‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 27 במרץ 2018

אמרי שפר י"ב ניסן ה'תשע"ח




איננו בוחרים את העולם לתוכו אנו נולדים, אך אנו בוחרים מה לעשות אתו.
     "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור" (ויקרא ו,ד). אדם צריך לזכור שיבוא יום שבו "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים" – בגדי לבן; ואז יוציאו את הגוף "אל מחוץ למחנה", לבית מועד כל חי. על כן יחזור בתשובה מבעוד מועד. (רבי מאיר מפרמישלן)


     חסד ואמת - " ר' משה פינשטיין פעם נתן את חתימתו למוסד צדקה שנתברר לאחר זמן שהיו רמאים, אמרו לו מקורביו לא היה כדאי שנבדוק קודם את אמינותם? נענה ר' משה: בתורה כתוב "חסד ואמתתחילה צריך לעשות חסד, ואח"כ לבדוק אם הוא אמת.
     יש אומרים שמרומז ב"אגד"ה" ר"ת א'ברהם (שבישרו לו הגאולה) ג' רועים (משהאהרן, מרים, שבזכותם יצאו ממצרים) ד' אמהות )שגם בזכותם נגאלו), ה' חמשה תורה (נגאלו ע"י שנקיים התורה(.


השותף
     מפורסם על רבנו הגאון רבי אברהם יהושע העשיל זצ"ל, שהיה לו תלמיד ותיק, והתלמיד ירא שמים , ועני גדול, והייתה לו בת יחידה בגיל 22 שנה, ומפני חיסרון כל, לא הייתה לו אפשרות לחתן אותה, והייתה לו עוגמת נפש, עד שבא יום אחד לרבו וביקש ממנו עצה מה לעשות, כי כמה מבחורי הישיבות מבקשים אותה, ומפני שאין לו כסף חזרו לאחור אמר לו רבנו: שב, נעשה חשבון כמה כסף נחוץ לך בעד הנדוניה. חשבו ואמרו שנחוץ שלוש מאות רובל. ישב רבנו וכתב מכתב לאחד מהעשירים ממרחקים, וזה נוסח המכתב לידידי הנכבד אני שולח לך ידידי הנכבד, רבי, טוביה, עני גדול, זקוק הוא לשלוש מאות רובל לחתונת בתו, והקב"ה בירך אותך בעשירות גדולה לכן אבקש שתתן לו את הסכום הנדרש, של החשבון שיש לי איתך, והקב"ה ייתן לך הצלחה בכפלים ידידך וכו' אברהם יהושע העשיל.
     רבי טוביה הלך רגלי דרך רחוקה רעב וצמא, עד שבא למקום ומצא את העשיר . מסר לו את המכתב, והעשיר קרא את המכתב והסתכל בפני רבי טוביה, ואמר לו: איזה חשבון יש ביני לבין הרב? התחיל העשיר להתרגז, ואמר לו: אני לא מכיר אותו, איך העיז לכתוב על סכום גדול של  300 רובל? וכי הוא שותף שלי?!  דברים קשים כאלו אמר לר' טוביה, ואחר כמה רגעים אמר לו בלשון לעג: שמע, רבי יהודי, אני לא מכיר את הרב ולא מכיר אותך. אבל אני מרחם עליך בתור יהודי זקן, באת ממרחק רחוק קח חמשה רובל...  אמר לו רבי טוביה: תסלח לי מאוד, אני לא מבקש נדבה, תיתן לי את המכתב חזרה, ואני אלך. אולי טעיתי, והמכתב הזה לא בשבילך. אמר לו העשיר: המכתב הזה רק מיועד לי הכתובת ושמי נכונה אמר לו רבי טוביה: אם אתה אומר שהמכתב בשבילך – תן לי את כל הסכום או שתחזיר את המכתב אמר לו העשיר: רבי, איזה יהודי עקשן אתה קח 8 רובל ותלך. אמר לו רבי טוביה: אני לא עקשן ואני לא רוצה נדבות העשיר התחיל להתרגז, אמר לו: אעפ"כ שאני לא מכיר את הרב ומעולם לא שמעתי את שמו, אבל סוף סוף חתימת הרב נמצאת במכתב, א"כ, לא כבוד שאתן המכתב בחזרה הנה קח לך 10 רובל ותלך שמעולם לא נתתי צדקה גדולה כזו. והשיב ר' טוביה: אני אמרתי לך שלא אקבל צדקה התחילו להתווכח, העשיר נתן לר' טוביה 30 רובל, וגם את זה לא קיבל, העשיר התרגז מאוד, וזרק את המכתב ארצה. ר' טוביה לקח את המכתב וחזר לרבו. וסיפר מה היה עם העשיר. אמר לו הרבי: אל תצטער, ריווח והצלה יבוא ממקום אחר.
     הרבי כתב מכתב שני, ושלחו לכפר לעני מוכר ברזלים ישנים, הלה קיבל את המכתב והלך לאשתו אשתו, שהייתה בה יראת שמים אמרה לבעלה: אע"פ שאנחנו לא מכירים את הרב הזה, ושמו לא שמענו אבל סוף כל סוף, רב הוא ואיש קדוש, צריך לקיים את דבריו, לך תמכור את כל מה שיש לך ותיתן לו תיכף חזר לחנותו, ומכר כל מה שיש לו ואסף כמאתיים רובל, חזר לאשתו, ואמר לה שעדיין לא השיג את כל הכסף. אמרה לו אשתו: תמכור כל מה שיש בבית ותשאיר לי רק כר אחד, ויהיה לנו חלק בעולם הבא עם הצדיק. הלך ומכר הכול, ועדיין היה חסר לו 50 רובל, הלך לאסוף אצל בעלי החנויות, נתנו לו  20  רובל. מה לעשות? הכריז שיתאספו כולם בבית הכנסת הגדול של הכפר האמינו לו והגיעו כולם פתח פיו בחכמה וקרא את המכתב , ואמר להם: כל מה שיש לי בחנות ובבית מכרתי הכול, לולי הייתה לי אפשרות הייתי מוכן למכור את עצמי עבור מצווה כזו ולקיים את דברי הצדיק, וחסר לי עוד 30 רובל ור' טוביה עומד שם, ורואה הכול ומתפלא: אולי זה אינו בן אדם ששלחני הרב אליו? אולי מלאך אחד תרם 15 רובל, ועוד כמה תרמו ביחד והגיעו ל-15 רובל, ושלחו את רבי טוביה עם 300 רובל.
     העני עברו עליו חודשיים צרות גדולות וייסורין גדולים מרוב עוני וחסרון כל, אחרי כן התחיל להצליח לאט – לאט, עד שנהפך לעשיר מופלג, והיה לפלא לבני הכפר, וכולם הודו ואמרו בזכות הצדקה והאמונה שהיה לו ברבי מצד שני, העשיר ההוא שזרק את המכתב של הרב, התחיל לרדת מעשירותו עד שנעשה עני מרוד , ואפילו כיכר לחם לא יכל להשיג, והרגיש שכל זה בעבור שלא נתן את הסכום, ולא האמין לדברי הרבי נעשתה לו כל הצרה הזאת מה עשה? נסע לעירו של ר' אברהם יהושע העשיל זצ"ל ואמר לשמשו של הרבי כי רוצה להיכנס לישיבה ולראות את הרבי. הרב אמר לשמשו: אל תיתן לו להיכנס, ואין לי עסק עמו, ואם הוא רוצה – ילך לבית דין ויתבע אותי, וגם בביתי איני מקבלו. וכמה שבכה והתחנן לא הועיל לו, והחליט לתבוע את הרב למשפט, ואכן למחרת באו שניהם לבית דין. אמרו לעשיר שהעני: מה אתה רוצה מהרביסיפר להם את האמת, שהוא לא מכיר את הרבי, והרבי כתב לו במכתבו שייתן לו על חשבונו 300 רובל, וכי בשותפות עשינו את העושר? וכו' ואחר כל זה ירד מנכסיו, ובכל זאת עכשיו בא לבקש סליחה ומהיום והלאה, ישמע לכל מה שיאמר לו הרבי, ויחזיר לי את הנכסים בית הדין שאלו את הרב הקדוש: מה עשית לו? למה כתבת שייתן על חשבונך? הרי אינכם מכירים אחד את השני, היה לך לכתוב שייתן במתנת חינם!
     אמר להם הרב הקדוש: רבותי! שימו לב על דבריי, אדם, קודם בואו לעולם הזה, גוזרין עליו להיות חלש או גיבור, עני או עשיר וכו' חוץ מיראת שמים. גם עלי גזרו שאהיה עשיר, ואמרתי להם: רבותיאינני רוצה בעושר כדי שלא אתבטל מלימודיי ועבודתי את ה'. תנו חלקי לפלוני בן פלוני, שהוא היה לידי באותה העת, וכשאני אצטרך לכסף – אקח ממנו. וכאשר הייתי צריך לסכום הזה, פניתי אליו, וראיה לזה שאני מצאתי שהוא איש נטול אימון, אז לקחתי את חלקי ממנו, את כל העושר, ונתתי לכפרי העני . כששמע העשיר, התחיל לצעוק ולבכות, ומה שביקש לא ענה לו הרב, רק בהשפעה של בית הדין שירחמו עליו, אמר: אני יכול לתת לו רק ריווח לירה אחת כל יום. קמו והלכו.
     ממעשה זה אנו לומדים עד כמה חייב אדם לתת מכספו לאחרים, זו חובה שהיא גם זכות גדולהואם זיכה אותך הקב"ה בממון זכור כי הוא נמצא ברשותך כפיקדון. הממון הוא בבחינת כלי שרת אצל האדם, ואם נתן לך הקב"ה יותר מכדי צורכך אין זה אלא כדי לסייע לזולת וזכור: בן אדם! אל תדאג על הדמים שהם חולפים, עוברים ואולי אף חוזרים, אך הימים לעולם אינם חוזרים.


החוויה היהודית



יום רביעי, 21 בפברואר 2018

נקודה שבועית פרשת "תצווה" ה'תשע"ח





בפרשת "שמות" למדנו שאהרן יצא לקראת אחיו משה בשמחה רבה כשבא בשליחות ה' להוציא את ישראל ממצרים.
בעקבות אותה שמחת ליבו כתוב בגמרא במסכת שבת שזכה אהרן לחושן המשפט על ליבו, והנה בפרשתנו, פרשת "תצווה", בחלק העוסק בבגדי הכהונה נאמר: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן בבואו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על ליבו לפני ה' תמיד".
אהרן הכהן מצווה בין שלל בגדיו המיוחדים לשאת את החושן ובתוכו האורים והתומים ועל ידו היו ישראל מקבלים תשובות מאירות ותמימות לשאלות שהפנו לה' ומכאן קיבל הבגד את השם: חושן משפט.
ליבו של אהרן היה מיוחד שזכה לשאת על ליבו בגד שכזה: אהרן היה אדם צנוע מאוד שלא היה חפץ בגדולה עבור עצמו והיה מוכן לוותר עליה לטובת הזולת ולא רק זאת הוא אף היה שמח בשמחת הזולת.
לשמוח באמת עם הזולת זו תכונה נדירה מאוד. להשתתף ולהזדהות בצער של מישהו קל מאוד לעומת השתתפות בשמחתו. לשמוח בשמחת אחר מצריך הגעה לאחדות עליונה כאילו שתי הלבבות פועמים כאחד וממש לחוש את ליבו של החבר וכזה היה אהרן.
הפעם הראשונה שאנו קוראים על אהבת ליבו של אהרן היא לאחיו משה.
לא סתם בחרה המשנה בפרקי אבות לומר לנו: "הווי מתלמידיו של אהרן... אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", עלינו ללכת בדרכו של אהרן ולאהוב באמת את הזולת.
אנו נמצאים בימי חודש אדר, ימים ספורים לפני חג פורים בו אנו מצווים במתנות לאביונים ומשלוח מנות, מצוות שכל כולן הוא נתינה. נתינה זו מחזקת את אחדות ישראל בזכותנו ממש ומקרבת בין איש וחברו ובשאיפה שנעשה זאת בדרכו של אהרן הלבוש בחושן המשפט ונשמח באמת בשמחת חברנו.

שבת שלום ומבורך!



החוויה היהודית



לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם




יום רביעי, 28 ביוני 2017

נקודה שבועית פרשת "חוקת" ה'תשע"ז


בפרשת השבוע נחרץ דינם של משה ואהרן בעניין כניסתם והבאתם של בני ישראל אל ארץ ישראל.
העם בא בתלונות למשה ואהרן שאין להם מים לשתות והם כועסים על עצם הליכתם במדבר הקשה. משה ואהרן פונים בתפילה באוהל מועד שיעזור להם. ה' נותן להם פיתרון בדמות דיבור אל הסלע שממנו יצאו מים לעם.
והנה מה שקרה: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם."
משה ואהרן לא עושים במדויק כדברי ה', ובמקום לדבר אל הסלע משה מכה אותו. אולם אם נבחין היטב נראה שמשה מוסיף עוד שלש מילים בטרם עושה זאת: "שמעו נא המורים".
המהר"ל מפראג בספרו גור אריה מסביר שמשה נענש על הכאת האבן ובגלל שפנה כך אל העם. לדעת המהר"ל שני החטאים הללו הם אחד ויסודם אחד והוא הכעס.
מי שבוטח באמת בה' יש בו הרבה ממידת השמחה, אך באירוע הזה התגברה על משה מידת הכעס והרוגז. ניתן לראות זאת לפי המילים "שמעו נא המורים" ולאחר מכן שמשה ואהרן בחרו להכות בסלע. אי אפשר שיהיה כעס במקום שבו קיימת אמונה. 
האמונה היא מידה שמולידה שמחה ולכן אמר להם ה' "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני" - אם הייתם פועלים באמונה הייתה נמשכת מפעולתכם גם שמחה למעשה דבר ה' וקדושה לישראל שרואים את השמחה שנובעת מתוך האמונה. 
לכן יש כאן שני חטאים שמקורם בכעס שמעידים על חוסר באמונה. 
דברי המהר"ל דומים לדעתו של הרמב"ם שגם סובר שמשה נענש על הכעס, אלא שלפי הרמב"ם הפגם הוא במידות ואילו לפי המהר"ל הפגם הוא באמונה. במקום שיש אמונה גדולה אין מקום לכעס כי שם יש שמחה גדולה וזה היה חטא משה. 

שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שלישי, 16 במאי 2017

אמרי שפר כ' אייר ה'תשע"ז


 "אם בחוקתי'' - רמז לגואלי ישראל לדורותם. "אם" ר"ת: אהרן משה, אסתר מרדכי, אליהו משיח, אם ישמרו את חוקות התורה יבוא הגואל, בב"א. " (ממשנתו של הגה"צ ר' גרשון שטיינברג זצ"ל)


    בפרשת השבוע, פרשת 'בחוקותי', מבטיח ה' שפע של ברכות לכל מי שישמע בקולו - ועונשים חמורים למי שלא ישמע בקולו אבל איך אפשר לשמוע את קול ה', בעולם כמו שלנו, שכל כך הרבה קולות אחרים וזרים נשמעים בו? איך אפשר לשמוע את קול ה' ברעש הגדול והעצום שיש בעולם הזה? הסוד הוא הרצון! האדם שומע את מה שהוא רוצה לשמוע. מי שרוצה להתקרב לה' ומבקש לשמוע את קולו, מובטח לו שישמע גם ישמע, אבל מי שלבו מושך אותו אל הרע ואל השלילה, 'יצליח' לשמוע את כל הקולות האחרים -רק לא את קולו של הקב''ה.


     ''ונתתי שלום בארץ...ונפלו אויביכם לפניכם לחרב" (כו,ו-ז - (שאל רבנו האברבנאל זצ"ל: לכאורה, היה צריך לכתוב בסדר הפוך, בתחילה- ניצחון על האויב במלחמה, ולאחר מכן השכנת השלום. ותירץ, שהפסוק בא להשמיע לנו סדר העדיפויות: גם כאשר אתה בטוח בניצחונך, העדף את השלום! וכמדומה שהדברים אמורים ביחסים שבין אדם לחברו, לא פחות משהם אמורים ביחס לאומה בכללותה!...(מעיין השבוע(


     ידוע הדבר שכל דבר אשר האדם רוצה בו מאוד ומתאווה לו, גם אם הוא טרוד ביותר ועסוק, מוצא הוא את הזמן בשבילו, כי הוא גוזל קצת זמן מזה, וקצת מזה, עד שהוא מוצא את הזמן לדבר שנפשו נכספה לו. וזאת היא השאלה ששואלים כשמכניסין אותו לדין: "קבעת עיתים לתורה?" היינו עד כמה אהבת את התורה? האם גזלת זמן בשביל לימוד תורה? כי גזלת הזמן הוא הסימן המובהק ביותר, וההוכחה הברורה ביותר לאהבת התורה, לכן השאלה האחת שהיא למעשה שתיים: כמה למדת תורה וכמה אהבת תורה? ככל שתרבה בלימוד התורה ותקבל עליך את עולה על חשבון דברים אחרים, בכך תוכיח עד כמה אהבת תורה יש בך!


הלוחשות לניצולות מיכל סגל(

היא הייתה שם בתופת ההיא, אך הזיכרונות נעולים על סורג ובריח, מעולם היא לא ספרה לאיש את אשר עבר עליה שם בגיהינום, ספק אם בעלה- סבי, יודע משהו מהימים הרעים ההם
המסורת המשפחתית יודעת לספר שהוריה נרצחו שם לנגד עיניה, והיא נותרה ילדה קטנה בודדה, לבדה בתופת, חלק משמעותי משנות המלחמה היא התייסרה במחנה ההשמדה אושוויץ, כך אבי טוען בידיעה ממקור מידע כלשהו, מה עשתה? כיצד נצלה? ניסינו לברר לא פעם, אבל היא שותקת, תמיד היא שותקת.
את החבישה הצחורה שעוטפת את זרועה הימנית היא מסבירה כ "פצע" לנכד או הנין התורן שמעז לשאול אותה בתמימות "מה קרה לך ביד", אבל כולנו יודעים בוודאות שפצע כל כך עתיק, בן 70 שנה או יותר, הוא כבר פצע של הנפש, והחבישה היא רק ניסיון נואש לטשטש אותו, את מה שחרט בלב המספר ההוא שנצרב על הזרוע הנטויה שלה, בכתובת האש.
לאחר שנות האימה היא הגיעה לארץ עם אחותה הגדולה, שגם היא כבר איננה בין החיים, הן הותירו שם בתופת את משפחתן הענפה, שאיש לא יודע דבר אודותיה, מלבד גבב של פרטים שחוברים לפאזל של משפחה יהודייה מפוארת, שנכחדה ואבדה, כמו רוב המשפחות באותה עיירה, באותה מדינה, באותה יבשת.
היא שמרה ושומרת בקנאות איתנה על שרידי המנהגים אותם היא זוכרת בזיכרון עמום, זיכרון של ילדה בת ארבע או חמש שנים. ובכל שנה מחדש היא מבררת בעדינות אם יש אי מי מצאצאיה שמפר את המסורת שהנחילה, וחלילה "אוכל שרויה בפסח", אחד מהזיכרונות הבודדים שנצרבו בליבה ע"י אש  המוקד, על הזיכרון ההוא היא שומרת מכל משמר.
היא שומרת על צלם אנוש בשיא תפארתו, אולי כמשקל נגד השנים שהוא כמעט אבד לה. היא מקפידה לקבל את פנינו הנכדים שקופצים לביקור קצר, כשהיא לבושה בקפידה, חבושה בפאה ונעליים כבודות לרגליה, את השולחן העתיק בסלון המצוחצח שלה, היא עורכת יחד עם סבא בטוב טעם, בכיבוד עשיר, אשר לא יושלך ממנו אף פרור אכיל אחד קטן אל פח האשפה, היא גם לא נותנת לנו להרגיש אף לא ברמז קל, שכבר לא פשוטה לה המלאכה של נשיאת הבקבוקים מהמקרר לשולחן, באותה מידה שהיא משתדלת להסתיר מאתנו את העובדה שחלק מן המאפים כבר אינם מעשי ידיה, היא לעולם לא תהא מנוצחת, היא תמשיך להיאבק באותות החולשה עד יומה האחרון.
על אף גילם השואף לגבהים, הם מקפידים להופיע יחד בשעה המדויקת בכל שמחה ושמחה במשפחה, לשם כך הם נוסעים בשעות לא שעות, מצפון הארץ ועד לדרומה, כדי לראות עין בעין את חזון אחרי הימים הפרטי שלהם, כשעוד נכד שבא בברית נישואין, עוד נין שנכנס לבריתו של אברהם אבינו או נכנס לעול מצוות , אולי כנגד השנים האכזריות עמוסות רוע וכאב בהם לא היה לה ניצוץ של שמחה, אולי כנקמה אכזרית לצוררים ההם, הוכחה ניצחת לכתוב "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
היא נוצרת בקרבה את סוד חייה, סוד שאיש מאתנו לא יודע ואולי גם לא ידע. היא שותקת שתיקה כבדה, חובשת את מסכת הרשמיות הנצחית שלה, ומעדיפה להתעניין בחיינו המלבלבים, בטרם נתעניין אנו בחייה הנסתרים. זוהי סבתי, אמו של אבי, היא עדות חיה לשרידי השואה האיומה, עדות למציאות הבלתי נתפסת שלא ניתנת להבנה בשכל אנוש, כיצד אוד מוצל מאש, שרד, השתקם, והקים אימפריית צאצאים ענפה, בגוף רצוץ, ובנפש מרוסקת, רק בכוח המאבק, בשם הניצחון, ובעבור שיהא זכר ושארית לכל אלו שנכחדו בתופת ההיא, ובלע אותם המוות לנצח.

החוויה היהודית





יום רביעי, 8 במרץ 2017

נקודה שבועית פרשת "תצווה" ה'תשע"ז


פרשת "תצווה" היא הפרשה היחידה בחומש שמות מאז שנולד משה שהוא לא מוזכר בה.
נשאלת השאלה מדוע? אחת התשובות היא שבפרשה הבאה אחרי חטא העגל יאמר משה לה' "מחני נא מספרך" ככפרה על חטא בני ישראל, ואומר על כך הרי"מ בפירושו שמשה עצמו היה כמו התורה עצמה ולמעשה אין הוא צריך להזכיר עצמו, כי במהותו הוא למעשה קיים בה גם אם לא ממש מוזכר.
בתחילת הפרשה פונה ה' אל משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי..." - משה מתבקש להעביר את סמכויות הכהונה ממנו אל אהרון ובניו.
מדוע לא ניתנה גם למשה כהונה?
עונה על כך האבן עזרא ומסביר שעל משה היה הטורח ללמד את בני ישראל תורה ולא היה לו זמן גם לעסוק בעבודת הכהונה. מלבד זאת אשתו של משה, ציפורה, הייתה בת יתרו ובניו לא מיוחסים, ולכן פורטת כאן התורה את יחוסו של אהרן.
המגיד מדובנא מסביר שתפקידו של כהן הוא לחנך ולהדריך את העם על ידי דוגמא אישית. משה בדרגתו הגבוהה עמד מעל השגת ההמונים. מחנך העם חייב לבוא מתוך העם ולהימצא בקרבו.
כל מנהיג חייב להיות בהתאם לדורו. בשעת חטא העגל אמר לו ה': "לך רד כי שיחת עמך" - יש לרדת אל העם ולמנוע התדרדרות. וכשמשה הרגיש רע בעיניו שביקש ממנו לקרב את אהרן אמר לו: "תורה שלי הייתה ונתתיה לך". התורה לא ניתנה לעם ישר מהגבורה כי לא היו מסוגלים לקלוט אותה ממקור גבוה ולכן משה היה מתווך. מאותה הסיבה נבחר אהרן לכהונה כי מדרגת משה גבוהה כל כך מהעם שהוא לא מסוגל להדריכם באורח החיים של המציאות.
שנזכה גם בימנו למנהיגים שיכולים להדריך אותנו היטב במציאות חיינו.
שבת שלום ומבורך!

תודה : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית


לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם



יום שבת, 18 ביוני 2016

אמרי שפר י"ג סיון ה'תשע"ו



    ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת" נסוב "על החזן שאינו מקים ספר תורה להראות פני כתיבתו לכל". (הרמב"ן)


     דברים שהתקשה בהם משה, ר"ת "משה": מ'נורה, ש'קל (וי"א ש'רצים(, ה'חודש = המולד.


"     האוהב את שכיניו וכו' עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשווע ויאמר הנני"] יבמות ס"ג[


     ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'. האיש אשר יש לו טענות ולא שמח בחלקו, הוא רע בעיני ה'.


וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת (במדבר ג,מז(  (המגיד מדובנא זי"ע)
     משל נפלא המשיל המגיד מדובנא זי"ע בדרכי האמונה והביטחון,  מעשה בקבוצת אנשים עיוורים שהיו מהלכים יחדיו ברחובה של עיר, היה שם 'לץ' גדול שפנה אל העיוור הראשון שעמד בשורה ואמר לו בקול גדול (שישמעו כל בני לווייתו), הא לך מאה דינרים, ותן לכל אחד מחבריך ההולכים עמך כמה דינרים, ולא הניח ה'לץ' בידו אפילו דינר אחד, והנה כל העיוורים אשר אינם רואים מאומה ורק באוזניהם שמעו איך שהלץ אומר כן ל 'מנהיגם' תבעו מאתו את הממון המגיע להם,  אך הלה הכחיש ואמר שלא הניח אותו אדם בידו אפילו דינר אחד, פנו נא אל השני ההולך לאחורי – אולי הוא קיבל את האוצר הגדול בידו,  אך גם הלה טען לאמור שלא הגיע לידיו שום ממון כלל וכלל, לא האמינו להם כל בני הקבוצה, והחלו מריבים באלו השניים – החזירו מהר את ה 'גזלה' אשר בידכם, והללו בשלהם – לא בא מאומה לידינו, וכך נעשית שם מהומה ומריבה גדולה.
     והנמשל, כל באי עולם עיוורים הם בעיני שכלם, וחושבים ומדמים בנפשם שפלוני ופלוני ממון יש להם, ותצא נפשם מרוב קנאת איש מרעהו, ולא עוד אלא שעומד ומחשב עד כמה עושרו של רעהו נלקח ממנו ועל חשבון שלו – בהשיגו את גבולו וכיו"ב. ובאמת – לא דובים ולא יער, אף לזה אין מאומה בידו וגם להלה אין ממון, ואף אם יש לו, יש לו כמה וכמה דאגות וטרדות, אלא שנראה לך כך מחמת... וכו'. וכי אילו היו יודעים היו חוסכים מעצמם כל קנאה ויגון.
חוויית השבוע שלי

ארור,חזן,מקים,משה,מנורה,שרצים,המולד,אוהב,מתאוננים,שמח בחלקו,גולגולת,

יום רביעי, 15 ביוני 2016

אמרי שפר י' סיון ה'תשע"ו



 בזכות ההתעקשות - לא מצאנו בתורה שום מצווה שיש לה מועד להשלמה בזמן אחר, חוץ מקרבן הפסח . זאת משום שיהודים ביקשו והתחננו "למה נגרע ". אף גאולתם של ישראל תהיה – כך אם יתעקשו ויתאמצו בלב ונפש לזכות לגאולה, תבוא הישועה.


"     הענווה אינה נמנית במניין המצוות, כי אילו הייתה מצווה כזאת, היו אנשים מרגישים גאווה על שנוסף לכל מעלותיהם יש בהם גם ענווה" (הבעש"ט(


  "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם" (במדבר יב,ג). ראשי התיבות של 'אדם' הם א ברהם, ד וד, מ שה, שלושה שהצטיינו במידת הענווה. אברהם אמר "ואנוכי עפר ואפר"; דוד אמר "ואנוכי תולעת ולא איש"; והגדיל משה בענוותנותו ואמר "ונחנו מה". (של"ה)


     והייתם לי סגולה מכל העמים.  אפילו חוש הריח של אומות העולם מצביע על כך; הללו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו מגבירים ומחזקים את הידיעה הברורה כי תפקיד לנו, לקיים את העולם! עם סגולה! האוצר אצלנו! רק לגלות ולהשתמש.


ישועה נפלאה (פניני עין חמד, עלון 534)
     עד כמה עלינו להיות קשובים ל'דעת תורה' ולהתחזק באמונה שלמה, במה שאומר הצדיק ואף אם אין אנו מבינים, מדוע ולמה אמר הצדיק, עלינו לדבוק במה שאמר ובעז"ה נזכה לראות ישועות, כפי שהתרחש בסיפורינו:
     בעל מוסד לקירוב רחוקים במרכז, הגיע לפני מספר חודשים אל מעונו של הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, כדי להתייעץ עימו. במהלך השיחה, פירט באוזני רבנו את בעיותיו הכלכליות הקשות בשנה האחרונה. "אני מצוי בחובות גדולים המסתכמים בסכום של עשרים וארבע אלף דולר!", אמר, "אני לא יכול להמשיך עם מלאכת קירוב הרחוקים, זה מקשה עליי ועל משפחתי" . רבנו שמע במשך דקות ארוכות את דבריו והשיב לו בחיוך: "אם אתה עוסק בקירוב, תמשיך למרות הקשיים המרובים. אל דאגה, יהיה בסדר". וכך, מביתו של רבנו הוא יצא עם החלטה חד משמעית להמשיך בדרך הקירוב, על אף שאינו יודע ומבין מהיכן תבוא הישועה . לא עברו מספר שבועות ומבנה המוסד, הממוקם בגוש-דן, היה זקוק לשיפוץ קל. מיודענו החליט לגשת למלאכה ותוך כדי השיפוץ הבחין במספר עכברים המתרוצצים במקום. הוא כבר לא ידע את נפשו, אך זכר את דברי רבנו והמשיך הלאה במלאכת השיפוץ, תוך שהוא רוכש פיתיון לעכברים כדי לבדוק , היכן המקום בו הם שוהים בתוך המבנה. לאחר שגילה כי מאחורי אחד הארונות ישנו חור קטן, הוא הרחיב אותו וגילה בו משפחה עֲנֵפָה של עכברים המסתירים שתיי קופסאות מאובקות מלאות מטבעות כסף ישנות.
     בתחילה היה בטוח , כי מדובר במטבעות ששוויין אפסי, אך לאחר שפנה למומחה עתיקות גילה , כי מדובר במטבעות מזמן הבריטים וכי כל מטבע שווה 160 דולר. במקביל, פנה לאחד הרבנים, כדי להתייעץ עימו , אם מותר לו לעשות שימוש במטבעות. יחד הם עסקו בסוגיה בפרק 'אלו מציאות', ומצאו תוס' המתייחס למקרה כזה ומסיק , כי מותר לעשות בהן שימוש.  הוא חזר לביתו, ספר את המטבעות וגילה כי בשתי הקופסאות יחד ישנם 150 מטבעות, כשסכום שוויין מגיע ל 24 אלף דולר. בדיוק הסכום שרבץ על כתפיו. רק אז הבין את דברי רבנו: "תמשיך בקירוב יהיה בסדר ." ֵ

חוויית השבוע שלי



יום שני, 18 באפריל 2016

אמרי שפר י' ניסן ה'תשע"ו


    בכל ההגדה אינו מוזכר שם "משה" רק פעם אחת בקטע של רבי יוסי, ואפילו שהוא הרי היה עיקר הגואל, מ"מ כדי להדגיש את "אני ה' ולא אחר " )מפרשים(


הבאר היטב (סי' תסט) מביא בשם הירושלמי שלא יאמר אדם כמה טורח פסח זה, כי זו טענת הרשע "מה העבודה הזאת לכם".


     הגאון מווילנה אמר שההוכחה הכי גדולה לכך שאתה לא מושלם זאת העובדה שאתה חי כאן, ולא חלק ממלאכי עליון.


     המצווה הקשה ביותר בליל פסח הוא חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (רי"ז מבריסק(


כוחה של תפילה (פניני עין חמד, גיליון 517)
     כשנכנסה רבקל'ה לכיתה א', לא הייתה ילדה מאושרת ממנה. היא ציפתה לרגע זה כל שנת ה"גן חובה". בכל בוקר היא קמה בהתלהבות, קראה "מודה אני", לבשה את התלבושת האחידה של בית הספר, אכלה ארוחת בוקר קלה, ובעליצות ושמחה המתינה להסעה , שתבוא לקחתה אל הכיתה, למורה ולחברותיה, אל המקום שאותו כל כך אהבה.
     בוקר אחד, ללא כל התראה מוקדמת, התעוררה עם כמה יבלות קטנות על כף ידה. אמא שלה חשבה "בוודאי זה יחלוף כמו שבא". היא לא התייחסה לזה ברצינות. אך כעבור יום, היבלות החלו להתפשט. הן התרבו וכיסו את כל כף היד. בשלב זה לקחו את רבקל'ה לרופאים, שנתנו משחות למיניהן אך מאום לא השתנה ולא עזר, ולהפך, היבלות המשיכו לחגוג. הן עברו לכף היד השנייה, ומשם לפנים. רק בפנים לבד היו עשרות יבלות קטנות וגדולות. חלקן אף פגע בריסים שהפריעו לפקיחת העין, וההורים עמדו חסרי אונים מול תופעה איומה שכזו. הפעם השקיעו ההורים את כל מרצם בנושא, רבקל'ה מצידה פסקה מללכת אל בית הספר שהיה כה אהוב עליה, ילדות התרחקו ממנה, ואף למסיבת סיום שכה ציפתה לה, יעצו לה לבוא עם כפפות... שלא תדביק אף אחת. רבקל'ה נכסה לדיכאון. השמחה שהייתה על פניה נעלמה, ומילדה עליזה וחרוצה מהטובות בכיתה, הפכה לילדה מופנמת ושבורה. העצבות הייתה ניכרת היטב על פניה, היא העדיפה להסתגר בביתה ולנתק קשר עם חברותיה.
     מספרת האם: "הייתי מתוסכלת, הרגשתי שאני מאבדת את הילדה מבחינה רגשית, הנושא העסיק אותי יום ולילה , לקחתי אותה לרופאים מומחים, חלקם בעלי שם עולמי, אלפי שקלים נשפכו כדי למצוא מזור ל בתי המסכנה, אך דבר לא עזר". רבקל'ה עברה גם לרופאים אלטרנטיביים, הומאופתיה, דיקור סיני, פרחי באך, קינסיולוגיה, וכל מיני מומחים למיניהם, שניסו להציע את עזרתם, אך המצב לא השתנה, רק החמיר יותר ויותר. בין שאר הטיפולים נזקקה רבקל'ה לפסיכולוגית עקב מצבה הנפשי שנפגע קשות, "ואני" אומרת האמא, "מרגישה איך אני מאבדת את רבקל'ה מבחינה רגשית ונפשית, ואין בידי לעזור לה במאומה, זו הרגשה שלא ניתן לתארה במילים".
     אחד הרופאים הגדולים הציע כניסיון אחרון... ניתוח! להוריד את היבלות בהרדמה כללית, וכבר היו דברים מעולם, כל יבלת שמורידים בניתוח, נלווה לה כאבים יום - יומיים לאחר מכן, ופה היו עשרות יבלות! בלית ברירה נתנו ההורים את הסכמתם לניתוח, ויום אחד נכנסה רבקל'ה לחדר הניתוחים , כשכולם מקווים שמכאן תצמח הישועה. הכאבים הצעקות והבכי חלפו, היבלות נעלמו, והיא שבה להיות כשהייתה. אבן גדולה נגולה מלב ההורים, סוף סוף הגיע הקץ לסבל הנוראי שארך מספר חודשים. חודש ימים חלפו מיום הניתוח, ורבקל'ה קמה בבוקר עם מספר יבלות על כף ידה. ההורים בהיסטריה, נסעו מיד לרופא המנתח, הראו לו את היד, הרופא הרים ידיו ואמר: "האמינו לי, ניסיתי לעשות את הטוב ביותר שניתן, זו תופעה נדירה, ואין לי הסבר לכך איך קורה דבר שכזה   לאחר הניתוח?! ".
     "שבנו הביתה", מספרת האמא, "ולא פסקתי מלבכות. הפעם הרגשתי , שלא אהיה מסוגלת לעמוד בניסיון הזה. ראיתי איך רבקל'ה מתחילה לפרוח מחדש, ועכשיו הכל יחזור בחזרה, איך אעמוד בזה? היבלות שבו בהמוניהן, וכעבור ימים ספורים היו שוב עשרות יבלות על הפנים והידיים. חמותי , ששמעה שהיבלות שבו, קראה לבנה, אבא של רבקל'ה, וביקשה: "אנא הקשב לי, סע לבני ברק, לגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א, ספר לו כל מה שרבקל'ה עברה, ותבקש ברכה. אמור לו , שאתה רוצה סגולה, ללא סגולה אל תצא מחדרו". שמע הבן לקול האם, ובאותו מוצ"ש הקרוב, בחצות ליל, נכנס האבא לר' חיים. בדמעות בעיניו ,סח את כל אשר עבר על בתו עד לניתוח שנערך לפני כחודש, ועתה הכל חזר, עשרות יבלות על הידיים והפנים. ר' חיים האזין לכל הסיפור הכואב של רבקל'ה, הושיט ידו ואמר "רפואה שלמה".
     ביקש האבא לקבל סגולה (כידוע מחלק ר' חיים סגולות לכל מיני דברים ) אך הצדיק שב ואמר: "תתפללו!, אתה יודע מה זה תפילה של אמא?!" . הנכד של ר' חיים שעמד נוכח במעמד, פנה לסבו וביקש אולי יש סגולה לתת לו אחרי סבל כה גדול שעובר? ר' חיים שב חזר ואמר " : האמא צריכה להתפלל". יצא האבא מחדרו של ר' חיים, התקשר לאשתו וסיפר לה מה אמר ר' חיים. "רק תפילה של אמא! זו הסגולה שר' חיים נתן".
     אמא של רבקל'ה שמעה את התשובה ופרצה בבכי. אמנם היא "גם" התפללה, אך את מירב האנרגיה והכוחות השקיעה ברופאים ובתרופות ואת העיקר שכחה, גם אחרי שנרמזה מהמנתח , שהרים ידיו לא קלטה שזה רק בשליטה של בורא עולם, והיא רצה מרופא לרופא כש"העיקר חסר מהספר". היא ניגשה לארון, הוציאה את הסידור, ועם הרבה ייסורי מצפון בפעם הראשונה התפללה תפילה עמוקה "לבורא עולם רופא כל בשר ומפליא לעשות", היא לא הפסיקה לרגע כל שורה נשתנקה מבכי, הדמעות גלשו ונספגו בדפי התהלים וכך היא ישבה עד אור הבוקר זועקת לבורא עולם , שיחוס וירחם על רבקל'ה שלה וישלח לה רפואה שלמה מן השמים.
     "ומפליא לעשות" – באותו בוקר קמה רבקל'ה ומספר יבלות גדולות נחו על הכרית עליה ישנה, דבר שלא קרה עד היום בכלל, בתחילה לא חשבו , שזו תחילת הישועה, אך מהר מאד ראו שעוד יבלות ועוד יבלות החלו לנשור... שבוע ימים ארך הנס, היבלות נשרו ביום ובלילה, ולקראת שבת לא נותרה יבלת אחת, ופניה וידיה היו נקיים כתינוק שנולד.
     "למדתי דבר נורא וחשוב בחיים, וזה רוצה אני להגיד לכל האימהות" אומרת האם, "אין לנו מושג , איזה עוצמות אדירות יש בכוח התפילה שלנו, הבה ננצל אותו, הכוחות נגישים ובהישג יד, על כל דבר ודבר, אף על הפעוט ביותר. הרבו בתפילה, תפילה אמתית, תנו לספר התהילים לספוג את הדמעות, ותראו ישועות! ".
     חלפו מאז מספר שנים.. רבקל'ה כיום פורחת, שמחה ועליזה, אך אמא שלה לא מפסיקה לשבח ולהודות על העבר ולבקש על העתיד, מאבא יושב במרומים שהוא טוב ומטיב לכל, רופא כל בשר ומפליא לעשות.
חוויית השבוע שלי