אמרי שפר י"ד אלול ה'תשע"ז

במדרש רבה בפרשתנו רבנן אמרי, התורה נמשלה לחמשה דברים, מים, יין, דבש, חלב, ושמן, וזה מרומז כאן בדברי חז"ל בכל יום יהיו בעינך כחדשים, חדשים ר"ת ח'לב ד'בש ש'מן י'ין מ'ים, שהתורה תהא חביבה וחשובה כחמשה משקים הללו ששבחם מפורש במדרש.

     בעלי המוסר מסרו בשם רבי ישראל סלנטר זי"ע "כל מי שאינו מכיר את מעלותיו, מצבו חמור ממצבו של זה שאינו עומד על חסרונותיו". שכן, מבלי להכיר במעלותיו, בהן חננו הקב"ה, לא יוכל האדם להביאן לידי מימוש ולהוציאן מן הכוח אל הפועל". על משקל זה, לימדו צדיקים, כי הגרועה בקללות שנאמרו בפרשתנו היא וְלא תַאֲמִין בְחַיֶיָך...

     התנא רבי שמעון מלמדנו באבות (פ"ב משנה יג) אל תְּהִי רָשָע בִפְּנֵי עַצְּמָך. אל תְּפַתֵחַ דימוי עצמי שלילי, כי לאדם גרוע אין כבר מה להפסיד, כדברי הרע"ב "הרמב"ם פירש, אל תהי רשע בעיניך, כלומר לא תחזיק עצמך כרשע, שמתוך כך אתה יוצא לתרבות רעה לגמרי!". הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל היה אומר "אין בעולם ילדים רעים. יש ילדים אשר מחנכיהם שיננו להם כי רעים המה, שמעו, עד שנעשו לרעים באמת...".

     יש למלמד לראות את תלמידים הרכים, וגם המתקשים, במבט עתידי. לזכור כי הצעירים של היום הם בוגרי הדור הבא. על המלמד לפתח ראייה 'מאמינה' ולהיות 'חכם הרואה את הנולד'. וכה הם דבריו צחי הרעיון: את הנערים אשר לפניהם יראו (המלמדים) לנשמות גדולות אשר עודן באיבן, ועליהם להצמיחן ולהפריחן. גנן הוא בגן ד׳ לעבדה ולשמרה, ואף אם יראה בהם נערים אשר לפי הכרתו מרי נפש הם ומדות רעות להם, ידע שזה טבע של גרעיני הנשמות ובוסר המלאכים, מרים הם בחניטתם, ומלאים עסיס בגדלותם. (האדמו"ר מפיאסצנא הי"ד (

''והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים..."  (אפריון שלמה, גליון 222)

     אדם צריך לדעת, ה' הוא זה שמסיר את החולאים, ולא הרופאים.

     פעם אחת הרבנית של הנצי"ב מוולוז'ין הייתה חולה, והמצב היה כבר סופני, עד שמחוץ לחדר חיכו כבר מניין ליציאת נשמה. אבל הציבור עדין התפללו לרפואתה. ואז קרא הנצי"ב לאחד מנאמניו, ר' אהרון וולקין, וביקש ממנו שיזמין את החברא קדישא.  כשהם הגיעו הנצי"ב ישב איתם וסיכם איתם את כל התשלומים...  כמה עולה הטהרה, כמה עולה הקבורה, כמה עולים התכריכים, כמה עולה החלקה...  והנצי"ב הוציא כסף ושילם עד הפרוטה האחרונה.  לבסוף אחרי הרבה תפילות, בחסדי שמיים, הרבנית התאוששה עד שחזרה לעצמה והבריאה.

     לאחר כל זאת קרא הנצי"ב לר' אהרון ואמר לו: אני אסביר לך מה היה כאן... אני קיוויתי והתפללתי שהרבנית תבריא ותחיה, אבל לפתע עלה בלבי החשש שאולי בראש השנה נגזר על החברא הקדישא התשלום של כל הלוויה של הרבנית, ואם כך הדבר עלול להפריע מאוד לתפילות שלי, כי את שלהם הם חייבים לקבל... לכן הזמנתי אותם וסגרתי איתם את החשבון, בכדי שמה שנקצב עליהם מראש השנה לא יפריע לתפילות להתקבל... 

     אנחנו לפעמים לא מבינים, אבל כל דבר בהשגחה פרטית מדוקדקת ומופלאה. לפעמים אדם צריך לעזוב את העולם, רק בשביל שהשני יקבל כמה גרושים כפי שנקצב לו מלמעלה... מבהיל! יש אנשים שלא יודעים שלעתים איבוד ממון זה גלגל ההצלה שלהם. אם אבחנו אצלם בבדיקות ל"ע שהם צריכים ניתוח, אז הם משלמים כבר למנתח, למרדים, הם כבר שילמו עבור האשפוז בבית חולים, וברגע האחרון מתגלה שהם לא צריכים את הניתוח... אז מה הם עושים? מבקשים את הכסף בחזרה...  לא תמיד זה כך, אבל מאוד יתכן שכל הסיבה שהם היו צריכים לעבור ניתוח זה כי יש להם 'חשבונות שמיים' עם הרופאים...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ח טבת ה'תשע"ז

אומרים בעלי המוסר שכשירדה בת פרעה ליאור בוודאי חשבה אחותו והתפללה שבת פרעה לא תראה אותו והייתה במתח גדול מה יהיה, ואח"כ כשלקחה את התיבה בוודאי הייתה כבר מיואשת לגמרי ובחרדה גדולה, ובסוף היא עצמה הצילה אותו ומזה הייתה הישועה, רואים מזה שאי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה.

    אימהות טובות מעמידות בנים טובים...

     "וימת מלך מצרים וייאנחו בני ישראל..." (ב,כ"ג) - ולפני מותו הרגישו שטוב להם תחת שבט הנוגש ולא נאנחו? אלא בחייו של המלך חשבו שרק הוא אכזר והיה להם זיק של תקווה, שכשימות ויבוא אחר תחתיו, ירווח להם ולכן קיוו לשינוי. אבל אחרי "וימת מלך מצרים" שהמצב לא השתנה כלל לטובה, ראו שתקוותם הייתה תקוות שווא, שכל מלכי מצרים שווים ורק השם יתברך יכול להושיעם, "וייאנחו ויזעקו". (ר' איצ'לה מוולוז'ין)

     חז''ל אמרו שבת פרעה שלחה את ידה אל התיבה הרחוקה. ויש לתמוה, מה ראתה בת פרעה לשלוח יד אל התיבה הלא רחוקה היא? וכי אם יראה אדם חפץ המונח על גג בניין, ויחפוץ בו, כלום יושיט את ידו? ומכאן שכאשר נדרש מאדם לעשות מעשה – אל לו לחשב חשבונות! האם אצליח לעשות או שמע לא? עליו לעשות ומן השמים יסייעו לו. (המהר''ם שפירא זצ''ל)

ה' ברצונך (אלעד גרין)

     בקהילה גדולה בחוץ לארץ התגורר יהודי אמיד, איש עסקים שעמד לפתוח קניון גדול. כל מכריו כבר 'תפרו לעצמם חליפות' – האחד תכנן לפתוח חנות בקניון החדש, אחר חשב להיות רואה חשבון. ואז, בבת אחת קרסו כל העסקים והאיש איבד את כל רכושו והוכרז כפושט רגל.

     סיפר לי חבר שהלך לבקר אותו, ופגש אותו בחנות קטנה ליד הים. בערך היכן שעגנה היאכטה שלו, שם הוא פתח חנות ממתקים. כל חבריו העשירים שמגיעים לחוף עוצרים וקונים אצלו שתייה ושוקולדים.. "ראיתי אותו עומד עם אשתו ובתו ומוכרים חטיפים לכל עובר ושב. ציפיתי לראות פושט רגל שבור ומדוכא אבל במקום זה פגשתי אדם מלא אופטימיות וכך הוא אומר לי: הקדוש ברוך הוא לקח לי את הכסף, לקח את הביזנס ולקח את המעמד אבל ה' לא השאיר אותי בלי כלום – נשאר הניסיון והידע. כעת אנחנו מתחילים מחדש."

     דוד המלך אומר: "ואני אמרתי בשלווי בל אמוט לעולם. ה' ברצונך העמדת להררי עוז הסתרת פניך הייתי נבהל" . כאשר אדם חושב שההצלחה בידיים שלו, 'אני מרוויח, אני מצליח – ואני, בל אמוט לעולם', אז כאשר מגיעה הנפילה, רגע אחד של הסתרת פנים וכבר "הייתי נבהל", המכה תופסת אותו לא מוכן. אבל אם נזכור תמיד שהכול מאת ה', שרק "ברצונך העמדת להררי עוז" אזי גם כאשר דברים לא מסתדרים, תוכניות משתבשות, עדיין אפשר למצוא נקודת אור – 'כעת אנחנו מתחילים מחדש'.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ו אלול ה'תשע"ו

 

אלול הוא קייטא לנפש, ימי אלול הם ימי השמש הכי בהירים והכי יפים ברוחניות. והיודע את זה, יידע איך לייקר את הימים האלו שלא ילך אף רגע לאיבוד. (רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל)

     "גם אדם שחרצו בשמים את גזר דינו לרעה, ח"ו, יכול לבטל את גזר הדין, אם יענה 'אמן יהא שמיה רבא', בכל כח כוונתו". (ב'היכלות רבתי')

    הרבי מסטריקוב: 'איך אפשר לכנות 'קדוש'  אדם שנהנה מחתיכת בשר!' ("נר לשולחן שבת" יש"כ לידידי הרה"ג אב"ד(

     זכור אשר עשה לך עמלק. לפני זכירת עמלק כתוב זכירת מעשה מרים.  אומרים בעלי המוסר למה הם סמוכים, לומר לך שכשם שמהדרין על שמיעת פ' זכור-עמלק, כך צריך להדר על זכירת מעשה מרים, לא לדבר או לשמוע לשון הרע.

חצי הכוס הריקה (אור שרה, עלון 542)

     שמי יוסי והסיפור הבא שאני הולך לספר לכם אמיתי לגמרי וכל מה שקרה בו הוא אמת לאמיתה. איך אני יודע?  פשוט מאוד. זה קרה לי, ואני רוצה לשתף אתכם במסר חשוב לחיים, שלמדתי ממנו.

     הכול התחיל ביום ההולדת שלי. כידוע ימי הולדת הם זמן מסוגל לחשבון נפש וסגולה לבקשות מריבונו של עולם. עמדתי ואמרתי: 'תראה ריבונו של עולם, לא מגיע לי שתביא לי לכבוד יום ההולדת איזה מתנה של מיליון דולר כדי לסדר לי את החיים?!'  הרגשתי איך שהוא מקשיב לי בקשב רב וכביכול אומר לי: ' תסתכל על עצמך, על החיים שלך, יש לך שתי ידיים, שתי רגליים, הכול אצלך בריא. יש לך משפחה מאושרת. יש לך בית ואוכל. זה לא מספיק לך?' חשבתי על הדברים ושאלתי את עצמי: למה באמת אני צריך עכשיו מיליון דולר, אם באמת יש לי הכול?' אבל הרגשתי איך למרות הכול הלב שלי לא מרוצה מהמצב, ובמקום להיות מאושר ולהודות על מה שיש, הוא רק פתח עיניים גדולות בצורת דולרים וצעק בקול גדול:' מיליון דולר! זה מה שיהפוך אותך למאושר באמת. אתה צריך לבקש מיליון דולר ולא סנט אחד פחות!.

     למחרת בבוקר קמתי ללכת לעבודה, ואיך שאני מגיע למכונית אני נתקל במראה שהוא הסיוט של כל נהג. דו"ח חנייה על סך 100 שקלים, ישב לו בנחת על אדן חלון מכוניתי. איזה באסה לפתוח ככה את היום, חשבתי לעצמי. לקחתי את הדו"ח, שמתי בתא הכפפות והמשכתי לנסוע לבית הכנסת. אחרי שאני חוזר מהתפילה, לפני אחד הצמתים אני מבחין בשוטרת שמסמנת לי לעצור בצד. 'מה עכשיו עשיתי?' שאלתי אותה בחשש. 'אני אגיד לך מה' נזפה בי השוטרת, 'חתכת שני נתיבים בניגוד לחוק. על העבירה הזו תקבל 500 שקל קנס. מה אגיד לכם? אם על 100  ש"ח הרגשתי באסה, עכשיו נהייתי עצוב ממש500  ש"ח זה לא צחוק. לא הבנתי, למה זה מגיע לי? עוד לא עברו שעתיים מהרגע שקמתי וכבר הלכו לי 600 ש"ח.  לקחתי גם את הדוח הזה והכנסתי לתא הכפפות ליד הדוח הקודם של 100 השקלים. 'ברוך הבא' שמעתי את דוח ה- 100 מברך בברכה את חברו, דוח ה-500' : קפה? תה? אולי עוגיות? טריות, הגיעו עכשיו'. 'רק מים בבקשה' ענה דוח ה-500' . ממש חם כאן' אמר ביובש ותפס את מקומו בתא הכפפות. המשכתי לנסוע לעבודה. חושב על מה ולמה באו לי כל העונשים האלו. נכנסתי לחנייה ופסעתי אל תוך הבניין. פתאום הרגשתי תחושה מוזרה כזו, שמרגישים רגע לפני שנזכרים במשהו גדול במיוחד: רגע, המפתחות של המכונית שלי! התחלתי מהר לבדוק את הכיסים. הם לא שם, אז איפה הם? יכול להיות ששכחתי אותם בתוך המכונית ונעלתי את הדלתות ועכשיו הם תקועים להם בפנים? רצתי מהר למכונית, לא יכול להיות. המפתחות שלי היו תקועים להם בתוך המכונית. הרגשתי חולשה. לא מספיק שחטפתי קנסות וכל היום שלי השתבש, עכשיו גם זה? בלית ברירה ניפצתי את חלונות המכונית ושלפתי את המפתחות. נהדר.  עכשיו אני צריך ללכת למוסך ולשלם לזגג על חלונות חדשים. אוף! חשבתי, 'למה הקדוש ברוך הוא עושה לי את זה כל זה?' אחרי העבודה בסוף היום (ועוד לא דיברנו על הפלאפון, שנפל לי ונשבר במשך היום) מותש ועייף כולי,  חזרתי לביתי, לסיים סוף סוף את היום. נכנסתי לחנייה של הבית וחיפשתי מקום חנייה. ראיתי מקום פנוי והתחלתי להיכנס אליו ברוורס, עד שאחרי כמה שניות שמעתי בום! עצרתי בבהלה וגיליתי שנכנסתי במכונית חונה. מה אגיד לכם? היום הזה פשוט לא נגמר. מכיוון שאף אחד לא היה במקום, השארתי לשכן פתק עם הפרטים שלי. מעניין,  תהיתי לעצמי, כמה כסף זה יעלה בנוסף לדוחות החנייה ולחלונות המנופצים ששברתי היום. הרגשתי איך הגוף שלי מתחיל לרעוד מרוב תסכול וייאוש:' ה''! צעקתי בלב: 'למה מגיעות לי כל הצרות האלו? מה אתה רוצה ללמד אותי? היה לי כל כך טוב עד אתמול. הייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם אבל זה לא הספיק לי, רציתי גם מיליון דולר. ועכשיו כל מה שאני רוצה הוא רק לחזור ולהיות מאושר, פשוט כמו שהייתי אתמול...'

     לפעמים, כששואלים אותנו: 'איך אתה מרגיש?' אנחנו מסתכלים על חצי הכוס הריקה וחושבים מה חסר לנו: 'הלוואי שהיה לנו עוד כסף במשכורת, הלוואי שהיינו עשירים כמו השכן שלנו, הלוואי שגם לנו הייתה מכונית מפוארת כזאת' ואז מגיעה העצבות ואיתה המרירות והתלונות. במצב כזה, כאילו אומרים לנו משמיים: לא טוב לכם? אנחנו כבר נראה לכם מה זה לא טוב, כדי שתתחילו להבין כמה החיים שלכם היו טובים. לכן, תמיד אנחנו צריכים להסתכל על מה שיש לנו בחיים ולהעריך את הקיים מתוך ידיעה ששום דבר בחיים הוא לא מובן מאליו. יש לנו בריאות? אנחנו נושמים? הכול עובד כמו שצריך? אלו סיבות מצוינות בשביל שנרגיש בני מזל, ושהחיים שלנו דבש. אני בכל אופן, הרגשתי שהקדוש ברוך הוא הביא לי בתור מתנת יום הולדת את היום הזה, כדי שאזכור כל החיים שיש להעריך את הטוב ולהודות עליו לקדוש ברוך הוא אלף פעם ביום. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ו אייר ה'תשע"ו

"אם בחוקתי תלכו". בעלי המוסר אומרים, שיש ללמוד מאופניים, שאם

עומדים נופלים, ואם עובדים אז מתקדמים , וזהו הפי' "תלכו" שצריך כל הזמן

לעבוד ולהתקדם בתורה ובעבודת ה.'

אם לא תזלזלו בפרטים הקטנים – תגיעו להצלחתכם הגדולה.

ואכלתם לחמכם לשובע. הפירוש של לחמכם לשובע הוא שכשהאיש שבע אינו

יכול לאכול עוד, אבל אם נותנים לו מיני מתיקה יכול לאכול עוד ועוד, כמו

שאמרו חז"ל רווחא לבסומי שכיחא (ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים), וזה

שאמר הכתוב שהלחם יהיה כל כך טוב וטעים שאפילו כשהאדם יהיה שבע גם כן

יוכל לאכול את הלחם.

והפקדתי עליכם בהלה. התחיל בתוכחה את הלשון בהלה מפני שזה תחילת

הפורעניות מפני שאם אין בהלה אז הפורענות הרבה יותר קלה, מפני שיש ישוב

הדעת.

בעל 'המגלה עמוקות' נשאר [ופריו מתוק]

מסופר על בעל 'המגלה עמוקות', שרצה לעזוב את העיר קרקא וכל בקשות

תלמידיו שישאר בעיר לא הועילו. עד שבאחד הימים, לאחר שהשלים את כל ההכנות

לעזיבתו , הודיע שהוא נשאר בעיר ואינו עוזבה . שאלו תלמידיו, מעיקרא מאי

קסבר ולבסוף מאי קסבר , מדוע חפץ היה לעזוב ומה עומד מאחורי החלטתו

להישאר לבסוף? השיב להם: רציתי לעזוב את העיר מהטעם הכמוס עמי. אלא

שאתמול, הגיע אלי דין תורה, שגרם לי להישאר בעיר... ו

כך סיפר: אחד מתלמידי החכמים בעיר, הינו עני מרוד, ומתפרנס בקושי רב

ממכירת כעכים (בייגלה), שהוא אופה בעצמו בכל לילה . יום אחד, פגש אותו

עשיר אחד וראה את התלמיד חכם כל כך מתענה מחמת פרנסה . אמר לו: אני רוצה

לחתום איתך על הסכם 'יששכר וזבולון , 'רק אמור לי, מהו הרווח הגדול ביותר

שהרווחת במשך שבוע? השיב לו: חמישה דינרים. אמר לו העשיר, אני אתן לך בכל

שבוע ששה דינרים, ותלך ללמוד כל היום בבית המדרש... לאחר כשלושה חודשים,

ראה אותו העשיר שוב מוכר כעכים בשוק. תמה למולו: מה זה!? מדוע אתה מפר את

ההסכם? השיב לו העני: אני חוזר בי מההסכם. טען העשיר , הרי יש חוזה חתום,

ואיך אתה יכול לחזור בך! משכך - המשיך בעל ה'מגלה עמוקות' - החליטו

השניים לבוא אלי לדין תורה . העשיר תבע: חתמתי עמו חוזה ובו הסכם "יששכר

וזבולון "לכל החיים, והוא חוזר בו. והעני השיבו: אמת, חתמנו, אך אני חוזר

בי! כי בהיותי אופה כעכים, הייתי מתעסק באפייתם בלילה, והייתי מבקש

מהקב"ה שהעיסה תצליח . לאחר שהעיסה הצליחה, ביקשתי מהקב"ה שהאפייה תצליח

. לאחר שגם האפייה הצליחה, ויצאו הכעכים פריכים וטעימים, לא שרופים, לא

קשים מדיי ולא רכים מדיי , ביקשתי מהקב"ה, שיזמין לי קונים לכעכיי

הטעימים. וכך הרגשתי קירבה להשי"ת בכל יום ובכל עת, אבל עתה, שאני מקבל

משכורת קבועה מידי שבוע, חסרה לי השייכות הקבועה עם הקב"ה, ולכן אני רוצה

לחזור בי ! סיים ה'מגלה עמוקות' ואמר: בעיר בה יש כזה דין תורה, אני חפץ

להישאר!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ד' ניסן ה'תשע"ו

הא דאומרים בליל הסדר בברכת המזון )ויש נוהגים להגיד בכל יו"ט( " וצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם" – דלזה אומרים "בראשיהם", ולא "על ראשיהם" – שלא די שהשטריימל מונח "על" הראש, אלא צריך להיות "בתוך" הראש...

 האדמו''ר ה''בית ישראל'' מגור היה אומר בדרך צחות: מנין שאסור לעבור ברמזור אדום? שנאמר: ''ויאמר אליו אדום לא תעבור בי'' (במדבר כ יח).

 הייתה  אישה שאמרה שבעלה הוא 'מחמיר' גדול – על כל דבר הוא   אומר "מאך מיר דאס" און "מאך מיר יענס " )תעשה לי זה ותעשה לי זה(...

 יש אנשים שחושבים לעצמם מה קרה אם דיברתי כמה מילים על פלוני,  מסבירים בעלי המוסר שגם הכהן אומר שתי מילים, "טהור אתה" או "טמא אתה", וזה קבע אם "טהור הוא" או לא.

וביום השמיני ימול... (דברים טובים פרשת תזריע)

     פורים תקפ"ג, פרשבורג. רבים מתושבי העיר מצטופפים בגורן עגולה סביב הרך הנולד,  שזה עתה הוכנס בבריתו של אברהם אבינו. סנדק משמש אב-בית-הדין של פרשבורג, הגאון רבי דניאל פרסוניץ.  המוהל הוא ה'חתם סופר' בכבודו ובעצמו. תלמידי ה'חתם סופר' מבחינים בשמחה מיוחדת על פני רבם. תחילה הם מייחסים את השמחה היתרה לעיצומו של יום - יום הפורים. אך כששמחת רבם גוברת מרגע לרגע ומגיעה לשיאה ברגע קריאת השם לילד - "ברוך-מרדכי" - הכול מבינים כי שמחתו המיוחדת של ה'חתם סופר' נעוצה ברך הנימול. תהיית הסובבים גוברת כאשר ה'חתם סופר' משנה מהנוסח הרגיל. לאחר "ואומר לך בדמייך חיי", בעודו מטיף טיפת יין לפי הרך, מוסיף הוא, כמעט לוחש - "נכנס יין יצא סוד". ומכיוון שאין מנהגו של ה'חתם סופר' בדברי משל וחידוד, מסיקים הנוכחים כי "דברים בגו".

     חולפות כמה שנים. ברוך-מרדכי, שנקרא כך לרגל יום הפורים שבו נימול, גדל והיה לנער בעל יראת-שמים מיוחדת במינה. השתתפותם של גדולי ישראל בברית- המילה שלו, והברכות שאצלו לו אז, ניכרות היטב בדרך תפילתו, בהידוריו במצוות ובטוב-ליבו המיוחד. אך אליה וקוץ בה - כל אימת שמישהו מנסה לפתוח עמו בדברי תורה, נאלם פיו של ברוך- מרדכי, והוא נותן בבן-שיחו מבט נבוך. עד מהרה מתבררת העובדה המצערת, כי מוחו של ברוך-מרדכי פשוט אינו מסוגל לקלוט דברי תורה, אף לא הקלים והפשוטים. ובכל-זאת, ברוך-מרדכי אינו נוהג לשוטט סתם כך ברחובות. את רוב יומו הוא מבלה בבית - המדרש, מול גמרא פתוחה. מתנועע ומתנועע בלי הפסקה. לא-אחת נוהגים ילדי העיר השובבים להתל בו.  כשהוא קם לרגע ממקומו, נוטלים הם את הגמרא הפתוחה שהניח ומחליפים אותה במסכת אחרת. את ברוך-מרדכי,  כך נראה, אין הדבר מטריד כלל. מה לו סנהדרין ומה לו בבא-בתרא. בשובו למקומו חוזר הוא להתנועע מול הספר הפתוח. את הילדים המחזה משעשע.

     לימים קם ברוך- מרדכי ובעצת רבותיו עולה לארץ-ישראל ומתיישב בירושלים. בעיר- הקודש הוא מקים משפחה, ואת לחמו הוא מוציא בשאיבת מים. יראת-השמים שלו ניכרת בכל הליכותיו, גם במלאכתו. בכל ראש-חודש נוהג ברוך- מרדכי לפקוד את בתי כל לקוחותיו ולספק להם מים חינם אין-כסף; שמא החסיר טיפה וקיבל תשלום שלא כהוגן במהלך החודש החולף.

     פורים תרנ"ג. בביתו של הגאון רבי שניאור-זלמן לאדיער, בעל 'תורת חסד' מלובלין, מגדולי חסידיו של אדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש, מסבה לסעודת פורים קבוצה נכבדה מקרב תלמידי-החכמים ובני-העלייה של ירושלים. סביב עומדים רבים מהמון העם, המבקשים להתבסם משמחת הפורים בצילו של הגאון החסיד וחבורתו. גם ברוך-מרדכי שואב המים ביניהם. הגאון מלובלין מורה למזוג לנוכחים כוסות מלאות יין, שהלוא כך ראוי לעשות - "לבסומי בפוריא". פתאום נשמע קולו של ברוך-מרדכי. "רבי!", קרא אל הגאון היושב בראש השולחן, "היום מלאו שבעים שנה לכניסתי בבריתו של אברהם אבינו!". הקהל, שלא היה רגיל לשמוע את ברוך-מרדכי פוצה את פיו, בוודאי לא בקול רם, הביט בו בהשתוממות. אין זאת אלא שהיין הישן שלגם עשה את שלו, חשבו. הגאון מלובלין האיר פנים לברוך-מרדכי,  והורה לשמשו למזוג לו עוד כוס מלאה יין. "מן הראוי לכבדו ביומו הגדול!", נימק הגאון בעל העיניים החריפות,  המעוטרות בגבות עבותות. ברוך-מרדכי לא היסס ורוקן את הכוס עד תומה. הגאון לא הרפה מברוך-מרדכי: "נו, אולי תזכה אותנו בדבר תורה מענייני דיומא?". הנוכחים הבליעו את חיוכיהם למראה ברוך-מרדכי שתלה בגאון מבט מזוגג, ששכרות ובורות משמשות בו בערבוביה. " ענייני דיומא?! הלוא יש על זה מסכת שלמה, מסכת מגילה, ומה כבר אוכל להוסיף?". תשובה מפולפלת משהו לאיש כערכו. הגאון מלובלין, כאילו מתוך זחיחות-דעת,  הוסיף ללחוץ: "ומה כתוב במסכת מגילה?". ואז, לתדהמת כל הנוכחים, פתח ברוך-מרדכי את פיו והחל להרצות בענייני היום. הוא קרא את לשון המשנה הראשונה, עבר מיד לגמרא, משם גלש לפירושי רש"י והתוספות, תיבל בדברי ראשונים נוספים, התגלגל למסכתות אחרות,  הקשה, תירץ, השווה ופרך, עקר הרים וטחנם זה בזה.  שעתיים רצופות פלפל ברוך-מרדכי בלי הפסקה , והמסובים היו שרויים בהלם מוחלט. לבסוף תש כוחו של ברוך-מרדכי והוא צנח על כיסאו ושקע בתרדמה.

     עוד הוא ישן וירושלים כמרקחה - "ברוך-מרדכי שואב המים הוא גאון אדיר!". עלתה על כולנה התפעלותו של ישיש מופלג, יוצא פרשבורג, שאמר: "אני עוד זכיתי להשתתף בברית- המילה של ברוך-מרדכי ולשמוע את דברי ה'חתם סופר' שאמר, 'נכנס יין יצא סוד'. אז היו הדברים בבחינת חידה. והנה, בחלוף שבעים שנה מאותו יום, נתגלה הסוד ונחשפה ברבים גאונותו המופלגת של ברוך-מרדכי בתורה".

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר א' סיון ה'תשע"ה

 איש ראש לבית אבותיו הוא, מהו לשון 'הוא' שהיה לו יחוס עצמי.

     הרה"ק רבי דוד מללוב אומר: ישראל נקראו "עם סגולה" כסגול איך שתהפכו ישאר סגול.

     הרה"ק רבי ישראל בעל שם טוב אומר: כשרואים דבר לא טוב בישראל צריך לתלות את האשמה בו.

     ויקר מקרה. בעלי המוסר אומרים ש"מקרה" אותיות רק מה', שאין מקרה בעולם אלא הכל מאת ה'.

חשיבותם של אומרי תהלים (סיפרי חסידים עלון 154)
     איש היה בעיר פרעמיסלא, ור' יהודה שמו, היה איש תם וישר וירא אלוהים, ולו אשה כשרה ותמימה, ששלחה ידיה במסחר השמרים, וכלכלה את המשפחה, והוא ישב בבית המדרש, מעוטף בטלית ומעוטר בתפילין, ועסק בתפלה ובאמירת תהילים בקול ובניגון, והיה מונה את המילים כאדם המונה מטבעות זהב. וכל כך היו חביבים עליו שירי דוד המלך עליו השלום, עד אשר לא עבר עליו יום אחד, שלא יהא אומר אותם כולם, וביום השבת וביום החג היה מסיים את מזמורי תהילים פעמיים. ר' יודיל היה מכובד על הבריות, כי ידעו את ישרו ותום לבו. בני עירו כבדוהו, אולם הוא הצניע לכת עם אלקים ואדם, אהב את ה' בכל לבו, ועבד אותו בכל נפשו, ושפך את לבו יום יום לפני יוצרו במזמורי תהילים.
     הגיעה שעתו של ר' יודיל להסתלק מן העולם, הזקנה קפצה עליו, והוא חלה ונפל למשכב. שכב על המיטה, ופיו לא פסק מלומר תהילים.  כך חזר על מזמורי תהלים בימי חוליו בלי הרף. וכשנפטר בשביעי של פסח, יצאה נשמתו בטהרה כשהפסוק האחרון של ספר התהלים בפיו. כל בני העיר התאבלו עליו, והורידו דמעות על אדם כשר שמת, וכאשר הוליכוהו לבית החיים הלכו כולם אחרי מטתו, ולוו אותו עד בית העולם.
     ויהי בלכת המלווים, וישאו את עיניהם ויראו,  הנה גדוד צבא בא מן הדרך רוכבים על סוסים אבירים, מלובשים שריונים, וכובעי נחושת על ראשם, וחרבות ארוכות על ירכם.  כאשר קרבו אנשי הצבא אל המון המלוים, ראו האנשים שכלי זמר שונים על שכם הרוכבים. ויגש אליהם ראש הגדוד וישאל אותם: "למה התאספתם פה כולכם?" ויאמרו לו: "איש חסיד נאסף היום אל עמו, וכל בני העיר מלוים אותו לבית מועד לכל חי, עושים אנחנו חסד ואמת עם איש ישר, שעבד את א-לוהיו באהבה וביראה, ולא פסק מלומר תהלים." כאשר שמע שר הגדוד את הדברים האלה אמר: "אם כן, ראוי האיש הזה שבני אדם יכבדו אותו, וגם עלינו לחלוק לו כבוד". ויפן אל המנצחים בכלי שיר, ויצו עליהם לעמוד בראש המלוים, ולנגן לכבודו של אותו צדיק, עד אשר יביאו אותו לקבר ישראל. כראות המלוים את אנשי הצבא, הבאים בכלי שיר,  ויסוגו אחור. המנגנים הלכו בראש לפני המטה, והתחילו לנצח בנגינות מזמור שיר. וילכו ויבואו אל בית העלמין, ולא פסקו מלנגן את נגינותיהם, עד הקבורה.
     ובהיות האנשים עושים את מלאכתם , וקוברים את מתם, נעלמו אנשי הצבא, ואיש מן הנאספים לא ראה אותם בלכתם. ויהי הדבר הזה לפלא בעיניהם, וישאלו איש את רעהו מי הם החיילים האלה, מאיזה מקום באו, ולאיזה מקום הלכו,  אך איש מהם לא ידע מענה. ויצאו מבית הקברות, ושאלו את העוברים והשבים, אם לא ראו גדוד רוכבים בדרך, וכולם ענו ואמרו: "לא ראינו ולא שמענו". ויתפלאו האנשים לשמע הדברים האלה, והרבה מהם הצטערו מאוד על אשר נגנו לכבוד הנפטר,  וראו בה מעין פגיעה בכבודו, כי לא שמעו עוד מימיהם, שמנגנים ינצחו בכלי שיר על קברו של אדם מישראל. ותהי כל העיר כמרקחה.
     ויבוא ר' יהודה אל רב העיר בחלום הלילה ויאמר אליו: "אל תצטערו, דעו לכם ששר הגדוד, אשר בא לקראתכם בלכתכם שלו, אחרי מטתי, היה דוד המלך עליו השלום. הוא יצא עם כל החבריא לקבל את פני ברגע צאתי מן העולם, והם כבדו אותי במזמוריהם הנעלים, אותן הנגינות שבהן שר נעים זמירות ישראל את מזמורי התהלים, בשעה שיצאו מפיו בפעם הראשונה. וכל הכבוד הזה בא לי, על אשר כבדתי את השי"ת במזמורי תהלים, כל ימי היותי על הארץ". ויהי בבוקר ויקרא הרב את כל העם, ויספר להם את דברי החלום, ויאמר אליהם: " ראו עד כמה גדולה היא זכותם של אומרי תהלים, שדוד המלך בכבודו ובעצמו, בא עם המשוררים והמנגנים שלו, לנצח בנגינות לפני אדם פשוט, שרוממות א-ל בגרונו ושירי תהלים בפיו.


חוויית השבוע שלי
www.h-y.xwx.co.il