נקודה שבועית, פרשת השבוע "פינחס" ה'תשע"ו

נקודה שבועית, פרשת השבוע "פינחס" ה'תשע"ו

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "פינחס", מפרטת התורה את קורבנות הציבור שחייבים להקריב אותם במועדים קבועים בשנה. 

זו רשימה ארוכה ומפורטת לגבי כל מועד ומועד.

הקורבן הראשון הוא קורבן התמיד שמקריבים אותו מידי יום ביומו ועליו כבר הצטוו בני ישראל בחומש שמות: "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה ליום תמיד".
שאר הקורבנות הם המוספים שמקריבים אותם בשבתות ובראשי חודשים ובמועדים וזה בנוסף לקורבן התמיד.

מהפרשה שלנו עולות שתי שאלות: הראשונה היא מדוע התורה חוזרת שוב כאן על קורבן התמיד אם כבר ציוותה עליו?, השאלה השנייה היא למה נכתבו דווקא כאן קורבנות המוסף ולא בחומש ויקרא עם כל שאר דיני הקורבנות?

הרמב"ן נוגע בשאלות האלה בפירושו כאן וגם בספר ויקרא, ולפי דעתו נאמרה פרשת המוספים דווקא פה אחרי פרשיית חלוקת הארץ, מפני שבמדבר לא הקריבו את קורבן המוסף, ולא התחייבו בנסכים ועכשיו התורה מצווה להשלים את תורת הקורבנות שיקריבו שיגיעו לארץ: תמידים, מוספים, מנחתם ונסכיהם. והתחיל בפרשה שלנו דווקא בקורבן התמיד כדי שיהיה הכול מסודר בפרשה אחת.

מכאן אפשר ללמוד לעצמנו שיש חשיבות גדולה לסדר של דברים. למיקום. לתזמון של דברים בחיים באופן כללי ואופן פרטי. 

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

פינחס,קורבנות ציבור,קורבן התמיד,מועד,שבת,ראש חודש,כבשים,חלוקת הארץ,מזבח,מנחה,נסכים,מוספים

נקודה שבועית פרשת משפטים ה'תשע"ה

בשבוע שעבר עלה משה על הר סיני לקבל את התורה מאת ה'. בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, הבנו שמשה הולך לקראת כריתת ברית עם ה': "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", אולם כל מה שנאמר אז היה כעין הכנה לקראת כריתת הברית. מעמד הר סיני והשמעת הדיברות לכל העם היה כדי להכשיר את לבבות בני ישראל כדי להסכים לקראת הברית הקרבה להיחתם. בפרשתנו אם כן, הם התנאים העיקריים לברית ואותם שומע משה מפי ה' ולאחריהם אנו קוראים על מעשה כריתת הברית. משה מצווה לא לעלות לבדו: "עלה אל ה' אתה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" - מה שבא ללמד אותנו שלצורך הברית בין ה' לעם ישראל לא מספיק בתיווך של משה בלבד אלא יש צורך שכל בני ישראל שיבואו בברית הזאת יהיו קרובים אליה כמה שיותר ושתהיה כמה שיותר הסכמה לדבר מצד כולם, וזו הסיבה שמצטרפת אל משה משלחת של נציגים רבים מהעם שבאים עם משה אל מקום שכינת ה'. כבר בתחילת כריתת הברית כשמשה מספר לעם את דברי ה', עונה כל העם בקול אחד: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה" - כל העם מביע את הסכמתו לדברים האלה ממש והמילים יוצאות לכולם בבת אחת ובקצב אחד וכולם מסכימים ומקבלים לנהוג לפי המשפטים ששמעו מפי משה בשם ה'. אולם, בהמשך כריתת הברית, אחרי שמשה בונה מזבח עם שנים עשר אבנים כנגד שבטי ישראל, הוא לוקח את ספר הברית ומקריא באזני העם ואז: "ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"', אבל הרי רק לפני כמה פסוקים נאמר לנו שהעם מקבל את הדברים, למה חוזרים על זה והפעם עם תוספת של "נשמע"? בפעם הקודמת זה נאמר על הדברים שהשמיע משה לעם בעל פה, וכאן העם אומר זאת על דברי הספר שקרא משה. שם, בתחילת הפרשיה, נכתב: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו", וכאן נכתב "ויאמרו" בלבד בגלל שהכתוב סמך עצמו על מה שנאמר כבר קודם. שם הייתה התלהבות ראשונית על הדברים החדשים שנאמרו לעם ופה הדברים כבר לא היו חדשים ונהגו פה ישראל ומשה כפי שמתנהגים בני אדם שמתקשרים בברית: בתחילה מסכימים בעל פה על דברי הברית, ואחר כך כותבים את התנאים בספר וקוראים בקול רם את הכתוב ומפרשים בפיהם את הסכמתם לכתוב. לכן, שם נאמר "נעשה"בלבד, וכאן, כדי לחזק את הדבר נאמר: "נעשה ונשמע", כלומר נקיים ונמלא את הדברים במדוייק. והקדים הכתוב שישראל אמרו קודם את ה"נעשה" ל"נשמע" מפני שהסכימו לקבל עליהם את הדברים קודם ששמעו עד תומם, וזהו שבח גדול לישראל שהיו במידת מלאכי השרת שנאמר עליהם: "עושי דברו לשמוע בקול דברו". שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם