‏הצגת רשומות עם תוויות ושכנתי בתוכם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ושכנתי בתוכם. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 7 במרץ 2018

נקודה שבועית פרשת "ויקהל - פקודי" ה'תשע"ח




השבת יגיעו לסיומם שני עניינים הקשורים זה בזה: סיום בניית משכן העדות וסיומו של חומש "שמות".
בסוף פרשת "פקודי" המסיימת את חומש "שמות" כותבת התורה: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן, ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן, וכבוד ה' מלא את המשכן".
הרמב"ן בפירושו על התורה מכנה את חומש "שמות" ספר הגאולה מפני שהחומש פותח בסיפור הירידה למצרים ושנאת פרעה לישראל ומסתיים בהקמת המשכן, וברגע ששרתה השכינה בו חזרו ישראל למעלת אבותם לפני הגלות.
אך לאור הפסוקים האלה המסיימים כמעט את החומש עולה שאלה, אם השראת השכינה היא השיא של החומש למה דווקא משה, מנהיגם של ישראל, שעשה הכול כדי להביאם לתוצאה הזאת, והביא להם את התורה מאת ה', אינו יכול להיכנס למשכן והמשכן מלא עד אפס מקום?!
אלא שהתורה בחרה כך לסיים את החומש בנקודה שמשה הגדול לא יכול להיכנס למשכן בזה היא מדגישה את הגאולה המושלמת של ישראל. כך שבו ישראל למעלת אבותם. 
אם אדם גדול כמשה לא יכול להיכנס למשכן, שגם הוא מוגבל בעניין הזה, דווקא כך מתבטאת השראת השכינה בישראל. זאת העדות הנאמנה שהשכינה שורה בכל כוחה.
ולמה? היכן יש גילוי מרבי לגמרי של השכינה? במקום שאי אפשר להיכנס אליו, ואפילו לא משה רבנו. כך למעשה מתקיים "ושכנתי בתוכם" שאמר ה' בפרשת "תרומה" בה פתחנו את ענייני המשכן. 
זוהי ההוכחה הטובה ביותר ש"אלוקים ניצב בעדת א-ל" ושישראל שבו למעלת אבותם. לכן נקרא החומש ספר הגאולה.
(על פי הרב נבנצאל).

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית




לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 1 במרץ 2017

נקודה שבועית פרשת "תרומה" ה'תשע"ז



פרשת השבוע שלנו, פרשת "תרומה", היא פרשה הראשונה מתוך חמש פרשות העוסקות בעניין המשכן.
כבר בתחילת הפרשה אנו קוראים על ציווי ה' בנושא: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ועסקו הפרשנים רבות בפירוש לפסוק זה.
התורה בוחרת לקרוא למשכן מקדש על שם היעוד שלו בעתיד: לקדש את ישראל.
רש"י מפרש שהוא "בית הקדושה" כלומר בית שממנו תצא קדושה לאומה, ורבנו בחיי ואבן עזרא אומרים שזהו בית בו תשכון הקדושה האלוקית.
ספר החינוך מסביר את מצוות המקדש: "הלבבות יוכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדתן, מחשבות הלב מיטהרות ומתלבנות, והשם חפץ בטובתן של בריות. ההמחשה בעשיית המקדש וכל מערכת "עבודה אלוקית במקדש" - וזהו עניין של השרשת הדעה האלוקית בדרכי פעולה והתמדה.
הצו של עשיית המקדש ניתן אחרי חטא העגל ותפקידו להראות לאומות כי נתכפר לישראל עוון החטא הנורא. שקורא ה' ואומר להם "ושכנתי בתוכם" זה לשם הפגנת חיבה לעם ישראל בדרך שבולטת לעיני כל העמים. סברה זו היא לא בעניין שהמקדש מטרתו חינוכית אלא דווקא פעולה הפגנתית כלפי חוץ.
הרמב"ן בהקדמה לחומש שמות רואה בעניין הקמת המשכן דבר שמקרב את לב ישראל לאביהם שבשמים ומחזיר אותם באופן החלטי למעלת אבותיהם שזו הייתה תכלית יציאת מצרים: "הגלות אינה נשלמת עד שובם למעלת אבותיהם שזו הייתה תכליתה של יציאת מצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין ייחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר. וכשבאו אל הר סיני ועשו מקדש ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותיהם"
לפי הרמב"ן המטרה היא להחזיר את המחוג לאחור למדרגה שעמדו בה לפני יציאת מצרים שאז היה קשר ישיר בין אלוקים לאדם. אלוקים דיבר באופן ישיר עם אברהם יצחק ויעקב ומדרגה זו הושגה עם הקמת המשכן.
ה' ציווה לישראל לעשות לו מקדש ולחנך את ישראל באמצעותו כי ה' שוכן בקרבם והשגחתו מלווה אותנו תמיד. המחשה של המקדש היא פעולה סמלית לשם תוכן זה המשתרש באמצעותה בבני ישראל.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם