‏הצגת רשומות עם תוויות הדגלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הדגלים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 25 במאי 2017

נקודה שבועית, פרשת "במדבר", ה'תשע"ז


חומש במדבר, שנתחיל לקרוא השבת בפרשת "במדבר", נקרא גם "חומש הפקודים" ובו מתחילה התורה את המפקד שנערך על ידי משה ואהרון ובהמשך החומש, יהיה עוד מפקדים שכאלה.
פרשתנו עוסקת בנוסף רבות בצורת הליכתם וחנייתם של בני ישראל במדבר.
פרשנים רבים עוסקים בעניין מדוע הוצרכו בני ישראל ללכת דווקא בסדר שנקבע להם ובכל עניין הדגלים וציורם שנבחר לכל שבט.
יש דעות בפרשנים שנוטים לייחס לעניין החניה וההליכה באופן זה עם הדגלים כוונה צבאית דווקא.
אברבנאל, הרשב"ם וחזקוני למשל אומרים שהמפקד בפרשה בא כדי להיערך לקרב לכיבוש הארץ.
ישראל היו מוכנים כעת להיכנס לארץ ולהילחם עליה ומשה ואהרון היו חייבים לדעת את מספר אנשי הצבא וכמה יעמדו לרשותם בקרב.
כמו כן, מסביר האבן עזרא שהמיקומים של השבטים לא היו סתם. שבטי יהודה ודן נחשבו לשבטים גיבורים ולכן יהודה היה בראש הצועדים שמא יבוא כצפוי האויב ממולם ודן היה השבט האחרון שמא האויב יזנב בהם כמו עמלק כי שבט דן היה השבט הגדול ביותר.
חלק מהפרשנים רואים בסדר הדגלים והחניה מטרה רוחנית לחנך את העם ולראות בתורה את המרכז.
משכן ה' נמצא ממש במרכז מחנה ישראל, מסביבו שבט לוי ובארבע הרוחות שלו שאר שבטי ישראל.
הנקודה האמצעית  והפנימית הייתה אוהל מועד כי היא מסמלת את השכינה.
רבנו בחיי מוסיף על כך שכל נשיא ונשיא בכל ארבעת הרוחות מסתיים שמו בשם א-ל: במזרח יהודה - נתנאל, בדרום ראובן - שלומיאל, במערב אפרים - גמליאל, בצפון דן פגעיאל. עניין זה גם מרמז על הייחוד הרוחני של החנייה.
בעניין חלוקת הדגלים מסביר ה "אוזניים לתורה" שהחלוקה באה להבטיח חלוקה פנימית מסודרת בין השבטים: כל דגל יכיל בני שבטים מאם אחת: ללאה ששה בנים ונתנו לה שני דגלים אחד של יהודה ואחד לראובן (גד שהוא בן שפחת לאה צורף לראובן במקום לוי שחנה סביב וסמוך למשכן). דגל נוסף לבני רחל שבראשו אפרים, ודגל רביעי לבני השפחות ובראשו דן.
בהמשך הוא מוסיף שבכל מחנה היה לפחות אחד שהצטיין גם בגבורה: יהודה במחנהו, גד במחנה ראובן, במחנה אפרים כולם היו, ובמחנה דן שבט דן.
מצאנו למדים שגם דרך חנייתם ובטח דרך הליכתם במדבר של בני ישראל היו בעלי חשיבות ומשמעות.
שנזכה אנחנו למשמעות בכל הליכה וחנייה שלנו בחיינו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית


תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שלישי, 23 במאי 2017

אמרי שפר כ"ז אייר ה'תשע"ז


אין למתן תורה תאריך מוגדר מכיוון שכל יום הוא התאריך שלו.
      בוא וראה, כאשר אדם פותח ב"אשרי יושבי ביתך" הוא מסים "תהילת ה' ידבר פי" ואלו כשמתחילים "אשרי תמימי דרך" (תהלים קי"ט) מסיימים: "תעיתי כשה אובד...". ואכן, לשמירה מיוחדת זקוק אדם אשר יוצא ומטלטל את עצמו בדרכים   ) רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל .( 
    במדרש נאמר על בריאת השמים "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן (ערבבן) זה בזה, ומהן נעשו שמים". אש ומים! כוחות מנוגדים! הנה, למען קידוש שמו יתברך מתאחדים יחד. תפילתנו לה' שיעשה כך גם בקרבנו, כל הדגלים והשבטים, כל העדות והחצרות, נתמקד במשותף ולא בשונה, נראה את ה
מאחד ולא את המפלג, כי השכינה במרכז, וכך נישא דגל היהדות בגאון. 


     הגאון ר' שמחה וסרמן (בנו של הרה"ג רבי אלחנן הי"ד) שאל בעת העלייה לתורה צריך לברך. לאחר קריאת התורה שוב צריך לברך. למה צריך לברך פעמיים, האם אין בזה סתם "נדנוד"? ומסביר: אם מקבלים מתנה ארוזה בנייר עטיפה יפה, אומרים לנותן תודה רבה. למה אומרים תודה, אולי בפנים יש דבר שאני כלל לא צריך? אלא אומרים תודה, על תשומת הלב, כי אם נותן המתנה נתן מתנה, הוא ודאי אוהב את מי שנתו לו את המתנה. לאחר שפותחים את העטיפה ורואים שם דבר טוב ורצוי, אומרים שוב תודה התודה הראשונה הייתה על תשומת הלב, על האהבה ועכשיו התודה היא על המתנה עצמה כך לגבי הברכה של העולה לתורה: כאשר ניגשים לפי הזמנתו של הגבאי, לבימה, ורואים שמונח שם ספר התורה למרות שעוד לא יודעים מה כתוב בפנים, מה תוכן המתנה אומרים תודה על עצם קבלת המתנה ועל האהבה שבנתינתה. לכן מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אבל לאחר שקראו בתורה ונוכחו לראות את תוכן המתנה, כמה היא נפלאה ויקרה, אומרים תודה אחרת: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" . כעת התודה היא על התוכן. ולפי זה יוסברו דברי בעל ה"אור החיים" הקדוש: זה שקבלנו את התורה עוד לפני שידענו מה כתוב בה - מוכיח את אהבת ה' אלינו.


'חניית נכה' במרמה ) אפריון שלמה, עלון 209)
     אל אחד הרבנים העוסקים בקירוב, פנה יהודי, וסח לו מתוך צער נורא את הסיפור הבא 
     זה זמן רב שטרחתי להשיג זכאות ל 'תעודת נכה', משום שמצוקת החנייה באזור ביתי קשה ביותר, וכאשר אחשב לנכה, הרי שאזכה למתחם חניית נכה צמוד לבית. אף על פי שהייתי בריא כשור, ניסיתי בכל דרך לזכות בתעודת הנכה, ולבסוף לאחר תחבולות ורמאויות, מסמכי הנכות הכוזבים היו בידי...  הקצו לי מקום חנייה מרווח ממש בכניסה לבית. (השכנים לא התלוננו משום שככל הנראה תלו הדבר בסוג של נכות שאינה ניכרת(.  חלפו ששה חודשים, ולא עליכם, באופן לא צפוי כלל, הפכתי לפתע פתאום ל... נכה אמיתי! נכה העונה על כל הקריטריונים הנדרשים לזכאות לחניית נכים...  כיהודי מאמין, ישבתי ועשיתי חשבון נפש, ועלה בליבי, שמא מן שמיים אומרים לי, עשית את עצמך נכה וגזלת את הציבור, כעת תהיה נכה של ממש...  
     הרב ניגש לארון הספרים, שלף את הכרך הראשון של המשניות, וקרא לאותו יהודי את המשנה ממסכת פאה: "כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם – אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם"!! שנאמר "ודורש רעה תבואנו" . נרעש היהודי לשמע דברי המשנה. הזדעזע עד עומק נפשו לראות כיצד דרש את הרעה, והיא אכן באה. וביקש היהודי לשאול שאלה בנוגע ל 'דרכי התשובהשלו: האם עתה, כשאני באמת זכאי למתחם החניה, ראוי שאשיב לציבור את מתחם החנייה לששה חודשים )ע"י טשטוש פסי החניה, והסתרת השלט (, ויהיה בזה אולי תיקון למעשיי והרב החליט להפנות את השאלה אל מו"ר ר' יצחק זילברשטיין שליט"א...  
     תשובה: השיב מו"ר שליט"א: ראשית כל יש לציין שקביעת החכם כי התקיימו באיש הנכה דברי המשנה בפאה, לכאורה אינה מוכרחת, שהרי מצינו ב 'תפארת ישראל', שביאר כי המשנה עוסקת בעני העושה עצמו בעל מום כדי שירחמו עליו, ואפילו הכי נענש בעונש כה חמור, משום שממעט בכבוד שמיים, שהרי ידוע, שהרואה בריות יפות צריך ליתן שבח לשמו יתברך, ואילו אדם זה התנהג בכפיות טובה, משום שהראה לעיני כל, שכביכול ברא ה' בעל מום נוסף בעולם! ובנידון דנן, האיש שהעמיד במרמה חניית נכה, לא עשה עצמו כבעל מום לעיני כל, ואין כאן המעטה בולטת בכבוד שמיים. ולאור דברי התפארת ישראל , יתכן ודברי המשנה לא אמורים לגביו.
     אולם שמעתי ממורי חמי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שדברי המשנה נאמרו אף במקרה שלפנינו ובנוגע לעצם השאלה, נראה שהצעת האיש להשיב את מתחם בחנייה שגזל, אינה השבה, משום שבלאו הכי אף אחד לא ירוויח מכך, שכן אם האיש לא יחנה כאן, הרי יתפוס מקום חנייה במקום אחר, ועל כל פנים כל בעלי הרכבים ישיגו מקומות חנייה, כך שפינוי המקום לא יתרום כל כך לציבור אלא נראה למעשה שיש לערוך שומה כמה היה עולה לשכור את מקום החנייה למשך ששה חודשים, ועם הסכום הזה יש לעשות 'צרכי רבים',  כגון תרומה לבית חולים או לאגודות חסד התומכות בחולים וכדומה.

החוויה היהודית