בכל פעם שמסתיים פרק או
תקופה בחיים אנו מסתכלים לאחור ומסכמים מה שעברנו, נזכרים באירועים, מציינים זמנים
מיוחדים ומנסים ללמוד מכל הזמן הזה שעבר עד כה.
פרשת השבוע השניה
שנקרא השבת, פרשת ״מסעי״, מסיימת את חומש ״במדבר״. היא פותחת בסיכום
מדוקדק של כל תקופת הליכת עם ישראל במדבר סיני מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו אל מול
יריחו.
הסיכום הזה לא מזכיר ומציין
את כל האירועים הקשים שזעזעו את העם בדרכו, כמו המריבות ושילוח המרגלים, מלחמות
הכיבוש ועוד ואפילו התורה לא מזכירה ברגע זה את המעמד הגדול- מתן התורה.
התורה מעדיפה לציין את
הנקודות בהן בני ישראל עברו, חנו ונחו לפני שהמשיכו בדרכם.
רש״י בתחילת פירושו לפרשה
כותב שני הסברים מדוע ציינה התורה את המסעות האלה:
הראשון שמובא בשם ר׳ משה
הדרשן הוא שהתורה רצתה לפרסם את החסדים הגדולים של ה׳ שדאג שלא ילכו ארבעים שנה
ברציפות אלא עצרו וחנו במקומות רבים. אם נדייק, הם הלכו ארבעים ושניים מסעות שחלקם
היו לפני גזירת הארבעים שנה וחלקם בשנה האחרונה בלבד.
ההסבר השני שנכתב במדרש
תנחומא דורש דרך המשל על מלך שלוקח את בנו החולה לרופא רחוק וכשהיו בדרך חזרה היה
אביו המלך מספר לבן את הנקודות והמקומות שבהם עברו בדרך אל הרופא.
כך ישראל, שכעת קרובים
לסיומו של תהליך הגאולה שלהם-שהחל ביציאה ממצרים ויעלה מדרגה משמעותית כשיכנסו
לארץ ישראל, מקבלים תזכורת על הדרך שעברו עם כל התחנות שבה.
הרמב״ם במורה נבוכים מסכם
היטב את הדבר: ״ולפי שידוע לפני ה׳ יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה (שאירעו
לבני ישראל בעת שהייתם במדבר) ... ויחשבו כי שהייתם היתה במדבר קרוב לישוב שאפשר
לאדם לחיות בו... לפיכך סולקו כל הפיקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על
ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם
באותם המקומות ארבעים שנה״.
שבת שלום ומבורך!
תודות
: לצחי מיכאלי
חוויית השבוע שלי
לע"נ
יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר
אחרון למשפחתם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה