נקודה שבועית פרשת "תצווה" ה'תשע"ז

פרשת "תצווה" היא הפרשה היחידה בחומש שמות מאז שנולד משה שהוא לא מוזכר בה.

נשאלת השאלה מדוע? אחת התשובות היא שבפרשה הבאה אחרי חטא העגל יאמר משה לה' "מחני נא מספרך" ככפרה על חטא בני ישראל, ואומר על כך הרי"מ בפירושו שמשה עצמו היה כמו התורה עצמה ולמעשה אין הוא צריך להזכיר עצמו, כי במהותו הוא למעשה קיים בה גם אם לא ממש מוזכר.

בתחילת הפרשה פונה ה' אל משה: "ואתה הקרב אליך את אהרון אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי..." - משה מתבקש להעביר את סמכויות הכהונה ממנו אל אהרון ובניו.

מדוע לא ניתנה גם למשה כהונה?

עונה על כך האבן עזרא ומסביר שעל משה היה הטורח ללמד את בני ישראל תורה ולא היה לו זמן גם לעסוק בעבודת הכהונה. מלבד זאת אשתו של משה, ציפורה, הייתה בת יתרו ובניו לא מיוחסים, ולכן פורטת כאן התורה את יחוסו של אהרן.

המגיד מדובנא מסביר שתפקידו של כהן הוא לחנך ולהדריך את העם על ידי דוגמא אישית. משה בדרגתו הגבוהה עמד מעל השגת ההמונים. מחנך העם חייב לבוא מתוך העם ולהימצא בקרבו.

כל מנהיג חייב להיות בהתאם לדורו. בשעת חטא העגל אמר לו ה': "לך רד כי שיחת עמך" - יש לרדת אל העם ולמנוע התדרדרות. וכשמשה הרגיש רע בעיניו שביקש ממנו לקרב את אהרן אמר לו: "תורה שלי הייתה ונתתיה לך". התורה לא ניתנה לעם ישר מהגבורה כי לא היו מסוגלים לקלוט אותה ממקור גבוה ולכן משה היה מתווך. מאותה הסיבה נבחר אהרן לכהונה כי מדרגת משה גבוהה כל כך מהעם שהוא לא מסוגל להדריכם באורח החיים של המציאות.

שנזכה גם בימנו למנהיגים שיכולים להדריך אותנו היטב במציאות חיינו.

שבת שלום ומבורך!

תודה : לצחי מיכאלי

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר כ"ח אדר ב' ה'תשע"ו

 בברית מילה, אחרי ברכת המזון, מברכים את ההורים: "ויזכו לגדלו, לחנכו ולחכמו". והלוא חינוך הילד מתחיל בעודו קטן, ואם כן היו צריכים לומר "לחנכו ולגדלו"? אלא שילד קטן קל לחנך, הקושי מתחיל בבנים הגדולים.  כוונת הברכה היא שיזכו לחנכו בדרך התורה גם לכשיגדל. (הרב יהושע־לייב דיסקין(

     גנב הזמין פנקס צ'קים וביקש לכתוב מאחורי כל צ'ק תפילת הדרך ולהדגיש את המילים "ותחזירני לשלום''...

     החכם האמיתי אינו מסתפק במה שכבר השיג. אלא תמיד מרגיש שחסר הוא ושואף להוסיף חכמה על חכמתו ולהשתלם בה. 

"     וביום השמינו ימול בשר ערלתו" (יב, ג(  - מפני מה נוהגים לקרוא "קריאת שמע" אצל היולדת, בלילה שלפני הברית. המשנה בברכות (ב:) אומרת: שמקדימין "פרשת שמע" ל"והיה אם שמוע", כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך עול מצוות, כך גם בתינוק: כיון שלמחר עתיד הוא לקבל עליו עול מצוות, לפיכך מקדימין לו עול מלכות שמים תחילה. (מפי השמועה(

כבר יורדים (הרב ניסים יגן זצ''ל)

     מספר הרב ניסים יגן זצ''ל פעם נסעתי באוטובוס שהיה עמוס מאוד. הנהג העלה עוד ועוד אנשים, ואישה אחת התלוננה כל הזמן "שלא נוח כאן". " לא נורא, נחמה אותה אישה, "כבר יורדים, כבר יורדים"! באוטובוס, עבור נסיעה של עשר דקות, לא מתקינים ספות נוחות, לא כורסאות, וגם לא נברשות. למה כי? כבר יורדים, כבר יורדים כששמעתי את דברי אותה אישה - "כבר יורדים כבר יורדים" התרגשתי

     ואמרתי: כמה טיפשים האנשים המשקיעים את חייהם בדירה שלהם, ואינם זוכרים "שכבר יורדים , " אף אחד לא נשאר כאן !

     יהודי מבוגר בנה לעצמו בית גדול ומפואר, הכול היה עשוי ממראות רצפת מוזאיקה מפוארת וכו' ואני תמהתי לעצמי: כמה שנים עוד נשארו לו ליהנות מכל הפאר הזה?... הרי "כבר יורדים"!... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ט' אלול ה'תשע"ה

אדם חייב לעצב את אישיותו כבן תורה, מתוך הכרה שההלכה תלווה אותו גם בעיסוקים אחרים.(הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א)

     אם אדם רוצה לחנך את עצמו / בניו / תלמידיו לקיום מצות "השב תשיבם" מוטל עליו לחזק את התודעה והתחושה הפנימית ש"כל ישראל אחים" בלב ובנפש.

     בתור עובדי ה' אנו צריכים לא רק לקיים את המצוות, אלא גם לשמוע אליהן – לקלוט ולהפנים את המסרים הנובעים מהן. (הרב אהרן ליכטנשטיין)

     הרה"ק רבי בנימין וולף אומר: הלב בגוף - כמו המלך במדינה כי הוא מלך כל האיברים.

השאון והשלווה, הטפל והעיקר (לב המלכות עלון 148)

     לפני מלחמת העולם הראשונה התגוררו שני אחים בעיירה יהודית קטנה באירופה. עניים מרודים היו שניהם אחד מהאחים החליט לעבור להתגורר בארצות הברית, כפי שהיה נפוץ באותם ימים. אמר ועשה. ועד מהרה הצליח בעסקיו והתעשר מאד. האח שהתעשר שלח מכתב לאחיו שנותר בעיירה והזמין אותו לבוא ולראות את רוב עושרו כיצד חי הוא ברווחה גדולה בארצות הברית. "בעיירתנו הדלה התגוררה המשפחה כולה בחדר אחד, ורק כשמישהו מבני המשפחה התחתן קיבל חדר נפרד. כעת בעושרי כי רב, חי אני לבדי עם משפחתי בדירת פאר, ובה עשרות חדרים", התגאה האח במכתבו. למכתבו צירף גם סכום כסף בידעו שלאחיו האביון לא יהיו אמצעים מספיקים לנסיעה. למרות שקיבל בדואר את דמי הנסיעה, העדיף האח העני שלא לערוך את המסע המפרך, אולם לאחר מחשבה החליט לנסוע בכל זאת היו לו כמה בנות שהגיעו לפרקן וכסף לחתונות אין מי יודע, אולי מה' יצא הדבר הוא ייענה להזמנה ובעת ביקורו בארצות הברית יבקש מאחיו שיסייע לו לחתן את הבנות בכבוד.

     קם ונסע. האוניה הגיעה אל חופי ניו יורק, פגישת האחים הייתה נרגשת. "לא זו העת להציג לפני אחי את מטרת בואי", הרהר האח האורח, והניח לאחיו להתפאר בעושרו המופלג. האח העשיר הוביל את אחיו האביון בין חדרי ביתו הגדול והמפואר. הוא ציפה כי אחיו בן העיירה העני יתפעל מהיופי מנקר העיניים, אך שלא כפי שחשב אחיו נותר אדיש לחלוטין אל מול העושר האגדי. משראה את חוסר העניין שמגלה אחיו בפאר וההדר, החליט להעלות אותו לגג ביתו הגבוה ומשם להראות לו את השאון, הרעש וההמולה של העיר הגדולה ניו יורק, אלפי המכוניות ועשרות אלפי האנשים המתרוצצים. "כשיראה אחי את המתרחש בניו יורק הוא בוודאי יערוך השוואה עם המתרחש בעיירה הקטנה שבאירופה ובלי ספק ייצא מגדרו מרוב התפעלות", חשב.

     כשעמדו על הגג הנישא התחיל בעל הבית להסביר בטוב טעם לאחיו: הבט צפונה וראה את הבניין המפורסם הזה הבט דרומה וראה את הכיכר המפורסמת ההיא, כך עומד האח ובהתלהבות מצביע ומחווה לעבר ארבע רוחות השמים, מנסה להדביק את אחיו האביון בהתלהבותו מהתנהלות הדברים במטרופולין הענק. אולם שוב חש האח שההתפעלות וההתלהבות היא מנת חלקו בלבד ואילו אחיו אינו מתרגש ואף אינו מאזין לדברי הרצאתו. מבט נוסף אל האח גילה שהוא עומד בפינה כלשהי על הגג, לבו לירושלים ומתפלל מנחה...

     הוא המתין עד שסיים את תפילת שמונה עשרה ומיד גער בו: הייתכן, אני מראה לך את גדולתה, ועוצמתה של ניו יורק, ואתה בעצמך מבחין מה מתרחש בעיר כה גדולה מדרום ומצפון ממערב וממזרח, כיצד אתה מאפשר לי להמשיך הלאה בתיאור הדברים תוך שאתה עומד במנוחת הנפש ומתפלל מנחה, וכי לא יכולת להתפלל מנחה בעוד חצי שעה?

     משיב לו האח בשלוה: אומר לך את האמת, אינני מבין אותך. אני מתגורר בדירת חדר בעיירה הקטנה, אין סביבי כל כך הרבה גויים ועדיין יש לי טרדות. אתה מתגורר בדירה ובה חמישים חדרים וסביבך המוני גויים, כבר שעה ארוכה אתה מציג בפניי את ריבוי הקשיים שבסביבתך וכיצד אתה מצליח למרות הכול לסבול את הסביבה הקשה של ניו יורק ולהישאר בחיים... חשבתי לעצמי שאם כל זה לא מפריע לך, ודאי לא יפריע לך שאני אעמוד להתפלל מנחה כמה דקות - - -

• • •

     והמסר הוא כה פשוט, נוקב, אמת צרופה. כשהעיקר ברור, כשיודעים מה עיקר ומה טפל, מה נועד ונוצר לשרת את האדם ומה הוא תכלית הבריאה, הכול מקבל יחס אמיתי, פרופורציה, הבנה, והעיקר בהירות בדרך אשר נלך בה. ודומה, כי לפעמים מרוב נופים ובנינים אנו שוכחים את העיקר, את המנחה. ואין כוונתנו דווקא לתפילת מנחה כפשוטה (שגם אותה למרבה הצער לפעמים מאחרים...) אלא את המנחה לעולם התורה.

     נתן לנו ה' בדורנו זכות גדולה להחזיק תורה, להחזיק לומדיה בכבוד. לעשות ולקיים מצוות "ככל אשר יורוך" ולהראות בכך לנו ולבנינו מהו העיקר, לשם מה אנו כאן, לשם מה עובדים ומתייגעים מבוקר עד ערב, ומה אנו כה רצים ורוצים ומשתוקקים באמת.עלינו לעשות את הכול על מנת להגביר כבוד התורה, להיות מעלין בקודש, לקבוע בנפשנו את העיקר הגדול של צדקת ארץ ישראל כיתד שלא תימוט לעולם ועד.

 חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/