השבת נקרא בפרשת השבוע, פרשת
"שמיני",
על
אירוע קשה שעובר על עם ישראל בכלל ומשפחת אהרן הכהן בפרט.
"ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה
קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם
וימותו לפני ה' "
פרשנים רבים עוסקים בשאלה מה היה חטאם של בני אהרון שנענשו בעונש כה
חמור?!
פירוש מיוחד במינו שייך לבעל עקידת יצחק שאומר שהם הכניסו בעצמם
קטורת בגלל פקפוק באמונה. בני אהרן לא האמינו שהאש באה מהשמים אלא חשבו שזה תוצאה
של צירוף מיני קטורת שמביא להתפוצצות שמביאה אש. מסיבה זו הם הביאו קטורת כדי
לנסות אם גם הם יכולים לגרום לאש שכזאת.
ה"שפת אמת" מביא בפירושו בשם בעל חידושי הרי"ם הסבר
אחר, שעיקר חטאם היה על שהם עשו משהו שלא נצטוו:
"עיקר עשיית המצווה הוא בכוח הציווי. וזו למעלה מכל הכוונות. הרי נדב
ואביהו היו גדולי עולם והיו להם כוונות, יחודיים וסודות במעשיהם, אעפי"כ מצד
שלא ציווה אותם נענשו. קל וחומר מידה טובה. המקיים לעשות את ציווי הבורא,
אע"פ שאינו יודע כלום, חשוב מכל הכוונות".
התורה כותבת
"זה הדבר אשר ציווה ה' ויירא אליכם כבוד השם", והמפרשים תמהים מה הוא "הדבר הזה"? הרי לא נזכר כאן שום דיבור,
אלא שהתורה משמיעה כאן כלל גדול ויסודי "זה הדבר" - זה דברו של ה' "אשר ציווה ה' תעשו" - רק את אשר ציווה,
לא פחות ולא יותר. אהרן אביהם ציית לכלל זה ולכן יצאה אש מלפני ה' ואכלה את הקורבן
אך לעומתו נדב ואביהו לא שמעו והאש יצאה ואכלה אותם.
לעיתים "הגדלת ראש" היא לא במקום ובזמן הנכון. יש פעמים
שעלינו לבחון היטב האם יש צורך אמיתי בהגדלת ראש שעל פניו ועל פי רוב זה דבר חשוב
וראוי. אולם בעבודת המשכן אם לא היה ציווי הדבר פסול מן היסוד ועל כך נענשו.
שבת שלום ומבורך!
החוויה היהודית
תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
