אמרי שפר ב' טבת ה'תשע"ח

אם מגלים גנב שבא במחתרת מותר להרוג אותו, כי הגנב הזה מסוגל להרוג כשנתפס, והדין הוא, הבא להרגך-השכם והרגו, אבל אם הבא במחתרת הוא אבא שרוצה לגנוב מהבן, אסור לבן להרוג אותו כי אבא לא יהרוג את בנו  ,  ובתורה כתוב שאם הבן הורג את אביו שבא במחתרת, חייב מיתה, רואים שהאב לא יהרוג את הבן, אבל הבן מסוגל להרוג את אביו.       ביום ח' טבת תלמי מלך יון הכריח את הסנהדרין לכתוב את התורה בלשון יונית והיה העולם חושך שלושה ימים, ט' טבת יארצייט של עזרא ונחמיה, י' טבת סמך מלך בבל על העיר .  כתוב באבודרהם שאם היה חל עשרה בטבת ביום השבת היו צמים גם בשבת, שכתוב בעצם היום הזה .  בחתם סופר כתוב שבכל שנה בעשרה בטבת יש נידון בשמים אם הגלות תמשיך או שתבוא כבר הגאולה .      החפץ חיים אומר שלאחים היו הרבה שאלות על התנהגותו הקשה של יוסף אליהם ועל המאסרים, וכשאמר אני יוסף כבר הבינו את הכול למפרע, כך גם לעתיד לבוא כשיתגלה כבוד שמים ויאמר הקב"ה אני ה' כבר יובנו כל התלאות והצרות שהיו לכלל ישראל במשך כל הדרות .      כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכייה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכייה, שנאמר "בבכי יבואו ובתחנונים אובילם " ) ירמי' ל"א). ( מתוך מאמר של הגר"א דבורקס שליט"א ( הספר ההפוך  (דברים טובים – וירא)      שמענו מעשה מאלף אודות ראש ישיבה מסוימת, שישיבתו נקלעה לקשיים כספיים, עד שבשלב מסוים החליט לנדוד לאנגליה, כדי לגייס כספים לקופת הישיבה .   הגיע למעונו של גביר נכבד, הציג את עצמו וסיפר אודות הישיבה המעולה, ואף הציג בפני הגביר אלבום מתלמידי הישיבה ותלמידיה השקדנים .   הגביר התפעל מאוד מהדברים שהושמעו באוזנו ומהתמונות שהוצגו בפניו. ׳ימתין כבודו כמה רגעים עד שאלך להביא את פנקס הצ׳קים שלי; אמר. טרם יצא מהחדר, ביקש ראש הישיבה רשות לעיין בספר הלימוד שהיה מונח על השולחן, והגביר השיב :  ׳ לעונג וכבוד יהיה לי שכבוד הרב יעיין בספרי׳ . הגביר שב, כשבידו האחת פנקס הצ׳קים, ובשנייה עט, התבונן ברב קורא בספר שהיה מונח על השולחן, ולפתע, התנצל הגביר ואמר: ייסלח לי כבודו, אבל הנני חוזר בי. החלטתי שאיני תורם לכם מאומה׳. ראש הישיבה התפלא, ׳מדוע? איזה פגם מצאת אצלנו?׳, ׳איני יכול לפרט׳, השיב. כשביקש ראש הישיבה שבכל זאת יספר לו מה אירע פתאום ,   המשיך בסירובו ונימק: ׳איני רוצה לפגוע בכם׳. הרב התקדם לעבר הדלת, ולפני שנפרד פנה אל הגביר :   יתראה, איני דורש ממך מאומה, אינך חייב לי כלום .   אבל הואיל נא בטובך לספר לי מה עומד מאחורי סירובך החד-משמעי לחרום; אני חש שקרתה כאן טעות. הגביר נענה לבקשה ואמר: ׳אני מאוד מצטער, אך איני מוכן לתרום לאחד שמציג עצמו כראש ישיבה, ואפילו לקרוא אינו יודע... ׳מדוע תאמר כך, מי סיפר לך שאיני יודע לקרוא?...׳ ׳כששבתי לחדר' הסביר הגביר, ׳ראיתי אותך מתבונן בספר שעל השולחן, אך הספר היה הפוך, ראשו היה כלפיך, והבנתי שאפילו את צורת האותיות אינך מכיר, במחילה... (הגביר חשב בליבו, שבוודאי האיש שלפניו אינו ראש ישיבה, אלא נוכל שמבקש להוציא ממנו צדקה במרמה)..      ראש הישיבה ביקש רשות לומר משפט אחד לפני שעוזב, והרשות ניתנה. ׳ראה נא, אני יליד צנעא שבתימן. בכל משך ילדותי, למדנו לפני ה מורי, כל התלמידים סביב ספר אחד בלבד. מקומי תמיד היה מול ה ׳מורי׳, בצד ראשו של הספר, כך שהורגלתי לקרוא בצורה הפוכה... ואמנם כיום כמובן שאני קורא גם באופן רגיל, אך כשמזדמן לי ספר הפוך, כפי שאירע זה עתה, אני פותח אותו מיד וקורא בו באופן רהוט ;   תביא נא שני ספרים, את האחד אתה תחזיק, ובשני אקרא הפוך, ותיווכח היאך אני קורא הפוך'... בעל הבית מיהר לעשות כדבריו, ואכן ראש הישיבה החל לקרוא במהירות ובאופן ברור. עיניו של הגביר התמלאו בדמעות. ׳אני מתנצל ומבקש את סליחתך על שלא דנתי אותך לכף זכות. תכנם נא בחזרה וארשום עבורכם את הציק...׳      מסיפור זה אפשר ללמוד את החובה הגדולה המוטלת עלינו לדון לכף זכות, וזו למעשה מצוות עשה מהתורה ׳בצדק תשפוט עמיתך׳ (ויקרא י״ט, ט״ו). גם במקרה שבו אנחנו בטוחים, לכאורה, שפלוני לא נהג כשורה, לא כדאי לקבל החלטות פזיזות, אלא יש לנסות לדבר עמו, ללבן את העניין ולגלות מה עומד מאחורי מעשיו .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ח אדר ב' ה'תשע"ו

 בברית מילה, אחרי ברכת המזון, מברכים את ההורים: "ויזכו לגדלו, לחנכו ולחכמו". והלוא חינוך הילד מתחיל בעודו קטן, ואם כן היו צריכים לומר "לחנכו ולגדלו"? אלא שילד קטן קל לחנך, הקושי מתחיל בבנים הגדולים.  כוונת הברכה היא שיזכו לחנכו בדרך התורה גם לכשיגדל. (הרב יהושע־לייב דיסקין(

     גנב הזמין פנקס צ'קים וביקש לכתוב מאחורי כל צ'ק תפילת הדרך ולהדגיש את המילים "ותחזירני לשלום''...

     החכם האמיתי אינו מסתפק במה שכבר השיג. אלא תמיד מרגיש שחסר הוא ושואף להוסיף חכמה על חכמתו ולהשתלם בה. 

"     וביום השמינו ימול בשר ערלתו" (יב, ג(  - מפני מה נוהגים לקרוא "קריאת שמע" אצל היולדת, בלילה שלפני הברית. המשנה בברכות (ב:) אומרת: שמקדימין "פרשת שמע" ל"והיה אם שמוע", כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך עול מצוות, כך גם בתינוק: כיון שלמחר עתיד הוא לקבל עליו עול מצוות, לפיכך מקדימין לו עול מלכות שמים תחילה. (מפי השמועה(

כבר יורדים (הרב ניסים יגן זצ''ל)

     מספר הרב ניסים יגן זצ''ל פעם נסעתי באוטובוס שהיה עמוס מאוד. הנהג העלה עוד ועוד אנשים, ואישה אחת התלוננה כל הזמן "שלא נוח כאן". " לא נורא, נחמה אותה אישה, "כבר יורדים, כבר יורדים"! באוטובוס, עבור נסיעה של עשר דקות, לא מתקינים ספות נוחות, לא כורסאות, וגם לא נברשות. למה כי? כבר יורדים, כבר יורדים כששמעתי את דברי אותה אישה - "כבר יורדים כבר יורדים" התרגשתי

     ואמרתי: כמה טיפשים האנשים המשקיעים את חייהם בדירה שלהם, ואינם זוכרים "שכבר יורדים , " אף אחד לא נשאר כאן !

     יהודי מבוגר בנה לעצמו בית גדול ומפואר, הכול היה עשוי ממראות רצפת מוזאיקה מפוארת וכו' ואני תמהתי לעצמי: כמה שנים עוד נשארו לו ליהנות מכל הפאר הזה?... הרי "כבר יורדים"!... 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ה' אדר ב' ה'תשע"ו

דבר גדול להיות בשמחה,  כל ההישג של היצר הרע הוא לא רק עצם העבירה , אלא העצבות שאחר כך....” )שמש ינון(

     הרה"ק רבי אברהם חסדאי אומר: השקרן רע יותר מהגנב, כי הגנב יגנוב ממונך, והשקרן, גם את דעתך.

     הרה"ק רבי זוסיא מאניפולי אומר: "מדבר שקר תרחק" (שמות כג,ז) על ידי דיבור אחד של שקר, תרחק מהשם יתברך כי "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". 

     ואם נפש אחת תחטא" (ד, כז( בדרך צחות: "אם נפש אחת" אם האיש אינו מעורב עם הבריות, והוא נפש לעצמו, כך שאין לו מי שיעורר לבו לדרך ה' , "תחטא" בסוף הוא חוטא . )דברי אברהם(

הבחירות לועד הקהילה (והגדת)

     בבריסק התלקחה מלחמת בחירות לועד הקהילה. מצד אחד ניצבה רשימת היראים, שמעמדיה זכו לגיבויו של הרב, מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל.  מהצד האחר, מסיטרא האחרת, רשימת פורקי העול שביקשו לבטל השגחת הרב על השחיטה ולבטל את הפנית תקציבי הקהילה, בין השאר, לתמיכת בחינוך התורני ובתחזוקת מקווה הטהרה. המערכה התנהלה בעיקרה באמצעות מודעות רחוב, פשקווילים, שהודבקו בעיקר על קירות בתי הכנסת, מקום כינוסם של היהודים, וכל צד ניסה למשוך אהדתם של ההמונים, פשוטי העם, שבהצבעתם יקבע צביון הקהילה. שני הצדדים הדפיסו מודועותיהם בבית הדפוס היחיד בעיר. הלה היה המרוויח היחיד מהתלהטות הרוחות, מהכרוזים וכרוזי הנגד. בגדר חובת ההשתדלות העביר המדפיס כל כרוז שהוזמן לצד שכנגד, שיכין תגובה הולמת ויגביר את גובה הלהבות.

     הבחירות היו אמורות להתקיים במוצאי שבת. ביום חמישי ישבו הנציגים החרדיים בבית הרב, לסיכום המערכה. ספרו על ההשמצות וההכפשות נגדם, על מערכת השקרים והעלילות שנרקמה ועל ההסתה הפרועה כאילו נציגי החרדים מתעלמים ממצוקות ההמונים העמלים ואינם דואגים לרווחתם ואת כל התקציב מפנים הם לענייני דת, בעוד שהרב דאג כל כך לכל יהודי והיה קשוב לכל מצוקה. כמה צדקה חולקה, כמה עזרה ומתן בסתר. ולהפך,  הלא הנציגים החילוניים ידועים בנהנתנותם, וידאגו רק לחוגם. הוחלט להדפיס מודעה מסכמת שתודבק בערב שבת בפתחי כל בתי הכנסת, תעלה על נס את פעילותם המסורה של העסקנים החרדיים ודאגתם לצבור הרחב ורווחתו, ותוקיע את אורחות חייהם ונהנתנותם של המעמדים האחרים.

     נסחו את המודעה שעברה את בקרתו המדוקדקת של הרב, אבל בקש שלאחר שתודפס תובא בפניו לראות האין בה טעויות ושגיאות, כי זו המודעה הגורלית שתכריע את המערכה.  בשעת לילה מאוחרת נמסרה המודעה לבית הדפוס.  שעה לאחר מכן, נמסר העתק למפלגה היריבה.  איזו סערה עוררה! דווקא משום שכל מילה בה אמת, דווקא משום שהרשימה כל כך בטיעוניה. החליטו שההגנה הטובה היא ההתקפה. הגיבו על סעיף אחר סעיף בלשון בוטה, בנאצות והשתלחויות. פגעו בנציגים אישית, ולא פסחו אף על הרב. פנו אל הרבדים האפלים ביותר שבנפש האדם, באשמורת הבוקר מסרו את מודעתם לבית הדפוס.  והדפוס, באותם ימים, נסדר באותיות עופרת יצוקה. אות אחר אות שובצה במלקחיים. בעבודת כפיים איטית ומיגעת. ככל שהתארך הנוסח,  התאחרה העבודה. ועכשיו, שהיה עליו לסדר ולהדפיס שתי מודעות מרובות מלל, ארך הדבר שעות ארוכות.

     הכלל, בשעות אחר הצהריים של ערב שבת נמסרו המודעות למזמינים, שמיהרו איתן אל הרב מבריסק. הציגו בפניו מודעה לדוגמה. " היכן כולן", שאל.  מדוע צריך את כולן, כדי לאשר די במודעה אחת. אבל דברו היה לחוק.  שטחו על השולחן את ערמת המודעות.  גחן וקרא בתשומת לב, שורה אחר שורה. סיים, והביע שביעות רצונו: "זעייער גוט!" טוב מאד! פני העסקנים זרחו . גחן שוב, ואסף את ערמת המודעות. פנה עמה אל החדר הפנימי, ויצא אליהם בידיים ריקות.  נדהמו. מה זאת? הסביר: "המודעות נפלאות, מתומצתות בבהירות, משכנעות בעליל. אבל השעה מאוחרת. וכשתשלחו נערים משולהבים להדביקן על כתלי הכנסת עלולים הם לגלוש מבלי משים מעבר לשקיעת החמה ולהכנס לספק חלול שבת. לכן החלטתי לגנזן!" " אבל בלעדן, נפסיד את המערכה!" קוננו העסקנים. השיבם הרב: "הכתוב אומר: סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה (משלי כא, לא). כלומר, התוצאה ממרום, אלא שעלינו מוטלת חובת ההשתדלות. ואם כרוכה היא בספק איסור, לא זו ההשתדלות אודותיה נצטוינו!" הציע אחד: "ניתן לגוי להדביק את המודעות. כדאי הוא בעל ה"עיטור" לסמוך עליו, להתיר אמירה לנכרי לצורך מצווה דרבים" (באורח חיים רעו ס"ק כה). אבל הרב מבריסק היה כצור חלמיש, והפרנסים יצאו מלפניו בידיים ריקות, תרתי משמע. בתחושה שהמערכה אבודה. שהרי למשכילים ולחילונים אין כאלו עכבות, והם יכבשו את הזירה.  ואכן, חששם התאמת. כתלי בתי הכנסת השחירו ממודעות הענק של החילוניים, שהשיבו בשצף קצף להאשמות החרדים. אותן האשמות שלא פורסמו, כיון שהרב גנז את המודעות שהוכנו. המוני היהודים שעלו לקבל את השבת עצרו וקראו את המודעות המתלהמות, את הביטויים הפוגעים והגידופים הזולים ולא הבינו על מה יצא הקצף, מדוע לתקוף כך ולהשמיץ בפראות, הניסוח הזול והירוד, ההשתלחות הפרועה חסרת הרסן, קוממה – אילו היו המודעות מודבקות, היו קוראים אותן מערכה מול מערכה , ומבינים שאין זו אלא תגובה, גם אם חסרת טעם ורמה. אבל עתה, נתפסה ההשתלחות התקפה מרושעת וזדונית, פוגעת ומקוממת, והייתה לשיחת היום. כמחאה נגדה, הצביעו המוני יהודי בריסק ברוב גורף בעד רשימת היראים המותקפת, שזכתה ברוב עצום. " רואים אתם", אמר הרב מבריסק, "אין מרוויחים מעברה, ולה' התשועה !" הרב מבריסק על פי ה' נסע ועל פי ה' חנה, על פי ה' פעל ועל פי ה' נמנע מפעולה – וזכה! כמה מחייבים הדברים כל אדם ואדם!  

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר ד' אלול ה'תשע"ה

ג' דברים נצטווה מלך, שהם ראשי תיבות כסא, כמו שכתוב אצל מלך כשבתו על "כסא" ממלכתו, כ' לא ירבה לו כסף וזהב, ס' לא ירבה לו סוסים, א' אישה לא ירבה לו נשים, על נשים וסוסים כתוב טעם, ועל כסף וזהב לא כתוב טעם, כי זה מובן מאליו שמלך צריך להיות שקוע בתורה ולא בכסף וזהב.

     ''הלוואי שתהיה לי אהבה לצדיק הכי גדול של הדור, כמו שהקב''ה אוהב את הרשע הכי גדול (רבי פנחס מקוריץ)

     ''העושה חסד – יקבל חסד, וככל שירבה לעשות – ירבה לקבל (מסילת ישרים)

השקרן גרוע מגנב וגזלן: הגנב גונב בלילה, באין רואים: הגזלן אמנם גוזל בין ביום ובין בלילה אבל רק מן היחיד, ואילו מהרבים הוא מפחד. אבל השקרן – משקר ביום ובלילה בין ליחיד ובין לרבים.

"אל תבואני רגל גאוה"

     מעשה שהיה בליל ראש השנה. התפילה בבתי הכנסת כבר נסתיימה. "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" מאחלים בשעה זו יהודים איש לרעהו בכל אתר ואתר, הכל פוסעים בתחושת חג מהולה בכבוד ראש לעבר בתיהם, להסב לסעודת החג. ואולם, באחד מרחובותיה של ירושלים נראה שאיש אינו נחפז לביתו. הפוך הוא, המונים מצטופפים באותו רחוב, וכולם כולם חפצים להיכנס ולו רק לרגע אחד, אל הבית השוכן בקרן הרחוב. בית זה מעונו של האדמו"ר רבי ישראל אלטר מגור הוא. ועתה, בליל התקדש החג ובפרוס השנה החדשה את כנפיה חפצים המונים מיהודיה של ירושלים, ואף כאלה שמרחוק באו, לזכות ולהתברך בברכת "שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה" מפי האדמו"ר הקדוש.

     בדחילו ורחימו ממתינים האנשים. רבים מהם נמנים עם חסידיו של הצדיק, אך לצדם נתן למצוא יהודים מכל העדות ומכל שכבות הציבור, כאלה הלבושים בלבוש זה או אחר, צעירים לצד זקנים, אדמו"רים וראשי ישיבות לצד המוני העם במטרה אחת - להתברך מפי הרבי הקדוש. שורה ארוכה של יהודים נפעמים עוברת במשך שעות על פניו. והרבי, ניצב על מקומו ומברך את היהודים הנרגשים בברכת "שנה טובה". בעיניו המפיקות אהבה ומסירות סוקר האדמו''ר את קהל העוברים, לזה מעניק חיוך של עידוד לאחר שולח מבט של תשומת לב. וכל אחד מהעוברים חש בצאתו, כאילו זכה בתשומת לב מלאה מצד הרבי.

     שעות רבות עוברים היהודים על פני האדמו"ר, ועדיין גדול הקהל הממתין בחוץ, ומן הרחובות הסמוכים ממשיכים לנהור יהודים המבקשים להתברך. האנשים שעדיין לא התברכו ממתינים בציפייה. והנה עוברת שמועה: "האדמו"ר ציוה לסגור הדלת לשעה קלה!". הממתינים אומנם אינם ממהרים לעזוב את המקום. איש מהם אינו מוכן לוותר על ברכת הצדיק. הם ממשיכים לחכות, ובינתיים עוברות חולפות השערות מפה לאוזן: "שמא התעייף הרבי וברצונו לנוח קמעה?"- "ואולי אחד הבאים הפנה אליו עניין חשוב, ועל הרבי להתייחד עמו ולדון בנושא?". השמועות עושות להן כנפיים. הקהל ממשיך לחכות. אך את הסיבה האמיתית לסגירת הדלת שמעו רק אותם אנשים שעמדו בראש השורה, ועמדו להיכנס לרגע קט אל הרבי. מבעד לסדק שנותר עם סגירת הדלת מבחינים העומדים באדמו"ר. ביראת כבוד הם מתבוננים לעברו. הרבי מהלך כה וכה בחדר והנה שפתיו ממלמלות דבר מה. הממתינים מטים אוזן קשבת, ואכן הם מבינים את המילים "אל תבואני רגל גאוה" כך מתפלל האדמו"ר מגור שעה שבחוץ ממתין לברכתו תור ארוך של יהודים.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  

נקודה שבועית פרשת "נשוא" ה'תשע"ה

בפרשה הקודמת, פרשת "במדבר", קראנו על המפקד של בני ישראל ולמדנו שלכל אדם מישראל יש משמעות, יש לו חשיבות. לכל אדם ואדם מישראל שמהווה פרט מהמציאות של עם ישראל יש ערך.

בפרשת השבוע  שלנו,פרשת "נשא", אנו קוראים על הקרבת הקורבנות של נשיאי השבטים.

הנשיאים הם ראשי העם והם מהווים את שדרת ההנהגה של כל הציבור. הם דובריו, הם שלוחיו, הם מנהיגיו.

הפרק העוסק בקורבנות הנשיאים הוא הפרק הארוך בתורה אך הוא קל מאוד ללימוד ולזיכרון מהסיבה הפשוטה שכל קורבנות הנשיאים שווים לחלוטין ואלמלא היו שמות הנשיאים שונים (וגם שמות השבטים) היינו קוראים 12פעמים ברציפות בדיוק את אותו הקטע.

אך גם מפרק זה צריך ללמוד את עיקרון ההכללה אולם גם את עקרון ההבדלה.

כל נשיא מקריב את קורבנו שלו כנציג השבט אותו הוא מנהיג. אולם כולם, בלי יוצא מן הכלל, מקריבים בדיוק את אותו הקורבן, יוצא מכך שהצד האישי שלהם כאנשים פרטיים בטל לתפקיד הציבורי אותו הם נושאים באותו הזמן.

כמנהיגים,עליהם לדעת שהם לא יכולים להשתמש בתפקידם הרם כדי לרומם את מעמדם האישי אלא שתמיד תעמוד אל מול עיניהם העובדה שהם שליחים של ציבור גדול ושהם עצמם בטלים לעומתם.

פרשת "נשא" היא פרשה שעוסקת הרבה בבני אדם: לווים,זב,טמא, גנב, סוטה, נזיר וכמובן גם נשיאי העם.

כל אלה מרכיבים ביחד את המושג שנקרא "ציבור". 

כולם ביחד מהווים סך שלם של חלקים שנחשבים לקדושת הכלל.

דווקא בימים של תחילת ממשלה חדשה והנהגה מתחדשת עלינו וגם עליהם לזכור שכולנו פה פסיפס רחב של אנשים שאולי דעותיהם שונות אך בבסיסנו כולנו שווים זה לזה,כולל מנהיגנו שהם השליחים של כל אחד ואחד מאיתנו.

שנזכה להנהגה שיודעת ומקשיבה לרחשי שולחיה.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם