‏הצגת רשומות עם תוויות בשר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בשר. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 8 ביוני 2017

נקודה שבועית, פרשת "בהעלותך", ה'תשע"ז

חז"ל כתבו בפרקי אבות "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". חז"ל ראו בתאווה מידה בעלת כוח השפעה גדול מאוד, כזה שיוציא את האדם מהעולם.
בפרשתנו, פרשת "בהעלותך", נופלים בני ישראל במידה זו.
בני ישראל בהליכתם במדבר הרבו להתלונן.
תלונתם השניה בפרשה באה בתחום האוכל: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר, זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת-הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר-נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת-הֶחָצִ֥יר וְאֶת-הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת-הַשּׁוּמִֽים".
הם זוכרים רק את הדגה שאכלו במצרים בחינם אבל שוכחים את הסבל ושאר הצרות שהיו שם.
הם אפילו משתמשים בלשון עתיד "אשר נאכל" כי הם מצפים ורוצים לשוב למצרים כדי לאכול את הדגה שוב בחינם.
בעל העקדה מפרש שאין זו תאווה מיוחדת למאכלים מסוימים אלא מטרתה להשתחרר מכל סמכות מוסרית ורוחנית. שיצאו ממצרים השתחרר גופם ונפשם השתעבדה לאלוקים וכעת הם רוצים להשתחרר מהכבלים האלה.
אך אם נשים לב טענתם מתחילה בבשר ומסתיימת בדגים ובקישואים.
על כך מסביר אברבנאל שעיקר הטענה היה להשגת בשר אך שטענו להם שגם במצרים לא אכלו בשר ענו ששם לפחות אכלו דגים וירקות וכאן במדבר גם את זה אין להם.
בעל העקידה מסביר שלא היה חסר להם בשר אלא תיאבון. 
תלונתם הייתה שחסר טעם במאכלים מחוסר תבלין שיגוון וינעים את טעם האוכל.
בני ישראל "התאוו תאווה" והם צעקו על חסרונה של תאווה בקרבם לכל אוכל.
בשבילם האוכל במדבר תפל וחסר טעם לעומת מה שהיה שם במצרים.
אמנם המן אותו אכלו היה טעים כזרע גד לבן שהוא אחד מהתבלינים הטובים ואפשר היה לאפותו אבל הם רצו דווקא טעמים שאין בו.
החפץ חיים אומר על עניין התאווה שהאדם השלם עושה את כל אשר בידו להחליש תאוותו לעומת זאת האספסוף טיפח בעצמו תאוות. ולפי הכלי יקר התאווה לבשר הייתה רק אמצעי ומכשיר לתאווה גרועה יותר.
הבשר מחמם את הגוף ומרבה תאווה ולכך שאפו המתלוננים, ולפי חז"ל שמפרשים "בוכים למשפחותם" - על עסקי משפחותם.
שנזכה אנו להתגבר תמיד על מידת התאווה שבנו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית



תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.



יום שבת, 17 בספטמבר 2016

אמרי שפר ט"ו אלול ה'תשע"ו

 


אלול הוא קייטא לנפש, ימי אלול הם ימי השמש הכי בהירים והכי יפים ברוחניות. והיודע את זה, יידע איך לייקר את הימים האלו שלא ילך אף רגע לאיבוד. (רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל)


     "גם אדם שחרצו בשמים את גזר דינו לרעה, ח"ו, יכול לבטל את גזר הדין, אם יענה 'אמן יהא שמיה רבא', בכל כח כוונתו". (ב'היכלות רבתי')


    הרבי מסטריקוב: 'איך אפשר לכנות 'קדוש'  אדם שנהנה מחתיכת בשר!' ("נר לשולחן שבת" יש"כ לידידי הרה"ג אב"ד(


     זכור אשר עשה לך עמלק. לפני זכירת עמלק כתוב זכירת מעשה מרים.  אומרים בעלי המוסר למה הם סמוכים, לומר לך שכשם שמהדרין על שמיעת פ' זכור-עמלק, כך צריך להדר על זכירת מעשה מרים, לא לדבר או לשמוע לשון הרע.


חצי הכוס הריקה (אור שרה, עלון 542)
     שמי יוסי והסיפור הבא שאני הולך לספר לכם אמיתי לגמרי וכל מה שקרה בו הוא אמת לאמיתה. איך אני יודע?  פשוט מאוד. זה קרה לי, ואני רוצה לשתף אתכם במסר חשוב לחיים, שלמדתי ממנו.
     הכול התחיל ביום ההולדת שלי. כידוע ימי הולדת הם זמן מסוגל לחשבון נפש וסגולה לבקשות מריבונו של עולם. עמדתי ואמרתי: 'תראה ריבונו של עולם, לא מגיע לי שתביא לי לכבוד יום ההולדת איזה מתנה של מיליון דולר כדי לסדר לי את החיים?!'  הרגשתי איך שהוא מקשיב לי בקשב רב וכביכול אומר לי: ' תסתכל על עצמך, על החיים שלך, יש לך שתי ידיים, שתי רגליים, הכול אצלך בריא. יש לך משפחה מאושרת. יש לך בית ואוכל. זה לא מספיק לך?' חשבתי על הדברים ושאלתי את עצמי: למה באמת אני צריך עכשיו מיליון דולר, אם באמת יש לי הכול?' אבל הרגשתי איך למרות הכול הלב שלי לא מרוצה מהמצב, ובמקום להיות מאושר ולהודות על מה שיש, הוא רק פתח עיניים גדולות בצורת דולרים וצעק בקול גדול:' מיליון דולר! זה מה שיהפוך אותך למאושר באמת. אתה צריך לבקש מיליון דולר ולא סנט אחד פחות!.
     למחרת בבוקר קמתי ללכת לעבודה, ואיך שאני מגיע למכונית אני נתקל במראה שהוא הסיוט של כל נהג. דו"ח חנייה על סך 100 שקלים, ישב לו בנחת על אדן חלון מכוניתי. איזה באסה לפתוח ככה את היום, חשבתי לעצמי. לקחתי את הדו"ח, שמתי בתא הכפפות והמשכתי לנסוע לבית הכנסת. אחרי שאני חוזר מהתפילה, לפני אחד הצמתים אני מבחין בשוטרת שמסמנת לי לעצור בצד. 'מה עכשיו עשיתי?' שאלתי אותה בחשש. 'אני אגיד לך מה' נזפה בי השוטרת, 'חתכת שני נתיבים בניגוד לחוק. על העבירה הזו תקבל 500 שקל קנס. מה אגיד לכם? אם על 100  ש"ח הרגשתי באסה, עכשיו נהייתי עצוב ממש500  ש"ח זה לא צחוק. לא הבנתי, למה זה מגיע לי? עוד לא עברו שעתיים מהרגע שקמתי וכבר הלכו לי 600 ש"ח.  לקחתי גם את הדוח הזה והכנסתי לתא הכפפות ליד הדוח הקודם של 100 השקלים. 'ברוך הבא' שמעתי את דוח ה- 100 מברך בברכה את חברו, דוח ה-500' : קפה? תה? אולי עוגיות? טריות, הגיעו עכשיו'. 'רק מים בבקשה' ענה דוח ה-500' . ממש חם כאן' אמר ביובש ותפס את מקומו בתא הכפפות. המשכתי לנסוע לעבודה. חושב על מה ולמה באו לי כל העונשים האלו. נכנסתי לחנייה ופסעתי אל תוך הבניין. פתאום הרגשתי תחושה מוזרה כזו, שמרגישים רגע לפני שנזכרים במשהו גדול במיוחד: רגע, המפתחות של המכונית שלי! התחלתי מהר לבדוק את הכיסים. הם לא שם, אז איפה הם? יכול להיות ששכחתי אותם בתוך המכונית ונעלתי את הדלתות ועכשיו הם תקועים להם בפנים? רצתי מהר למכונית, לא יכול להיות. המפתחות שלי היו תקועים להם בתוך המכונית. הרגשתי חולשה. לא מספיק שחטפתי קנסות וכל היום שלי השתבש, עכשיו גם זה? בלית ברירה ניפצתי את חלונות המכונית ושלפתי את המפתחות. נהדר.  עכשיו אני צריך ללכת למוסך ולשלם לזגג על חלונות חדשים. אוף! חשבתי, 'למה הקדוש ברוך הוא עושה לי את זה כל זה?' אחרי העבודה בסוף היום (ועוד לא דיברנו על הפלאפון, שנפל לי ונשבר במשך היום) מותש ועייף כולי,  חזרתי לביתי, לסיים סוף סוף את היום. נכנסתי לחנייה של הבית וחיפשתי מקום חנייה. ראיתי מקום פנוי והתחלתי להיכנס אליו ברוורס, עד שאחרי כמה שניות שמעתי בום! עצרתי בבהלה וגיליתי שנכנסתי במכונית חונה. מה אגיד לכם? היום הזה פשוט לא נגמר. מכיוון שאף אחד לא היה במקום, השארתי לשכן פתק עם הפרטים שלי. מעניין,  תהיתי לעצמי, כמה כסף זה יעלה בנוסף לדוחות החנייה ולחלונות המנופצים ששברתי היום. הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל לרעוד מרוב תסכול וייאוש:' ה''! צעקתי בלב: 'למה מגיעות לי כל הצרות האלו? מה אתה רוצה ללמד אותי? היה לי כל כך טוב עד אתמול. הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם אבל זה לא הספיק לי, רציתי גם מיליון דולר. ועכשיו כל מה שאני רוצה הוא רק לחזור ולהיות מאושר, פשוט כמו שהייתי אתמול...'
     לפעמים, כששואלים אותנו: 'איך אתה מרגיש?' אנחנו מסתכלים על חצי הכוס הריקה וחושבים מה חסר לנו: 'הלוואי שהיה לנו עוד כסף במשכורת, הלוואי שהיינו עשירים כמו השכן שלנו, הלוואי שגם לנו הייתה מכונית מפוארת כזאת' ואז מגיעה העצבות ואיתה המרירות והתלונות. במצב כזה, כאילו אומרים לנו משמיים: לא טוב לכם? אנחנו כבר נראה לכם מה זה לא טוב, כדי שתתחילו להבין כמה החיים שלכם היו טובים. לכן, תמיד אנחנו צריכים להסתכל על מה שיש לנו בחיים ולהעריך את הקיים מתוך ידיעה ששום דבר בחיים הוא לא מובן מאליו. יש לנו בריאות? אנחנו נושמים? הכול עובד כמו שצריך? אלו סיבות מצוינות בשביל שנרגיש בני מזל, ושהחיים שלנו דבש. אני בכל אופן, הרגשתי שהקדוש ברוך הוא הביא לי בתור מתנת יום הולדת את היום הזה, כדי שאזכור כל החיים שיש להעריך את הטוב ולהודות עליו לקדוש ברוך הוא אלף פעם ביום

החוויה היהודית






יום רביעי, 3 ביוני 2015

נקודה שבועית פרשת "בהעלותך" ה'תשע"ה




המשנה בפרקי אבות אומרת: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". 
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך",נוכל לראות עד כמה המשנה הזאת מציאותית.
בני ישראל, בהלכם במדבר,איבדו את הזיכרון של כל מה שארע להם במצרים,ואת כל העבדות הקשה בה הם היו שרויים שנים רבות ומתלוננים בפני משה על חוסר הבשר הקיים במדבר לעומת מה שאכלו במצרים.
משה, שלא יכול לשאת את בכי העם , פונה בבקשה אל ה' שיעזור לו בטענה שאינו יכול לשאת לבדו את טענות העם. 
ה' מבקש ממשה שימנה סביבו 70 אנשים מזקני העם שיישאו יחד אתו בהנהגה ויקבלו גם הם את תלונות העם, ובמקביל נותן ה' לבני ישראל בשר במשך 30 ימים ברציפות כדי שיימאס להם אכילת הבשר.
תאוות הבשר של העם הביאה עליהם עונש מה' ורבים מהם מתו במקום ההוא ולכן נקרא המקום הזה "קברות התאווה", אותם מתלוננים הביאו על עצמם לצאת מהעולם. להתנתק מדרכו של עם ישראל.
מיד לאחר האירוע הזה התרחש מקרה בין מרים ואהרן לבין משה כאשר השניים דיברו על משה שלקח אישה כושית, והיה בדיבור זה של מרים אל אהרון לשון הרע על אחיהם משה, אך הוא הראה להם וגם לנו את ייחודו כאדם, כאח וכמנהיג והבליט את תכונותיו החזקות והנעלות, ובעיקר את מידת הענווה שהיתה כל כך בולטת אצלו והוא פשוט שתק ולא הגיב על מעשה אחותו ואחיו.
משה התרחק כמו מאש ממידות הקנאה והכבוד. אמנם גם מרים ואהרון היו במדרגת נבואה כמוהו אך הם לא מבינים את מעשה משה נכון ובאותו הזמן רואים בו בעל גאווה ולכן מדברים עליו ומפקפקים בעליונות הנבואה שלו לעומתם.
משה מראה לנו לאורך הפרשה, הן במאבק מול העם והן בסכסוך המשפחתי שהוא מרומם מעל כל אדם.
משה האיש והנביא גדול מכל מעשה ומכל מצב שיביא אותו לנפילה והוא מוציא לפועל את אמתותה ונצחיותה של התורה ומלמד אותנו כיצד ראוי וצריך להתנהג.
מידת הענווה שלו, הסבלנות, ההתרחקות מכל סממן של כבוד וגאווה הם שמביאים אותו ליכולת כה גבוהה של הנהגת העם! 

שבת שלום ומבורך! 


תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי


 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם