‏הצגת רשומות עם תוויות חשבון נפש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חשבון נפש. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 29 ביולי 2018

אמרי שפר י"ח אב ה'תשע"ח



אמרו רבותינו [ב"מ פה.] "אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם, שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם". ובתוספות [כתובות סב:] ביארו כי הבטחה זו לא נאמרה אלא בזמן שראו שלושת הדורות זה את זה. לכן בירכם משה רבנו "והודעתם לבניך ולבני בניך", אתם עצמכם תזכו להודיע וללמד את בניכם ובני בניכם, אזי מובטח לכם כי "החוט המשולש לא במהרה ינתק". [מלא העומר]
     בספרי המוסר כתבו: יום ט"ו באב הוא תחילה וראש לימי הדין המתחילין באלול, וראוי אדם שיתחיל בו בחשבון נפשו על מעשיו מכל השנה. לפיכך יש גם שנוהגים שאם כותב אגרת לחברו מיום זה ואילך, הוא מברכו ב 'כתיבה וחתימה טובה', כנהוג אצל הכול מראש חדש אלול. והנוהגים כך מצאו אסמכתא נאה למנהג, בדבר של גימטריא אותיות של 'חמשה עשר באב' שעולות בגימטריא 928 ,כ גימטריא של 'כתיבה וחתימה טובה'.
    הרב סולובייצ'יק, ממנהיגי היהדות הדתית בארה"ב, מצייר את האדם המודרני כ"איש ההדר", בעל יכולות רבות בתחום המדע והטכנולוגיה. אולם למרות הכול, האדם המודרני הינו מפוחד מן המחלות, מן הזקנה ומאי הוודאות שבחייו לדבריו, התרופה לבעיה נמצאת אף היא בפרשתנו והיא בנויה על היסודות בהם עסקנו: "וְשַבְתָ עַד ה' אֱלוהֶיָך" (שם ד, ל). אם האדם ישוב ויתחבר אל בוראו וישיב אל ליבו את ההבנה שהכול ממנו יתברך והוא המחזיר לאדם בכל בוקר את נשמתו מחדש ודואג לפרנסתו, אדם כזה, ימצא שלווה ומנוחה בצילו של א-לוקיו. "וְיָדַעְתָ... וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶך כִּי ה' הּוא הָאֱ-להִּים ...".
     חז"ל אמרו [ברכות ה.] אם רואה אדם ייסורים באים עליו יפשפש במעשיו. פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ולכאורה צ"ב מדוע לא יתלה מיד בתחילה ב 'ביטול תורה' כי היא חיינו ואורך ימינוומדוע רק אחר שפשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ובאר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זצ"ל כי כל עוד שיש לאדם פגם בענייני בין אדם לחברו עליו לתלות בזה ולא בביטול התורה, שהרי דרך ארץ קדמה לתורה, ונמצא שכל עוד שלא תיקן מידותיו, מה לו לדון בעניין ביטול תורה, כשאת 'ההקדמה' לתורה עדיין לא קיים.
התרמית (מאורות הדף היומי, עלון 993)

     שני שוטרים חמורי סבר הדפו את ההתקהלות שעמדה בדרכם והמשיכו להוביל אחריהם קבוצת יהודים אומללים אסורים בנחושתיים מחזה שכזה לא היה נדיר ברחובותיה של אוקראינה. באותם זמנים, לפני שנים רבות, סבלו היהודים קשות מנחת זרועם של השלטונות אשר התאכזרו אל היהודים והתעמרו בהם. רק מתת יד הגונה לידי האדם הנכון, הצילה יהודי זה או אחר שנפל ברשתם מעינויי תופת וממאסר ממושך.

     הקבוצה המשיכה לפלס את דרכה בין מאות היהודים שהתגודדו בצערם כי רב. הכול הביטו בעיניהם של האסירים המפוחדים, שזקנם נמרט על ידי הרשעים ובגדיהם השסועים העידו על מנת חלקם ישראל רחמנים בני רחמנים, מיהרו אל ביתו של רב העיירה ובדמעות שליש תינו בפניו את הצרה שהתרגשה על ארבעת היהודים שנתפסו על לא עוול בכפם. כוותיק וכרגיל עטה הרב את מעילו ומלווה בארבעת פרנסי הקהילה יצא אל השוק להתדפק על דוכני הסוחרים שיוזילו מעות מכיסם לצורך המצווה החשובה שהזדמנה לידם הפרנסים, שתפקידם היה לרכך את לב הסוחרים שעקב המאורעות התכופים נדרשו תדירות לתרום עבור מצווה זו או אחרת, כבר חישבו בראשם את הווארטים שיש לומר לכל אחד מן הסוחרים, לבל יחזרו חלילה בטעות בפני בערל הסוחר על אותו ווארט שאמרו לו רק בשבוע שעבר בעת ששידלוהו להוזיל מעות עבור העמדת חופה לרעכל היתומהיום שישי, ידעו הרב והפרנס, הוא היום הטוב ביותר לאיסוף תרומות. השוק הומה, מצלצלים רבים חולפים מיד ליד והלב פתוח לקראת שבת המלכה שילוב מנצח. יום שלישי היה היום הפחות מוצלח לאיסוף מעות. אנשים עדיין לא החלו לערוך את קניותיהם לרגל השבת, ובמזווה שבביתם נמצאו אי אלו דברי מאכל שנותרו מסעודות השבת, כך שהשוק ודוכניו היו ריקים מהרגיל מה כבר אפשר לצפות מסוחר שיושב לבדו וסופר את מעותיו חזור ושנה. קשה לו להיפרד מהן. הוא יודע כי בימים הקרובים תשוב תנועת הקונים ותתגבר כמעיין, אך תאוות הממון, מי יוכל לה.

     אותו יום, יום שלישי היה. רק במקרים דחופים שלא סבלו דיחוי יצא הרב עם פמלייתו לאיסוף מעות ביום שכזה עוד לא סיימו הפרנסים והרב לרקום את מחשבותיהם והנה עמדו הם בפתחו של השוק מניסיונם ציפו הפרנסים לראות אי אלו חנויות מוגפות על יושביהן המצפים שפמליית הרב תעבור את חנותם... אך ראה זה פלא, הפעם איש לא הסתתר. הגדיל לעשות הבורסקי, שיצא מתוככי האמבטיות מלאי העורות שבתוכן שהה רוב חייו במירוק ובקרצוף העורות, כשבידיו חבילת מצלצלים מרשרשים, ועיניו דומעות, "כן, גם אני ראיתי את המסכנים האלה קשורים ומוכים. ה' ירחם". עוד לא סיים הבורסקי למחות בכף ידו השחורה את דמעותיו, ומעבר לכתפו הרחבה הציצו פניו של העגלון המרוד שרוקן את כיסיו מכל פרוטה שלא הייתה בהם כך ניגשו אנשי השוק בזה אחר זה אל הרב הישיש שנסמך על אחד הדוכנים, בלא שנאלצו גבאיו המסורים להשתמש ולו בווארט אחד. הפלא ופלא.

     לפתע, עצם הרב את עיניו, הרהר עמוקות וקפץ את ידו. "יהודים יקרים, איני נוטל עוד תרומות!" הגבאים המסורים הרימו גבה, התורמים הביטו ברבם בפליאה, ואילו הוא, החל פוסע נמרצות לכיוון השוטרים והאסירים במהלך הדקות בהן פסע הרב מלווה בגבאיו שגוננו עליו מלחץ ההמון, הצטרפו אנשים רבים אל הפמליה, הכול רצו לדעת מה מתרחש. מדוע זה הפסיק הרב ליטול תרומות, ומה הצעד הבא שהוא מתכוון לנקוט . מרחוק, נראו היהודים שעמדו כל העת סביב ארבעת היהודים האומללים ושני השוטרים הקשוחים, מזמרים שירות ותשבחות לבורא עולם על ההצלה הקרובה לבוא, למראה הכבודה הפוסעת לכיוונם…  והנה, התקרבו הרב ופמלייתו לעבר האסירים , ולתדהמת הכול התקרב הרב הישיש לעבר השוטרים הביט ממושכות בעיניהם, רכן לעבר האסירים שרבצו חסרי אונים על הקרקע, בחן את מראה פניהם והניף את ידו בתנועת ביטול, תוך שהכניס עמוק לכיס מעילו את המעות שאסף עד כה.

     ההמון החל רוטן. הכול נדחפו לעבר השוטרים והאסירים שאותות בהלה ניכרו על פניהם, ולא חלף זמן רב עד שהללו התחננו שיניחו להם להימלט על נפשם כלעומת שבאו. זקני העיירה היו מספרים בערגה, כי במשך שנים ארוכות לא דרכה בעיירתם כף רגלו של נוכל כל שהוא, מאימת נחת זרועם של אנשי העיירה שהפליאו את מכותיהם בקבוצת הנוכלים הנכרים שהתחזו לשוטרים ולאסירים יהודים אומללים. "

     מניין? מניין ידע הרב שהכול עלילה? כלום רוח הקודש נזרקה בו? שאלו הנקהלים לאחר שסיימו להשליך מן העיירה את חבורת הפרחחים. "לא נבואה, וגם לא רוח הקודש יש בי. חושי אמרו לי שמשהו בלתי סביר מתרחש כאן. איסוף המעות היה קל מידי. הכול נתנו. הלבבות נפתחו. המעות זרמו והאנשים צעדו לקראתי כדי לזכות במצווה במקום שאני אדפוק על דלתם כתמיד. הבנתי שאין כאן מצוות פדיון שבויים... מצוות לא הולכות בקלות. את השאר, כבר ראיתם גם אתם".

     בספרים רבים חוזר ונשנה מוטיב זה, שככל שהמצווה יקרה וחשובה, כך נדרש האדם להשקיע מאמצים רבים יותר כדי לקיימה על הצד הטוב , ומי כלומדי הדף היומי ראויים להעיד על כך. למרות טרדות, מטלות ומשימות הצצות ומעיקותרבבות יהודים אינם מוותרים על הקביעות בלימוד הדף היומי, לכבודו יתברך.

    דברים טובים לא הולכים בקלות.



החוויה היהודית

יום ראשון, 13 במרץ 2016

אמרי שפר ד' אדר ב' ה'תשע"ו



אצל מצות שנינו : "והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה) אבות ב). ולמה אצל עברות לא נאמרה אזהרה על קלה כבחמורה - ? כי אצל בעל העברה אין כלל עברות חמורות – כולן קלות אצלו ...

     גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן ליבות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא, כל מעשה אפילו קטן מאוד בדור הזה, שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים. (רבי חיים ויטאל)

  "אף על פי ששערי תפילה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו" (ב"מ נט ע"א(, וכשקורה וכבר בוכים מסיבה כלשהי - יש לנצל את הדמעות לתפילה מעומק הלב, תפילה עם דמעות.

     הרה"ק מוהרי"י מסקווער זצוק"ל היה רגיל לומר המשנה אינה אומרת משנכנס אדר שמחים, רק מרבין בשמחה, היינו שצריכים להיות בשמחה כל השנה ובאדר מרבים בשמחה זו.

חשבון נפש (פניני עין חמד 576)
     לעיתים אנו נוטים להאשים את זולתנו מבלי לקבל על עצמנו אחריות על הדבר. על העובדה, כי רבותינו תמיד ידעו להתבונן בטוב הזולת, בחסרון עצמם, על כך יעיד הסיפור הבא, שאותו סיפר נכדו של רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת ' סלבודקא' על סבו הצדיק: 
     באחד הימים סבי הלך לסדר עניין כלשהו, והתלווה אליו תלמיד . כשהגיעו לפינת הרחוב, הגיעה מן הצד השני, אישה צעירה עם עגלה ותינוק בתוכה, ומרוב מהירות ובהלה כמעט דרסה את רבי אייזיק.  האישה נבהלה מאד, ומרוב לחץ ובלבול לא התנצלה בפני רבנו ועזבה מיד את המקום במהירות רבה. למראה המקרה הגיב אותו הבחור , שהתלווה אל רבנו, ואמר: 'היא חושבת לה שזה רשות היחיד, ברשות הרבים אסור לרוץ ככה ו ' הוסיף עוד כהנה וכהנה האשמות שונות ומשונות. כשסיים את דבריו וטענותיו, אמר לו רבי אייזיק: "אני מדבר אל עצמי , אבל אם אתה רוצה תוכל להקשיב ".
     אני חושב, מה עשיתי היום בשביל עצמי, ומה עשיתי בשביל אחרים. קמתי בבוקר- הרי זה בשביל עצמי, וכי אשָאר כל היום במיטה ?! התלבשתי- לצורך עצמי, כדי שלי לא יהיה קר. הלכתי להתפלל- כי יש לי כמה דברים לבקש מהקב"ה. אחרי התפילה אכלתי ארוחת בוקר- כדי שלא אהיה רעב. ישבתי ללמוד קצת גמרא- כי אם לא אלמד, כיצד תראה הצורה היהודית שלי. ועכשיו הלכתי לסדר איזה עניין עבור עצמי בלבד. כך הגיעה לה השעה אחת עשרה בבוקר, ואני עדיין לא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר, הכול בשביל עצמי" . "לעומת זאת, האישה הצעירה לא ישנה כל הלילה כדי לטפל בתינוק שלה . כשסוף סוף נרדמה - קמה בבהלה בשש וחצי,  שלחה את בעלה להתפלל במניין, ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית לקראת בית הספר, הכינה סנדוויצ'ים, העירה את הילדים, הלבישה את זה, רחצה את זה, ומצאה את נעליו של השלישי..." . "כשסוף סוף התרוקן הבית, נעמדה להכין משהו לארוחת הצהרים, שיהיה לילדים אוכל מוכן וחם ברגע שיחזרו הביתה, ועכשיו רצה לשים את הילד אצל הבייביסיטר, כי יש לה מילוי מקום בבית ספר, בשביל להביא כמה פרוטות הביתה כדי שתוכל לקנות להם אוכל ושאר דברים. אני שלא עשיתי היום שום דבר בשביל מישהו אחר, יכול לומר לה מוסר, כשעדיין לא עשתה היום שום דבר בשביל עצמה?!


חוויית השבוע שלי


יום רביעי, 22 ביולי 2015

נקודה שבועית פרשת "דברים" ה'תשע"ה





כרגיל, גם השנה, פרשת "דברים", הפותחת את חומש "דברים", נקראת בימי האבל של תשעת הימים, והשנה אף נקרא אותה ממש בתאריך ט' באב.
ימים אלה של בין המצרים ובטח הימים האחרונים מאז ראש חודש אב, אלו ימים של חשבון נפש פרטי ולאומי על מצבנו כבני אדם כלפי חברנו, כחברה כוללת וכעם, ולהיזכר ולהבין כיצד הביאה אותנו שנאת החינם לחורבנו של בית המקדש וללמוד ולדעת כיצד אנו צריכים בכל יום ויום לשוב ולתקן את דרכנו ולהרבות בכל יום ויום באהבה זה כלפי זה.
גם בפרשת השבוע,שבה נפתח הנאום הארוך של משה, שנמשך לאורכו של החומש,פותח משה בתוכחה אל עם ישראל,ובה הוא מספר להם על הליכתם במדבר ועל כל הניסים שעשה עבורם ה' שם, ואת כל אשר ארע להם, ולמרות כל אלה הם סירבו לשמוע בקול ה' ולהאמין בו, ולאורך כל הדרך הרבו בתלונות על הנהגתו של ה' והדרך שלו.
התוכחה פותחת במצווה שציווה אותם ה' שיעלו לארץ ישראל ויירשו אותה כי היא הנחלה שהובטחה לאבותיהם.
משה מזכיר להם את ימי מינוי השופטים עוד בימי יתרו, כדי שיוכלו להיכנס לארץ כשהצדק שורה בתוכם.
והנה, כשהתקרבו אל גבולות הארץ חלה אצלם נפילה באמונתם בה', והתרבו בהם הספקות האם יכולים לסמוך על ה' וביקשו לשלוח מרגלים כדי להפוך את הארץ, וכשתשובת המרגלים לא הייתה טובה הם החלו למרוד וסירבו לעלות לארץ ישראל.
והוכיח אותם משה גם על מרים אחותו והודיע להם שרק הדור שאחריהם הוא זה שיזכה להיכנס אל הארץ הקדושה.
וגם כשניסו להתחרט על דרכם ויצאו להילחם במלחמות הם נפלו והוצרכו לסור מהמקום שבו היו מיועדים להיכנס שם אל הארץ ומסעם התארך.
כל זאת אמר להם משה כדי לעורר אותם. להזכיר להם שלא התבוננו בכל הטובות שעשה להם ה' ואת כל חסדיו, ולכן הזהירם שתהיה האמונה שלהם בו שלימה וירבו בו את ביטחונם ורק כך יזכו שיקיים בהם ה' את הבטחתו.
כך אנו בימים אלה צריכים לזכור היכן עמדנו לפני כאלפיים שנה וללמוד מכך את תיקון הדרך כדי שנוכל כולם ביחד להתקדם מזיכרון בתי המקדש הקודמים אל בניית בית המקדש הבא.

שבת שלום ומבורך!


חוויית השבוע שלי



תודות : לצחי מיכאלי



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם