אחד
הצדיקים אמר פעם בדרך הלצה לאחד מחסידיו ששמו היה פינחס והיה קנאי גדול ומחמת כן
אנשים מיעטו לדבר אתו והיה חי בבדידות, שהנה פרשיות חוקת בלק לפעמים מחוברות, וכן
פרשיות מטות מסעי מחוברות ברוב הפעמים , ואלו פרשת פינחס הנמצאת באמצע
פרשיות הנ"ל אינה מחוברת, והטעם הוא כי פינחס היה קנאי ואינו מתחבר לאחר.
”אקבל
על עצמי 40 יום לומר פרק שירה“, סיכמה האישה עם הרבנית שביקשה ממנה קבלה טובה
לצורך הישועה. באחד הימים התקשר בעלה כשהיא באמצע אמירת פרק שירה, השפופרת הורמה
והאישה קראה לתוכה: ”חמור אומר...“. הבעל נפגע עד עמקי נשמתו. אני? חמור?! לאחר
שבוע הם נפגשו בביה“ד לצורך מתן הגט. למחרת התפרסמה מודעה בעיתון: קראתי 40 יום
פרק שירה ונושעתי...
אמר רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל כשהביא את דברי רבנו יונה (על התקן
עצמך במידות): "אני אומר לכם מניסיון של עשרות שנים, שיסוד בניין האדם שבונה
עתידו לכל החיים - לא הגאונות ולא הכישרונות ושאר דברים, אלא רק המידות שלו!"
"ירגיל אדם עצמו
לכבד הנבראים כולם... וירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים, כאילו
היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם
בליבו ויאמר, מי יתן ויהיו אלו צדיקים ושבים בתשובה, ויהיו כולם רצויים למקום.
ובמה יאהבם? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם, ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם, אלא במידות
הטובות אשר בהם". ) רבי
משה קרדובירו זצ"ל ."תומר
דבורה" פ"ב(,
חשיבות
האוכל (מתוך 'שמחה בבית' פרקי הדרכה שנאמרו על ידי
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן(
נספר כאן דבר
מופלא ששמענו מהגאון רבי עזריאל טאובר, המקושר לרבים מגדולי ישראל בארץ ישראל
ובחו"ל.
הגר"ע
סיפר שפעם, כאשר ביקר אצל הצדיק 'הבבא סאלי' זצ"ל (שידוע על חלקו הרב בהשכנת
שלום בבתי ישראל בכל קצוות תבל), אמר לו הצדיק: " אני רוצה שמחר תסעד יחד איתי בארוחת הצהריים". " לא ידעתי על מה ולמה, אבל כמובן ששמחתי מאוד על ההזמנה,
ולמחרת בצהריים הגעתי שוב לביתו בנתיבות", סיפר הגר"ע טאובר . הרבנית
של הבבא סאלי פתחה את הדלת, ואמרה: "בעלי כבר ממתין לך. אתה יכול להיכנס לחדר". נכנסתי, והבבא סאלי קם מיד
ליטול את ידיו, והזמינני ליטול גם אני את ידיי . והנה
הרבנית מגישה את המנה הראשונה, עם מאכלים בטעמם הערב של יהודי מרוקו, ובעלה הצדיק,
שהיה ידוע כמי שראשו בשמים, מתחיל לשוחח איתה על המאכלים, ועל כל מאכל ומאכל בפני
עצמו, משבח את הטעם המעודן, צוחק בשפה הערבית , והיא
אחריו – צוחקת וצוחקת... הצדיק לא הסתכל עליי... כך עוברות כמה דקות, והבבא סאלי אינו פוסק מלהתעניין בסוגי
המאכלים, מבלי שהוא מוציא מפיו ולו מילה אחת בדברי תורה, והדבר המפליא ביותר – הוא
אינו משוחח איתי מאומה, ואפילו לא מסתכל אליי... מי שעמד מן הצד, יכול היה לראות כיצד הרבנית מתמוגגת מהנאה,
מעצם הדיבור עם בעלה הצדיק. כך במנה הראשונה, וכך בשנייה, וגם בהמשך הסעודה. היא מגישה
את האוכל, והוא נהנה ונהנה, והרבנית צוחקת... ואני יושב ליד השולחן, והצדיק אפילו
אינו מסתכל עלי. "לא
הבנתי מילה וחצי מילה, מהדברים שדיבר הבבא סאלי עם אשתו בשפה הערבית, אבל עוד יותר
לא הבנתי לשם מה הוא הזמין אותי אליו, לסעוד בצוותא", אומר רבי עזריאל. שעה תמימה עברה, ובמשך כל 60 הדקות הללו, סבבו העניינים
בשולחן רק בנושא האוכל, המנות היפות, הסעודה הדשנה, ופירות התקרובת שהגישה הרבנית.
שום נושא אחר לא עלה על השולחן. למרות שכאמור, לא הבנתי בדיוק מה הוא אמר, אבל
ראיתי והבנתי שהכול נסב על ענייני האוכל.
הבבא סאלי
סיים לאכול, בירך, ונפרד ממני לשלום... והנה, רק כאשר יצאתי מפתח הבית הגדול
והקדוש הזה, אומר הגר"ע טאובר, הבנתי מדוע הזמינני הצדיק אליו, ומה רצה שאלמד
במהלך הסעודה ששהיתי במחיצתו. ה 'דלק' הטוב והיעיל ביותר רבי ישראל אבוחצירא ידע שאני
מתעסק בהשכנת שלום-בית בבתי ישראל בכל העולם, ולכן ביקש להנחיל לי את הידיעה
החשובה הזו, שאחד היסודות הנחוצים לשמירה על שלמותו של כל בית יהודי, הוא לשוחח עם
האישה על הדברים המעניינים אותה, דהיינו על ענייני האוכל ... ולא סתם לדבר, אלא לשבח את
הרעיה על המאכלים הטעימים, ולהחמיא לה על כל מה שהיא עושה למענו. עד כדי כך חשוב
הדבר, שהבבא סאלי 'בזבז' על כך שעה שלימה, ובוודאי שהוא עושה זאת מדי יום ביומו.
"את זה הוא רצה שאראה, כדי שאנחיל אחר כך את הדברים לשומעי לקחי", אמר
הגר"ע טאובר. וזו, כפי שפתחנו אחת הבעיות הגדולות
הניצבות בשרשי הבתים היהודיים של ימינו, כאשר בן ישיבה, שהורגל לשקוד במשך כל היום
על תלמודו, וענייני האוכל והסעודות לא תפסו אצלו
מחשבה רבה, והנה לפתע אומרים לו שהוא צריך לשוחח עם רעייתו על 'דברים פעוטים' כגון אלה, ו 'לבזבז זמן'
על עניינים של אוכל... אבל אם היה אותו בחור, שהפך לאברך, משקיע קצת יותר זמן למחשבה על מהות הבית, ועל מהות צרכיה של
האישה, היה מבין שהדיבורים על האוכל – הם הם הבית, הם הם רצונו של הקב"ה, וזה
בדיוק מה שהתורה דורשת מהאדם לעשות בביתו. הדיבורים בנושאים אלה, הם ה 'דלק' הטוב
והיעיל ביותר לאישה, ומעניקים לה את הכוח להמשיך ולעשות את הכול למען בעלה, ולמען
כל בני הבית. השכינה בעצמה – ובכבודה! כדי להגיע אל ההבנה הזו, אדם צריך להשקיע את עצמו בתוך הבית,
ומה שיעניק לנו את הרצון והכוח להשקיע בבית, היא הידיעה שכל בית ישראל הנבנה
בקדושה ובטהרה, ומתוך שלום-בית אמיתי, הוא מעון לשכינה עלי אדמות. כן-כן! השכינה בעצמה ובכבודה מגיעה אל ביתך! היא רוצה לשהות
שם , ולכבד
את כתלי הבית בנוכחותה. לשם כך הינך נדרש לעשות דבר אחד: לדעת שהיא שם, השכינה, ולהשתדל לעשות רצון קונך, ולמלא אחר
המשימות המוטלות עליך, כבעל.
החוויה היהודית
