‏הצגת רשומות עם תוויות פינחס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פינחס. הצג את כל הרשומות

יום שני, 2 ביולי 2018

אמרי שפר כ' תמוז ה'תשע"ח



אחד הצדיקים אמר פעם בדרך הלצה לאחד מחסידיו ששמו היה פינחס והיה קנאי גדול ומחמת כן אנשים מיעטו לדבר אתו והיה חי בבדידות, שהנה פרשיות חוקת בלק לפעמים מחוברות, וכן פרשיות מטות מסעי מחוברות ברוב הפעמים , ואלו פרשת פינחס הנמצאת באמצע פרשיות הנ"ל אינה מחוברת, והטעם הוא כי פינחס היה קנאי ואינו מתחבר לאחר.
     ”אקבל על עצמי 40 יום לומר פרק שירה“, סיכמה האישה עם הרבנית שביקשה ממנה קבלה טובה לצורך הישועה. באחד הימים התקשר בעלה כשהיא באמצע אמירת פרק שירה, השפופרת הורמה והאישה קראה לתוכה: ”חמור אומר...“. הבעל נפגע עד עמקי נשמתו. אני? חמור?! לאחר שבוע הם נפגשו בביה“ד לצורך מתן הגט. למחרת התפרסמה מודעה בעיתון: קראתי 40 יום פרק שירה ונושעתי...
    אמר רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל כשהביא את דברי רבנו יונה (על התקן עצמך במידות): "אני אומר לכם מניסיון של עשרות שנים, שיסוד בניין האדם שבונה עתידו לכל החיים - לא הגאונות ולא הכישרונות ושאר דברים, אלא רק המידות שלו!"


      "ירגיל אדם עצמו לכבד הנבראים כולם... וירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו ואפילו הרשעים, כאילו היו אחיו ויותר מזה, עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם, ואפילו הרשעים יאהב אותם בליבו ויאמר, מי יתן ויהיו אלו צדיקים ושבים בתשובה, ויהיו כולם רצויים למקום. ובמה יאהבם? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהםויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם, אלא במידות הטובות אשר בהם". ) רבי משה קרדובירו זצ"ל ."תומר דבורה" פ"ב(,
     חשיבות האוכל (מתוך 'שמחה בבית' פרקי הדרכה שנאמרו על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן(
     נספר כאן דבר מופלא ששמענו מהגאון רבי עזריאל טאובר, המקושר לרבים מגדולי ישראל בארץ ישראל ובחו"ל.
     הגר"ע סיפר שפעם, כאשר ביקר אצל הצדיק 'הבבא סאלי' זצ"ל (שידוע על חלקו הרב בהשכנת שלום בבתי ישראל בכל קצוות תבל), אמר לו הצדיק: " אני רוצה שמחר תסעד יחד איתי בארוחת הצהריים". " לא ידעתי על מה ולמה, אבל כמובן ששמחתי מאוד על ההזמנה, ולמחרת בצהריים הגעתי שוב לביתו בנתיבות", סיפר הגר"ע טאובר . הרבנית של הבבא סאלי פתחה את הדלת, ואמרה: "בעלי כבר ממתין לך אתה יכול להיכנס לחדר". נכנסתי, והבבא סאלי קם מיד ליטול את ידיו והזמינני ליטול גם אני את ידיי . והנה הרבנית מגישה את המנה הראשונה, עם מאכלים בטעמם הערב של יהודי מרוקו, ובעלה הצדיק, שהיה ידוע כמי שראשו בשמים, מתחיל לשוחח איתה על המאכלים, ועל כל מאכל ומאכל בפני עצמו משבח את הטעם המעודן, צוחק בשפה הערבית , והיא אחריו – צוחקת וצוחקת...  הצדיק לא הסתכל עליי...  כך עוברות כמה דקות, והבבא סאלי אינו פוסק מלהתעניין בסוגי המאכלים, מבלי שהוא מוציא מפיו ולו מילה אחת בדברי תורה, והדבר המפליא ביותר – הוא אינו משוחח איתי מאומה, ואפילו לא מסתכל אליי...  מי שעמד מן הצד, יכול היה לראות כיצד הרבנית מתמוגגת מהנאה, מעצם הדיבור עם בעלה הצדיק כך במנה הראשונה, וכך בשנייה, וגם בהמשך הסעודה. היא מגישה את האוכל, והוא נהנה ונהנה, והרבנית צוחקת... ואני יושב ליד השולחן, והצדיק אפילו אינו מסתכל עלי. "לא הבנתי מילה וחצי מילה, מהדברים שדיבר הבבא סאלי עם אשתו בשפה הערבית, אבל עוד יותר לא הבנתי לשם מה הוא הזמין אותי אליו לסעוד בצוותא", אומר רבי עזריאל שעה תמימה עברה, ובמשך כל 60 הדקות הללו, סבבו העניינים בשולחן רק בנושא האוכל, המנות היפות, הסעודה הדשנה, ופירות התקרובת שהגישה הרבנית. שום נושא אחר לא עלה על השולחן. למרות שכאמור, לא הבנתי בדיוק מה הוא אמר, אבל ראיתי והבנתי שהכול נסב על ענייני האוכל 
     הבבא סאלי סיים לאכול, בירך, ונפרד ממני לשלום... והנה, רק כאשר יצאתי מפתח הבית הגדול והקדוש הזה, אומר הגר"ע טאובר, הבנתי מדוע הזמינני הצדיק אליו, ומה רצה שאלמד במהלך הסעודה ששהיתי במחיצתו ה 'דלק' הטוב והיעיל ביותר רבי ישראל אבוחצירא ידע שאני מתעסק בהשכנת שלום-בית בבתי ישראל בכל העולם, ולכן ביקש להנחיל לי את הידיעה החשובה הזו, שאחד היסודות הנחוצים לשמירה על שלמותו של כל בית יהודי, הוא לשוחח עם האישה על הדברים המעניינים אותה, דהיינו על ענייני האוכל ... ולא סתם לדבר, אלא לשבח את הרעיה על המאכלים הטעימים, ולהחמיא לה על כל מה שהיא עושה למענו. עד כדי כך חשוב הדבר, שהבבא סאלי 'בזבז' על כך שעה שלימה, ובוודאי שהוא עושה זאת מדי יום ביומו. "את זה הוא רצה שאראה, כדי שאנחיל אחר כך את הדברים לשומעי לקחי", אמר הגר"ע טאובר וזו, כפי שפתחנו אחת הבעיות הגדולות הניצבות בשרשי הבתים היהודיים של ימינו, כאשר בן ישיבה, שהורגל לשקוד במשך כל היום על תלמודו וענייני האוכל והסעודות לא תפסו אצלו מחשבה רבה, והנה לפתע אומרים לו שהוא צריך לשוחח עם רעייתו על 'דברים פעוטיםכגון אלה, ו 'לבזבז זמן' על עניינים של אוכל...  אבל אם היה אותו בחור, שהפך לאברך משקיע קצת יותר זמן למחשבה על מהות הבית, ועל מהות צרכיה של האישה, היה מבין שהדיבורים על האוכל – הם הם הבית, הם הם רצונו של הקב"ה, וזה בדיוק מה שהתורה דורשת מהאדם לעשות בביתו. הדיבורים בנושאים אלה, הם ה 'דלק' הטוב והיעיל ביותר לאישה, ומעניקים לה את הכוח להמשיך ולעשות את הכול למען בעלה, ולמען כל בני הבית השכינה בעצמה – ובכבודה כדי להגיע אל ההבנה הזו, אדם צריך להשקיע את עצמו בתוך הבית, ומה שיעניק לנו את הרצון והכוח להשקיע בבית, היא הידיעה שכל בית ישראל הנבנה בקדושה ובטהרה, ומתוך שלום-בית אמיתי, הוא מעון לשכינה עלי אדמות כן-כן! השכינה בעצמה ובכבודה מגיעה אל ביתך! היא רוצה לשהות שם , ולכבד את כתלי הבית בנוכחותה. לשם כך הינך נדרש לעשות דבר אחד לדעת שהיא שם, השכינה, ולהשתדל לעשות רצון קונך, ולמלא אחר המשימות המוטלות עליך, כבעל.


החוויה היהודית



יום רביעי, 20 ביולי 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "פינחס" ה'תשע"ו

נקודה שבועית, פרשת השבוע "פינחס" ה'תשע"ו


בפרשת השבוע שלנו, פרשת "פינחס", מפרטת התורה את קורבנות הציבור שחייבים להקריב אותם במועדים קבועים בשנה. 

זו רשימה ארוכה ומפורטת לגבי כל מועד ומועד.

הקורבן הראשון הוא קורבן התמיד שמקריבים אותו מידי יום ביומו ועליו כבר הצטוו בני ישראל בחומש שמות: "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה ליום תמיד".
שאר הקורבנות הם המוספים שמקריבים אותם בשבתות ובראשי חודשים ובמועדים וזה בנוסף לקורבן התמיד.

מהפרשה שלנו עולות שתי שאלות: הראשונה היא מדוע התורה חוזרת שוב כאן על קורבן התמיד אם כבר ציוותה עליו?, השאלה השנייה היא למה נכתבו דווקא כאן קורבנות המוסף ולא בחומש ויקרא עם כל שאר דיני הקורבנות?

הרמב"ן נוגע בשאלות האלה בפירושו כאן וגם בספר ויקרא, ולפי דעתו נאמרה פרשת המוספים דווקא פה אחרי פרשיית חלוקת הארץ, מפני שבמדבר לא הקריבו את קורבן המוסף, ולא התחייבו בנסכים ועכשיו התורה מצווה להשלים את תורת הקורבנות שיקריבו שיגיעו לארץ: תמידים, מוספים, מנחתם ונסכיהם. והתחיל בפרשה שלנו דווקא בקורבן התמיד כדי שיהיה הכול מסודר בפרשה אחת.

מכאן אפשר ללמוד לעצמנו שיש חשיבות גדולה לסדר של דברים. למיקום. לתזמון של דברים בחיים באופן כללי ואופן פרטי. 

שבת שלום ומבורך!
חוויית השבוע שלי
תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


פינחס,קורבנות ציבור,קורבן התמיד,מועד,שבת,ראש חודש,כבשים,חלוקת הארץ,מזבח,מנחה,נסכים,מוספים

יום שני, 18 ביולי 2016

אמרי שפר י"ג תמוז ה'תשע"ו


 "אינני חושש מיצר-הרע גדול" – התבטא המשגיח – "כמו מיצר-הטוב קטן" (המשגיח בישיבת מיר רבי ירוחם ליוואביץ זצ"ל)


     ”אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר ’תולה ארץ על בלימה‘“ (חולין פט.). כל קיום העולם הוא בשל בלימת פיו של האדם בשעת מריבה!



     אצל פנחס (ברש"י סוף פרשת בלק) כתוב: "ראה מעשה וכו' ומיד ויקח רמח בידו", והנה היום לדאבוננו רואים הרבה פעמים שקודם "לוקחים רמח ורק אחר כך מחפשים את המעשה"... (המגיד מישרים רבי מרדכי דרוק זי"ע )


     ובני קרח לא מתו [כו, יא]. איתא בספה"ק למרות שקרח קיבל עונש כזה על מחלוקת, לצערנו הרב 'לא מתו', ועדיין עושים מחלוקת רח"ל, ושכחו את מה שמענישים ע"ז, ולא לומדים לקח, ומנסים לומר שהם מתכוונים לשם שמים.


כיצד יש לענות (פניני עין חמד, גליון 589)
     מספר הרב יוסף ארציאל מקדומים: סיפר לי פעם הרב צבי פרבשטיין, הרב של קדומים, כי פעם הוא היה בירושלים וראה , שיש שיעור של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל על הלכות חג השבועות, שמיועד ל'בעלי-בתים'. נכנס הוא ללמוד , כיצד יש ללמד 'בעלי - בתים ' שיעור, שזהו לימוד בפני עצמו.
     כבר בכניסתו לבית הכנסת שבו התקיים השיעור ראה שני בעלי- בתים מתווכחים ביניהם לעין כל, הויכוח היה - האם יש לאכול בסעודת ליל שבועות מאכלי בשר או מאכלי חלב. מאחר שלא יכלו להגיע לעמק השווה, הויכוח ביניהם הפך להיות כבר עניין אישי , שלווה בהרמת קול ואף בהטחת דברים זה כלפי זה.  הוויכוח הסוער נפסק , בעת ששמעו את קול מכוניתו של הרב מתקרבת, והם חשבו בלבם לשאול את דעתו של הרב בנושא , בעת שייכנס לשיעור. הרב נכנס והחל ללמד את השיעור, ובלי שום קשר למהלך השיעור שאל אחד מהם - מה ראוי לאכול בסעודת ליל שבועות, בשר או חלב?!. חברו- יריבו נכנס לתוך דבריו ואמר את דברו, והיה ברור לעין כל, שיש כאן שני צדדים ניצים , שרק מחמת הכבוד ממתנים את דבריהם.
     הרב הקשיב בכל הרצינות לשאלתם והסביר, שיש בזה מחלוקת , שכן מצד אחד יש ערך לאכילת בשר, כי מדובר בכבוד החג וצריך לכבד את החג , ואין שמחה אלא בבשר ויין. אולם, מצד שני יש ערך גם באכילת מאכלי חלב, זכר לשני הלחם וסיבות נוספות. שני הצדדים לא ויתרו והיו מוכרחים כל אחד להוכיח לשני את צדקתו , ולכן הם שאלו: "מה הרב אוכל בליל שבועות בשר או חלב?".  כל הנוכחים בשיעור רצו לראות , כיצד הרב מפרק את המוקש שהונח לפתחו, והרב במאור פנים אמר:   " מה שאשתי הרבנית מבשלת – אני אוכל ".
חוויית השבוע שלי


יום רביעי, 8 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשת "פינחס" ה'תשע"ה




בני ישראל נמצאים בצידו המזרחי של הירדן ומחכים לחצות אותו ולהיכנס אל הארץ המבטחת.
ארבעים שנה הלכו במדבר, עברו משברים וקשיים רבים והנה עתה הם רגע לפני סיומו של מסע ארוך ומייגע.
הציבור המהווה את חלקי העם בשעה זו הוא לא אותו ציבור ולא אותה הכמות שיצאה ממצרים והתחילה את המסע הגדול והארוך הזה.
בשעה זו, בני ישראל מצווים לערוך מפקד על כל שבטי העם ורש"י בפירושו כותב לנו שני הסברים מיוחדים מדוע הצטוו דווקא עכשיו למפקד זה: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן, והוא מונה אותם לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירן במנין". 
ה' רוצה שידע משה כמה אנשים החזיקו מעמד במסע הגדול ושרדו את כל הקשיים שהיו בדרך אל ארץ ישראל, ובנוסף למשה חשוב למסור להנהגה החדשה שתבוא אחריו את המספר המדויק של העם כפי שהוא קיבל אותה בתחילת דרכו כמנהיג.
מתוך הסיבות האלה אפשר ללמוד מטרות נוספות למפקד הנוכחי: האחת היא מטרה צבאית. בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ולכבוש אותה. זהו למעשה מפקד כדי לדעת לפני היציאה לקרב כמה חיילים עומדים כעת לפני תחילת הכיבוש של עבר הירדן המערבי.
המטרה השניה של המפקד היא חלוקת הארץ. אמנם החלוקה לא היתה רק לפי מספר האנשים בכל שבט אלא גם לפי יוצאי מצרים ועוד מספר גורמים אך הוא נתן תמונה כוללת של כל שבט ושבט בטרם יגשו המחלקים לעבודת החלוקה. 
במפקד הזה לא ניתנו הוראות מדויקות לביצוע כפי שניתנו באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם ממצרים אלא הוראה סתמית: "כאשר ציווה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים". לא הוזכר כאן שנתנו בקע לגולגולת אבל גם במפקד הקודם לא נזכר דבר זה, וכמו כן לא נזכר פה שהנשיאים השתתפו במפקד, אך כמו בפעם הקודמת נפקדו פה כל שבט ושבט כולל שבט לוי וזאת בהתאם למטרות שציינו קודם.

שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי


תןדות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם