‏הצגת רשומות עם תוויות הנשיאים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הנשיאים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 21 ביוני 2017

נקודה שבועית, פרשת "קורח", ה'תשע"ז


בפרשת השבוע, פרשת "קורח", אנו קוראים את אחד האירועים המיוחדים בתורה, בטח ובטח העונש שבסיום האירוע, שהוא עונש מיוחד ושונה.
קורח ושאר עדתו מתקהלים אל מול משה ואהרון ודורשים גם הם להיות שותפים להנהגה ולכהונה.
בסופו של עניין ה' מכוון אותם לעריכת מבחן מסוים ובסופו מגלה קורח שאין הוא צודק והאדמה פותחת את פיה ובולעת אותו ואת כל עדתו.
מיד לאחר האירוע שכלל גם מגפה בה נפלו עשרים וארבע אלף ושבע מאות איש, עושה ה' פלא נוסף: "והנה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח". המטה של אהרון לפתע פורח וזוהי הוכחה נוספת על כהונתו של אהרון.
לכאורה, שואלים המפרשים, למה צריך עוד הוכחה אחרי שכבר קורח ועדתו נבלעו, נשרפו מקטירי הקטורת ונהרגו רבים במגפה!
מספר פרשנים כרמב"ן, אבן עזרא, רבנו בחיי ועוד מסבירים שמטרת הפלא עם הפרחת המטות הייתה לא להורות על הכהונה אלא על הבחירה של שבט לוי לעומת שאר השבטים.
הטענה המקורית הייתה שהם רצו שהבכורים ולא לווים יהיו משרתי המשכן כדי שלכל ישראל יהיה חלק בעבודת בית ה'.
אלא שזו עבודת אהרון ובניו הכוהנים שה' בחר בהם לעבודה, ופריחת המטה באה לתת אות לבחירה של הלווים שגם הם יעבדו שם.
שבט לוי בא במקומם של הבכורים. 
שריפת המחתות בויכוח עם קורח הייתה לאות על הכהונה, והפריחה היא אות על הלויה. 
כך גם מסביר רבנו בחיי שאחרי בליעת קורח ועדתו לא היה ספק בדחיית הבכורים שהרי קורח היה בכור, ושריפת המחתות והקטורת נתנה סימן לעניין הכהונה שה' בחר באהרון להקטרה, אך נשארה השאלה באיזה שבט לבחור במקום הבכורים ולשם כך בא האות עם פריחת המטות.
הנצי"ב בפירושו דווקא מסביר שאות המטות היה גם על הכהונה למרות שכבר על זה הייתה הוכחה. אלא שה' רצה לומר שיש קשר בין הכהונה ללויה: כשם שכהונה לדורות כך לוויה לדורות. לכן היה חרות שמו של אהרון על מטה בית לוי.
כך מסביר הרמב"ן ששמו של אהרון הופיע כנשיאם של בני לוי כשם ששמם של כל הנשיאים היה רשום על המטות.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 8 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשת "פינחס" ה'תשע"ה




בני ישראל נמצאים בצידו המזרחי של הירדן ומחכים לחצות אותו ולהיכנס אל הארץ המבטחת.
ארבעים שנה הלכו במדבר, עברו משברים וקשיים רבים והנה עתה הם רגע לפני סיומו של מסע ארוך ומייגע.
הציבור המהווה את חלקי העם בשעה זו הוא לא אותו ציבור ולא אותה הכמות שיצאה ממצרים והתחילה את המסע הגדול והארוך הזה.
בשעה זו, בני ישראל מצווים לערוך מפקד על כל שבטי העם ורש"י בפירושו כותב לנו שני הסברים מיוחדים מדוע הצטוו דווקא עכשיו למפקד זה: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותם לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירן במנין". 
ה' רוצה שידע משה כמה אנשים החזיקו מעמד במסע הגדול ושרדו את כל הקשיים שהיו בדרך אל ארץ ישראל, ובנוסף למשה חשוב למסור להנהגה החדשה שתבוא אחריו את המספר המדויק של העם כפי שהוא קיבל אותה בתחילת דרכו כמנהיג.
מתוך הסיבות האלה אפשר ללמוד מטרות נוספות למפקד הנוכחי: האחת היא מטרה צבאית. בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ולכבוש אותה. זהו למעשה מפקד כדי לדעת לפני היציאה לקרב כמה חיילים עומדים כעת לפני תחילת הכיבוש של עבר הירדן המערבי.
המטרה השניה של המפקד היא חלוקת הארץ. אמנם החלוקה לא היתה רק לפי מספר האנשים בכל שבט אלא גם לפי יוצאי מצרים ועוד מספר גורמים אך הוא נתן תמונה כוללת של כל שבט ושבט בטרם יגשו המחלקים לעבודת החלוקה. 
במפקד הזה לא ניתנו הוראות מדויקות לביצוע כפי שניתנו באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים אלא הוראה סתמית: "כאשר ציווה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים". לא הוזכר כאן שנתנו בקע לגולגולת אבל גם במפקד הקודם לא נזכר דבר זה, וכמו כן לא נזכר פה שהנשיאים השתתפו במפקד, אך כמו בפעם הקודמת נפקדו פה כל שבט ושבט כולל שבט לוי וזאת בהתאם למטרות שציינו קודם.

שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי


תןדות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום חמישי, 4 ביוני 2015

אמרי שפר י"ז סיון ה'תשע"ה




גם כשחייך עוצרים, החיים של אלה מסביבך לא עוצרים. (שמואל אייזיקוביץ)

     הישג ענק הוא להגיב באותה צורה גם כאשר מנצחים וגם כאשר מפסידים.   

     "ואם באחת יתקעו, ונועדו אליך הנשיאים" (במדבר י,ד). רצונכם שתהיה בעם אחדות? התאחדו תחילה הנשיאים, המנהיגים העומדים בראש. כשיחדל הריב בתוככם תהיה אחדות גם בעם.   (עוללות אפרים)

"     יצר הרע הוא לפעמים שועל, פיקח שבחיות, ודרושה חכמה מרובה כדי להבין את תחבולותיו. פעמים הוא מתחזה לאדם תמים, עניו ובעל מידות טובות" (המהר"ש מליובאוויטש(


זהירות סכנה (אפריון שלמה גיליון 122)
     פעם אחת העכבר הציץ מהחור, וקיבל חום הוא ראה את בעל הבית מכין לו מלכודת עכברים מן המשוכללות ביותר שאפשר למצוא בשוק היום . מיד רץ העכבר אל התרנגול ואמר לו: אדוני התרנגול, אנא ממך עזור לי, הטמינו לי מלכודת מוות מסוכנת, תושיע אותיאמר לו לו התרנגול: תראה, אני לא כל כך חזק, מה כבר אני יכול לעשות? מי יודע אולי אפילו היא יכולה להזיק גם לי...  זה כבר ממש להשתטות.
     התאכזב העכבר, אך לא אמר נואש. פנה אל הכבש ואמר לו אדוני הכבש, בעל הבית מבקש את נפשי ורוצה לראות אותי גוסס במלכודת שהטמין לי, אנא ממך עזור ליאמר לו הכבש: עכברו'ש, אין לי זמן בשבילך, אתה לא רואה שאני עסוק בלחפש עשב ירוק, הרי אתה יודע שהרופא לא מרשה לי לאכול עשב צהוב – זה מייבש לי את הקיבה. יש לי מספיק בעיות משל עצמי, לך תעניין מישהו אחר בבעיות שלך. "
     אח!", האתנח העכבר, אך בכל זאת לא איבד תקוותו וניסה אצל הפרה את מזלו: גברתי הפרה, איני יכול לישון בלילה, ואני מדיר שינה מעיני, בעל הבית מחפש את ראשי, וכבר מכמונת פרש כדי לראות בסופי, אנא רחמי עליאמרה הפרה: עכברון קטנטון, אם ארצה, אני רק דורכת על המלכודת והיא כבר נשברת, 4 טון על מלכודת קרטון זה לא האישיו, אך בשביל לעזור לעכברון מסכן, למה לי להסתכסך עם בעל הבית, ואת שלוותי לסכן?!  הפרד נא מעלי, מכיוון שאין לי שום אינטרס, לכן זה לא כדאי חזר העכבר אל חורו החשוך, כשדמעות זולגות מעיניו, ובלי החיוך. "מה יהיה עלי?!", הרהר בלבו, עד שנרדם על מיטתו .
     באמצע הלילה, נשמעה טריקה חזקה "טראח!", מישהו נתפס במלכודת... קפץ העכבר בבהלה ממיטתו וראה שנתפס שם נחש בבוקר הגיעה אשתו של בעל הבית ומצאה את הנחש כשהוא תפוס בראשו, הרימה את המלכודת, "ודאי כבר מת הוא", חשבה לעצמה, אך לפתע הכיש אותה הנחש בפניה . הזמינו רופא, ומיד קבע: האשה חייבת לשתות כל יום תרופה מרה, אך לערבב אותה במרק עוף יועיל עוד יותר, ואף במהרה לא היתה ברירה, שחטו את התרנגול והכינו ממנו את מרק העוף בשביל שתחלים האשה כל הכפר שמעו על האשה שהוכשה, וחיש מהרה הגיעו רבים מהמכרים לבקרה. אך מה יגישו לאורחים לאכול ?כמובן, את הכבש לשחוט, ואת בשרו יעלו למנגל לצלות ברוך השם, היא הבריאה, שתהיה לה רפואה שלימה, אך עתה זה הזמן לסעודת הודיה. ניחשתם נכון, גם הפרה לשחיטה!
     העכבר הוא רק משל, הוא היחיד שניצל. אם אדם מבקש ולעתים אף מתחנן.. אם תפנה לו גב, עלול אתה בעצמך להסתכן.

 חוויית השבוע שלי