אמר ה"חתם סופר", זה מה שכתוב "וראית את אחורי ופני
לא יראו", לפעמים אדם יכול להבין אחרי שנים רבות מה עשה הקב"ה בעבר.
"וראית את אחורי", לאחור אתה יכול לפעמים להבין מעשי הקב"ה, אך
"ופני לא יראו", במבט קדימה, אי אפשר לעולם לדעת את דרכי הקב"ה
והנהגתו..
היה פעם מלמד בחיידר
שלימד את הילדים לקרוא. אחד הילדים קרא פסוק, וכשהגיע למילה בת שתי יודים, לא ידע
איך לקרוא אותה. הסביר לו המלמד ש יה שם ה'. המשיך הילד לקרוא הלאה, וכשהגיע לסוף
הפסוק, היה שם נקודתיים, הילד חשב שאלו שני יודים וקרא זאת כשם השם. אמר לו המלמד,
כשיש שני יודים )יהודים( אחד ליד השני, זהו שם השם, שם יש השראת השכינה. אבל אם זה
יוד מעל יוד, זה סוף פסוק.
הסכנה הגדולה היא לא
"לכוון גבוה" ולהחטיא את המטרה, אלא לכוון נמוך ולפגוע.
יהודי נכנס אל
האדמו"ר מסאטמר, ותינה לפניו צרתו שכל מה שלומד, שוכח. יעץ לו האדמו"ר,
שבשבת יחזור וישנן את מה שלמד בימות החול, וע"י זה יזכור את לימודו. והוסיף
האדמו"ר, שזה נרמז בזמירות שבת "זכרו תורת משה", אם תרצו לזכור
תורת משה, העצה לכך היא "במצות שבת גרוסה", תחזור ותגרוס על הלימוד שלך
בשבת.
בורא רפואות (ניצוצות)
סיפר הגאון ר' נתן
לוברט זצ"ל, הוא היה מודע לאחד מגדולי הרופאים בארץ ישראל ששמו יצא לתהילה
כאחד היושבים ראשונה במלכות הרפואה, אם לא הראשון שבהם. בית החולים
"הדסה" הזמין את הרופא הזה לסיור במחלקות בית החולים, על מנת להנחותם
בעצתו ובניסיונו הרב. עבר הרופא הזה עם צוות מלווים ממחלקה למחלקה. ולפתע נפנה
למלוויו ואמר להם בלחש: "רשמו, החולה הזה יחיה, החולה הזה חלילה ... וכך הוא
עובר ממיטה למיטה ופוסק לזה חיים ולזה חלילה ההיפך. והם רושמים. בתום הסיור אמר
הרופא למלוויו: עקבו אחרי הפנקס וראו אם התקיימו דברי. ואכן, בתוך תקופה קצרה
התקיימו דבריו של הרופא במדויק. אלה שהוא "פסק" להם חיים, חיו, ואלה
שההיפך חלילה, קרה להם כך, שאלו גדולי רופאי "הדסה" את הרופא הנ"ל
כיצד יודע, וכי כרטיס נביא בכיסו. אמר להם "לא. פשוט מאוד, עברתי בין החולים
וראיתי. אלה שבעיניהם היה זיק של אמונה, זיק של תקווה, זיק של חיים, ידעתי שיחיו.
אלה שעל פניהם לא היה זיק כזה ידעתי שלא יאריכו ימים" . הרי שבכוח האמונה
יכול האדם להאריך את חייו, ולהביא לרפואתו, ועל אף שעדיין עולם הרפואה לא מצא מזור
לבעייתו אבל בכוח האמונה התקווה והתפילה, להביא רפואה שלימה.
שכנה של הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל חלתה במחלה, הרב
פינקוס לקח על עצמו לדאוג לרפואתה הוא נסע עם הרב רגובי מעזר מציון בכל העולם לחפש
לה תרופה, התחנה האחרונה בחיפושיהם הייתה בסן דייגו בקליפורניה הם הגיעו לשם
בעקבות מידע על רופאה שטענה שמצאה תרופה למחלה. הם התאכסנו באיזה בית מלון וישבו
עם הרופאה לחקור על התרופה שלה, אם זה אכן עוזר, הרב רגובי שיש לו ידע רחב ברפואה
טען כמעט מהתחלה שהרופאה הזו מדברת שטויות, אבל הרב פינקוס עדיין לא השתכנע הוא
היה חייב לבדוק ולברר עד הסוף אם זה אכן כך, אולי יש כאן הצלת נפשות, הם התווכחו
שעות על גבי שעות, על התרופה והשפעתה, וכל פעם העלו מסכת טיעונים חדשה הלכו וישבו
לדון עם הרופאה על הטיעונים הללו. כך נמשכו הדיונים ביניהם במשך כעשרה ימים ולילות
רצופים, בשעות הלילה המאוחרות היה הרב רגובי נופל על המיטה ונרדם מרוב עייפות אבל
הרב פינקוס התיישב ולמד ספר יצירה בניגון שלא מהעולם הזה, לילה אחד התעורר הרב
רגובי ולא יכול לישון, קרא לו הרב פינקוס ואמר בוא נלמד קצת ספר יצירה, הוא ממש
החיה אותו... עד שהגיע אותו לילה שהצליח הרב רגובי להוכיח לו שהרופאה הזו מדברת
שטויות ואין בתרופה שלה כדי להועיל ולו במשהו, באותו רגע הרגיש הרב פינקוס שהעולם
חרב על האישה המסכנה השוכבת ומתפתלת בייסוריה, הוא ישב ודמם לכמה רגעים, ופתאום קם
הרב פינקוס על רגליו ואמר בהתלהבות להרב רגובי, אתה יודע שיש תפילה אחת שכתוב בה
לשון בריאה, וזה "בורא רפואות" אתה יודע למה ? כדי להורות לעם ישראל
אמונה, שהקב"ה לא רק ברא רפואות פעם, אלא הוא בורא כל רגע ורגע, כך שיתכן
שאותו דבר עצמו שעד היום לא ריפא יכול להתחיל מכעת לרפאות שהרי הקב"ה הוא
בורא רפואות בא נתחזק באמונה...
את השיעור הזה באמונה
הרב רגובי לא ישכח לנצח, הרעיון הזה הוכחו בכמה הזדמנויות פלאיות, ואחת מהם הייתה,
שהגיע לפניו מקרה של בחורה צעירה שחלתה במחלה חשוכת מרפא, ההורים השבורים באו
למשרדי עזר מציון ובכו לפניו שיעשה משהו למען ביתם, אבל קצרה ידו מהושיע הוא ידע
בבירור שלבעיה הזו רח"ל אין תרופה והיא נידונה רח"ל למות תוך תקופה
קצרה. אבל הרב רגובי לא הרים ידיים, הוא ערך חיפוש באינטרנט בכל רחבי העולם אולי
יש איזשהו רופא או תרופה בנידון, עד שלאחר חיפוש של שעות ארוכות הוא גילה שנפתחת קבוצת
מחקר של תרופה ניסיונית לאותה בעיה באחד מקצווי תבל, הוא יצר קשר עם הפרופסור
המלווה את המחקר, ולאחר מסע שכנועים ופרוטקציות הצליח להכניס את אותה בחורה לקבוצת
הניסוי הראשונה... רח"ל לא היה לה כבר מה להפסיד, רק להרוויח...
בברכת גדולי ישראל היא
טסה עם הוריה לאותו מקום נידח, והחלו הרופאים והמדענים במחקר ובפתוח של התרופה,
עשרים אנשים שחלו במחלה הזו רח"ל נאספו מכל רחבי העולם לאותה קבוצת מחקר, תשע
עשרה אנשים שהשתתפו הלכו לעולמם, היחידה שהבריאה זה אותה בחורה יהודיה, המחקר נסגר
כי אחוז אחד לעשרים נחשב כשלון בפיתוח התרופה... את כל המחקר הזה עשה הקב"ה
כדי לברוא תרופה לאותה בחורה יקרה שהתרפאה בחסדי השי"ת, וכיום היא נשואה
באושר ובבריאות והקימה משפחה לתפארת... ללמדך שהקב"ה בורא רפואות כל רגע
ורגע...
החוויה היהודית
