אמרי שפר כ"ז אייר ה'תשע"ז

אין למתן תורה תאריך מוגדר מכיוון שכל יום הוא התאריך שלו.

      בוא וראה, כאשר אדם פותח ב"אשרי יושבי ביתך" הוא מסים "תהילת ה' ידבר פי" ואלו כשמתחילים "אשרי תמימי דרך" (תהלים קי"ט) מסיימים: "תעיתי כשה אובד...". ואכן, לשמירה מיוחדת זקוק אדם אשר יוצא ומטלטל את עצמו בדרכים   ) רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל .( 

    במדרש נאמר על בריאת השמים "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן (ערבבן) זה בזה, ומהן נעשו שמים". אש ומים! כוחות מנוגדים! הנה, למען קידוש שמו יתברך מתאחדים יחד. תפילתנו לה' שיעשה כך גם בקרבנו, כל הדגלים והשבטים, כל העדות והחצרות, נתמקד במשותף ולא בשונה, נראה את ה

מאחד ולא את המפלג, כי השכינה במרכז, וכך נישא דגל היהדות בגאון. 

     הגאון ר' שמחה וסרמן (בנו של הרה"ג רבי אלחנן הי"ד) שאל:  בעת העלייה לתורה צריך לברך. לאחר קריאת התורה שוב צריך לברך. למה צריך לברך פעמיים, האם אין בזה סתם "נדנוד"? ומסביר: אם מקבלים מתנה ארוזה בנייר עטיפה יפה, אומרים לנותן תודה רבה. למה אומרים תודה, אולי בפנים יש דבר שאני כלל לא צריך? אלא אומרים תודה, על תשומת הלב, כי אם נותן המתנה נתן מתנה, הוא ודאי אוהב את מי שנתו לו את המתנה. לאחר שפותחים את העטיפה ורואים שם דבר טוב ורצוי, אומרים שוב תודה.  התודה הראשונה הייתה על תשומת הלב, על האהבה,  ועכשיו התודה היא על המתנה עצמה.  כך לגבי הברכה של העולה לתורה: כאשר ניגשים לפי הזמנתו של הגבאי, לבימה, ורואים שמונח שם ספר התורה,  למרות שעוד לא יודעים מה כתוב בפנים, מה תוכן המתנה,  אומרים תודה על עצם קבלת המתנה ועל האהבה שבנתינתה. לכן מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אבל לאחר שקראו בתורה ונוכחו לראות את תוכן המתנה, כמה היא נפלאה ויקרה, אומרים תודה אחרת: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" . כעת התודה היא על התוכן. ולפי זה יוסברו דברי בעל ה"אור החיים" הקדוש: זה שקבלנו את התורה עוד לפני שידענו מה כתוב בה - מוכיח את אהבת ה' אלינו.

'חניית נכה' במרמה ) אפריון שלמה, עלון 209)

     אל אחד הרבנים העוסקים בקירוב, פנה יהודי, וסח לו מתוך צער נורא את הסיפור הבא:  

     זה זמן רב שטרחתי להשיג זכאות ל 'תעודת נכה', משום שמצוקת החנייה באזור ביתי קשה ביותר, וכאשר אחשב לנכה, הרי שאזכה למתחם חניית נכה צמוד לבית. אף על פי שהייתי בריא כשור, ניסיתי בכל דרך לזכות בתעודת הנכה, ולבסוף לאחר תחבולות ורמאויות, מסמכי הנכות הכוזבים היו בידי...  הקצו לי מקום חנייה מרווח ממש בכניסה לבית. (השכנים לא התלוננו משום שככל הנראה תלו הדבר בסוג של נכות שאינה ניכרת(.  חלפו ששה חודשים, ולא עליכם, באופן לא צפוי כלל, הפכתי לפתע פתאום ל... נכה אמיתי! נכה העונה על כל הקריטריונים הנדרשים לזכאות לחניית נכים...  כיהודי מאמין, ישבתי ועשיתי חשבון נפש, ועלה בליבי, שמא מן שמיים אומרים לי, עשית את עצמך נכה וגזלת את הציבור, כעת תהיה נכה של ממש...  

     הרב ניגש לארון הספרים, שלף את הכרך הראשון של המשניות, וקרא לאותו יהודי את המשנה ממסכת פאה: "כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם – אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם"!! שנאמר "ודורש רעה תבואנו" . נרעש היהודי לשמע דברי המשנה. הזדעזע עד עומק נפשו לראות כיצד דרש את הרעה, והיא אכן באה. וביקש היהודי לשאול שאלה בנוגע ל 'דרכי התשובה' שלו: האם עתה, כשאני באמת זכאי למתחם החניה, ראוי שאשיב לציבור את מתחם החנייה לששה חודשים )ע"י טשטוש פסי החניה, והסתרת השלט (, ויהיה בזה אולי תיקון למעשיי?  והרב החליט להפנות את השאלה אל מו"ר ר' יצחק זילברשטיין שליט"א...  

     תשובה: השיב מו"ר שליט"א: ראשית כל יש לציין שקביעת החכם כי התקיימו באיש הנכה דברי המשנה בפאה, לכאורה אינה מוכרחת, שהרי מצינו ב 'תפארת ישראל', שביאר כי המשנה עוסקת בעני העושה עצמו בעל מום כדי שירחמו עליו, ואפילו הכי נענש בעונש כה חמור, משום שממעט בכבוד שמיים, שהרי ידוע, שהרואה בריות יפות צריך ליתן שבח לשמו יתברך, ואילו אדם זה התנהג בכפיות טובה, משום שהראה לעיני כל, שכביכול ברא ה' בעל מום נוסף בעולם! ובנידון דנן, האיש שהעמיד במרמה חניית נכה, לא עשה עצמו כבעל מום לעיני כל, ואין כאן המעטה בולטת בכבוד שמיים. ולאור דברי התפארת ישראל , יתכן ודברי המשנה לא אמורים לגביו.

     אולם שמעתי ממורי חמי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שדברי המשנה נאמרו אף במקרה שלפנינו.  ובנוגע לעצם השאלה, נראה שהצעת האיש להשיב את מתחם בחנייה שגזל, אינה השבה, משום שבלאו הכי אף אחד לא ירוויח מכך, שכן אם האיש לא יחנה כאן, הרי יתפוס מקום חנייה במקום אחר, ועל כל פנים כל בעלי הרכבים ישיגו מקומות חנייה, כך שפינוי המקום לא יתרום כל כך לציבור.  אלא נראה למעשה שיש לערוך שומה כמה היה עולה לשכור את מקום החנייה למשך ששה חודשים, ועם הסכום הזה יש לעשות 'צרכי רבים',  כגון תרומה לבית חולים או לאגודות חסד התומכות בחולים וכדומה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "מטות" ה'תשע"ו

לאורך דורות רבים יש דיונים בעניין היורדים מן הארץ.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "מטות", אנו קוראים על היורדים הראשונים. למעשה הם ירדו מהארץ עוד בטרם עלו אליה. שניים וחצי השבטים: ראובן, גד וחצי שבט מנשה ביקשו ממשה, עוד כשהיו בצד המזרחי של הירדן, שלא לעבור עם כולם ולהיכנס לארץ ישראל אלא להישאר שם בנחלתם, והמניע שלהם היה מפתיע באותם הימים- משום אהבת ממון:

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד, ויראו את הארץ... גלעד והנה המקום מקום מקנה. ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה... הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך מקנה" - המילה הבולטת בפסוקים אלה היא "מקנה", ללמד אותנו שהמקנה הרב שזכו בו הוא מה שהכתיב את התנהגותם והיה המניע לרצון שלהם להישאר בצד המזרחי: "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך ייתן את הארץ הזאת לאחוזה, אל תעברנו את הירדן".

משה מאזין לבקשתם היטב ובעיקר למילים החשובות שלהם בנושא: "וייגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" - ואולם משה עונה להם באותו הנוסח רק עם שינוי קל: "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם" - אהבתם הגדולה לממון שלהם הפכה אצלם את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל וכעת ערך הצאן שלהם גבר על ערך בניהם ולכן משה משנה להם בחזרה את סדרי העדיפויות הרצויות שקודם ילדיהם יהיו החשובים.

או אז קבע להם משה תנאי: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"

בני השבטים האלה יזכו בנחלה אם יתגייסו לצבא שעתיד לכבוש את הארץ ורק אז ישובו לנחלתם בצד המזרחי של הירדן.

14 שנים היו שותפים שבטים אלה לכיבוש הארץ אולם למרות מסירות הנפש שלהם לא נמחק המניע לכל העניין והוא אהבת הממון. זה הטביע בהם ריחוק מה מארץ ישראל, מקדושתה והשפע הרוחני שלה.

אף בתלמוד  העניין מוזכר: "אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים" - במאורעות ההיסטוריים שזורים זה בזה ויש בהם השפעה אחת על השנייה.

הם מלמדים אותנו שהפורענות שהביאה לחורבן ארץ הראובני והגדי לאחר מאות שנים נזרעה בבקשה ההיא לא לעבור את הירדן, ולכן הם גלו ראשונים.

השיעור העיקרי הנלמד מפרשה זו הוא שתמיד כדאי לעשות אבחנה מהו העיקר ומהו הטפל ולא לערבב ביניהם. שנדע לשים דגש ולהעמיק במחשבה על הדברים החשובים והמהותיים ביותר בחיינו!

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ח אייר ה'תשע"ו

  בתורה כתוב 10 פעמים שמות השבטים, וכל פעם בסדר אחר, ואין אף אחד דומה לשני, ללמדך שכל שבט עם התכונה שלו, והמעלה שלו, ולכל אחד זמן שלו, (אגרא דכלא(

     הכנה בחמימות. כשמכינים את הקפה צריכים לחכות עד שיתחממו למאה מעלות חום וההיפך הוא כששותים קפה מחכים שיתקרר קצת, וההסבר כי בהכנה בוודאי צריך להיות חם, ואפילו שאחר כך ירד החום, וכן הוא בהכנה לחג צריך לילך בחמימות, ואוי ואבוי אם בהתחלה הכול בקרירות אף פעם לא נתחמם באורה של תורה.

     'ויחן שם ישראל', הכוונה שמצאו חן אחד אצל השני, ולכן התורה ניתנה בחודש סיון שהוא 'מזל תאומים' לומר כמו תאומים שאחד מפרגן לשני, )אבני נזר(

     ידוע שהגאון רבי עקיבא איגר שאלו אותו שמצאו ספר תורה ואין יודעים אם יהודי כתב זאת או ח"ו מישהו אחר, נתן סימן שיבדקו בסוף הספר תורה אם הם אותיות ישרות סימן שזה לא מיהודי, כי אצל בני ישראל משאירים אותיות אחרונות שבתורה כדי שיהיה "כתיבת האותיות" בין הנדיבים והידידים של הנדבן, וא"כ כל אחד לפי כתב ידו שלו, וזה נראה לא מסודר. וזוהי סימן של יהודי.  א"כ סימן של יהדות אפילו שיש שוני בין אחד לשני, אבל הכול מאוחד, ואם זה ישר זוהי סימן של אינו יהודי, א"כ להשתוות לשני להבין את השני בוודאי צריכים, וזה מעלת הוותרנות.

כוחו של ויתור ("קול ברמה" מדברי הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א)

     מויתור לא מפסידים לעולם! אין ספק, שלעיתים מעשה זה גובל בהקרבה עצומה ובעבודה על המידות, בייחוד כאשר אותו אדם יודע שהוא הצודק, והצד השני עשה שלא כהוגן ובמיוחד, כאשר מעשה של הזולת פוגע בו ממש.

להלן סיפור מופלא שהובא בחוברת "קול ברמה" מדברי הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק, שאותו סיפר הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א:

     מעשה באחד הבניינים בבני ברק, שאחד השכנים החליט להרחיב את דירתו, והלה אף עשה כן, ולמעשה התקרב בצורה בולטת עד לדירת שכינו. מעשה זה חסם את האוויר ואת האור של השכן והזיק לו בצורה בולטת. תכנן השכן הנפגע להזמינו לדין תורה בשל מעשהו, אך לפני כן החליט להיוועץ ולשאול דעתו של הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן (הגראי"ל שליט''א):האם להזמין את השכן לדין תורה?!

      הקשיב רבי אהרן לייב לשאלה והשיב: "נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי ותרן שיצא מופסד מוותרנותו" ... לשמע התשובה של הגאון, החליט אותו שכן הנפגע, שעל אף הקושי העצום שבדבר הוא יוותר על ההזמנה לדין תורה ולמעשה לוותר לשכנו על כל מה שעשה - על האור שנחסר, על האוויר שלא מגיע בשפע לדירתו, ואף על עוגמת הנפש שנגרמה לו. על הכול הוא מוותר!

     לא עוברים אלא ימים אחדים , ובישיבתו של המספר (הגאון ר' מנחם מנדל שפרן) מחפשים דמות שתמלא את אחד התפקידים המיוחדים הבכירים בישיבה. רצה הגורל ולחיפוש אותו אדם מתאים המליצו מספר אנשים על אותו שכן שוויתר . אנשי הישיבה הולכים לברר על טיבו של האיש, והאם באמת ובתמים מתאים הוא לאותו תפקיד מיועד ואצל מי ניתן לברר מיהו אותו אדם? אצל השכנים! ולמי הם פונים ראשון? לאותו שכן המתגורר בסמוך לו. כן, אותו שכן, שבנה והרחיב את דירתו על חשבון שכנו . " הם פונים אליו ומספרים לו מהו העניין ושואלים. "האם תוכל למסור לנו פרטים על שכנך בקשר לתפקיד רוחני , שאנו מיעדים לו בישיבה? ."

     השיב השכן בהתלהבות: "השכן ההוא?! הוא ממש מלאך! ". וממשיך לספר להנהלת הישיבה את כל מה שקרה בזמן הבנייה, ואיך וויתר לו השכן על הכול וסיים במלים: "אל תסתפקו בכלל. הוא אדם מיוחד מאד! כדאי לכם לבחור בו לכל תפקיד רוחני!". ואכן מיודענו, זה השכן ושויתר נבחר לכהן בתפקיד הנכבד, שהביאו לסיפוק רוחני עצום, וגם למשכורת נאה בצידו. אכן, מוויתורים לא מפסידים לעולם!!! 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "במדבר" ה'תשע"ו

בשעה טובה ומוצלחת הגענו אל החומש הרביעי הוא חומש "במדבר".

למעשה עם ישראל בנקודת הזמן הזאת לא נמצא הרבה אחרי יציאת מצרים ולמעט מעמד הר סיני שהם חוו הם עדיין עם הזיכרונות הקשים ממצרים וחשוב מאוד לגרום לעם ישראל לזקוף מחדש את קומתו.

אחד מהגורמים שיכולים לבנות אישיות של עם זה עריכת מפקד בו כל חלקי החברה זוכים לתחושת חשיבות ראשונית כחלק ממרכיבי העם.

פרשת "במדבר" הפותחת את החומש עוסקת בכך: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני...שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבותם במספר שמות" - רש"י בשם המדרש מסביר מדוע נערכת הספירה: "מתוך חיבתן לפניו (לפני אלוקים) מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן. וכשנפלו בעגל, מנאן לידע מנין הנותרים. וכשבא להשרות שכינתו עליהם - מנאם" - הספירה הזאת נתנה לעם צורה ועיצוב אחרי שאיבדו את האישיות הלאומית שלהם כשהיו במצרים. זו ספירה מדויקת ומחושבת עד האדם האחרון שבכל שבט.

ודווקא אלוקים שהרי יודע את מניינם הוא זה שמחייב לבצע את המניין אולם הספירה הזאת נעשית עבור העם, עבור התחושה האישית שלהם כדי שירגישו את הערך העצמי שלהם. "מתוך חיבתם מנאם" כפי שכתוב במדרש.

כאשר בני ישראל ערכו מפקדים במדבר הם קיבלו את ההרגשה "שסופרים אותם" שמתייחסים אליהם. שיש להם כל אחד מהם ערך וייחוד.

הם ראו בהתעניינות בהם מעלה חשובה מאוד שהביאה אותם להשתחרר לאט לאט מהעבדות ששנות העבדות הטמיעו בהם.

אלא שציווי הספירה הוא מיוחד, לא נאמר סתם לספור אלא: "שאו את ראש בני ישראל" - והרמב"ן כותב: "ואין לשון שאו אלא לשון גדולה" - הספירה הזאת תביא את העם להרים את הראש, לזקוף קומה, ולהגיע לתחושת ערך עצמי שהיא כה חשובה כעם שמתהווה.

הספירה הזאת הייתה קשורה ישירות למשפחות שבתוך השבטים עצמם. כשהיו עבדים הם היו למעשה נעדרי משפחות במובן המקובל של המושג וכעת הם בונים מחדש את  התאים המשפחתיים שלהם והם זקוקים לרוממות המשמעות של המשפחה פנימה.

שבת שלום ומבורך!

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

טובה,מוצלחת,במדבר,הר סיני,זיכרונות,מפקד,ספירה,עגל,מונה,תחושה,להשתחרר,גדולה,השבטים,המשפחה,