‏הצגת רשומות עם תוויות עקידת יצחק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עקידת יצחק. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 19 באפריל 2017

נקודה שבועית פרשת "שמיני" ה'תשע"ז


השבת נקרא בפרשת השבוע, פרשת "שמיני", על אירוע קשה שעובר על עם ישראל בכלל ומשפחת אהרן הכהן בפרט.
"ויקחו בני אהרן נדב ואביהו איש מחתתו, ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם, ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'  "
פרשנים רבים עוסקים בשאלה מה היה חטאם של בני אהרון שנענשו בעונש כה חמור?!
פירוש מיוחד במינו שייך לבעל עקידת יצחק שאומר שהם הכניסו בעצמם קטורת בגלל פקפוק באמונה. בני אהרן לא האמינו שהאש באה מהשמים אלא חשבו שזה תוצאה של צירוף מיני קטורת שמביא להתפוצצות שמביאה אש. מסיבה זו הם הביאו קטורת כדי לנסות אם גם הם יכולים לגרום לאש שכזאת
ה"שפת אמת" מביא בפירושו בשם בעל חידושי הרי"ם הסבר אחר, שעיקר חטאם היה על שהם עשו משהו שלא נצטוו: "עיקר עשיית המצווה הוא בכוח הציווי. וזו למעלה מכל הכוונות. הרי נדב ואביהו היו גדולי עולם והיו להם כוונות, יחודיים וסודות במעשיהם, אעפי"כ מצד שלא ציווה אותם נענשו. קל וחומר מידה טובה. המקיים לעשות את ציווי הבורא, אע"פ שאינו יודע כלום, חשוב מכל הכוונות".
התורה כותבת "זה הדבר אשר ציווה ה' ויירא אליכם כבוד השם", והמפרשים תמהים מה הוא "הדבר הזה"? הרי לא נזכר כאן שום דיבור, אלא שהתורה משמיעה כאן כלל גדול ויסודי "זה הדבר" - זה דברו של ה' "אשר ציווה ה' תעשו" - רק את אשר ציווה, לא פחות ולא יותר. אהרן אביהם ציית לכלל זה ולכן יצאה אש מלפני ה' ואכלה את הקורבן אך לעומתו נדב ואביהו לא שמעו והאש יצאה ואכלה אותם.
לעיתים "הגדלת ראש" היא לא במקום ובזמן הנכון. יש פעמים שעלינו לבחון היטב האם יש צורך אמיתי בהגדלת ראש שעל פניו ועל פי רוב זה דבר חשוב וראוי. אולם בעבודת המשכן אם לא היה ציווי הדבר פסול מן היסוד ועל כך נענשו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

תודות : לצחי מיכאלי
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם


יום חמישי, 30 במרץ 2017

נקודה שבועית פרשת "ויקרא" ה'תשע"ז



בשעה טובה נתחיל השבת את החומש השלישי, חומש "ויקרא".

בחומש "ויקרא" המשופע במצוות, נמצאים כ 40 אחוז ממצוות התורה, ואם נדייק 247 מצוות, מהן 95 עשה ו 152 לא תעשה.

הפרשה הפותחת את החומש, כמו למעשה רוב החצי הראשון שלו, עוסקת בקורבנות.
המילה "קורבן" מבהירה את משמעות הקורבן ומטרתה לקרב את ישראל לאביהם שבשמים.

לאחר שחרב בית המקדש תקנו את התפילות שבאו להחליף את הקורבנות אולם הקורבן היה יותר רצוי בזמן שהיה אפשר להקריבו כי הוא היה מקרב את האדם על ידי מעשה לעומת התפילה שמקרבת אותו רק על ידי כוונה, ולפי תורתנו יש צורך בעשיית מצוות מעשיות ולא רק עיוניות.

עיקר הקרבת הקורבן היא הסמיכה והווידוי שמעוררים את האדם לחרטה ולתשובה על חטאיו. ישנם טעמים רבים בספרות הפשט והמחקר על עניין הקורבנות. בעל העקידת יצחק רואה בקורבן עניין של הבעת תודה מצד האדם לאלוקיו. לעומתו המהר"ל מפראג רואה בקורבנות התבטלות מציאותו של האדם מול כבוד אלוקים. האדם על ידי הקרבת הקורבן משתחרר מכבלי חטאיו ועל ידי כך הוא יכול להתחיל בדרך חדשה ללא ייסורי מצפון. בעלי ופרשני הסוד רואים בו מתת למידת הדין ולעומתם בעלי הפשט רואים בו עניין של "נפש תחת נפש".  הכוזרי מאריך על כך ומסביר שתכלית הקורבן לקשר בין העולם של מעלה ועולם של מטה אך מסיים שם: "...אבל מה שהוא יותר נפלא ונעלה שהיא תורה מאת אלוקים יתברך..."

שנזכה לקיים את מה שאנו מתפללים: "והשב כוהנים לעבודתם ולווים לשירם ולזמרם".


שבת שלום ומבורך

החוויה היהודית




תודות : לצחי מיכאלי



לע"נ יעקב בובר,שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום רביעי, 16 בנובמבר 2016

נקודה שבועית פרשת "וירא" ה'תשע"ז



בפרשת השבוע, נקרא אודות אחד האירועים המכוננים בתולדות עם ישראל בכלל ובתקופת האבות בפרט: עקידת יצחק.
אברהם, כפי שהזכרנו גם בפרשה הקודמת, הוא היחיד מכל באי עולם שעליו כתבה התורה בלשון "ניסיון": "והאלוקים ניסה את אברהם". 
בניסיון זה של העקידה ניסה אותו ה' בתחילה במידת הדין, ששם נכתב בשם אלוקים, במצוות עשה: "קח נא את בינך... והעלהו שם לעולה", ולאחר שעמד אברהם בניסיון חזר ה' וניסה אותו בשם ה ו י" ה שהיא מידת הרחמים (=האהבה) במצוות לא תעשה: "ויקרא אליו מלאך ה'... אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה", ונמצא אברהם תמים ונאמן לה'.
אברהם במעשיו הקדים את "נעשה" ל"נשמע" והראה הלכה למעשה את מה שנדרש מאדם שעובד את ה' באמת: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
בכל לבבך- בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע; בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך - בכל ממונך.
לאורך הפרשה מסופר רבות על אירועים שעובר אברהם. בכולם יש פירוט גדול בתורה על מה שנאמר בין האנשים איתם נפגש ובטח מה שאומר אברהם בעצמו.
והנה דווקא באירוע מיוחד שכזה, בדרך לעקידה, מרחק הליכה של שלושה ימים, כאילו שקט. אין כמעט כלל דיבור. רק ביום השלישי למסע אומר אברהם מספר מילים ספורות.
אפילו הרהורים ומחשבות שסביר שעברו בראשו של אברהם בדרך לעקוד את בנו לא כתבה התורה במקרה זה.
על זה כתב הרב קוק: "אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבטאו מצפוני קודש הקודשים הללו". 
לאור זאת הרבו דווקא בעלי המדרש לדבר ולהרחיב ברשות הדיבור גם של השטן, ואין זה משנה אם השטן הוא כינוי למלאך שתפקידו לחפש חטאים או אולי זה כינוי להוויה השוכנת בלב כל אדם והוא הוא יצר הרע הוא מלאך המוות. 
בין כך ובין כך ניצח אברהם את אותו שטן רשע שבא להילחם מולו והפך לראש למאמינים וראש לנאמני ה': "ומצאת את לבבו נאמן לפניך".
שנזכה אנחנו במלחמתנו האישיים מול היצר הרע לעמוד ולנצחו בכל מלחמה שכזו.
שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית



ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם