טכנו מלובביץ': הכירו
את דוסה
עינב דרומר הדתייה מנהלת גברים חילוניים, מסמפלת רבנים ומחברת טראקים
אלקטרוניים למסיבות • איך זה מסתדר עם הדת? • "אני מקבלת את מי שמחליט שלא,
שכל אחד יחיה בעולמו"
כשעינב דרומר החליטה
לקחת קטעים מהרצאה של הרבי מלובביץ' ולסמפל אותם אל תוך קטע טכנו אלקטרוני שלה,
היא ידעה שהתגובות יהיו חצויות. זו לא הפעם הראשונה שהיא הפגישה בין דת ומה שנתפס
כחילון, אבל הפעם אפילו היא ידעה שלגעת בקודש הקודשים, "הרבי" כמו
שקוראים לו במגזר, יכול להביא עליה גם תגובות קשות. איכשהו זה עוד לא באמת קרה. "היה בן אדם אחד שאמר שהוא מאוד אוהב את המוזיקה אבל זה מרגיש לו
קצת לא מתאים", היא מספרת, ובכך מסכמת את מניין המתנגדים. "היו לזה
תגובות ממש טובות. אנשים אמרו שהם עוד לא שמעו דבר כזה וזה נכון, גם אני לא שמעתי.
אפילו שהיצירה היהודית מתחדשת ידעתי שצריך להיזהר. הנחתי שחב"דניקים, נניח,
יכולים להתעצבן על כך שסימפלתי את הרבי והכנסתי אותו לסגנון די לא יהודי. אבל להפתעתי
דווקא הרבה מאוד אנשים התחברו לזה, שלחו לי הודעות ואמרו 'וואו, תקשיבי את חייבת
להמשיך עם זה'. ברור לי שזה די ייחודי בנוף, אני מודעת למה שקיים בשוק. והדברים
האלה לא קיימים".
"הרבה פעמים זוגות לא האמינו שאני בעצם
מנגנת ומנהלת את הלהקה. הם חשבו שאני סוג של מזכירה. הם שאלו 'תגידי, אפשרי שהאישה
לא תופיע ולא תהיה על הבמה' ?"
איפה שלא תשימו את
עינב דרומר (36), או בשם הבמה שלה "דוסה", תמיד יסתכלו עליה בתור
אנומליה. הקהל החילוני רואה מולו מוזיקאית דתייה שמייצרת טראקים אלקטרוניים
למסיבות, והקהל הדתי רואה מולו אישה שמנהלת כבר לא מעט שנים הרכבים גבריים,
מנגנת על חצוצרה ורוקדת על שתי חתונות של מגזרים שונים. אגב חתונות - עד לפני
שנתיים היא ניהלה והובילה את להקת "דוסה נובה", הרכב אירועים שבו ניצחה
על מוזיקאים גברים חילוניים, יחד עם סקסופוניסטית וזמרת (שהופיעה רק בחתונות
הפתוחות יותר). בדוסה נובה ניהלתי שישה גברים חילוניים, פקדתי עליהם ,"
היא מספרת וצוחקת. " זה כבר היה שונה בנוף, כי אישה דתייה שמנהלת להקה של
שישה גברים, ואנחנו עוד מופיעים במגזר הדתי, זה היה מאוד ייחודי. גם היום, בהרכב
הנוכחי שלי 'זזים', עדיין מאוד ייחודי הקטע של אישה שמנגנת בלהקה במגזר. אבל אני
חושבת שהמגזר כבר נהיה יותר פתוח להופעה של נשים על במה, רק שברוב המקרים מדובר
בנשים שמופיעות מול נשים. בכלל, היה לי חלום שלהקת בנות שלמה תנגן בחתונות של
דוסים, אבל זה כבר מרחיק לכת".
אבל אין בעיה הלכתית
בלנגן מול גברים.
"אין, אבל הייתה
לנו זמרת ובגלל זה ניגנו בעיקר בחתונות חילוניות, מסורתיות או בחתונות דתיות שהיו
פתוחות לכך. צריך הרבה אומץ מצדם לעמוד מול דבר כזה. אני רוצה לתת ייצוג נשי מאוד
גדול בכל תחום שאני עוסקת בו, אבל עדיין צריך לפרוץ את הדלת הזו. הזוגות שלקחו
אותנו באמת ייחודיים".
היית אומרת שהדור
הצעיר יותר פתוח לכך?
"זה תלוי. את
האוכלוסיה הדתית-לאומית אי אפשר להגדיר כגוש אחד. הקהל שלנו ברובו נע בין דתיים
לדתיים לייט. אבל גם היותר דוסים, חלקם כבר יותר פתוחים למחשבה".
בטוח גם נתקלת
בתגובות פחות אוהדות.
"זה היה ממש מזמן, בשנים הראשונות של דוסה
נובה, כשהגענו לחתונה בבני ברק ולא היינו מודעים לכך שאסור לאישה לנגן על במה
בעיר. גם הזוג לא היה מודע לזה. משגיח הכשרות של האולם אמר שאם אני עולה על הבמה
יסירו את הכשרות של המקום. החלטתי לא להיכנס לזה ואמרתי 'סבבה, אני מקבלת את זה
שבחתונה הזו לא אהיה על הבמה'. הרבה פעמים זוגות לא האמינו שאני בעצם מנגנת ומנהלת
את הלהקה. הם חשבו שאני סוג של מזכירה. הם שאלו 'תגידי, אפשרי שהאישה לא תופיע ולא
תהיה על הבמה?'. אז מאז אותו אירוע החלטתי שמבחינתי אני לא נותנת לזה יד וזה
עיקרון, גם במחיר של להפסיד אירועים. מצד שני, אני מקבלת את מי שמחליט שלא.
שכל אחד יחיה בעולמו".
מאיפה את מביאה את
הרוח הלוחמנית? זה לא שגדלת בבית דתי-לייט.
"לא, לא, גדלתי
בבית של דוסים. התחנכתי במוסדות דתיים-לאומיים, בבית יש את רוח חב"ד. אבא שלי
למד במוסדות חב"ד והוא חזן של בית כנסת חב"ד בימים הנוראים. ההורים שלי
אף פעם לא אמרו לי או לאחיות שלי 'לכי תלמדי את זה'. הם ראו שאני נמשכת לנושא מגיל
צעיר, והם השקיעו ותמכו בכל שיגעון מוזיקלי שהיה לי וממשיכים לתמוך עד
היום. באופי שלי קשה לי להסתנכרן עם מה שכולם עושים. עצם זה שאת חיה
בחברה דתית שהרבה פעמים נוהגת כעדר, דווקא שם היה לי יותר בוער להוציא את מה שאני
באמת רוצה".
ומשכת אלייך גם לא
מעט אש, יש להניח.
"בטח. מה שהפתיע אותי היה שזה הרבה פעמים
הגיע מנשים דווקא, שאמרו שמה שאני עושה זה חילול השם. או שאמרו שאני מאוד מוזרה או
הזויה, אני זוכרת את המילים האלה. מוזרה והזויה. ברגע הראשון שאת שומעת תגובות
כאלה זה יכול מאוד לפגוע ולגרום לך להתכנס. אבל בחרתי להגיד לעצמי 'וואלה, מגניב.
אם הצלחתי לעורר אנשים גם בכיוון הזה, אני באמת עושה משהו שונה'. הרבה פעמים אנשים
לא מוציאים את מה שיש להם בפנים כי מפחדים ממה החברה תגיד. אני יודעת שאקבל גם
תגובות שליליות, אבל אני רוצה לצאת מהעולם הזה ולדעת שביטאתי את עצמי, ולא כמו
שמסתדר לאחרים. צריך איזשהו אומץ כדי לעשות את זה".היום, כאמור, היא מנהלת את
"זזים". השינוי, לדבריה, בא מהצורך להתעדכן ברוח הזמנים, לעבור לשילוב
בין כלים חיים ומוזיקה אלקטרונית. "שאר הלהקות הדתיות הן
עדיין אקוסטיות, והבנתי שהשוק צריך את הסאונד היותר בועט, הצליל היותר
אלקטרוני", היא מסבירה. ממש לאחרונה מצאה את שני העולמות שלה בשיאו של עוד
משבר ביחסים. זה קרה לאור מגיפת הקורונה, כשלמשך שבועיים החברה
החרדית סומנה כאויב הגדול של מנגנון הבריאות הישראלי. ויש לה מה להגיד על
כך.
"עם כל זה שלפעמים אני יכולה להיפגע אישית
מדברים שהמגזר החרדי עושה או הצורה בה הוא מתבטא, אני יוצאת נחרצות נגד ציד
המכשפות הזה. נורא קל למצוא שעיר לעזאזל", היא אומרת. "אני מסתכלת על
החברה החרדית ומכירה אותה כחברה שנחשבת שונה וחריגה. גם בלבוש וגם בדרך החיים,
ולהרבה אנשים קשה לקבל משהו שונה מהם. אנשים שקל להם להפיל הכל על החברה החרדית לא
מכירים אותה ואת החסד שקיים שם, כמו חינוך לנתינה וערכים להתנדבות, דברים שפחות
מאדירים במדיה. התקשורת בעצם מעצימה את 'הערסים של החרדים', את השוליים, וקל מאוד
לשנוא. יותר קשה לאהוב ולמצוא נקודות זכות באחרים.
"צילמנו פעם עם דוסה נובה קליפ בבני ברק", היא נזכרת. הבאתי אותם
לשם, הלבשתי אותם כמו חרדים ולא פחדתי. הלהקה עצמה פחדה, הבנים אמרו לי 'עינב, מה
אנחנו עושים?'. רקדנו ברחובות בני ברק וידעתי שיכולה להיות תגובה לא טובה, אבל
דווקא קיבלנו תגובות מהממות של חרדים. הם אמרו 'זה מגניב, אבל אנחנו לא לגמרי
לבושים ככה'. ולעומתם היו גם אנשים שצעקו 'שיקצע' ו'מה אתם עושים כאן, עופו מכאן'.
אבל אני לא מתרגשת מזה. אני לא מכלילה את זה על החברה החרדית. איך אפשר? כל אדם
הוא עולם".
·
תגיות בנושא:
·
קורונה
·
זזים
·
דתיים
·
חב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה