‏הצגת רשומות עם תוויות רבקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רבקה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 24 בדצמבר 2017

אמרי שפר ז' טבת ה'תשע"ח




אחד המנהגים היפים ביותר בעולם היהודי, הוא הרגע שבו ההורים מברכים את ילדיהם בכל שבוע, ממש לפני שכולם מתיישבים יחדיו לסעודת ליל השבת. הבנות מתברכות בלשון זו: "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה". והבנים מתברכים בנוסח הבא: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

    אמרו רבותינו "כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם, ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור", והיינו שעיקר זמן העמידה בניסיונות, הוא חצי ימיו של אדם..

    דרש רמז פרשו את הפסוק כך: "ויקרבו ימי ישראל למות" - כל יהודי מעם ישראל, באחד הימים מגיע זמנו למות. ואז מה הוא עושה? "ויקרא לבנו". לשם מה הוא קורא לו? "ליוסף" - לבקש ממנו עזרה לקראת בואו לפני בית דין של מעלה, שיוסיף עבורו תורה ומצוות. והרי כבר כתב רש"י: "לבנו ליוסף - למי שהיה יכולת בידו לעשות". הוא עצמו הרי ימות, ולא תהיה בידו האפשרות לצבור לעצמו זכויות, לכן הוא מבקש מבנו שעדין חי, שיוסיף לו זכויות. זו הבקשה של כל יהודי. אמנם, טוב יותר לאדם שידאג הוא לעצמו בחיי חיותו, לצבור זכויות רבות ככל האפשר של תורה ומצוות,

ודאי שכשאדם עומד לפני פטירתו, הוא מבקש מבנו ש 'היכולת בידו לעשות' לפעול לעילוי נשמתו, אבל עד אז הרי הוא עצמו בעל היכולת, ועליו לפעול בעצמו ולא לצפות שאחרים יעשו זאת עבורו לאחר פטירתו!

החתן שידע ללמוד (דברים טובים – חיי שרה)

    אומרים שהחידושי הרי"ם היה לו כמה חתנים שהיו תלמידי חכמים גדולים, והיו לו כמה חתנים שלא היו ת"ח גדולים כ"כ וד"ל. והיתה אחת מהבנות שעמדה בפרק שידוכין זמן מרובה, והחליט ה שפת אמת שהבחור הראשון שימצא, שידבר עמו בלימוד וידע ללמוד, ייקח אותו לחתן. וכן היה, החידושי הרי"ם נסע ברכבת, ושם היה איזה בחור שהסתובב שם, ולפתע החידושי הרי"ם מצא על הרצפה דף גמרא, התכופף ה שפת אמת והגביה את הדף גמרא ולמד את כולו. ואותו בחור שהסתובב שם חזר והתיישב לידו, והחידושי הרי"ם התחיל לדבר עמו בלימוד, על אותו דף שהחידושי הרי"ם הגביה מהקרקע כמובן , וכשדיבר אותו בלימוד ראה החידושי הרי"ם שהוא יודע אותו דף ישר והפוך ממש, ובראותו זאת נזכר בהבטחתו הראשונה לקחת לחתן את מי שיתברר שיודע ללמוד, ולקחו לחתן לבתו. ולבסוף נתברר, שאותו דף גמרא נפל מאותו בחור, וזה היה הדף היחיד שאותו ידע... ורואים אנו גם כשמדובר באנשים גדולים וקדושים, כששידוך צריך להיגמר מכבשונו של עולם, עס וועט זיך ענדיגן. (זה יתבצע).

החוויה היהודית




יום חמישי, 16 בנובמבר 2017

נקודה שבועית פרשת "תולדות" ה'תשע"ח


השבת בפרשת השבוע, פרשת "תולדות", ניחשף לאחד משורשי יסודות החינוך.
יצחק ורבקה מתבשרים שרבקה העקרה נושאת ברחמה תאומים. בלידה מתגלה השוני החיצוני בין שני הילודים.
אולם מיד לאחר תיאור הלידה קופצת התורה שנים רבות קדימה לאחר שכבר גדלו ומתארת את השוני ביניהם: "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אוהלים".
התורה כאן מביאה לנו את התוצר הסופי של חינוך שני הנערים שגדלו, וכך כותב על כך הרש"ר הירש בפירושו: "כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: חנוך לנער על פי דרכו. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו, וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת."
ההורה והמחנך כאחד צריכים לדעת ולמצוא את דרך החינוך של כל ילד וילד על פי אישיותו שלו בעצמו. מה שמתאים לאחד לא מתאים ונכון לשני. החכמה והייחוד הוא לדעת לכוון חינוכית על פי מה שיוציא בעתיד את הפועל את יכולותיו ותכונותיו המדויקות של הילד והנער. למצוא את נתיבי התלמיד הנכונים לו בעולם הלימוד, כפי שכותב בהמשך הרש"ר: "דווקא משום כך - חנוך לנער על פי דרכו, חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו".
גם להורים בפן הזוגי פונה הרש"ר בפירושו על העניין שגדלו עשו ויעקב שונה "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אוהלים" ומסביר: "אחדות דעות ביחס לחינוך, ואהבה שווה לכל הבנים - גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם - הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך".
האחדות והאחידות מצד שני ההורים יחדיו בדרך החינוך לילדיהם בכלל ולכל פרט ופרט מהם על פי דרך הילד היא שתביא הצלחה בדרך החינוך ותוציא ממנו את הטוב שבו.

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

נקודה שבועית פרשת השבוע, פרשת "חיי שרה" ה'תשע"ו

כל חיינו אנו פועלים על פי אינטרס מסוים. לא מעטות הפעמים שאנו מחפשים בעשייתנו גם להיטיב עם עצמנו אנו למרות שאנו שליחים ופועלים עבור מישהו אחר.
רבות דובר אודות אליעזר עבדו של אברהם, ובפרשת השבוע שלנו, פרשת "חיי שרה", אנו לומדים היטב על אופיו ואישיותו המיוחדים, ומגלים שגם הוא כעבד אברהם ניסה לפעול למען טובתו.
אברהם שולח את אליעזר לשליחות על מנת למצוא אישה לבנו יצחק. לאחר קריאתו של אברהם לשליחות, אומר לו אליעזר: "אולי לא תאבה האישה ללכת אחרי אל הארץ הזאת?" - אליעזר מביע את החשש שמע לא תרצה אותה אישה להצטרף אליו ולבוא לבית אברהם, אולם חז"ל שמעו קול נסתר מאחורי אותה שאלה, וגילו רצון נסתר שאליעזר קיווה שיקרה, כפי שכותב רש"י בשם המדרש: "בת הייתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה, שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו ביתו" - אליעזר הסתיר בשאלה שלו רצון שנמצא בתת מודע שלו שהוא רצה שדווקא ביתו תהיה האישה של יצחק, ולכן החליט לשאול את אברהם את השאלה הזאת.
על ידי השימוש במילה "אולי" הוא הביע חשש וספק אולם בצד הספק שלו הוא, אליעזר, היה רוצה שיתגשם אותו הספק.
אך למרות הכול אליעזר יצא לשליחות החשובה, ולמרות שליבו היה כבד לאור הרצון הפנימי הזה, הוא ביצע את השליחות על הצד הטוב ביותר. 
התורה החליטה להאריך רבות בסיפור המפגש של אליעזר עם רבקה ולאחר מכן עם לבן, ודווקא אריכות הדברים הללו באה לפאר את אישיותו של אליעזר: הוא מתפלל מעומק הלב לאלוקי אברהם שיצליח בשליחותו, הוא בודק את רבקה "במבחן החסד", הוא משתאה ושמח כאשר רואה את פעולתה של רבקה ומודה לה' על כך.
אנו שותפים מלאים למשא ומתן אותו הוא מנהל עם לבן סביב השולחן בכישרון ובמסירות נפש ורואים את המאמצים הכנים שהוא משקיע על מנת להשיג את מבוקשו, שנערה זו תבוא איתו לבית אברהם.
לאליעזר הייתה מסירות נפש. הוא ידע שהסיכוי שביתו תהיה אשת יצחק אפסי והבין שטובת ביתו של אברהם מחייב אישה אחרת ליצחק ועשה את שליחותו נאמנה כאילו מדובר בבנו שלו.
בסיומה של השליחות, אחרי שהשתחרר מרצונו הפרטי, אמר אליעזר ללבן משפט מיוחד: "ואמר אל אדני אלי (אולי) לא תלך האישה אחרי" - המילה אלי נכתבה בכתיב חסר בכוונה. 
בתחילת השליחות ליבו היה סוער ולא הבחין בעובדה שרצונו הפנימי מכתיב לו את השאלות לאברהם, אבל כעת הוא יכול לומר שהוא אמר לאברהם "אלי לא תלך האישה, כי רציתי שאלי תבוא אל ביתי שלי".כך הכתיב במילים האלו מראה את תנודות הנפש של אליעזר עבד אברהם. 

שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי



יום ראשון, 6 ביולי 2014

עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב

חז"ל מפרשים, שכוונת הפסוק היא להזכיר את הייחוס של עם ישראל: "כי מראש צורים אראנו" הכוונה לשלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, המשולים ל"צור" (סלע), "ומגבעות אשורנו" הכוונה לאמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה - המשולות לגבעות. ידוע שנמנע מהאבות והאמהות פרי בטן ורק לאחר תפילות ובקשות נענה ה' להם ופקדם בצאצאים. נשאלת השאלה: מדוע היה על אבות ואמהות האומה לעבור את דרך החתחתים של עקרות? התשובה לכך היא: כאשר אדם מביא ילדים לעולם, הוא יוצר שרשרת דורות של בנים, נכדים, נינים וכו'... עד סוף כל הדורות, ובכך האדם יוצר את הקשר הנצחי עם כל יוצאי חלציו והם מהווים חלק בלתי נפרד ממנו. תרח לבן ובתואל היו הוריהם של אבות ואמהות האומה ויש להם כביכול "זכויות יוצרים" על עם ישראל בהתהוותו. כדי למנוע מהם זכות זו, יצר ה' מעין "ניתוק" של הולדה בקרב האבות והאמהות ע"י אי יכולתם ללדת ובכך ניתק את שושלת הדורות שלהם. לאחר הניתוק מהקשר והזיקה לאבותיהם הביולוגיים, נתן להם כח הולדה מחודש מאתו יתברך ויצר בכך שושלת דורות חדשה. בלעם בקללתו ניסה להתחכם וכביכול לקלל את זרעו של תרח,לבן ובתואל, על כך עונה לו ה' "...לא תאור העם כי ברוך הוא" (כ"ב/יב'): ייחוסו ההיסטורי של עם ישראל אינו מתחיל מתרח לבן ובתואל, שהרי ה' יצר מין "חיץ" בינם לבין שושלת אבותיהם הביולוגיים, ולכן הייחוס מתחיל מהאבות - אברהם יצחק ויעקב והאמהות - שרה, רבקה רחל ולאה עצמם, ולא שייך שתחול עליהם קללה, כי הם מבורכים. ועתה מובנים דברי הפסוק "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו..." - הייחוס של עם ישראל מתחיל "מראש צורים" והכוונה כנאמר לעיל - אבות האומה, "ומגבעות אשורנו" - הכוונה לאמהות האומה ולא הקודמים להם. בנוסף, עם ישראל הוא "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" - לא יעזרו לך בלעם כל התחבולות שבעולם, עם ישראל אינו שייך לאומות העולם ואין לאומות העולם שום זכות על ישראל. עם ישראל מודע למשוואה אם הוא ינסה להתמזג עם העמים האחרים בעולם, הוא יאבד את הייחוס המיוחד שקיבל מאת ה'. אך אם ישמור על צביונו המיוחד כנאמר: "עם לבדד ישכון", בעל ייחוס עצמי משלו, תעמודנה לו זכויות האבות והאמהות. דוד דרומר מתוך עלון "חוויית השבוע שלי " של "החוויה היהודית" אתר אינטרנט: http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/