‏הצגת רשומות עם תוויות הירדן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הירדן. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 15 בנובמבר 2016

אמרי שפר ט"ו חשון ה'תשע"ז

 


בארץ ישראל קיימים שני ימים, שנהר הירדן מחבר ביניהם. ים הכינרת שנמצא בגליל, וים המלח שנמצא בדרום הארץ. כיוון שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בכדור הארץ (396 מטרים מתחת לפני הים), מים רבים זורמים לתוכו, אך אפילו טיפה אחת אינה יוצאת ממנו. חוסר היכולת שלו לתת מעצמו, העניקה לו את השם "ים המוות". העיר סדום ממוקמת לידו... באופן כלשהו העיר כבר הייתה הרוסה עוד לפני שהקב"ה הוריד אש וגופרית מן השמים. משום שכל חברה המוקיעה את חובת הנתינה לזולת, נמצאת כבר על הדרך הבטוחה לקראת ההרס העצמי שלה.


     "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". בנוגע לעניינים שמימיים רוחניים, תמיד תסתכל מי למעלה ממך ותשאף להגיע לדרגתו. לעמת זאת, בעניינים ארציים וגשמיים- "מתחת", היינו, תראה את אלה שיש להם פחות ממך ותהיה מרצה ממה שיש.


     הנתינה היא היסוד של כל מערכת יחסים בעולם. כאשר שני אנשים מתרכזים בנתינה הדדית, מערכת היחסים ביניהם זורמת בשני כיוונים - מקשרת, מחברת ומגבשת את הקשר ביניהם. לעומת זאת, כאשר ישנה התמקדות ב"לקיחה" זה מזה, הדינמיקה פועלת בכיוונים מנוגדים - תופעה שיוצרת מתח, לחץ וריחוק בין השניים.


     התירוץ של "אינני יכול" הנו כסוי ומעטה ל"אינני רוצה", כי מי שרוצה באמת - הקב"ה מזמן לו את רצונו ומצליח בידו.


הזולת ואני (קול ברמה,  גיליון מס' 260)
     ר' לייב פוזין, מחסידיו של הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש, היה עשיר גדול. הוא התגורר בעיר ויטבסק, ניהל עסק מצליח והחזיק בבעלותו כמה בתי-אבן ונכסים רבים נוספים. את ביתו הנהיג בהרחבה רבה וגם לצדקה נהג להפריש ביד נדיבה . באותה עיר התגורר חסיד נוסף, אף הוא עשיר גדול, ר' שמואל ברין. הוא היה גם למדן גדול בתורת הנגלה ועמקן בתורת החסידות. עסקיו היו באספקת חומרי בנייה לגורמים ממשלתיים, ועל-אף טרדותיו הרבות הקפיד יום-יום על קביעות עיתים לתורה .
     בשנת תר"מ אירעה מפולת בעסקיו של ר' שמואל. נוסף על כך גם נפל לפח של סוחרים נוכלים, איבד את כל הונו ואף נקלע לחובות כבדים . זמן קצר לאחר מכן הזדמן ר' לייב פוזין לחצר המהר"ש. הוא סיפר לרבי על עסקיו וביקש את ברכתו להצלחה. כשסיים, נאנח ר' לייב ואמר: "ר' שמואל ברין נמצא בשפל המדרגה והוא זקוק לרחמים". מיד הוסיף: "אף כי 'צדיק ה' בכל דרכיו', ואם עשה כן,  נראה שזה מה שצריך היה לקרות, בכל-זאת גדולה הרחמנות עליו ." למשמע דבריו האחרונים של ר' לייב, לא הגיב הרבי. הוא הניח את כפות-ידיו על שתי עיניו והתעמק במחשבותיו .
     זמן קצר לאחר מכן פרצה דליקה במחסני הפשתן של ר' לייב. השריפה כילתה גם את ביתו ואת חנותו הסמוכה ובה סחורה בשווי עשרים אלף רובל. הנזק הכללי נאמד בכחמישים אלף רובלים . בסערת רוחו נסע ר' לייב לליובאוויטש. כשנכנס לחדרו של הרבי פרץ בבכי וסיפר על האסון הכבד אשר קרה לו. כל אותה שעה הביט בו הרבי בעיניים חודרות. כשסיים, אמר לו: "על ידידך ר' שמואל ברין, שאיבד את כל הונו, מצאת ניחומים והצדקת עליו דין שמים, וכאשר הדברים נוגעים בפשתנך ובחנותך, אתה מרעיש עולמות. וכל זאת בשעה שעדיין נותרו בבעלותך שני בניינים ושטרות-חוב ממשלתיים. מתברר אפוא שהזולת וה 'אני', הם שני דברים נפרדים לגמרי ." דבריו של הרבי הכו את ר' לייב בהלם. הוא יצא מחדרו של הרבי בעיניים מושפלות ובלי לומר מילה. זמן רב ישב באחת מפינות בית-המדרש, מכונס בתוך עצמו, מתבונן בדבריו הנוקבים של הרבי: "הזולת וה 'אני' הם שני דברים נפרדים לגמרי ." יומיים התהלך כסהרורי. לבסוף החליט להיכנס אל הרבי פעם נוספת ולבקש ממנו דרך לתיקון ותשובה. בליבו כבר החליט כי מהיום והלאה יתמסר בכל לבו לטובת הזולת .
     הפעם היו פניו של הרבי מאירות ועיניו רכות. המהר"ש הישיר מבט אל ר' לייב ובנימה אבהית אמר: "מקובל בשם הבעל-שם- טוב, שכל הפוסק דבר על חברו, הן לטוב והן לרע, פוסק זאת על עצמו. אם הוא מצדיק על חברו את הדין, מעורר הוא על עצמו דינים וגבורות; ואם הוא משתתף בצערו של החבר ומשתדל לסייע לו, מושך הוא על עצמו חסדים ושפע . "סע לביתך, קח שלושת-אלפים רובל במזומן ומסור אותם לר' שמואל כגמילות-חסדים, כדי שיוכל לקנות סחורה, להעבירה ברפסודות ולשקם את עסקיו. את הכסף תיתן בעין יפה, בנפש חפצה ומתוך רגש של תודה לה' על שזיכה אותך לגמול חסד. מיד לאחר מכן תיסע למוסקבה לקנות סחורה חדשה לחנותך, וה' יתברך ימלא את חסרונך בכפלים ." כשחזר ר' לייב לוויטבסק לקח מיד שלושת-אלפים רובל ומיהר לביתו של חברו ר' שמואל. אבל זה לא היה באותה שעה בבית.  שבוע ימים חיפש אחר ר' שמואל ולא מצאו. ר' לייב צריך היה לנסוע בדחיפות למוסקבה כדי לקנות שם סחורה חדשה, אבל חזקה עליו מצוות רבו והוא המתין עד אשר יקיים תחילה את ההוראה למסור לחברו את ההלוואה .
     לקראת שבת, לאחר שבוע של היעדרות, חזר ר' שמואל לוויטבסק. מיד במוצאי השבת הלך אליו ר' לייב וביקש למסור לו את הכסף, אלא שר' שמואל סירב: "מה אתה מדבר! לא אקח ממך הלוואה בסכום כזה וגם אתה אינך רשאי לעשות כן. חלילה לי לסכן כסף של הזולת בעסקיי ."  ר' לייב נאלץ לספר כי זו הייתה הוראתו של הרבי. ר' שמואל הקשיב קשב רב ובכל-זאת עמד על דעתו: "אתה את שליחותך קיימת, אבל אני לא אקח את הכסף ." עוד באותו לילה נסע ר' לייב לליובאוויטש והניח את שלושת-אלפי הרובלים על שולחנו של הרבי. "סע לשלום", אמר לו הרבי . ביום שני בבוקר הגיע משרתו של הרבי לביתו של ר' שמואל והביא לו חבילה חתומה ובה פתק בכתב-ידו של הרבי: "הנני שולח לך שלושת-אלפים רובל לסחור בהם עד זמן מכירת הרפסודות בריגה - וצלח ." שני הסוחרים ראו עתה ברכה א-לוקית בעסקיהם. ר' שמואל שלח סחורה ברפסודות לריגה והרוויח סכומים עצומים. הרווחים מהעסקה הספיקו לתשלום כל חובותיו ואף לקניית בית-אבן ומגרש גדול . ר' לייב נסע למוסקבה וספקי סחורותיו החליטו להשתתף באסונו ולמחוק מחצית מחובו. הסחורה שקנה התייקרה פי שלושה והוא הרוויח הון רב. אך הוא הרוויח בעיקר את הלקח שלמד - שהזולת וה'אני' אינם שני דברים נפרדים.


החוויה היהודית





יום רביעי, 27 ביולי 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "מטות" ה'תשע"ו



לאורך דורות רבים יש דיונים בעניין היורדים מן הארץ.
בפרשת השבוע שלנו, פרשת "מטות", אנו קוראים על היורדים הראשונים. למעשה הם ירדו מהארץ עוד בטרם עלו אליה. שניים וחצי השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה ביקשו ממשה, עוד כשהיו בצד המזרחי של הירדן, שלא לעבור עם כולם ולהיכנס לארץ ישראל אלא להישאר שם בנחלתם, והמניע שלהם היה מפתיע באותם הימים- משום אהבת ממון:
"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד, ויראו את הארץ... גלעד והנה המקום מקום מקנה. ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה... הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה" - המילה הבולטת בפסוקים אלה היא "מקנה", ללמד אותנו שהמקנה הרב שזכו בו הוא מה שהכתיב את התנהגותם והיה המניע לרצון שלהם להישאר בצד המזרחי: "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך ייתן את הארץ הזאת לאחוזה, אל תעברנו את הירדן".
משה מאזין לבקשתם היטב ובעיקר למילים החשובות שלהם בנושא: "וייגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" - ואולם משה עונה להם באותו הנוסח רק עם שינוי קל: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" - אהבתם הגדולה לממון שלהם הפכה אצלם את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל וכעת ערך הצאן שלהם גבר על ערך בניהם ולכן משה משנה להם בחזרה את סדרי העדיפויות הרצויות שקודם ילדיהם יהיו החשובים.
או אז קבע להם משה תנאי: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"
בני השבטים האלה יזכו בנחלה אם יתגייסו לצבא שעתיד לכבוש את הארץ ורק אז ישובו לנחלתם בצד המזרחי של הירדן.
14 שנים היו שותפים שבטים אלה לכיבוש הארץ אולם למרות מסירות הנפש שלהם לא נמחק המניע לכל העניין והוא אהבת הממון. זה הטביע בהם ריחוק מה מארץ ישראל, מקדושתה והשפע הרוחני שלה.
אף בתלמוד  העניין מוזכר: "אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" - במאורעות ההיסטוריים שזורים זה בזה ויש בהם השפעה אחת על השנייה.
הם מלמדים אותנו שהפורענות שהביאה לחורבן ארץ הראובני והגדי לאחר מאות שנים נזרעה בבקשה ההיא לא לעבור את הירדן, ולכן הם גלו ראשונים.

השיעור העיקרי הנלמד מפרשה זו הוא שתמיד כדאי לעשות אבחנה מהו העיקר ומהו הטפל ולא לערבב ביניהם. שנדע לשים דגש ולהעמיק במחשבה על הדברים החשובים והמהותיים ביותר בחיינו!
שבת שלום ומבורך!



חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי
ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 8 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשת "פינחס" ה'תשע"ה




בני ישראל נמצאים בצידו המזרחי של הירדן ומחכים לחצות אותו ולהיכנס אל הארץ המבטחת.
ארבעים שנה הלכו במדבר, עברו משברים וקשיים רבים והנה עתה הם רגע לפני סיומו של מסע ארוך ומייגע.
הציבור המהווה את חלקי העם בשעה זו הוא לא אותו ציבור ולא אותה הכמות שיצאה ממצרים והתחילה את המסע הגדול והארוך הזה.
בשעה זו, בני ישראל מצווים לערוך מפקד על כל שבטי העם ורש"י בפירושו כותב לנו שני הסברים מיוחדים מדוע הצטוו דווקא עכשיו למפקד זה: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותם לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירן במנין". 
ה' רוצה שידע משה כמה אנשים החזיקו מעמד במסע הגדול ושרדו את כל הקשיים שהיו בדרך אל ארץ ישראל, ובנוסף למשה חשוב למסור להנהגה החדשה שתבוא אחריו את המספר המדויק של העם כפי שהוא קיבל אותה בתחילת דרכו כמנהיג.
מתוך הסיבות האלה אפשר ללמוד מטרות נוספות למפקד הנוכחי: האחת היא מטרה צבאית. בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ולכבוש אותה. זהו למעשה מפקד כדי לדעת לפני היציאה לקרב כמה חיילים עומדים כעת לפני תחילת הכיבוש של עבר הירדן המערבי.
המטרה השניה של המפקד היא חלוקת הארץ. אמנם החלוקה לא היתה רק לפי מספר האנשים בכל שבט אלא גם לפי יוצאי מצרים ועוד מספר גורמים אך הוא נתן תמונה כוללת של כל שבט ושבט בטרם יגשו המחלקים לעבודת החלוקה. 
במפקד הזה לא ניתנו הוראות מדויקות לביצוע כפי שניתנו באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים אלא הוראה סתמית: "כאשר ציווה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים". לא הוזכר כאן שנתנו בקע לגולגולת אבל גם במפקד הקודם לא נזכר דבר זה, וכמו כן לא נזכר פה שהנשיאים השתתפו במפקד, אך כמו בפעם הקודמת נפקדו פה כל שבט ושבט כולל שבט לוי וזאת בהתאם למטרות שציינו קודם.

שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי


תןדות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 30 ביולי 2014

נקודה שבועית פרשת "דברים" ה'תשע"ד

מסעם של בני ישראל הסתיים למעשה בשבוע שעבר, בסוף חומש "במדבר", בשעה שהם חונים מול יריחו בצד המזרחי של הירדן ומחכים לכניסה לארץ ישראל. הם צעדנו ארבעים שנה, נלחמו מלחמות מול עמים קשים וכעת משה ניגש אל העם ופותח בנאום ארוך. חומש "דברים" אותו נפתח השבת הוא מסע היסטורי של בני ישראל מצאתם ממצרים ועד למקום בו הם נמצאים עכשיו. זהו נאום ארוך של משה שמספר להם בלשונו את כל מה שהם עברו בדרך עד כה. הפרשה פותחת בתיאור הזמן שהם נמצאים בו, ארבעים שנה לצאת בני ישראל ממצרים, ומשה עומד לבאר להם את התורה והמצוות שלמדו עד עכשיו. זו הסיבה שחומש זה נקרא גם "משנה תורה". אולם עיקרי המצוות יתחילו רק בשבוע הבא, בפרשת "ואתחנן" וכעת משה פותח בפניהם בדברי תוכחה על מה שארע להם בדרך. בגלל הכניסה הקרובה לארץ ישראל והצורך בשמירה על חברה מתוקנת ומסודרת מזכיר להם משה בתחילת תוכחתו את עניין השופטים. כבר בפרשת יתרו, רגעים לפני שקיבלו את התורה וממש זמן קצר אחרי יציאתם ממצרים קיבל משה את הצעת יתרו ומינה תחתיו שופטים שיסייעו בידיו לעמוד בראש מערכת המשפט של ישראל. משה רצה ועדיין רוצה שהם יכנסו לארץ ישראל כשהשלום והצדק נמצאים בתוכם. משה ראה בצדק וביושר שבין אדם לחברו את הבסיס לקיומה של חברה בריאה שיודעת לשמור על ערכיה הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. עם וחברה שסבוך כל הזמן בריב ומדון אין בו אחדות. עם שאין בו אחדות ולאחר מכן יוצאים למלחמה עתידים ליפול בה. לכן ראה משה להביא קודם כל לצדק בתוך העם פנימה ולהחיל משפט של שלום בין כולם. דווקא אחרי מינוי השופטים ושלכאורה יש סדר בעם התחילו בני ישראל בתכסיסים שונים כפי שקרה להם בחטא המרגלים שהקשיבו דווקא לעצה הרעה של חלק מהם וסרבו לעלות לארץ. משה ממשיך בתוכחות שלהם על מורך ליבם והפקפוק בהנהגת ה' כשהיו צריכים לבוא להלחם באמורי כדי לרשת את הארץ ובעקבות כך מרדו בהשגחה. האמונה בצדק והאמת מצד אחד וההבנה של עם שלם שצריך לבטוח בה' הם שעמדו לנגד עיניו של משה בשעה שפתח את נאומו לעם ישראל. הוא ידע שאלה הדברים החשובים שעליהם עם ישראל צריך לעמוד בשעה שהם עתידים להיכנס לארץ ישראל. לצערנו אנו ממשיכים בימים אלה לעמוד בחזית קשה עם תוצאות קשות מצד אחד אך המשך לחימה באויב מצד שני ברוח איתנה ומוראל גבוה של החיילים והעם. נזכור תמיד את רצונו של משה לבסיס אמיתי של עם ישראל והדברים האלה יעמדו לצידנו ונזכה לראות בניצחוננו האמיתי. שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי אתר "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ נישא תפילה כולנו לבורא עולם שישמור ויגן על כל חיילי צה"ל באשר הם ויחזירם בשלום לביתם. ובנוסף לכל חברנו ומכרנו בכל קו האש באשר הם, אנו ממשיכים ומתפללים וחושבים עליכם! תמשיכו להיות חזקים! לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם