נקודה שבועית פרשת "נשא" ה'תשע"ח

השבוע חגגנו וציינו את חג שבועות הוא חג מתן תורה. 

כאשר חנו בני ישראל למרגלות הר סיני קרא ה' למשה ומצווה עליו לשאול את העם אם יסכימו לקבל את התורה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" ובהמשך הפרק כתוב: "והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל".

מפרש רש"י "לא פחות ולא יותר" וכוונתו שאין להוסיף או לגרוע מדברי ה'.

דברי רש"י מכוונים למילים "אלה הדברים" שהם סמוכים ל: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" שעל עם ישראל להיות גוי קדוש, לא פחות ולא יותר. ה' לא מסתפק בפחות מגוי קדוש ומצפה מכולנו, נשים וגברים להיות קדושים.

פרשת השבוע, פרשת "נשא" נקראת תמיד בסמוך לחג מתן תורה. בפרשה אנו קוראים על דמויות ואנשים יוצאי דופן בחברה וביניהם גם הנזיר. בסמוך לפרשת הנזיר כתובה פרשת ברכת כהנים: "דבר אל אהרן ואל בניו לאמור, כה תברכו את בני ישראל אמור להם...".

הנזיר שהוא מצווה להתרחק מהיין שזהו משקה מאוד ארצי וכך הוא מתעלה למדרגה רוחנית גבוהה, ובמקביל אליו הכהן שמברך את העם, כוחו הסגולי הוא להאציל עלינו מברכתו וכל זה מקישורו לה' שמהות הקשר הוא רוחניות.

זו הסיבה לסמיכות בין פרשיית הנזיר לפרשיית ברכת הכוהנים.

הכהן והנזיר מצד אחד עם מדרגת הרוחניות הגבוהה שלהם ומצד שני למולם עם ישראל כולו שנקרא לשמור ולהיות עם קדוש.

שנזכה כולנו לדבוק בקדושתנו המיוחדת כיחידים וכאומה.

(ע"פ הרב נבנצאל)

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר א' סיון ה'תשע"ח

אין למתן תורה תאריך מוגדר מכיוון שכל יום הוא התאריך שלו.

    אם אדם ניחן בחכמה ותבונה יעסוק בתורה ויגיע להוראה, אם יש לו ממון ויכולת ירבה בגמילות חסדים, יש לו קול נעים וערב ייהנה את הציבור מגרונו בתפילתו וזמירותיו. אל לאיש להתקנא בזולתו, על כל אחד לדעת את מקומו ולא לערב בין התפקידים. רק בכך נגשים את יעודנו, ובכך נסייע באמת לשלמות העם, עם ה'.

     אמרו חז"ל 'לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו'". 

     בכל יום האדם משתנה ומתפתח. הוא חווה חוויות חדשות המשפיעות על האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת עולמו, לפיכך גם הבנתו ותפיסתו בתורה משתנים בהתאם. אם תפיסתו הרוחנית של האדם לא תתפתח במקביל להתפתחות אישיותו, האדם של היום יישאר תקוע עם תורה של אתמול וממילא לא יחוש שייך ומחובר אליה כראוי.

ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה (ויקרא ח לו) (אור דניאל)
להגיד שבחן שלא הטו ימין ושמאל (רש"י).

     מעשה היה בשני בחורים מישיבת מיר שהוצרכו לעבור ניתוח. אמר להם רבם הגה"צ רבי ירוחם הלוי זצ"ל: סעו לעיר פלונית, ופנו שם לבית הרפואה. אם יקבעו שיש צורך בניתוח עמדו על כך שפרופסור פלוני ינתח, הוא ולא אחר. בדרככם סורו לעיירה ראדין ובקשו ברכה מצדיק הדור ה 'חפץ חיים'. אל תעזבו את המקום מבלי לקבל ממנו ברכה.
נסעו השניים, ירדו מהרכבת והמשיכו בכרכרה לראדין. כשהגיעו נמסר להם שמפאת חולשתו הרבה אין ה 'חפץ חיים' מקבל מבקרים. האחד ביקש להמשיך, אך רעהו התעקש. "הרב אמר שלא לעזוב את המקום עד לקבלת ברכה". המתינו בדריכות. מועד צאת הרכבת הבאה קרב ובא, וגם הדרך לתחנה אורכת זמן. נלחץ האחד, אך חברו לא ויתר. לפתע נפתחה הדלת. אפשר להיכנס. נכנסו השניים, ביקשו והתברכו, מיהרו ומצאו כרכרה והגיעו לתחנת הרכבת ברגע האחרון.

     נסעו לבית הרפואה ועברו סדרת בדיקות. נקבע שעליהם לעבור ניתוח. אמרו הבחורים: "אך ורק בידי פרופסור פלוני". נענו הם שאותו פרופסור נסע לוועידה רפואית ואין יודעים מתי ישוב. הניתוח דחוף, וסגנו מיומן לא פחות. בסודי סודות הוסיפו, שהפרופסור אינו צעיר עוד, וסגנו הוא הכוכב העולה, ולמעשה יש להעדיפו.

     האחד השתכנע, והשני בשלו. הרב אמר פרופסור פלוני, והוא נחוש להמתין לשובו. האחד נכנס לניתוח והשני המתין. לא שינה דעתו. גם כשנתבשר שניתוח חברו הצליח למעלה מן המשוער, חיכה עד לשוב הפרופסור ונותח על ידו. בינתיים חל סיבוך במצב חברו. הניסיונות לייצוב המצב לא הועילו, והשני שהחלים בינתיים מניתוחו השתתף בהלוויית חברו, ל"ע.

     הגיעו הדברים לאוזני רבי ירוחם, שנשאל – האומנם צפה מראש את הסיבוך? כלום רוח הקודש יש כאן? ואולי באמת הסגן נופל מרמתו של הפרופסור? נענה ואמר: "אין כאן אלא סוד אחד: זה ציית וזה לא".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "אמור" ה'תשע"ח

אנו חיים בעולם מאוד הישגי ותחרותי.

רוצים תמיד להגיע לתוצאות. להצלחות. לכבוש יעדים ולהגיע אליהם הכי מהר שאפשר.

בפרשת השבוע שלנו, פרשת "אמור", אנו קוראים על מצווה כזאת בה אנו נדרשים להגיע ליעד מאוד מסוים ולא רק זאת אלא שעלינו להיות סבלניים וגם לספור מידי יום עד שנגיע לסיום התהליך: מצוות ספירת העומר.

אנו נקראים לספור את כל הימים החל מיד אחרי חג ראשון של פסח ועד חג השבועות, חג מתן תורה.

וכך במשך שבעה שבועות אנו סופרים יום יום בברכה על כל ספירה יומית.

בספירה אנו מדגישים שחלף בחיינו עוד יום מהספירה אך עדיין לא הגענו אל היעד הסופי ולכן מחר נספור שוב.

שאיפתנו להגיע ליום מתן תורה שהיא הייתה ועודנה משאת נפשנו ולכן ביום זה מפסיקים לספור ולא ממשיכים הלאה כי הגענו אל יעדנו.

בעזרת המצווה הזו אנו לומדים להיות סבלניים בתהליך, אנו מבינים שיש בכל דבר כמו פה הדרגתיות, אנחנו לומדים שיש צורך כמו בכל עניין שעושים בחיים בהתמדה ודבקות בדרך שהרי מי שמפסיד יום אחד שלם בספירה לא יכול להמשיך לספור בברכה.

בספירה ההדרגתית הזו אנו מביעים את ההשתוקקות שלנו לחג מתן תורה בו זכינו לקבל את הלוחות הראשונים.

על לוחות אלה כתבה התורה: "והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות", ואמרו חז"ל על כך: "חרות בלוחות - אל תקרא חרות אלא חירות" - ברגע שישראל קיבלו את התורה הם נכנסו לעידן שכולו חירות וחופש: מייצר הרע, מהגלויות, ממלאך המוות, מהייסורים". 

שנזכה להגיע לחירות שכזאת, אישית ולאומית.

שבת שלום ומבורך!

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י' סיון ה'תשע"ז

  בדרך רמז: כתיב (במדבר כח, כו) "וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם" "חדשה לה' בשבועותיכם" ר"ת חלב (הגהות מוהר"א אזולאי תצד ב(.

    דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו וגו' (ה, יב(  כתב רש"י "מה כתוב למעלה מן העניין ואיש את קודשיו לו יהיו אם אתה מעכב מתנות הכהן חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה ". המפרשים עמדו על הקשר שבגלל שלא הביא מעשרותיו יביא את אשתו לכהן, וכי מה המידה כנגד מידה בזה?  בספר "תהילה לדוד", תירץ עפ"י הכתוב בבראשית (ב, כב) "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאישה", ש"צלע" בגימטרי' 190 ו"חוה" בגימטרי' 19 ש חוה היא 'מעשר' מן הצלע שלוקח מן האדם. לכן, כאשר האדם נמנע מלהביא את מעשרותיו אל הכהן על כורחו יזדקק להביא מעשר אחר אל הכהן דהיינו את אשתו שהיא המעשר שלו כאמור. )תהילה לדוד(

     ''זמן מתן תורתנו" (נוסח התפילה) מה שאנו אומרים זמן מתן תורתנו, והיה די לומר זמן מתן תורה, מהו תורתנו, לפי שכל אחד מישראל לפי תיקון וכשרון פעולתו, כך הוא מקבל חלק תורתו, וזהו מתן תורתנו, שהוא מתן תורה של כל אחד ואחד לפי כשרון מעשיו. (דעת משה)

     ימים שבהם יחול חג השבועות: חג השבועות לעולם לא יחול בימים גה"ז, רמז לדבר: על פי הפסוק בתהילים (י, טז) "אבדו גויים מארצו", ביאור הדבר שהגויים אבדו בשביל שלא רצו לקבל את התורה ולכן לא יחול עצרת אלא ב- אבדו (ספר קושיות לאחד מהראשונים אות רלא(.

אדם כי ימות באהל  )עונג שבת, עלון 1840)

הרב וואלק משערי חסד היה שליח של אחת התנועות למען ההתיישבות בארץ ישראל, ולמטרה זו כיתת את רגליו ברחבי העולם כדי לעשות נפשות ליישוב ארץ ישראל. בכושרו הרטורי וביראת שמים שלו היה מצליח בתפקידו. בין נדודיו בשנת תרפ"ט הגיע לשיקאגו. ביום השבת נכנס לבית הכנסת המרכזי ולאחר אישור הגבאים עלה על הבימה והלהיב. במוצאי שבת בשעה מאוחרת ניגש אל הרב וואלק יהודי גביר – הרב ירחמיאל וקסלר – באומרו: נאומך שבה את ליבי, וברצוני לנסוע לביקור עם משפחתי בארץ ישראל ולהתרשם מקרוב, ואז אחליט סופית על צעדי הבאים. האיש אמר ועשה. ובתקופת אדר ניסן תרפ"ט נסע עם כמה מבני משפחתו לארץ ישראל. אחרי חג הפסח תרפ"ט ביקר ר' ירחמיאל בעיר חברון וראה שם את ישיבת "כנסת ישראל" בהדרתה. הוא התרשם עמוקות מהאווירה בין כותלי השיבה, ובין הלומדים ראה כמה בחורים תושבי אמריקה,  ובעקבות כך החליט להשאיר את בנו בן השש עשרה ושמו יחזקאל ללמוד בישיבה. האבא ר' ירחמיאל חזר לאמריקה במטרה לחסל את עסקיו בהזדמנות טובה ואח"כ לעלות ולחונן את עפר הארץ.

     בי"ח מנחם אב תרפ"ט, ביום שבת קודש, פרצו הפרעות – פרעות תרפ"ט, רבים מתושבי העיר ובני הישיבה עונו ונטבחו בידי הישמעאלים צמאי הדם ימ"ש. בין ההרוגים...  יחזקאל וקסלר הי"ד. הרב וואלק שהמשיך לפעול למען יישוב הארץ, הבין דבר אחד, שלשיקאגו אסור לו להגיע... לא נעים...  הוא הרהר ובצדק: מה אגיד למתפללי ביהכ"נ הגדול, ששלחתי את בנו של ר' ירחמיאל למוות?! לי אישית לא יחסרו מקומות אחרים לדרוש בשבחה של ארץ ישראל חוץ משיקאגו, אלך למקומות אחרים... עברו ימים, גם שנים, הרב וואלק הולך בדרכו ברחוב ראשי בניו יורק, ומי למולו אם לא האב השכול, הרב וקסלר... להפתעתו האב מכריז בשמחה: שלום עליכם הרב וואלק, לאן נעלמתם, חבל שלא תמשיכו במלאכת הקודש,  ותזכו עוד יהודים לעלות לא"י. אני לכשעצמי מתעכב עוד כמה חודשים לחסל את עסקי, ואז אעלה בס"ד, אבל אתם, לאן נעלמתם?! הרב וואלק מצא את עצמו מתגמגם בהתנצלויות על כך שלא בא, אבל הרב וקסלר הפציר בו עד שגילה לו את הסיבה האמיתית. אתה מבין בעצמך שאין זה נעים להופיע באותו מקום, ובפרט בבית הכנסת המרכזי שם דיברתי והצלחתי לשכנע אותך לעלות, ואז... שכלת את בנך. עמדו השניים דוממים זה מול זה ברחובה של עיר כשמאות בני אדם חולפים על פניהם מכל הכיוונים, מכוניות צופרות, אוטובוסים פולטים עשן סמיך, ור' ירחמיאל עומד ממול הרב וואלק, לפתע פשט ר' ירחמיאל את שתי ידיו כלפי פניו הרציניות של הרב וואלק הישיש ואמר: "הרב וואלק, - אינך יכול לתאר, איזו הכרת הטוב יש לי כלפיך"... הרב וואלק הביט עליו בהשתוממות אינו מבין את כוונתו, אך ר' ירחמיאל לא הותיר זמן למחשבות , והמשיך בהתלהבות: היה לי בן-יעקב יחזקאל. נגזר עליו בשמים שלא יחיה יותר משש עשרה שנה. אילולא הייתי עולה לארץ ישראל, ודאי היה מת כאן במקום, בארץ העמים. בני יכול היה להיהרג כמו ילד אמריקאי בתאונת דרכים או במחלה או בכל צרה אחרת רח"ל, עתה שזיכני השם דרכך להביאו לארץ ישראל ולהכניסו לישיבה קדושה, להפכו לבן תורה, ולבסוף עוד זכה למות על קידשו ה' הגדול והנורא, כמה אני חייב לך הכרת טובה על זה... עיני שניהם נצצו מדמעות ברחובה של עיר, ור' ירחמיאל סיים: "האם לקחת לי ילד? לא! הלא נתת לי ילד – בחור ישיבה. הצלת את בני".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ז אייר ה'תשע"ז

אין למתן תורה תאריך מוגדר מכיוון שכל יום הוא התאריך שלו.

      בוא וראה, כאשר אדם פותח ב"אשרי יושבי ביתך" הוא מסים "תהילת ה' ידבר פי" ואלו כשמתחילים "אשרי תמימי דרך" (תהלים קי"ט) מסיימים: "תעיתי כשה אובד...". ואכן, לשמירה מיוחדת זקוק אדם אשר יוצא ומטלטל את עצמו בדרכים   ) רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל .( 

    במדרש נאמר על בריאת השמים "נטל הקב"ה אש ומים ופתכן (ערבבן) זה בזה, ומהן נעשו שמים". אש ומים! כוחות מנוגדים! הנה, למען קידוש שמו יתברך מתאחדים יחד. תפילתנו לה' שיעשה כך גם בקרבנו, כל הדגלים והשבטים, כל העדות והחצרות, נתמקד במשותף ולא בשונה, נראה את ה

מאחד ולא את המפלג, כי השכינה במרכז, וכך נישא דגל היהדות בגאון. 

     הגאון ר' שמחה וסרמן (בנו של הרה"ג רבי אלחנן הי"ד) שאל:  בעת העלייה לתורה צריך לברך. לאחר קריאת התורה שוב צריך לברך. למה צריך לברך פעמיים, האם אין בזה סתם "נדנוד"? ומסביר: אם מקבלים מתנה ארוזה בנייר עטיפה יפה, אומרים לנותן תודה רבה. למה אומרים תודה, אולי בפנים יש דבר שאני כלל לא צריך? אלא אומרים תודה, על תשומת הלב, כי אם נותן המתנה נתן מתנה, הוא ודאי אוהב את מי שנתו לו את המתנה. לאחר שפותחים את העטיפה ורואים שם דבר טוב ורצוי, אומרים שוב תודה.  התודה הראשונה הייתה על תשומת הלב, על האהבה,  ועכשיו התודה היא על המתנה עצמה.  כך לגבי הברכה של העולה לתורה: כאשר ניגשים לפי הזמנתו של הגבאי, לבימה, ורואים שמונח שם ספר התורה,  למרות שעוד לא יודעים מה כתוב בפנים, מה תוכן המתנה,  אומרים תודה על עצם קבלת המתנה ועל האהבה שבנתינתה. לכן מברכים: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אבל לאחר שקראו בתורה ונוכחו לראות את תוכן המתנה, כמה היא נפלאה ויקרה, אומרים תודה אחרת: "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו" . כעת התודה היא על התוכן. ולפי זה יוסברו דברי בעל ה"אור החיים" הקדוש: זה שקבלנו את התורה עוד לפני שידענו מה כתוב בה - מוכיח את אהבת ה' אלינו.

'חניית נכה' במרמה ) אפריון שלמה, עלון 209)

     אל אחד הרבנים העוסקים בקירוב, פנה יהודי, וסח לו מתוך צער נורא את הסיפור הבא:  

     זה זמן רב שטרחתי להשיג זכאות ל 'תעודת נכה', משום שמצוקת החנייה באזור ביתי קשה ביותר, וכאשר אחשב לנכה, הרי שאזכה למתחם חניית נכה צמוד לבית. אף על פי שהייתי בריא כשור, ניסיתי בכל דרך לזכות בתעודת הנכה, ולבסוף לאחר תחבולות ורמאויות, מסמכי הנכות הכוזבים היו בידי...  הקצו לי מקום חנייה מרווח ממש בכניסה לבית. (השכנים לא התלוננו משום שככל הנראה תלו הדבר בסוג של נכות שאינה ניכרת(.  חלפו ששה חודשים, ולא עליכם, באופן לא צפוי כלל, הפכתי לפתע פתאום ל... נכה אמיתי! נכה העונה על כל הקריטריונים הנדרשים לזכאות לחניית נכים...  כיהודי מאמין, ישבתי ועשיתי חשבון נפש, ועלה בליבי, שמא מן שמיים אומרים לי, עשית את עצמך נכה וגזלת את הציבור, כעת תהיה נכה של ממש...  

     הרב ניגש לארון הספרים, שלף את הכרך הראשון של המשניות, וקרא לאותו יהודי את המשנה ממסכת פאה: "כל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח, ועושה עצמו כאחד מהם – אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם"!! שנאמר "ודורש רעה תבואנו" . נרעש היהודי לשמע דברי המשנה. הזדעזע עד עומק נפשו לראות כיצד דרש את הרעה, והיא אכן באה. וביקש היהודי לשאול שאלה בנוגע ל 'דרכי התשובה' שלו: האם עתה, כשאני באמת זכאי למתחם החניה, ראוי שאשיב לציבור את מתחם החנייה לששה חודשים )ע"י טשטוש פסי החניה, והסתרת השלט (, ויהיה בזה אולי תיקון למעשיי?  והרב החליט להפנות את השאלה אל מו"ר ר' יצחק זילברשטיין שליט"א...  

     תשובה: השיב מו"ר שליט"א: ראשית כל יש לציין שקביעת החכם כי התקיימו באיש הנכה דברי המשנה בפאה, לכאורה אינה מוכרחת, שהרי מצינו ב 'תפארת ישראל', שביאר כי המשנה עוסקת בעני העושה עצמו בעל מום כדי שירחמו עליו, ואפילו הכי נענש בעונש כה חמור, משום שממעט בכבוד שמיים, שהרי ידוע, שהרואה בריות יפות צריך ליתן שבח לשמו יתברך, ואילו אדם זה התנהג בכפיות טובה, משום שהראה לעיני כל, שכביכול ברא ה' בעל מום נוסף בעולם! ובנידון דנן, האיש שהעמיד במרמה חניית נכה, לא עשה עצמו כבעל מום לעיני כל, ואין כאן המעטה בולטת בכבוד שמיים. ולאור דברי התפארת ישראל , יתכן ודברי המשנה לא אמורים לגביו.

     אולם שמעתי ממורי חמי הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שדברי המשנה נאמרו אף במקרה שלפנינו.  ובנוגע לעצם השאלה, נראה שהצעת האיש להשיב את מתחם בחנייה שגזל, אינה השבה, משום שבלאו הכי אף אחד לא ירוויח מכך, שכן אם האיש לא יחנה כאן, הרי יתפוס מקום חנייה במקום אחר, ועל כל פנים כל בעלי הרכבים ישיגו מקומות חנייה, כך שפינוי המקום לא יתרום כל כך לציבור.  אלא נראה למעשה שיש לערוך שומה כמה היה עולה לשכור את מקום החנייה למשך ששה חודשים, ועם הסכום הזה יש לעשות 'צרכי רבים',  כגון תרומה לבית חולים או לאגודות חסד התומכות בחולים וכדומה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית, פרשת "אמור", ה'תשע"ז

נמצאים אנו בימי ספירת העומר, הימים שבין חג פסח לחג שבועות ומצווים אנחנו לספור אותם מידי יום מהיום הראשון שלאחר חג ראשון של פסח למשך 50 ימים עד שבועות.

בפרשתנו עוסקת התורה במצוות ספירת העומר ומפרטת לנו את ענייניה ואם נשים לב נראה שאין בפרשה שלנו ולא בשום מקום אחר בתורה שבחג השבועות ניתנה תורה לישראל כפי שמקובל מאבותינו.

הריב"ש כתב שהכתוב לא תלה את חג השבועות ביום מתן תורה אלא ביום חמישים לעומר.

המקור ההלכתי להצמדת חג שבועות למתן תורה הוא בתוספתא "מגילה" ששם מוזכר שקוראים בו בחודש השלישי לפי שבו ביום ניתנה תורה לישראל.

אך רוב הפרשנים מקשרים בין ספירת העומר למתן תורה וחג השבועות.

חזקוני למשל דורש בעניין: "מה שלא פירש הכתוב באיזה חודש ובכמה בו חג זה... ועכשיו שאנו מונין שבעה שבועות מזמן קצירת העומר ממילא יארע יום החמישים בשישה בסיוון שהוא יום מתן עשרת הדברות".

החזקוני בפירושו זה רוצה להדגיש בפנינו שחג שבועות נמשך מחג פסח והוא סיומו של תהליך השחרור הרוחני של עם ישראל ולכן תלתה התורה חג זה רק בספירה וקבעה שיום החמישים לעומר הוא חג שבועות.

פירוש "הכתב והקבלה" מסביר שכוונת העומר לשעבד את הטבע לשלטון הבורא שלא יבעט האדם מרוב טובה ולא יאמר כוחי ועוצם ידי עשו לנו את החיל הזה, ותנופת העומר לארבעת הרוחות מסמלת את ההכרה באדנות השם בבריאה.

לכן שמו נקרא "העומר" על שם המידה ולא "מנחת ביכורים" כי בשם עומר גלום השעבוד לה' - "והתעמר בו ומכרו".

והימים נקראים ימי העומר היינו ימי השתעבדות ואנו סופרים את הימים מאז התחלנו להשתעבד אל ה' בפסח והספירה מגיעה לשיאה עם מתן תורה הוא חג השבועות שמסמל עם מאסר השיבולים את המאסר הרוחני של ביטול תאוות ליבנו והשתעבדות לעבודתו.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.

אמרי שפר ב' סיון ה'תשע"ו

אמרי שפר ב' סיון ה'תשע"ו

אמר הקוצקאי: בכתף יישאו - עבודת הקדש דורשת עמל רב,  אין הדבר בא בהיסח הדעת. "לא יגעת ומצאת - אל תאמין!"

    החג נקרא 'זמן מתן תורתנו' ולא 'זמן מתן תורה', כי זה זמן מתן תורה לכל אחד ואחד; לכל יהודי על-פי מעשיו, דרגתו והשגתו בתורה. (דעת משה)

     ה"שפת אמת" מבאר שבפסח לא אוכלים מצות כי נהיה לתיאבון, וא"כ לכאורה שלא נלמד ערב יום טוב כדי שיהיה לתיאבון בתיקון ליל שבועות, אבל האמת הוא,  שתורה טעמו וראו כי טוב ד', והטעם הטוב בא רק עם לומדים עוד ועוד.

     "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו, כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט,ח). מדוע נאמר 'ויענו' בלשון רבים ולא 'ויען' בלשון יחיד? אלא שמתוך המתיקות של קבלת התורה קיבל עליו כל אחד ואחד ערבות והתחייבות גם על חברו. (חידושי הרי"ם)

הפחד ללמוד (קובץ "בית הלל" א' ב')

הגאון הצדיק רבי יצחק זילבר סיפר, בברית המועצות הוא היה מורה למתמטיקה, בכל יום היה לוקח עמו שני דפים של גמרא, ובהפסקות למד את שני הדפים האלה. היה בקי בכל הש"ס.

     תמיד חשב לתומו שזה שלא לומדים תורה בברית המועצות מפני שמפחדים ללמוד, אבל בארץ ישראל שאין מניעה ללמוד, בוודאי כל אחד יושב ולומד. הרב זילבר ציין אצלו שלש משניות קשות בטהרות שאותם הוא לא הבין ולא היה לו את מי לשאול ברוסיה, כשהגיע לארץ ישראל, לנמל התעופה לוד, וחיכה שיביאו את החבילות שלו, ניגש לאחד הסבלים ושאל אותו אם הוא מבין פשט במשניות הללו... ההוא הסתכל עליו כאילו הוא מדבר יפנית, לא הבין מה הוא בכלל מדבר... הרב זילבר לא התייאש, ניגש לסבל השני ולשלישי, הדבר בער בו כאש. אז הוא הבין שיכול להיות שאפשר ללמוד ואף על פי כן לא לומדים...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

עבודת הקודש,עמל רב,  בהיסח הדעת,יגעת ומצאת,תאמין, מתן תורה,לתיאבון,

ליל שבועות,מתיקות,קבלת התורה, ערבות,התחייבות,

אמרי שפר ט"ו שבט ה'תשע"ו

גבר אחד נפטר ובשעת הקבורה החל מישהו להספיד אותו: "הוא היה בעל למופת, אדם הגון, אב לדוגמא..." האלמנה התכופפה לעבר בנה ואמרה לו בלחש: "לך תסתכל בקבר שלא התבלבלנו עם הלוויה של מישהו אחר"   

     "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר" (יט, טז) אנו מציינים את מעמד הר סיני כ"זמן מתן תורתנו" ולא כ"זמן קבלת תורתנו“, מפני שבמעמד הר סיני הייתה רק נתינת התורה, בעוד קבלתה תורה – זמנה בכל עת. זאת ועוד. נתינת התורה הייתה במידה שווה לכולם, אך קבלת התורה, לעומתה, אינה במידה שווה. יש שמתאמץ ונוטל הרבה, ויש שנוטל רק מעט. ( רבי מנחם מנדל מקוצק)

     "וכל העם ניצב עליך מן הבוקר עד הערב" (יח, יד) -  לכאורה מה היה חסר לבני ישראל במדבר, מזון היה להם ברווח, בגדים לא חסרו להם, שהרי שמלתם לא בלתה, אם כן, על מה היו מריבים זה עם זה, אלא כך דרכה של מחלוקת, בעלי ריב מוצאים מקום למחלוקות אפילו במדבר. (לקט אמרים)

     זו לא חכמה לתת ביקורת על השני ולסמן איקסים על כל מה שהוא עושה. התשובה שיש להשיב לכל המבקרים למיניהם היא: 'בשמחה רבה, בוא נראה אותך עושה את זה טוב יותר...'

טעות לעולם חוזרת (הרב מנחם אינגבר) 

     כבני אדם, אנו עושים לעתים טעויות. טעות היא חלק מהותי בלימוד ובגדילה האנושיים. ב''פרקי דרבי אליעזר'' מובא שאחד הדברים שנוצרו לפני בריאת העולם זו תשובה. נשאלת השאלה: איך אפשר לברוא מה שנועד לתקן טעויות עוד לפני שבוראים את העולם, עוד לפני שנעשו טעויות? ודרשו חכמי המוסר כי מכאן בהכרח שטעויות הם חלק מהבריאה, כדי לגדול אנחנו חייבים לעשות טעויות, ולכן נבראה התשובה – לתקן את הטעויות שעשינו. ללמוד איך להיות יותר טובים יכולים רק שמוכנים להסכים להודות ולהכיר בכך שעשינו טעות. 

     בכל מקרה של טעות, אסור לנו לחשוב שאם טעינו, נכשלנו. יש להפריד בן מעשינו לבין מי שאנחנו. יש לדעת שלטעות זה דבר נורמלי ובלתי נמנע. וכשאנחנו טועים זה לא אומר שאנחנו טעות אלא שעשינו טעות. והיא גם מעידה על עשייה – מי שלא עושה לא טועה, וטעות היא האפשרות למינוף עצמי. בוודאי שיש לבחון את הטעות, לחפש איזה ידע החמצתי או נעדר שאתו הייתי פועל אחרת. לבחון את רצף הדברים כי טעויות לא קורות בבת אחד כטעות ענקית, אלא הוא רצף שהוביל לטעות הסופית. וכשבוחנים אותו ומזהים – אפשר לבחור אלטרנטיבה, כיצד ננהג בעתיד במצב דומה. מתוך כך נזהה אלו שינויים צריך לעשות כדי להצליח. ובכל מקרה, אין כבעל ניסיון וכדאי להיעזר בהם.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

נקודה שבועית פרשות "מטות מסעי" ה'תשע"ה

בכל פעם שמסתיים פרק או תקופה בחיים אנו מסתכלים לאחור ומסכמים מה שעברנו, נזכרים באירועים, מציינים זמנים מיוחדים ומנסים ללמוד מכל הזמן הזה שעבר עד כה.

פרשת השבוע השניה שנקרא השבת, פרשת ״מסעי״, מסיימת את חומש ״במדבר״. היא פותחת בסיכום מדוקדק של כל תקופת הליכת עם ישראל במדבר סיני מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו אל מול יריחו.

הסיכום הזה לא מזכיר ומציין את כל האירועים הקשים שזעזעו את העם בדרכו, כמו המריבות ושילוח המרגלים, מלחמות הכיבוש ועוד ואפילו התורה לא מזכירה ברגע זה את המעמד הגדול- מתן התורה.

התורה מעדיפה לציין את הנקודות בהן בני ישראל עברו, חנו ונחו לפני שהמשיכו בדרכם.

רש״י בתחילת פירושו לפרשה כותב שני הסברים מדוע ציינה התורה את המסעות האלה:

הראשון שמובא בשם ר׳ משה הדרשן הוא שהתורה רצתה לפרסם את החסדים הגדולים של ה׳ שדאג שלא ילכו ארבעים שנה ברציפות אלא עצרו וחנו במקומות רבים. אם נדייק, הם הלכו ארבעים ושניים מסעות שחלקם היו לפני גזירת הארבעים שנה וחלקם בשנה האחרונה בלבד.

ההסבר השני שנכתב במדרש תנחומא דורש דרך המשל על מלך שלוקח את בנו החולה לרופא רחוק וכשהיו בדרך חזרה היה אביו המלך מספר לבן את הנקודות והמקומות שבהם עברו בדרך אל הרופא.

כך ישראל, שכעת קרובים לסיומו של תהליך הגאולה שלהם-שהחל ביציאה ממצרים ויעלה מדרגה משמעותית כשיכנסו לארץ ישראל, מקבלים תזכורת על הדרך שעברו עם כל התחנות שבה.

הרמב״ם במורה נבוכים מסכם היטב את הדבר: ״ולפי שידוע לפני ה׳ יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה (שאירעו לבני ישראל בעת שהייתם במדבר) ... ויחשבו כי שהייתם היתה במדבר קרוב לישוב שאפשר לאדם לחיות בו... לפיכך סולקו כל הפיקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה״.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם