נקודה שבועית פרשת "בהעלותך" ה'תשע"ה

המשנה בפרקי אבות אומרת: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". 

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך",נוכל לראות עד כמה המשנה הזאת מציאותית.

בני ישראל, בהלכם במדבר,איבדו את הזיכרון של כל מה שארע להם במצרים,ואת כל העבדות הקשה בה הם היו שרויים שנים רבות ומתלוננים בפני משה על חוסר הבשר הקיים במדבר לעומת מה שאכלו במצרים.

משה, שלא יכול לשאת את בכי העם , פונה בבקשה אל ה' שיעזור לו בטענה שאינו יכול לשאת לבדו את טענות העם. 

ה' מבקש ממשה שימנה סביבו 70 אנשים מזקני העם שיישאו יחד אתו בהנהגה ויקבלו גם הם את תלונות העם, ובמקביל נותן ה' לבני ישראל בשר במשך 30 ימים ברציפות כדי שיימאס להם אכילת הבשר.

תאוות הבשר של העם הביאה עליהם עונש מה' ורבים מהם מתו במקום ההוא ולכן נקרא המקום הזה "קברות התאווה", אותם מתלוננים הביאו על עצמם לצאת מהעולם. להתנתק מדרכו של עם ישראל.

מיד לאחר האירוע הזה התרחש מקרה בין מרים ואהרן לבין משה כאשר השניים דיברו על משה שלקח אישה כושית, והיה בדיבור זה של מרים אל אהרון לשון הרע על אחיהם משה, אך הוא הראה להם וגם לנו את ייחודו כאדם, כאח וכמנהיג והבליט את תכונותיו החזקות והנעלות, ובעיקר את מידת הענווה שהיתה כל כך בולטת אצלו והוא פשוט שתק ולא הגיב על מעשה אחותו ואחיו.

משה התרחק כמו מאש ממידות הקנאה והכבוד. אמנם גם מרים ואהרון היו במדרגת נבואה כמוהו אך הם לא מבינים את מעשה משה נכון ובאותו הזמן רואים בו בעל גאווה ולכן מדברים עליו ומפקפקים בעליונות הנבואה שלו לעומתם.

משה מראה לנו לאורך הפרשה, הן במאבק מול העם והן בסכסוך המשפחתי שהוא מרומם מעל כל אדם.

משה האיש והנביא גדול מכל מעשה ומכל מצב שיביא אותו לנפילה והוא מוציא לפועל את אמתותה ונצחיותה של התורה ומלמד אותנו כיצד ראוי וצריך להתנהג.

מידת הענווה שלו, הסבלנות, ההתרחקות מכל סממן של כבוד וגאווה הם שמביאים אותו ליכולת כה גבוהה של הנהגת העם! 

שבת שלום ומבורך! 

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

  

אמרי שפר ט"ז שבט ה'תשע"ה

אנכי ד' אלוקיך (כ, ב). שמעתי ממורי כ"ק ה'אמרי חיים' זיע"א שאמר בשם הרה"ק ה'חידושי הרי"ם זצוק"ל, עשרת הדיברות מתחילות באות א' א'נכי ד' אלוקיך. המשנה מתחלת באת מ' מ'אמתי קורין. הגמרא מתחלת באות ת' ת'נא היכא קאי. ראשי תיבות 'אמת'. והיינו דכתיב (תהילים קיט, קס) ראש דברך אמת, היינו ראש של כל התורה הוא אמת. (אוצר אפרים) ובשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זצוק"ל שכל יהודי צריך שיהיה לו שני כיסים, כיס אחד – בשבילי נברא העולם, ובכיס השני אנכי עפר ואפר, שאם בא לידי התנשאות יזכיר עצמו אנכי עפר ואפר, ואם בא לידי עצבות יזכיר עצמו בשבילי נברא העולם, וזהו כהן מדין חותן משה. (קול מבשר, הגה"'ק רבי שמחה בונים מפרשיסחה זצ"ל) יש אימרא ש"קל אדון על כל המעשים", זה תירוץ על כל הקושיות. אם מבינים ומכניסים בראש שהרבונו של עולם הוא הבעל הבית על כל המעשים אז אין שום קושיות. מספרים על ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל כשדיבר שהיה כמה שנים בסיביר ועבר זמנים קשים, ופעם אחד קם בבוקר ולא היה לו סידור ולא גמרא, אז חשב לעצמו על מה לומר מודה אני, אין לי כלום אבל פתאום נתעורר בו מחשבה "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי על מה על "רבה אמונתך" שאפילו במצב כזה מתרבה אצלי האמונה. אמר הרייע"ץ היה שוה כל סיביר העיקר שיצא כזה ווארט. חומרא המגיד מקלם היה ידוע במלחמתו נגד המשכילים, בשונה משאר המגידים היה לו סגנון ציני וארסי שהשתמש בהם היטב נגד הפורצים בגדרי הדת. פ"א היה ברכבת יחד עם שני "רבנים" רפורמים, קלי דעת ועזי מצח, והעיזו פניהם מולו להוכיחו על צדקת דרכם, ושהם מקפידים לקיים התורה וכו'. באמצע הנסיעה ראה המגיד לחרדתו ששני צדיקים אלו משוחחים עם אישה זרה מתוך קלות ראש וד"ל. או אז פנה אליהם ואמר להם: ניצחתני בני, צודקים הנכם בדרככם ולא עוד אלא שלפי מראית עיני גדולים אתם בדקדוק הדין ובגדרם וסייגים יותר מהחרדים לדבר ה', כי לפני החרם שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה היה מותר לאדם לשאת יותר מאישה אחת, בא רבנו גרשום ותיקן שרק אישה אחת מותר לבעל א', באתם אתם והוספתם חומרא ע"ג חומרא ותיקנתם שאיש א' אסור באשה אחת, ויש להתיר רק אישה אחת לשני אנשים... ולבשו בושת וכלימה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/