אמרי שפר ג' סיון ה'תשע"ח

 בועז שאל "למי הנערה הזאת", והנער השיב לו "נערה מואבייה היא", הוא רצה לביישה, אמר לה בועז "הלא שמעת בתי" הם מביישים אותך, ואת מן הנעלבין ואינם עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבים, לכן "בתי" מלשון חשיבות, עכשיו את חשובה אצלי יותר.

     ביאר הרה׳׳ק ה׳פני מנחם׳ זי׳׳ע את המנהג להפסיק את הבחור החתן בעת דרשתו בסעודת ה 'בר המצווה' בשירה ובזמרה, ואח"כ ממשיך בדרשתו כבתחילה - ללמדם שיעסקו בתורה אפילו בשעה שהם מסובבים ב׳מפריעים' ה 'מזמרים' בסמוך אליהם כל מיני זמירות שונים ומשונים. (באר הפרשה(

     בכל חג – אמר הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצו'ב – יש את המצווה שיש לקיימה באותו חג. בסוכות – יושבים בסוכה ונוטלים ארבעה מינים. בפסח – אכילת מצה. בראש השנה – תקיעת שופר. ואילו בחג השבועות לא מצאנו מצווה מיוחדת לחג אלא המצווה לעצור ממלאכה.  משום כך – סיים רבי לוי יצחק – נקרא חג זה 'עצרת' על שם מצוותו.

    התורה נקראת חומש מפני שנתנו אותה בחמש מקומות, 1 ) במצרים, כמו קרבן פסח ודיני בכורות. 2 ) במרה, כגון פרה אדומה שבת ודינין. 3 )בהר סיני. 4 )באוהל מועד. 5 )בערבות מואב.(המבי"ט(.

ליל סדר חינוכי (הרב י. טוורסקי )

     אל מרן הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל ראב"ד העדה החרדית ירושלים, הגיע יהודי ביום הראשון של חג הפסח ובפיו סיפור מוזר, תמוה וכאוב.

     אמש, בליל התקדש החג, עת שעם ישראל הסב לשולחן הסדר, אירע בביתו המעשה. הוא ובני משפחתו היו מאוד עייפים מההכנות וטרדות ערב החג. טרם החלו את הסדר החליטו ביניהם שעליהם לחטוף תנומה קלה כדי שיוכלו לערוך את הסדר כדבעי.  אלא, שלמרבה הצער, התנומה התארכה יותר מן המתוכנן, שר השינה לא הרפה מהם כה מהר והם מצאו עצמם עם אור בוקר מתעוררים נדהמים ומאוכזבים בצער נורא. הם החמיצו את הסדר הקדוש על כל מצוותיו, לא עלינו.  כעת, שאלתו בפיו, מה עליהם לעשות???

     התשובה שהייתה בפיו של הגאון לא היה בה כדי לשמחם מדי הרבה. "עבר זמנו בטל קרבנו" הייתה התשובה המצערת, אלא, שהגאון הפתיע אותם בהוראה חדשה שעלתה ברעיונו הטהור באותו מעמד.  עליכם, אמר הרב פישר, להתיישב הלילה – בליל מוצאי החג – כולכם ולערוך סדר שלם על כל הליכותיו מרישא ועד גמירא, עד 'אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', כמובן הכול ללא ברכות בשם ומלכות. וכל כך למה? - - - משום מצוות חינוך.  על צאצאיך היקרים לחוות גם השנה את התחושה הרוחנית הכבירה של 'ליל הסדר' כפי שכל ילדי ישראל זכו,  ועליך לקיים בהם מצוות "והגדת לבנך" הנוהגת באמת בכל השנה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית פרשת "נשוא" ה'תשע"ה

בפרשה הקודמת, פרשת "במדבר", קראנו על המפקד של בני ישראל ולמדנו שלכל אדם מישראל יש משמעות, יש לו חשיבות. לכל אדם ואדם מישראל שמהווה פרט מהמציאות של עם ישראל יש ערך.

בפרשת השבוע  שלנו,פרשת "נשא", אנו קוראים על הקרבת הקורבנות של נשיאי השבטים.

הנשיאים הם ראשי העם והם מהווים את שדרת ההנהגה של כל הציבור. הם דובריו, הם שלוחיו, הם מנהיגיו.

הפרק העוסק בקורבנות הנשיאים הוא הפרק הארוך בתורה אך הוא קל מאוד ללימוד ולזיכרון מהסיבה הפשוטה שכל קורבנות הנשיאים שווים לחלוטין ואלמלא היו שמות הנשיאים שונים (וגם שמות השבטים) היינו קוראים 12פעמים ברציפות בדיוק את אותו הקטע.

אך גם מפרק זה צריך ללמוד את עיקרון ההכללה אולם גם את עקרון ההבדלה.

כל נשיא מקריב את קורבנו שלו כנציג השבט אותו הוא מנהיג. אולם כולם, בלי יוצא מן הכלל, מקריבים בדיוק את אותו הקורבן, יוצא מכך שהצד האישי שלהם כאנשים פרטיים בטל לתפקיד הציבורי אותו הם נושאים באותו הזמן.

כמנהיגים,עליהם לדעת שהם לא יכולים להשתמש בתפקידם הרם כדי לרומם את מעמדם האישי אלא שתמיד תעמוד אל מול עיניהם העובדה שהם שליחים של ציבור גדול ושהם עצמם בטלים לעומתם.

פרשת "נשא" היא פרשה שעוסקת הרבה בבני אדם: לווים,זב,טמא, גנב, סוטה, נזיר וכמובן גם נשיאי העם.

כל אלה מרכיבים ביחד את המושג שנקרא "ציבור". 

כולם ביחד מהווים סך שלם של חלקים שנחשבים לקדושת הכלל.

דווקא בימים של תחילת ממשלה חדשה והנהגה מתחדשת עלינו וגם עליהם לזכור שכולנו פה פסיפס רחב של אנשים שאולי דעותיהם שונות אך בבסיסנו כולנו שווים זה לזה,כולל מנהיגנו שהם השליחים של כל אחד ואחד מאיתנו.

שנזכה להנהגה שיודעת ומקשיבה לרחשי שולחיה.

שבת שלום ומבורך!

תודות: לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il

 לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם