בספר 'פרדס יוסף' הביא רמז
מכך שנאמר כאן 'ולמען תספר באזני בנך ובן בנך', ובדומה לזה נאמר בחומש דברים (יא,
ט): 'ולמען תאריכו ימים על האדמה', מכאן שאם עוסק אתה ב 'ולמען תספר' – בחנוך בניך
לתורה, תזכה ל 'ולמען תאריכו ימים' – אף לאחר שהשלמת תיקונך בעולם.
בפרשה
זו אנו מוצאים שלוש מכות שהנחית ה' על מצרים. אומר נכדי האהוב, בשם הבעל הטורים,
שמשמה של הפרשה עולה בגימטרייה עובדה זו. הרי ב' ו א' הם שלוש כנגד שלוש המכות.
ישנם האומרים שהמכות שנמצאים בפרשה גם נרמזים בשם הפרשה. ב' – מכת בכורות, א'
- מכת ארבה. והיכן מכת חושך שגם היא נמצאת בפרשה? אלא שבחושך לא רואים.
גמרתנו מכנה
את המצעים אשר האדם מניח למראשותיו, "סדיא". הגר"י עמדין זצ"ל
בהגהותיו בסוגייתנו מבאר, כי הם מכונים בשם זה משום שהם סועדים את ראש האדם,
ולפיכך כינום "סדיא".
גמרתנו מספרת על מונבז המלך אשר הוציא ובזבז את
ממון המלכות בשנות הבצורת כדי להאכיל את העם.ה"בן
יהוידע" כותב, כי לא לחינם נתכנה "מונבז" בשמו, שבא
לרמז על צדקותו בכך שפיזר את ממונו לצדקה. אמור מעתה "מון"-ממון
"בז" - בזבז.
וַּיַעַש לאָבִיו
אֵבֶל" )בראשית
נ', י) )מתוך
'מידות והנהגות טובות', הרב מיכל שטרן(
בירושלים הייתה
רופאה בעלת שם ומפורסמת בשם ד"ר כגן, שהייתה מנהלת בית החולים 'ביקור חולים',
ועשתה רבות למען ילדי ישראל. אבא זצ"ל שמר את היאהרצייט שלה, ואמר קדיש אחריה. מעשה מופלא אירע פעם, כאשר שכח לומר קדיש ביום
היארצייט שלה. לאחר מנחה ביקש ממנו רבי אשר ליכטנשטיין זצ"ל, ראש הישיבה, לארגן
מנין עבור אחד הנדיבים שהיום הוא יום היאהרצייט שלו, ולנסוע להר המנוחות. כשהגיעו
להר המנוחות ראה אבא דבר פלא. ליד קברו של הנדיב נמצא גם קברה של ד"ר כגן,
הרופאה המנוחה, והיום הוא יום היאהרצייט שלה... מיד ארגן אבא את המניין לומר גם
עליה קדיש.
פעם שאלתיו למה הוא
מקפיד לומר אחריה קדיש. ענה לי אבא:
" אני חייב הרבה הכרת הטוב לד"ר כגן,
שהרי היא טיפלה בילדים שלנו במסירות נפש, ולמה לא נחזיר לה חסד לומר עליה קדיש?" וסיים
אבא במעשה מופלא ששמע פעם, שהאדמו"ר מרחמסטריווקא זצ"ל הבטיח לד"ר
כגן עולם הבא. לעת זקנותה, עלה לביתה של ד"ר כגן, ושאל אותה האם נכון הסיפור שהרבי הבטיח
לה עולם הבא. הרופאה
הקשישה פרצה בבכי ואמרה: "הרי זה סיפור של עשרות שנים, ומזמן שכחתי ממנו, ואולי הזכרת דבר המעשה
הינו סימן עבורי שאצטרך עוד מעט להגיע לעולם האמת"... וסיפרה לו גופא
דמעשה.
היה זה בזמן שפרצה
מחלה קשה בין ילדי ישראל, ובנו של האדמו"ר היה בין הילדים, שחייו היו תלויים
לו בין שמים לארץ, והרבה עמל השקעתי עד שבן האדמו"ר נעשה בריא. לאחר
שהבריא בנו, קרא לי האדמו"ר לביתו ושאל כמה עליו לשלם לי. וביקשתי ממנו
שבתמורה יחתום לי על מכתב בנושא "שוויון זכויות לנשים". נעמד
האדמו"ר ואמר לי: "את יכולה לבקש דברים חשובים בהרבה מעניין פעוט זה" , אזרתי עוז ואמרתי לו: "אם כן, הבטח לי
עולם הבא!" נתיישב האדמו"ר על הכסא ושקע במחשבות. פתאום נעמד שוב על
רגליו ואמר לי: "אם תבטיחי לי שכל עבודתך תהיה למען שמו יתברך, להציל נפשות
ללא שום מטרת רווח - אני מבטיח לך ב' דברים: א. בקרוב תינצלי ממות בטוח. ב. תזכי
לעולם הבא!"
כמה ימים לאחר מכן
פרצה מחלה חדשה בקרב התינוקות, ובית החולים היה עמוס עד למאוד. מיטות נוספות לא
היו בנמצא. ירדתי לרחוב, עברתי את הכביש, ורכשתי מספר מיטות נוספות עבור התינוקות
החולים. כשחזרתי לבית החולים, פגע בי רכב והעיפני למרחק, ובנס לא קרה לי כלום!
נעמדתי על רגלי וחזרתי לבית החולים". סיים אבא את
סיפורו: "נו... לאישה כזאת מגיע שישמרו את יום היארצהייט שלה ויאמרו עליה
קדיש .
