מדרגות גבוהות בפעם אחת ולא הולך לאט לאט ממדרגה למדרגה, אזי ההבטחה הוא, "קרח" שיהיה לו רפיון ויבוא לקרירות ח"ו. (היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע)

ויאמר ה' אל משה לך אל העם וכו' והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר כל הנוגע בהר מות יומת (יתרו -י ,יט )יב (פנינים – שבועות)

     כל הלומד את הפסוקים הללו המתארים איך ובאיזה אופן אמר הקב"ה להכין את עם ישראל לקבלת התורה, ישים לב, שהקב"ה נתן ציווי מיוחד ש ( חוזר על עצמו מספר פעמים) למשה רבנו שיזהיר את עם ישראל לבל יקרבו להר, וגם נתן לכך הוראה מיוחדת "הגבל את ההר", וכן מזהירה התורה: "כל הנוגע בהר מות יומת" ", לא תיגע בו יד, כי סקול יסקל או ירה יירה וכו "' ", והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן ייפרץ בם ". ולכאורה צריכים להבין מה פשר האזהרות וההקפדות בדבר זה באופן נחרץ כל כך יותר משאר כל הדברים ? אלא, שמעתי מהמגיד הנודע הגה"צ רבי אהרון טוייסיג שליט"א לתת הסבר מיוחד לכך,

     בהקדם סיפור שאירע בישיבתו של הסבא מקלם זי''ע : בישיבתו של הסבא מקלם הייתה מוקמת גדר סביב בנין הישיבה,  והבחורים שהגיעו מידי יום לבנין הישיבה, היו צריכים לעשות עיקוף קטן בכדי להגיע לפתח בנין הישיבה. יום אחד, מביט הסבא מקלם מחלון ביתו, שהיה מול בנין הישיבה, ורואה את אחד הבחורים מתקרב לבנין,  אך במקום לעקוף, החליט לקצר ולקפוץ את הגדר וכך לחסוך את העיקוף . הביט בו הסבא ושמר זאת לעצמו. אך למחרת שוב נשנה אותו מקרה, וביום השלישי שוב קרה מקרה זה . נכנס מיד הסבא לתפילת שחרית, ולאחר התפילה, הורה לבחור לקחת את חפציו ולעזוב את הישיבה, מקומך אינו כאן! פסק . כששמעו זאת בני הישיבה ורבניה , נדהמו לשמוע על העונש החמור שנענש אותו בחור והכל התלחשו : מי יודע איזה עוד דברים שאינם ידועים, גרמו לעונש כל כך חמור!... כששמע זאת הסבא מקלם, נכנס אל היכל הישיבה ועלה על הבימה ופתח בקולו: לא! אין פה עוד שום סיפורים לא ידועים, וכל מה שלוחשים אין זה אמת כלל! אלא מה כן?... המשיך הסבא ואמר: כשאני ראיתי את הבחור הזה קופץ את הגדר פעם אחת, שנייה, שלישית, הבנתי שבחור זה כבר עבר הרבה איסורים "! אם בחור קפץ גדר אבנים אחת, מי יודע כמה גדרים וסייגים בעבודת ה' הוא כבר עבר!"... והמשיך להסביר, כשאדם עושה ועובר על משהו שיגרתי שכולם עושים מידי יום, כגון דבר זה לעשות עיקוף קטן, והולך ומשנה ממה שכולם עושים, סימן שבעוד דברים, הרבה יותר נשגבים, אינו פוחד לשנות ולעשות דין לעצמו . אם אדם עושה קיצורי דרך, מי יודע עוד כמה "קיצורים" הוא מרשה לעצמו!...

     ואכן לאחר זמן מה הובררו הדברים וראו שהסבא מקלם צדק בשולחו את בחור זה מן הישיבה . ועל פי זה הסביר הגר"א טויסיג ואמר: מובן למה הייתה כל כך ההקפדה בהר סיני על כך שלא לעלות להר ולא לפרוץ את הגדר, כי כשהקב"ה הולך לתת את התורה והחוקים והמשפטים, הגדרים והסייגים, רצה להמחיש לפנינו עד כמה הם חמורים פריצת גדר גשמית , כי אם אדם משנה מהליכות עולם וסדרים רגילים, יכול הוא בקלות גם לפרוץ גדרים וסייגים של התורה הקדושה...

יצחק אלחנן שמאלה!!!  )ממשנתה של תורה(

     לקראת יו"ט קבלת התורה, נביא בשביל לעורר לב העם לשאיפות ולגדלות כפי שנוהג לספרו הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א מידי שנה במחנה "בני תורה" במתק שפתיו ובלשונו הנודעת לתהילה:

     יצחק אלחנן בן ארבע, בן חמש. יצחק אלחנן הולך לחיידר, ההורים משתדלים ומתפללים, לא מונעים דבר. הם הולכים ומבחינים שישנם מעט קשיים, ה"ראש"  לא כל-כך מבריק. יצחק אלחנן עולה כיתה ועוד כיתה, הקשיים גוברים; עושים ככל שניתן. יצחק אלחנן חוגג "בר מצוה", מלמדים אותו היטיב את הדרשה,  איכשהו הבר מצווה עוברת, והוא נכנס לישיבה קטנה, צולח שלש שנים בקושי רב ועולה לישיבה גדולה. קשה לו ליצחק אלחנן, ההורים עוזרים לו, מצמידים לו "אברך", ילד טוב הוא יצחק אלחנן. משתדל מאוד.  יצחק אלחנן בן תשע עשרה, בן עשרים. מתקבצים להם כמה "יועצים" וממליצים להורים: הבן שלכם, כנראה, לא כל-כך מוכשר, הוא לא "בנוי" ללימוד תורה, לא נורא, הוא יהיה איש טוב, יתפרנס ביושר מעמל כפיו. הוא כמובן ימשיך לצעוד בדרך הטובה בה חונך, הוא יהיה יר"ש ותומך תורה הוא יהיה איש טוב.

     יצחק אלחנן יוצא אל שערי החיים, לא היה דבר טוב במקומו שלא היתה ידו בו:  חברת גמ"ח; חברת משניות; חברת חיי אדם; חברת עין יעקב; חברת תהילים;  יצחק אלחנן היה פוקד כל נזקק ונצרך וממילא מחסורו. וכשהגיע לעונת "האיש מקדש" נשא לאישה את זוגתו הצדקת ויחד המשיכו בכ?? מפעליהם הטובים. נולדו להם בנים ובנות צדיקים וצדיקות כולם בני עליה, לומדי תורה. מהם ת"ח מופלגים, נולדו נכדים וגם נינים יצחק אלחנן בן שישים, בן שבעים, בן שמונים. הגיעה עת "כל האדם" וסביב מיטתו כל ידידיו מכריו ובני משפחתו, כל העיירה זועקים ביחד "שמע ישראל" ויצאה נשמתו באחד.

     יצחק אלחנן עולה למעלה, צועד בצעדים מאוששים לעבר שולחנו של מקום , והנה בצד שמאל דלת צרה: "מה זה שם?" הוא פותח חרך צר ורואה אש מתלקחת "אוי גהינם!" הוא בורח. מה ליצחק אלחנן עם גיהינום? יצחק אלחנן נזכר במטען היקר שהוא נושא איתו אוצרות של מצוות ומעשים טובים, זרע ברך ה '. הוא ניגש לצד ימין חיוך על שפתיו, פותח את הדלת, מכניס רגל ועוד רגל ועניו רואות צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. עיני יצחק אלחנן אורו: זה המקום!  מבקש רבי יצחק אלחנן להיכנס פנימה, ולפתע הוא שומע כרוז צועק ומכריז : "יצחק אלחנן שמאלה"!--- שמאלה?! כנראה זו טעות; יצחק אלחנן רוצה להמשיך לפנות ימינה, אך כמו כח תופס אותו בעורפו, הכרוז אינו מרפה: "יצחק אלחנן שמאלה"!---  יצחק אלחנן כבר לא מחייך: מדוע שמאלה? הן הרבה מעש"ט עשיתי בימי חיי, לא הרעתי לאיש?! והוא נענה: אכן, מעשים טובים רבים בידיך, ידענו צדקותיך:  אבל יצחק אלחנן, ר - צ - ח - ת ! - את מי רצחתי? אני כל ימי עסקתי בלהחיות בני אדם במטותא מכם, מעולם לא רצחתי. אך הם, הדיינים של מעלה בשלהם: יצחק אלחנן, ר-צ-ח-ת! - את מי? והוא נענה: את רבן של כל בני הגולה הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור ! אתה צדיק, עשית הרבה מעש"ט. אבל רצחת! רצחת את הפוטנציאל שלך את ה"בכוח" שלך את מה שהיית מסוגל להיות. מהיום שהתייאשת מלהשתדל ולהתאמץ, מהיום שהפסקת לשאוף, רצחת! אין שום ברירה, לך שמאלה! יצחק אלחנן פונה שמאלה בגו שפוף ובדמעות מתוך הבנה וקבלת הדין. מבין שבצד ימין יושבים אלו ששאפו, אלו שהתאמצו, אלו שלא התייאשו, אלו שלא נשברו ומיצו את כל כוחותיהם, הם יושבים שם עם החזון איש ור' חיים עוזר על יד אביי ורבא והתנא הקדוש רבי עקיבא ליד משה רבנו וכל הצדיקים, שכל ימיהם התאמצו ושאפו!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "דברים" ה'תשע"ה

כרגיל, גם השנה, פרשת "דברים", הפותחת את חומש "דברים", נקראת בימי האבל של תשעת הימים, והשנה אף נקרא אותה ממש בתאריך ט' באב.

ימים אלה של בין המצרים ובטח הימים האחרונים מאז ראש חודש אב, אלו ימים של חשבון נפש פרטי ולאומי על מצבנו כבני אדם כלפי חברנו, כחברה כוללת וכעם, ולהיזכר ולהבין כיצד הביאה אותנו שנאת החינם לחורבנו של בית המקדש וללמוד ולדעת כיצד אנו צריכים בכל יום ויום לשוב ולתקן את דרכנו ולהרבות בכל יום ויום באהבה זה כלפי זה.

גם בפרשת השבוע,שבה נפתח הנאום הארוך של משה, שנמשך לאורכו של החומש,פותח משה בתוכחה אל עם ישראל,ובה הוא מספר להם על הליכתם במדבר ועל כל הניסים שעשה עבורם ה' שם, ואת כל אשר ארע להם, ולמרות כל אלה הם סירבו לשמוע בקול ה' ולהאמין בו, ולאורך כל הדרך הרבו בתלונות על הנהגתו של ה' והדרך שלו.

התוכחה פותחת במצווה שציווה אותם ה' שיעלו לארץ ישראל ויירשו אותה כי היא הנחלה שהובטחה לאבותיהם.

משה מזכיר להם את ימי מינוי השופטים עוד בימי יתרו, כדי שיוכלו להיכנס לארץ כשהצדק שורה בתוכם.

והנה, כשהתקרבו אל גבולות הארץ חלה אצלם נפילה באמונתם בה', והתרבו בהם הספקות האם יכולים לסמוך על ה' וביקשו לשלוח מרגלים כדי להפוך את הארץ, וכשתשובת המרגלים לא הייתה טובה הם החלו למרוד וסירבו לעלות לארץ ישראל.

והוכיח אותם משה גם על מרים אחותו והודיע להם שרק הדור שאחריהם הוא זה שיזכה להיכנס אל הארץ הקדושה.

וגם כשניסו להתחרט על דרכם ויצאו להילחם במלחמות הם נפלו והוצרכו לסור מהמקום שבו היו מיועדים להיכנס שם אל הארץ ומסעם התארך.

כל זאת אמר להם משה כדי לעורר אותם. להזכיר להם שלא התבוננו בכל הטובות שעשה להם ה' ואת כל חסדיו, ולכן הזהירם שתהיה האמונה שלהם בו שלימה וירבו בו את ביטחונם ורק כך יזכו שיקיים בהם ה' את הבטחתו.

כך אנו בימים אלה צריכים לזכור היכן עמדנו לפני כאלפיים שנה וללמוד מכך את תיקון הדרך כדי שנוכל כולם ביחד להתקדם מזיכרון בתי המקדש הקודמים אל בניית בית המקדש הבא.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת קורח ה'תשע"ה

חומש במדבר הוא חומש שמרובה במשברים וסיבוכים שעוברים על עם ישראל, אולם המשבר שנגלה לפנינו בפרשת השבוע, פרשת ״קורח״, הוא הקשה ביותר.

ההתקוממות שקשורה לקורח היא החמורה ביותר בתלונות ובמרידות שהיו עד כה.

זו התמרדות שבאה כמו גלי הים הבאים גלים גלים: קורח, דתן ואבירם, מאתים וחמישים איש וכנראה שהצטרפו אליהם עוד קרובי משפחה ובני בית.

כל גל שכזה היה בעל מטרה משלו, אבל כולם הצטרפו להתקפה נגד ההנהגה של משה ואהרון ובעקיפין נגד ה׳.

לאחר ההתקפות האלו שפשוט התנפצו להן כמו גלים בשובר גלים, באים עונשים בזה אחר זה: פי האדמה שנפתח, שריפת מאתים וחמישים האנשים ובסוף העונש החמור - מגפה.

לאור העונשים הללו והתוצאות שלהם בדמות ארבע עשרה אלף ושבע מאות מתים מלבד המתים על דבר קורח, אנו עדים לחומרה הרבה של המעשה והן לחומרת העונש וצורתו שהיא בלתי שגרתית ונבראה רק למקרה זה בלבד.

המאפיין הנוסף של טענת קורח, שהיא לראשונה טענה רעיונית - רוחנית ולא טענה חומרית.

זו אינה דרישה לבשר או מים אלא רצון לקדושה בלבד.

זו הפעם היחידה שמחלוקת פורצת לכאורה על בסיס רוחני, גם אם ברור לנו שהמניעים אחרים לגמרי.

מחלוקת קורח ועדתו עם משה היא השיא בסדרת הטענות והמרידות מכל אותם הבחינות שהזכרנו קודם ואחריה אין עוד מרד בהיקף וברקע כזה.

המשברים הבאים שיהיו, יגיעו על רקע חומרי, שוב כמחזור למים ובשר.

שבוע שעבר משבר המרגלים, והשבוע משבר קורח, הם המשברים הקשים שמחדלים את העם שפניו אל ארץ ישראל.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

נקודה שבועית פרשת "בהעלותך" ה'תשע"ה

המשנה בפרקי אבות אומרת: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". 

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך",נוכל לראות עד כמה המשנה הזאת מציאותית.

בני ישראל, בהלכם במדבר,איבדו את הזיכרון של כל מה שארע להם במצרים,ואת כל העבדות הקשה בה הם היו שרויים שנים רבות ומתלוננים בפני משה על חוסר הבשר הקיים במדבר לעומת מה שאכלו במצרים.

משה, שלא יכול לשאת את בכי העם , פונה בבקשה אל ה' שיעזור לו בטענה שאינו יכול לשאת לבדו את טענות העם. 

ה' מבקש ממשה שימנה סביבו 70 אנשים מזקני העם שיישאו יחד אתו בהנהגה ויקבלו גם הם את תלונות העם, ובמקביל נותן ה' לבני ישראל בשר במשך 30 ימים ברציפות כדי שיימאס להם אכילת הבשר.

תאוות הבשר של העם הביאה עליהם עונש מה' ורבים מהם מתו במקום ההוא ולכן נקרא המקום הזה "קברות התאווה", אותם מתלוננים הביאו על עצמם לצאת מהעולם. להתנתק מדרכו של עם ישראל.

מיד לאחר האירוע הזה התרחש מקרה בין מרים ואהרן לבין משה כאשר השניים דיברו על משה שלקח אישה כושית, והיה בדיבור זה של מרים אל אהרון לשון הרע על אחיהם משה, אך הוא הראה להם וגם לנו את ייחודו כאדם, כאח וכמנהיג והבליט את תכונותיו החזקות והנעלות, ובעיקר את מידת הענווה שהיתה כל כך בולטת אצלו והוא פשוט שתק ולא הגיב על מעשה אחותו ואחיו.

משה התרחק כמו מאש ממידות הקנאה והכבוד. אמנם גם מרים ואהרון היו במדרגת נבואה כמוהו אך הם לא מבינים את מעשה משה נכון ובאותו הזמן רואים בו בעל גאווה ולכן מדברים עליו ומפקפקים בעליונות הנבואה שלו לעומתם.

משה מראה לנו לאורך הפרשה, הן במאבק מול העם והן בסכסוך המשפחתי שהוא מרומם מעל כל אדם.

משה האיש והנביא גדול מכל מעשה ומכל מצב שיביא אותו לנפילה והוא מוציא לפועל את אמתותה ונצחיותה של התורה ומלמד אותנו כיצד ראוי וצריך להתנהג.

מידת הענווה שלו, הסבלנות, ההתרחקות מכל סממן של כבוד וגאווה הם שמביאים אותו ליכולת כה גבוהה של הנהגת העם! 

שבת שלום ומבורך! 

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

  

נקודה שבועית פרשת "חוקת"

פרשת חוקת לכאורה נמצאת רק בתחילתו של החלק השני של חומש במדבר אלא שבפרשה זו אנו מתחילים לקרוא את החלק השלישי של הליכתם של ישראל במדבר לקראת הכניסה לארץ ישראל. החלק הראשון היה בפרשות הראשונות שעסקו בעיקר במפקדים ובחנוכת המשכן וזמנם היה בשנה הראשונה להליכה במדבר. החלק השני התחיל באמצע פרשת "בהעלותך" עד לפר שה שלנו, פרשת "חוקת", ועסק בעיקר בתנועה ערה ותוססת עם הרבה אירועים במדבר. זמן התקופה הזאת ארך למעשה את רוב ההליכה של בני ישראל במדבר, כ - 38 שנים אך בפועל אנו לא קוראים הרבה אודות הזמן הממושך הזה. החלק השלישי של ההליכה מגיע באמצע פרשתנו עם הבשורה על מות מרים בשנה הארבעים להליכתם במדבר ותלונות ישראל על מחסור במים. במהלך הליכתם במדבר מתלוננים בני ישראל פעמיים על צורך במים: בתחילת המסע ברפידים, וכאן בפרשה לקראת סיום ההליכה כשהם בקדש שבמדבר צין. שני המקרים על אף הדמיון בתלונה למים שונים זה מזה וכך גם בעונש. ברפידים משה נצטווה להכות בצור לאחר שאסף איתו את זקני ישראל וכאן משה נקרא עם אהרון לדבר אל הסלע כדי להוציא מים, אך הם לא קיימו את הציווי במדוייק ומשה היכה את הסלע ונענש על כך עונש חמור, אי כניסה לארץ ישראל, וכך גם נענש אהרון אחיו. ניתן להבחין שברפידים ובשאר תלונות העם בזמן ההליכה במדבר פנה העם אל ה' בכעס וטרוניה. כל פניה שנעשתה אל אהרון ומשה למעשה היתה מכוונת אל ה' על כך שהוציא את אותם ממצרים. נוצר פה רושם שהתלונות נעשו כשגרה בפיהם ולא משנה אם הם זכרו מה היה במצרים או אם הם מתגעגעים אלא זו חזרה על הדברים ששמעו מאבותיהם דור יוצאי מצרים. בפרשה שלנו העניין שונה. עכשיו התלונה לא מופנית לה' אלא למשה דווקא: "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרון, וירב העם עם משה ויאמרו לאמרו ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה', ולמה הבאתם אות קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו" - ומתוך כך בהמשך המקרה הזה לא העם הוא שסופג את העונש על כפיות הטובה שמאפיינת אותו לאורך כל הדרך אלא דווקא המנהיגים, משה ואהרון, שנענשים על שינוי מסויים של הפעלת הנס שרצה ה' לעשות, שתפקידו היה להיות מופת חינוכי לעם. המנהיגים, משה ואהרון, על אף העונש הסופי שלהם, לא זונחים את העם וממשיכים לעמוד בראשו עד שתגיע שעתם להעביר את התפקיד לממשיך הבא אחריהם. נלמד מכאן שככל שגדולתו של האדם תעלה במרום התפקיד והמעלה הוא מראה שהוא רק כלי לביצוע רצון ה' בעולם, ואם ייקרא להחלפתו, מכל סיבה שהיא, הוא יפנה את מקומו לבא אחריו וקיום העם והנהגתו תמשך על ידי אחרים. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי אתר : חוויית השבוע שלי http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ להצלתם וחזרתם הביתה של החטופים והצלחת ושמירתם של חיילי צה"ל ומערכת הביטחון במשימתם. לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס ושמואל פולק שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם