‏הצגת רשומות עם תוויות מסעות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מסעות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 12 ביולי 2018

אמרי שפר א' אב ה'תשע"ח




איתא במדרש (איכ"ר ב', י"ג): אם יאמר לך אדם יש חכמה בגויים – תאמין, אבל אם יאמר לך אדם יש תורה בגויים – אל תאמין, דהיינו, שאפשר להאמין למציאות כזאת שיש גוי הבקי בחכמות שונות, אבל כשיאמרו לך שיש גוי הבקי בתורת ה', לזה אל תאמין.
     ביהמ״ק של מעלה נבנה ע״י הדמעות שלנו, כל דמעה היא אבן בבנין ועדיין צריכים עוד כמה אבנים עד לגמר הבית של מעלה. כל בכי וכל בקשה בניית ביהמ״ק של מעלהזו אבן נוספת והנה הגיע דורנו ופסקו האנשים מלבכות. אם בוכים ומתעוררים בדמעות על בנין ירושלים... והיו אומרים ״אבא מחכים לך״... אם היינו נותנים עוד אנחה (קרעכץ) אחתהיינו זוכים לבנין ביהמ״ק בימינו.
     במדרש תנחומא (פרשת מטות סימן ד) מובא [לדעה אחת], שהיו שלוש פעמים שנים-עשר אלף. ומה היה תפקידם? "שנים עשר אלף חלוצי צבא, שנים-עשר אלף לשמור את הכלים ושנים עשר אלף לתפילה", ואותם שנים עשר אלף לתפילה, כתוב שהם לא היו במערכה ממש, הם יצאו מחוץ למחנה להתפלליש לדקדק: למה כתוב אלף למטה? היה צריך לומר אלף ממטה, כלומר, מהמטה– מהשבט – לקחו אלף! אלא, רמוז כאן מה היה הצורך באותם שנים עשר אלף של תפילה: הם היו "אלף למטה", לצורך המטה של המלחמה. כי כשם שלצורך המלחמה צריכים שנים עשר אלף חלוצי צבא שילחמו בחזית, כך בדיוק צריכים שנים-עשר אלף שיתפללו. בלעדיהם אין כלום! מוראדיגע זאך
     בספרים הקדושים מובא שכל אדם יש לו את המסעות שלו, במשך ימי חייו ועליו לדעת שמוצאיהם למסעיהם – הכול על פי ה'. בחשבון מדוקדק לפרטי פרטים. כל צער וצער הכל במדויק מאת ה'.
     בעיני המון העם, לפעולה ולמעשה של האדם יש תוקף ומשמעות ואילו למילה יש פחות חשיבות ותוקף. אמר – אז אמר... הבטיח – אבל לא הבטיח לקיים... אולם במבט אמתי, הדיבור הוא קודש. אדם חייב לעמוד בדיבורו ובמילתו. מילה – זו מילה! המילה צריכה להיות יציבה ואיתנה כמו בטון יצוק, אפשר לבנות עליה בנין.
     בשורה טובה תדשן עצם.
     הנה חג השבועות, הוא יום טוב של "קבלת התורה", וא"כ יש לתמוה, למה אין רוקדים עם התורה כמו שעושים בשמחת תורהובהכרח נראה – אומר האדמו"ר מסקולען שליט"א – שקבלת התורה לבד אינה מספקת, רק חייבים לעבור את ימי הקיץ על כל ניסיונותיו לראות אם יקיים ויחזיק את התורה בפועל ג"כ, ולהתנהג בחדשי הקיץ על פי תורה כראוי – לא רק "לקבל" – ורק אח"כ אפשר לרקוד עם התורה...
     כשהתפרסם צו המאלץ להדפיס בכל סידור תפילה – תפילת "מי שברך" לצאר הרוסי ולקיסרית. מה הפלא אמר מי שאמר, כאשר יהודים מביאים את השוק לבית הכנסת, מדוע לא יכנס הצאר אל הסידור?
הזבובים סרבו להכנס  )מתוך קול ברמה גליון 3(
     מובא בספר 'נדר בשנחאיהמתאר את קורתיו של הרב שלמה בורשטיין זצ"ל מבחירי ישיבת מיר באירופהוהתקופה שלמד בישיבת ברנוביץבראשות מ=A8ן ה=גאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד סיפור מרתק,ממנו אפשר ללמוד שלפעמים גם אדם שאינו מוגדר כתלמיד חכם אבל עושה פעולותיו לשם שמייםיש בכוחו לשנות את טבע הבריאה.
     הרב בורשטיין מספר שאחד האישים הבולטים בישיבה היה יהודי בשם רחייקלשדאג מדי יום ביומו להביא אוכל לבני הישיבהכדי שיהיה להם כוח ללמודרחייקל זה היה משכים מדי בוקר ומתדפק על דלתי המאפיות השונות בברנוביץ', ומבקש מבעלי המקום שיתרמו כמה לחמים ודברי מאפה עבור בני הישיבהלאחר מכן היה עובר בין האטליזים של העירומבקש שיתנו בשר להאכיל את בני הישיבהואכן,מדי יוםהצליח להאכיל את בני הישיבה בברנוביץולהשביע את נפשםואלה ישבו ולמדו בהתמדה עצומה כמו כןהיה מסדר 'ימיםלבחורים החדשים שהתקבלו לישיבהודאג שכל תלמיד חדש יסודר על הצד הטוב ביותר רבי אלחנן הי"דגאון ישראל וקודשוהעריך מאוד את כל מה שעושה רחייקל עבור בני הישיבה ופעם אמר לו שברצונו להעניק לו מתנה יפה ומכובדת בעבור הסיוע הרב שהוא מגיש לישיבהוכאשר שאל אותו מה הוא רוצה לקבלהשיב שאף פעם לא חשב לקבל משהווהכול עשיתי לשם שמים ואם בכל אופן שואלים אותי מה אני רוצה לקבלהייתי מבקש שראש הישיבה יאמר את שיעורו השבועי פעם אחת בשבוע בין כתלי ביתי . יצוין שכתלי ביתו של רחייקל זהשימשו כבר כחדר האוכל של בני הישיבה המבוגרים )בוועד חמישי ושישי( כשאחד החדרים הועמד לרשות בני הישיבה,בסעודותיהםעתה ביקש בעל הבית מרבי אלחנן שיאמר את שיעורו בין כתלי הביתונימק את בקשתו זו בכך ש 'אם אני לא זכיתי להיות תלמיד חכםוקול התורה לא נשמע בביתיאזי לפחות הייתי מעוניין שפעם בשבוע ישמע קול התורה ע"י ראש הישיבה'.
     רבי אלחנן הסכים לבקשתוואכן מדי שבוע אמר את שיעורו בביתו של רחייקלהרב בורשטיין מעיד שלמרות שלא הבין את דבריו של ראלחנןישב רחייקל במשך כל השיעור בפה פעורוהיה מרותק לדבריו של ראש הישיבה אחת התופעות הייחודיות שהתרחשו בביתו של רחייקלושעברה מפה לאוזן בכל רחבי ברנוביץ', דיברה על כך שלמרות המאכלים המרובים שהגישו רחייקל ואשתו לבני הישיבהבביתם הפרטי לא נכנס זבוב אחד לחדר האוכלהייתה זו תופעה של פלאכיון שזבובים רבים עמדו בפתח החדר , וכאילו ביקשו להיכנס פנימהולא נכנסו... משהו עצר אותם... הרבה אנשים הגיעו כדי להתבונן בפלא-הפלאים הזה שנראה בביתו של רחייקלגם הרב בורשטיין עצמו סיפר שכאשר התקבל לישיבהוהחל לאכול אצלועמד נדהם למול התופעה שלא היה לה אח ורע באף מקום אחר.למאכלים שהוגשו היה ריח נעים וטובוהזבובים אכן נמשכו אל הריחותאבל נעצרו בפתחו של חדר האוכלולא נכנסו פנימה.
     כשהתבקש רבי אלחנן להתבטא בענייןלא הגיב מאומהרק אמר: "אני מקווה שיתנו לי הזדמנות בעולם העליון פעם אחת להציץ אל ההיכל המובטח לרחייקל ". פעםכאשר התבונן הרב בורשטיין בתופעת הזבוביםשחזרה על עצמה מדי יום ביומוהבחין שהוא איננו לבדבצידו השני של החלון עמד יהודי נוסףבשם מר דרייצ'יןשהיה עשיר גדול , והתפרסם גם בדעותיו הכפרניותמר דרייצ'ין היה היחיד מבין יהודי ברנוביץשלא פקד את בית הכנסת אפילו ביום הכיפוריםובימי השנה של הוריו לא אמר קדיש שמועה של התופעה המרתקת בדבר הזבוביםהגיע גם לאוזניווהנה עכשיו הוא עומד כאן וצופה בהםכיוון שהיה אפיקרוסוהבין שהציבור מייחס את הסיבה שהזבובים אינם נכנסיםלקדושה האופפת את הביתבו מתגוררים בני זוג שמכבדים את התורהואוהבים אותה אהבת-נפשביקש דרייצ'ין'להוכיחשאין הדברים כך
     הרב בורשטיין סיפר שדרייצ'ין ניסה לדחוף את הזבובים בכוח אל תוך חדר האוכל שבו סעדו בני הישיבה... הוא נאבק ונלחם עם הזבוביםוניסה 'להפעיל עליהם כוח', ולהחדירם בעל-כרחם אל תוך החדראבל הזבובים לא צייתו לו כמובן...  לא עברו כמה ימים ובברנוביץחלפה שמועה שדרייצ'ין חזר בתשובה שלימהמקורביו ובני ביתו סיפרו שהוא התבטא לאמרשאם אדם כמו רחייקל שאינו תלמיד חכם מסוגל לשנות את הטבע , הרי שהתורה הקדושה שניתנה לנו מסיני היא אכן קדושה וטהורהואני רוצה לחסות בצילה.
הנכדה של ה"חפץ חיים" ) מתוך 'בהיכלם'- הרב יהושע ליף ר"י נר יעקב(
     לחפץ חיים הייתה נכדה שגרה ברוסיה הקומוניסטית רוב חייההיא הייתה אישה חכמה ומשכילה מאודובמקצועה הייתה פרופסורית למתמטיקה בשנות זקנותה עלתה לארץ ישראלורהלל זקסקרוב משפחתההלך לבקרה וצירף אליו את הרב פינקוס רשמשון היה מספר על ביקרו אצלהועל המסר העוצמתי שלמד בו.
     כשישבו אצל האישה המבוגרתשאלו אותה על הקשר שלה עם סבה הנכבד. " את זוכרת את הזיידע?"  היא ענתה:" פגשתי אותו רק פעמיים בחייבפעם הראשונה הייתי ילדה קטנהאיני זוכרת הרבה מאותו ביקור" .. "ובפעם השניה?" " בפעם השנייה ביקרתי אותו ממש לפני שהלכתי לאוניברסיטההאוניברסיטה נחשבה מוסד יוקרתי ללימודים גבוהיםהוריי היו מודאגים טרם יצאתי מהביתהם חששו שאתנתק משורשיי היהודייםובתקווה להשפיע עלי לטובהשלחו אותי לסביהחפץ חייםבעיירה ראדין. " יצאתי מוורשה הקוסמופוליטיתונסעתי ברכבת ואחרי כן בסוס ועגלה עד לעיירה הקטנטנהגם כשהגעתי לעיי ה לא תם המסעכי בקתת העץ הקטנטנה של סבי שכנה בפאתי העיירה. " הייתי ילדת עירהייתי רגילה לבתים רחבי ידיים ומואריםכשנכנסתי לבית סבי ראיתי אותו יושב בחדר דלשלא הכיל דבר מלבד ספריםכיסא ושולחן מקור האור היחיד היה כמה נרותמראה זה היה נראה לי רחוק מרחק שנות אור ממה שהכרתיוקשה היה לי להאמין שאנשים עדיין חיים בצורה כזו. "' זיידעפניתי אליו בטון מתגרה: 'פארוואס זיצטו דא אין דער פינסטער למה אתה יושב בחושך?' " לא התכוונתי רק לעובדה שהוא יושב לאורם הקלוש של הנרותהתכוונתי גם לרמוז בצי=D7יות לאורח החיים שלו,שנראה לי מיושן וחשוך. "' למה לא תעזוב את החושךסבאותצא אל האוראנחנו כבר לא בימי הביניםיש בחוץ עולם מודרני שקורא לנו אליו!'. "
     החפץ חיים שתק רגעים אחדים ושקל את מילותיו", סיפרה הנכדה. " לבסוף פנה אלי ושאל: 'את רואה את המטוסים שחגים מעלינו?'"  הנהנתי בראשיבאותו זמן תורת האווירונאוטיקה הייתה בחיתוליה. "'זי וועלן מאכן אן עראפלאן וואס גיין אויף די לבנה – הם עוד ימציאו מטוס שיטוס לירח'". אבל בכך לא סיים החפץ חיים לחזות את העתיד. "' דו זעסט די באמבעס וואס זיי ווארפןD7מעת על הפצצות שמשליכים מהמטוסים?', הוא שאל מתייחס לפצצות הראשונות – גרסה פשוטה של בקבוקי תבערה 'קוקטייל מולוטוב', שהושלכו באופן ידני ממטוסים צבאיים כדי לזרוע פחד וליצור נזק פסיכולוגי יותר מאשר לגרום סכנה" . שוב הנהנתי בראשי. " לפתע הרים החפץ חיים את קולו ("ואמר בקול נבואי", היה הרב פינקוס מתבטא(. '" זיי וועלן מאכן באמבעס וואס וועט חרוב מאכן די גאנצע וועלט – הם ייצרו פצצות שתוכלנה להחריב את העולם כולו!'"  סבא החפץ חיים ניבא את המצאת פצצת האטוםהוא ניבא זאת לפני שאי מי המציא משהו שאפילו התקרב לכך" .. ואז הביט החפץ חיים בעיניה של נכדתו וקרא: "מיר מאכן מענטשן – ואנחנו מייצרים אנשיםאנחנו פועלים לשפר ולזכך את האדםלהפוך אותו לאדם טוב יותרואילו הםאנשי עולם המדע והתרבות המהולל שלךפועלים להביא להרס האנושות!" " און דו ווילסט אז איך זאל ארויסגיין פון מיין ליכטיגע וועלט צו אייער פינסטערע וועלט... ואת רוצה שאצא מהעולם המואר שליואכנס לעולם החשוך שלך?!"
     היה זה מסר עוצמתי על תכלית הבריאה ועל הסתכלותו של בן תורה על העולם הרושם שהותיר החפץ חיים על נכדתו נשאר כל חייהזה מה שגרם לה לשמור על יהדותההיא מעולם לא שכחה את הזיידע שלה ! זהו אחד הסיפוריםשהרב פינקוס מעולם לא עייף לספר ולחזור ולספר . והרושם העצום שהחדיר הרב בדרך סיפורו עורר בבחורים מהפכים ושינה אותם לנגד עיניי.




החוויה היהודית





יום רביעי, 3 באוגוסט 2016

נקודה שבועית, פרשת השבוע "מסעי" ה'תשע"ו


השבת בעזרת נסיים את החומש הרביעי, חומש "במדבר", בשעה שנקרא את פרשת "מסעי".
פתיחתה של הפרשה הוא בפרק ארוך בו מתוארים לפנינו כל המסעות שעברו בני ישראל מרגע יציאתם ממצרים ועד הגיעם עתה אל מול יריחו רגע לפני כניסה לארץ.
אלו הם מסעות ותחנות שעברו עליהם בדרך הארוכה והכתוב בחר דווקא לציין אירועים קטנים ולכאורה שוליים כמו שתים עשרה מעיינות מים ושבעים התמרים באילים, או את חוסר המים ברפידים, ואת מותו של אהרון בהר ההר ולעומת זאת דווקא מקרים קשים כמו כל המריבות שהיו, חטא המרגלים, מלחמות הכיבוש ואפילו את מעמד הר סיני בוחרת התורה שלא לציין פה. 
אין אנו יודעים במפורש מדוע בחרה התורה לספר לנו מקרים אלה ולא חשובים יותר לכאורה וגם איננו יודעים להסביר את חוסר התיאום שבפירוט התחנות כפי שנרשמו בפרשיות השונות.
רש"י בפירושו לפסוק הראשון בפרשה מסביר שעניין הזכרת כל המסעות האלו הוא כדי ללמד על החסדים של ה' לעם ישראל, שלכאורה היינו חושבים שהם היו בתנועה במשך כל הארבעים שנה, אולם מעיון מדוקדק במסעות רואים שארבע עשרה מסעות היו בשנה הראשונה, ושמונה מסעות בשנה האחרונה מה שאומר שבמשך ה 38 שנים שבאמצע הם הלכו 20 מסעות בלבד, וכנראה שהיו גם הרבה במנוחה. 
תזכורת המקומות האלה בהם עברו בני ישראל ובהם אירעו להם אירועים שונים הוא בעל ערך ומשמעות חשובה מפני שכך יוקירו ויעריכו היטב כל נקודה ונקודה בה עברו ובה חוו משבר או תקלה בדרך ובכל זאת התגברו עליה והמשיכו בה. 
גם אנו עצמנו, נמצאים מרגע לידתנו בתנועה מתמדת. לא אחת אנו עוצרים לרגע ונזכרים היכן היינו בגיל זה וגיל אחר ומה עברנו באותם השנים. בוחנים איך התקדמנו. מה עשינו בעקבות שנים אלה. האם למדנו והפנמנו להבא איך לפעול טוב יותר. 
כשם שאנו קוראים מידי שנה על מסעותיהם של בני ישראל גם אנחנו צריכים לבחון תמיד את מעשינו למען נלמד ואם צריך גם לתקן את דרכנו. 
שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/



תודות : לצחי מיכאלי


ע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם








יום חמישי, 16 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשות "מטות מסעי" ה'תשע"ה






בכל פעם שמסתיים פרק או תקופה בחיים אנו מסתכלים לאחור ומסכמים מה שעברנו, נזכרים באירועים, מציינים זמנים מיוחדים ומנסים ללמוד מכל הזמן הזה שעבר עד כה.
פרשת השבוע השניה שנקרא השבת, פרשת ״מסעי״, מסיימת את חומש ״במדבר״. היא פותחת בסיכום מדוקדק של כל תקופת הליכת עם ישראל במדבר סיני מאז יצאו ממצרים ועד שהגיעו אל מול יריחו.
הסיכום הזה לא מזכיר ומציין את כל האירועים הקשים שזעזעו את העם בדרכו, כמו המריבות ושילוח המרגלים, מלחמות הכיבוש ועוד ואפילו התורה לא מזכירה ברגע זה את המעמד הגדול- מתן התורה.
התורה מעדיפה לציין את הנקודות בהן בני ישראל עברו, חנו ונחו לפני שהמשיכו בדרכם.
רש״י בתחילת פירושו לפרשה כותב שני הסברים מדוע ציינה התורה את המסעות האלה:
הראשון שמובא בשם ר׳ משה הדרשן הוא שהתורה רצתה לפרסם את החסדים הגדולים של ה׳ שדאג שלא ילכו ארבעים שנה ברציפות אלא עצרו וחנו במקומות רבים. אם נדייק, הם הלכו ארבעים ושניים מסעות שחלקם היו לפני גזירת הארבעים שנה וחלקם בשנה האחרונה בלבד.
ההסבר השני שנכתב במדרש תנחומא דורש דרך המשל על מלך שלוקח את בנו החולה לרופא רחוק וכשהיו בדרך חזרה היה אביו המלך מספר לבן את הנקודות והמקומות שבהם עברו בדרך אל הרופא.
כך ישראל, שכעת קרובים לסיומו של תהליך הגאולה שלהם-שהחל ביציאה ממצרים ויעלה מדרגה משמעותית כשיכנסו לארץ ישראל, מקבלים תזכורת על הדרך שעברו עם כל התחנות שבה.
הרמב״ם במורה נבוכים מסכם היטב את הדבר: ״ולפי שידוע לפני ה׳ יתעלה, שאפשר שיפקפקו במופתים האלה (שאירעו לבני ישראל בעת שהייתם במדבר) ... ויחשבו כי שהייתם היתה במדבר קרוב לישוב שאפשר לאדם לחיות בו... לפיכך סולקו כל הפיקפוקים הללו, והודגש סיפור כל הפלאים הללו על ידי ביאור אותם המסעות, כדי שיראום הבאים וידעו את גודל הפלא שיש בישיבת מין האדם באותם המקומות ארבעים שנה״.

שבת שלום ומבורך!


תודות : לצחי מיכאלי


חוויית השבוע שלי




לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם