השבת בפרשת השבוע, פרשת
"תולדות",
ניחשף
לאחד משורשי יסודות החינוך.
יצחק ורבקה מתבשרים שרבקה העקרה נושאת ברחמה תאומים. בלידה מתגלה
השוני החיצוני בין שני הילודים.
אולם מיד לאחר תיאור הלידה קופצת התורה שנים רבות קדימה לאחר שכבר
גדלו ומתארת את השוני ביניהם:
"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב
אוהלים".
התורה כאן מביאה לנו את התוצר הסופי של חינוך שני הנערים שגדלו, וכך
כותב על כך הרש"ר הירש בפירושו:
"כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת
וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: חנוך לנער על פי דרכו. יש לכוון
את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי
נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת."
ההורה והמחנך כאחד צריכים לדעת ולמצוא את דרך החינוך של כל ילד וילד
על פי אישיותו שלו בעצמו. מה שמתאים לאחד לא מתאים ונכון לשני. החכמה והייחוד הוא
לדעת לכוון חינוכית על פי מה שיוציא בעתיד את הפועל את יכולותיו ותכונותיו המדויקות
של הילד והנער. למצוא את נתיבי התלמיד הנכונים לו בעולם הלימוד, כפי שכותב בהמשך
הרש"ר: "דווקא משום כך - חנוך לנער
על פי דרכו, חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו".
גם להורים בפן הזוגי פונה הרש"ר בפירושו על העניין שגדלו עשו
ויעקב שונה "ויהי עשו איש יודע ציד איש
שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים"
ומסביר: "אחדות דעות ביחס לחינוך,
ואהבה שווה לכל הבנים - גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר
מהחולים בגופם - הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך".
האחדות והאחידות מצד שני ההורים יחדיו בדרך החינוך לילדיהם בכלל ולכל
פרט ופרט מהם על פי דרך הילד היא שתביא הצלחה בדרך החינוך ותוציא ממנו את הטוב שבו.
שבת שלום ומבורך!
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
