‏הצגת רשומות עם תוויות עשרת הדיברות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עשרת הדיברות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 18 בינואר 2018

נקודה שבועית פרשת "בא" ה'תשע"ח


בפרשת השבוע נקרא את שלושת המכות האחרונות המסיימות את עשרת מכות מצרים שיובילו בעקבותיהן את יציאת בני ישראל ממצרים.
מכות מצרים ויציאת מצרים עצמה היו מנפלאות ה', ניסים גדולים ומעשים על טבעיים שאין בלתי ה' מי שיעשה כדברים האלה.
מעשה ה' במצרים ויציאת ישראל משם מהווים אירוע כה חשוב שהם הוזכרו בעשרת הדיברות, שניתנו למשה בהר סיני :"אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ועל כך שאל רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי מדוע דווקא יציאת מצרים מוזכרת בעשרת הדיברות ולא דווקא בריאת העולם מפרשת בראשית שהיא הרי פעולה גדולה ומקיפה יותר מהיציאה ממצרים? ותשובתו שם היא שאת עשרת המכות ויציאת מצרים ראו ישראל במו עיניהם וזה עדיף על פני הידיעה שהגיעה אליהם במסורת מדור לדור.
ביציאת מצרים נוכח עם ישראל לראות בפועל ובאופן מוחשי עד כמה שולט ה' בעולמו ובכל הכוחות שבבריאה.

ה' בעשרת המכות, מול עיני עם ישראל, היתל באיתני הטבע: הפך את המים לדם, הפך את האור לחושך ועפר לכינים, כל אלה היו עדות ממשית לבני אדם ביכולת הבל פיו של ה' יתברך.

זו גם הסיבה שחז"ל קבעו את מצוות זכירת יציאת מצרים בצמוד לקריאת שמע, שכן יציאת מצרים ועשרת המכות מסייעות לנו להבין כיצד "ה' אלוקינו" הוא "ה' אחד" ומיוחד. עשרת המכות שמסתיימות בפרשתנו מעידות על מלכותו הבלעדית של ה' ביקום.

כל זה מביא אותנו לידיעה והבנה שהכול בעולמנו יחסי. הנהגת ה' בעולם אינה מוזכרת מידי יום ושעה בבליל התקשורת והמידע שאנו מקבלים בכל רגע ודווקא לאור זאת אנו מחויבים להזכיר פעמיים מידי יום את נפלאות ה' במצרים ולהכיר במשמעותם.

(ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם





יום רביעי, 22 בפברואר 2017

נקודה שבועית פרשת "משפטים" ה'תשע"ז



הרב צבי יהודה בפירושיו לתורה חוזר רבות על אחד מהסממנים המיוחדים של פרשיות התורה: הזוגיות.
יסוד הזוגיות קיים בכל הדברים שבעולם ולא פחות מכך בדברים שהם בליבו של עולם - ספר התורה.
פרשיות חומש בראשית כולן מותאמות בזוגות וכך גם הפרשות בחומש שמות אותו קוראים בתקופה זו. "שמות - וארא" - ההכנות ליציאת מצרים, "בא - בשלח" - גמר היציאה, ומכאן מגיעים למעמד הר סיני ולצמד הפרשות: "יתרו - משפטים".
"יתרו" היא פרשה קטנה בכמות אולם גדולה באיכות, ו"משפטים" היא פרשה הרבה יותר גדולה בכמות ובפירוט. גם בצמד הפרשות הזה מתקיים עיקרון הזוגיות: קודם מופיע עצם העניין ואחר כך הגילוי שלו במידות ובמעשים ובפעולות. כלל ולאחר מכן פרט.
פרשת משפטים מלאה בהמון מצוות היורדות לפרטי פרטים שהם המצוות
אחרי שעם ישראל מקבל את עשרת הדיברות בפרשת "יתרו" שעניינה כלל התורה, ממשיכה התורה אל הריאליות ואל החיים האמיתיים ויורדת לפרטי הפרטים בפרשת "משפטים": "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" - מתוך מעמד הר סיני זכינו, ויחד איתנו זכה כל העולם לסידורי חיים. מתוך כל מה שהיה בעליונים בפרשה הקודמת זה יורד לסדרי החיים ממש בעם ישראל ובעולם כולו בפרשה שלנו
המשפטים האלה מתחילים בסדרי חיים שבין אדם לחברו כדוגמת "מכה איש ומת" והם קודמים לעניינים שבין אדם למקום שיופיעו בסיום, ומשבוע הבא שתעסוק התורה במשך חמש פרשות בענייני המשכן רק לאחר שתעסוק בפרשתנו בחיי העולם הזה ממש.

החוויה היהודית


תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

יום חמישי, 25 בפברואר 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "כי תשא" ה'תשע"ו

 
 
 
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "כי תשא", אנו נחשפים לאחד האירועים הקשים שעובר עם ישראל, חטא העגל.
משה רבנו יורד מהר סיני כשבידיו לוחות הברית וסופג מכה קשה ביותר כשמולו נגלה מחזה קשה בו עם שלם עומד ומשתחווה לעגל זהב שבנו במו ידיהם, וכל זה רגע אחרי ששמעו את דבר ה' קורא להם שלא יעשו פסל ומסכה.
זו היתה נקודת שפל של עם ישראל וצניחה אדירה אחרי הגבהים הרוחניים  שהם היו בהם בשעה ששמעו את ה' מקריא להם בקולו שלו את עשרת הדיברות.
אחת התוצאות הישירות לאירוע היתה קשה: "...ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" - משה מנפץ את הלוחות שזה עתה קיבל מה' ושובר אותם לחלוטין והתורה טורחת לציין בפנינו שזה נעשה דווקא "תחת ההר" כדי לומר לנו שאמנם עמדו בני ישראל ליד ההר אך כעת הם נמצאים בתחתית. לשם הם התדרדרו.
מה היתה תכלית השבירה של הלוחות בידי משה?
משה לא עשה זאת מתוך יאוש. זה לא נעשה מתוך קבלת כישלון אלא ההפך הגמור, זו היתה שבירה על מנת להתחיל בבניה מחדש של התהליך.
כאשר משה ראה את העם סוגד לפסל ממש רגע אחרי המעמד הגדול של קבלת התורה הוא הבין שהעם עדיין שרוי בהערצה למשהו מוחשי. למשהו גשמי. לעם היה קשה להתחבר כעת לדבר רוחני גדול ככל שיהיה.
משה חשש שעכשיו אחרי שיפתרו את בעיית חטא העגל ימשיך העם לסגוד לדבר גשמי ויהפכו את הלוחות שהוריד איתו מההר לאליל חדש עבורם.
הוא פחד שהעם יעניק לאבנים את הכח האלוקי ויחלו להשתחוות אליהם מבלי להבין את התכלית האמיתית של הלוחות.
זו היתה הסיבה שמשה החליט לנפץ מול עיניהם ולזעזע אותם כדי שילמדו אחת ולתמיד שהאלוקים הוא אחד וזה ה' שבשמים ואין בלתו. אין קדושה בחפץ כלשהו כאלוקים. הלוחות, כלי המקדש, הר סיני,המשכן והמקדש עצמו, כל אלה הם קדושים אך הם משרתים את המטרה שהיא קבלת הקדושה בה' יתברך.
לעיתים עלינו, בדיוק כמו משה, לנפץ ולשבור מהלכים בחיינו כדי להתחיל אותם מחדש. כדי לשבור ולרסק מחשבה שמראש כנראה היתה מוטעית ולפתוח דף חדש. יש מקרים שאין ברירה וחייבים זעזוע קשה כדי להבין את המשמעות האמיתית וכך נהג משה וכך עלינו ללמוד ממנו בשעת אמת במקרים הקטנים שלנו.
 
שבת שלו ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
 
חוויית השבוע שלי
 
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
 
 
 
 

יום רביעי, 27 בינואר 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "יתרו" ה'תשע"ו



בגמרא במסכת נידה כתוב: "תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם - הקדוש ברוך הוא, ואביו ואימו" - בהמשך הגמרא תוסיף ותפרט אילו חלקים בגוף האדם באים מאביו, אילו מאימו ואיזה מהקדוש ברוך הוא וכל זה על מנת להדגיש את חלקו של ה' ביצירתו של האדם, שהרי ללא חלקו באדם לא היה בנו את רוח החיים שקיבלנו ממנו ולא הייתה ניתנת לנו יכולת העמידה שבאה בזכותו, ובמקביל, עצם העובדה שהאבא והאימא שותפים מלאים בחלקם לחלקו של ה' רק מעצימה את משמעותם שלהם בחיים שלנו ובשותפות שלהם ביצירתנו.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "יתרו" -  נקרא על המעמד הגדול והחשוב ביותר בחמשת חומשי תורה הלא הוא מעמד מתן תורה בהר סיני, שם קיבלו בני ישראל את התורה ושמעו את ה' מקריא להם את עשרת הדיברות.
רבים עמדו ופירשו את חלוקתם ומשמעותם של עשרת הדיברות אך ננסה לשים זרקור על נקודה אחת (מיני רבות) מיוחדת בדיברות אלה.
כידוע הדיברות מחולקות לשתי קבוצות של חמש מצוות בכל אחת שהראשונה הפותחת במצוות "אנכי" ומסתיימת במצוות "כבד את אביך ואת אימך" הן מצוות שבן אדם למקום, וחמשת המצוות הבאות הן מצוות שבן אדם לחברו.
אולם בהסתכלות נוספת על הקבוצה הראשונה ניתן לראות שלמרות שאלו מצוות שבן אדם למקום הוכנסה אליהם גם מצוות כיבוד הורים שהיא הרי מצווה של בני אדם. מכך אנו למדים שההורים שלנו נתנו לנו בגופם ממש את החיים שלנו. יש בקריאה הזאת לקיום המצווה החשובה הזאת מעבר לגישת "המגיע לי" שלעיתים טבועה בנו אלא להכיר את הטוב שלנו אליהם. 
הקריאה הזאת אלינו כתובה דווקא בקבוצה של מצוות בין אדם למקום מפני שזו דרישה ברמת חשיבות גבוהה ביותר עבורנו. זו חובה שלנו כלפי ההורים בדיוק כמו החובה שלנו כלפי אלוקים שיש לו,כפי שכבר למדנו, חלק בלתי נפרד בקיום שלנו.
ההורים ביצירתם אותנו דומים לאלוקים: הוא והם בוראים את האדם ולפיכך עלינו לכבדם כפי שעלינו לכבד אותו כבורא עולם וכבוראנו.
שנזכה לקיים את מצוות כיבוד הורים באופן הטוב ביותר!

שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום רביעי, 4 בפברואר 2015

אמרי שפר ט"ז שבט ה'תשע"ה

אנכי ד' אלוקיך (כ, ב). שמעתי ממורי כ"ק ה'אמרי חיים' זיע"א שאמר בשם הרה"ק ה'חידושי הרי"ם זצוק"ל, עשרת הדיברות מתחילות באות א' א'נכי ד' אלוקיך. המשנה מתחלת באת מ' מ'אמתי קורין. הגמרא מתחלת באות ת' ת'נא היכא קאי. ראשי תיבות 'אמת'. והיינו דכתיב (תהילים קיט, קס) ראש דברך אמת, היינו ראש של כל התורה הוא אמת. (אוצר אפרים) ובשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זצוק"ל שכל יהודי צריך שיהיה לו שני כיסים, כיס אחד – בשבילי נברא העולם, ובכיס השני אנכי עפר ואפר, שאם בא לידי התנשאות יזכיר עצמו אנכי עפר ואפר, ואם בא לידי עצבות יזכיר עצמו בשבילי נברא העולם, וזהו כהן מדין חותן משה. (קול מבשר, הגה"'ק רבי שמחה בונים מפרשיסחה זצ"ל) יש אימרא ש"קל אדון על כל המעשים", זה תירוץ על כל הקושיות. אם מבינים ומכניסים בראש שהרבונו של עולם הוא הבעל הבית על כל המעשים אז אין שום קושיות. מספרים על ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל כשדיבר שהיה כמה שנים בסיביר ועבר זמנים קשים, ופעם אחד קם בבוקר ולא היה לו סידור ולא גמרא, אז חשב לעצמו על מה לומר מודה אני, אין לי כלום אבל פתאום נתעורר בו מחשבה "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי על מה על "רבה אמונתך" שאפילו במצב כזה מתרבה אצלי האמונה. אמר הרייע"ץ היה שוה כל סיביר העיקר שיצא כזה ווארט. חומרא המגיד מקלם היה ידוע במלחמתו נגד המשכילים, בשונה משאר המגידים היה לו סגנון ציני וארסי שהשתמש בהם היטב נגד הפורצים בגדרי הדת. פ"א היה ברכבת יחד עם שני "רבנים" רפורמים, קלי דעת ועזי מצח, והעיזו פניהם מולו להוכיחו על צדקת דרכם, ושהם מקפידים לקיים התורה וכו'. באמצע הנסיעה ראה המגיד לחרדתו ששני צדיקים אלו משוחחים עם אישה זרה מתוך קלות ראש וד"ל. או אז פנה אליהם ואמר להם: ניצחתני בני, צודקים הנכם בדרככם ולא עוד אלא שלפי מראית עיני גדולים אתם בדקדוק הדין ובגדרם וסייגים יותר מהחרדים לדבר ה', כי לפני החרם שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה היה מותר לאדם לשאת יותר מאישה אחת, בא רבנו גרשום ותיקן שרק אישה אחת מותר לבעל א', באתם אתם והוספתם חומרא ע"ג חומרא ותיקנתם שאיש א' אסור באשה אחת, ויש להתיר רק אישה אחת לשני אנשים... ולבשו בושת וכלימה. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/