‏הצגת רשומות עם תוויות נעשה ונשמע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נעשה ונשמע. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 15 בפברואר 2018

נקודה שבועית פרשת "תרומה" ה'תשע"ח





פרשת השבוע שלנו, פרשת "תרומה", נוגעת לראשונה באחת המטרות שעם ישראל אמור להגיע אליהן והוא בניית משכן ובעתיד לבוא בית המקדש: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תיקחו את תרומתי". בני ישראל נקראים לפתוח את ליבם הנדיב ולתרום לצורך בניית המשכן.
המשכן וגם המקדש העתידי יהיו כידוע מקומות קדושים והם יהיו המרכז להשראת השכינה בישראל.
מה הופך את המשכן והמקדש למקומות קדושים? מה הוא הגרעין הפנימי ממנו נובעת קדושת המקום?
לב ליבו של המשכן/מקדש הוא קודש הקודשים. במקום זה יושב הארון ובו לוחות הברית. התורה.
התורה היא הנותנת למקדש את קדושתו ובזכותה שוכנת השכינה בישראל.
בקבלת התורה היו ישראל במצב של אחדות: "ויחן שם ישראל נגד ההר - כאיש אחד בלב אחד" - את התורה קיבלו אגודה שלימה של אנשים שהיו מורכבים משישים ריבוא של פרטים אך כולם ביחד התחייבו: "נעשה ונשמע" - כגוף אחד.
זוהי ערבות הדדית שבאה בזכות ובעקבות התורה. וכשאנו לומדים תורה אנו משרים שכינה בישראל צריך להתכוון ללמוד עבור כלל ישראל ולא רק עבור עצמנו. צריך ללמוד מתוך כוונה לזכות את כלל ישראל. ואם נחזור להתחלה אז בניית המשכן ביסודה נבנית על בסיס תרומת מחצית השקל שבאה מכלל ישראל.
ימים אלה הם ימי ראש חודש אדר. במגילת אסתר שנקרא בפורים כתוב: "איש יהודי היה בשושן..." מרדכי מוצג קודם כל כיהודי למרות שמוצאו משבט בנימין.
מרדכי הוא איש כללי. הוא אינו משתחווה ל המן. הוא יכול היה כאיש פרטי לשבת באיזה בית מדרש וללמוד, אך הוא דווקא יושב בשער המלך בו המן חולף מידי יום ואינו משתחווה לו וזה בשליחות כלל ישראל.
מרדכי במסירות נפשו הצליח לגבש ולהביא בסופו של דבר לאחדות בעם שרק קודם נאמר עליו "מפוזר ומפורד" ואחדות זו היא הקדמה למתן תורה המחודש, היא ה "ויחן" שקדם ל "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש".
(ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!




החוויה היהודית



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שבת, 25 בפברואר 2017

אמרי שפר ל' שבט ה'תשע"ז



  ביאר הגה"ק בעל ה"כתב סופר" זי"ע: חז"ל אמרו ג' הרי הם כמתים: "בעל ייסורים", "מי שאין לו בנים", "עני". וזה ביאור הפסוק: "ועבדתם את ה' אלקיכם", ואז, "וברך ה' את לחמך ואת מימיך" – שלא תהיה עני. "והסירותי מחלה מקרבך" – ולא יהיו לך ייסורים. "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך" – ויהיו לך בנים. על ידי זה "את מספר ימיך אמלא" – שיהיו אלו חיים שלמים ולא תחשב כמת ח"ו...(פנינים(
     גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שבגמילות חסדים ״העני עמך״ - הוא יכול להוסיף ולהיות עמך, כשווה בין שווים, ולא יראה עצמו מושפל ומבוייש. (ספר הדרוש)

     הבעל זרע אברהם שליט"א אמר, בדרך צחות " נעשה ונשמע ", כשאתה קם בבוקר דבר ראשון תעשה טוב, ואל תיכנס לבית המדרש ודבר ראשון אתה שואל "מה נשמע", חדשות, קודם תעשה ואח"כ כבר תשמע רק רוחניות.
     ישנו פרסומת לחנויות שהם פתוחים כל הזמן 7/24 ( twenty seven four )והנה בתורתינו פרק כד פסוק ז הנעשה ונשמע א"כ כל הזמן אנו צריכים ללכת עם ה"נעשה ונשמע."
חמישה עשר אנשים במקום של חמש...
     מעשה היה באברך שנסע מצפת במוצאי שבת (יום א' דסליחות) כדי להתפלל עם רבו האדמו"ר השוכן בירושלים עיה"ק, כשהגיע לאחת הצמתים הסמוכים לחיפה ראה קבוצה של אברכים מחבריו שיצאו מחיפה כדי לנסוע לירושלים לסליחות עם האדמו"ר, הוא עצר את רכבו כדי להעלות כמה נוסעים עמו ירושלימה, אך דא עקא היה ציבור מדי גדול של אברכים שרצו להצטרף, ולא את כולם הוא יכל לקחת, הוא לא ידע את מי להעדיף, על כן יצא בהכרזה שכמה אברכים שיצליחו להידחס לרכב שלו הוא מוכן לקחת ואכן קבוצה נכבדה של אברכים נדחסו ברכבו, והוא יצא לדרך, באמצע הדרך משום מה הרכב הזה עורר את חשדו של אחד השוטרים שפיטרלו בכביש ועצר את הרכב. הוא הביט לתוך הרכב ועמד נדהם מכמות האנשים שנדחסו לתוכו, הוא בקש מהם לצאת והנה הוא רואה חמשה עשר אנשים שנדחסו לרכב, הוא נתן דו"ח רציני לנהג, ובנוסף לכך הזמנה לבית משפט כדי לשלול את רשיונו.
     אחרי הסליחות האברך דנן ביקש מהגבאי בדחיפות להיכנס לאדמו"ר, כשזכה להיכנס לקודש פנימה, שטח בפני האדמו"ר את הסיפורהאדמו"ר נראה כועס מאוד, הוא צעק עליו איך היית מסוגל לעשות כזה דבר, זה סכנת נפשות, ובנוסף לזאת זה הרי חילול ה' נורא האברך התחנן ואמר, רבי, היום הרי ימי הסליחות, אני חוזר בתשובה, ואני מקבל על עצמי יותר לא לעבור עברות תנועה, אני מבקש מהרבי שיברך אותי שאנצל מהפרשה הזו, הרכב נחוץ לי מאוד לצורך פרנסתי נענה האדמו"ר ואמר, אם הנך שב ומתוודה באמת ובתמים, והנך מקבל על עצמך לא לעבור על חוקי התנועה שנעשו להצלת חיי אדם, אני אשיא לך עצה... ואברך אותך שתצא זכאי במשפט.
     כשהגיע מועד המשפט, הגיע האברך לבית המשפט, מחכה בסבלנות לתורו, כשהגיע תור משפטו, נעמד השוטר ואמר לשופט שהאברך הזה לקח ברכבו עשרה אנשים מעל המותר ברכב, זה מסוכן, וגם אין ביטוח על כזו כמות של אנשים, על כן אני מבקש מכבוד השופט שיתן לו עונש חמור וישלול את רשיונו, היות ואחד שמזלזל בחוק בצורה כזו אינו ראוי שיהיה ברשותו רשיון נהיגה. השופט שאל את האברך מה יש לו לומר להגנתו, האברך אמר כבוד השופט הרכב שעמו נסעתי באותו ערב נמצא כאן למטה, ואני מבקש מכבוד השופט לראות האם זה יתכן שיכנסו כל כך הרבה אנשים לרכב הזה? השופט נענה לאתגר, ירד למטה עם השוטר, השופט פתח את הרכב ובקש מהעוברים ושבים לנסות להידחס לרכב כמה שרק יותר, לאחר מאמצים רבים לא הצליחו להידחס יותר מתשעה אנשים, נענה האברך ואמר, כבוד השופט רואה שלא יתכן שנכנסו חמשה עשר אנשים לרכב השופט עלה חזרה לאולם בית המשפט וזיכה את האברך מכל אשמה. האברך היה מאושר מעצת רבו, והודה להקב"ה על חסדיו הרבים עמו, במדרגות היציאה מבית המשפט פגש אותו השוטר שהעיד נגדו, ואמר לו, זכית, שיהיה לך לבריאות. אבל שאלה אחת ברצוני לשאול אותך, תגיד לי את האמת איך יתכן שאני במו עיני ראיתי וספרתי שהיו ברכב שלך חמש עשרה אנשים, וכעת ראיתי שיותר מתשעה אנשים לא יכולים להידחס ברכב שלך, מה האמת? מה הסוד? האברך אמר לו, התשובה פשוטה, האברכים שנסעו עמי במוצאי שבת רצו בכל מאודם לנסוע להתפלל סליחות עם הרבי שלנו על כן הצליחו להידחס כל כך הרבה אנשים ברכב שלי, אבל האנשים שנדחסו ברחוב הסמוך לבית המשפט לא רצו באמת להיכנס ולהידחס ולכן לא יותר מתשעה הצליחו...  אף אתה ידידי השוטר, אם תחפוץ במשהו בכל מאודך אכן תצליח להשיגו כי אין דבר העומד בפני הרצון, אני מברך אותך, סיים האברך את דבריו שתרצה אך טוב וחסד, ותזכה לשוב בתשובה שלמה במהרה בימינו אמן... "אוי, זה אני לא יכול..." אמר השוטר. הרי כבר סיכמנו שאין לא יכול, יש רק לא רוצה, כי אם רוצים יכולים באמת להשיג הכל, אם שכם בן חמור יכל להפוך עיר שלימה בכח הרצון, אז אתה ודאי תוכל להפוך אותך ומשפחתך למשפחה יהודית קדושה וטהורה...

החוויה היהודית




יום רביעי, 11 בפברואר 2015

נקודה שבועית פרשת משפטים ה'תשע"ה

בשבוע שעבר עלה משה על הר סיני לקבל את התורה מאת ה'. בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, הבנו שמשה הולך לקראת כריתת ברית עם ה': "אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", אולם כל מה שנאמר אז היה כעין הכנה לקראת כריתת הברית. מעמד הר סיני והשמעת הדיברות לכל העם היה כדי להכשיר את לבבות בני ישראל כדי להסכים לקראת הברית הקרבה להיחתם. בפרשתנו אם כן, הם התנאים העיקריים לברית ואותם שומע משה מפי ה' ולאחריהם אנו קוראים על מעשה כריתת הברית. משה מצווה לא לעלות לבדו: "עלה אל ה' אתה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל" - מה שבא ללמד אותנו שלצורך הברית בין ה' לעם ישראל לא מספיק בתיווך של משה בלבד אלא יש צורך שכל בני ישראל שיבואו בברית הזאת יהיו קרובים אליה כמה שיותר ושתהיה כמה שיותר הסכמה לדבר מצד כולם, וזו הסיבה שמצטרפת אל משה משלחת של נציגים רבים מהעם שבאים עם משה אל מקום שכינת ה'. כבר בתחילת כריתת הברית כשמשה מספר לעם את דברי ה', עונה כל העם בקול אחד: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר ה' נעשה" - כל העם מביע את הסכמתו לדברים האלה ממש והמילים יוצאות לכולם בבת אחת ובקצב אחד וכולם מסכימים ומקבלים לנהוג לפי המשפטים ששמעו מפי משה בשם ה'. אולם, בהמשך כריתת הברית, אחרי שמשה בונה מזבח עם שנים עשר אבנים כנגד שבטי ישראל, הוא לוקח את ספר הברית ומקריא באזני העם ואז: "ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"', אבל הרי רק לפני כמה פסוקים נאמר לנו שהעם מקבל את הדברים, למה חוזרים על זה והפעם עם תוספת של "נשמע"? בפעם הקודמת זה נאמר על הדברים שהשמיע משה לעם בעל פה, וכאן העם אומר זאת על דברי הספר שקרא משה. שם, בתחילת הפרשיה, נכתב: "ויען כל העם קול אחד ויאמרו", וכאן נכתב "ויאמרו" בלבד בגלל שהכתוב סמך עצמו על מה שנאמר כבר קודם. שם הייתה התלהבות ראשונית על הדברים החדשים שנאמרו לעם ופה הדברים כבר לא היו חדשים ונהגו פה ישראל ומשה כפי שמתנהגים בני אדם שמתקשרים בברית: בתחילה מסכימים בעל פה על דברי הברית, ואחר כך כותבים את התנאים בספר וקוראים בקול רם את הכתוב ומפרשים בפיהם את הסכמתם לכתוב. לכן, שם נאמר "נעשה"בלבד, וכאן, כדי לחזק את הדבר נאמר: "נעשה ונשמע", כלומר נקיים ונמלא את הדברים במדוייק. והקדים הכתוב שישראל אמרו קודם את ה"נעשה" ל"נשמע" מפני שהסכימו לקבל עליהם את הדברים קודם ששמעו עד תומם, וזהו שבח גדול לישראל שהיו במידת מלאכי השרת שנאמר עליהם: "עושי דברו לשמוע בקול דברו". שבת שלום ומבורך! תודות : לצחי מיכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם