אם ביום השני לא נאמר כי טוב, כיון שהייתה בו הבדלה ומחלוקת, הרי גם
ביום ראשון נאמרה הבדלה, שנא' ויבדל א-לוקים בין האור ובין החושך! אלא ההבדלה בין
טוב לרע, בין אור לחושך, זה דבר חיובי ורצוי, אך הבדלה בין אחים
בין מים למים, זוהי באמת מחלוקת ולכן לא נאמר ביום השני כי טוב.
אמרו חז"ל הבורח מן הכבוד - הכבוד רודף אחריו, והרודף אחר הכבוד
- הכבוד בורח ממנו, וא"כ לעולם יש ביניהם מרחק שווה מן הכבוד? והשיב להם:
אמנם בחייהם שווים הם, אבל בפטירתם יש
הבדל, שהבורח מן הכבוד, לאחר פטירתו, שחדל לברוח מן
הכבוד - הכבוד משיגו, ונח על משכבו. אבל הרודף אחר הכבוד - הרי הכבוד בורח ממנו,
וכשמת נשאר בלי הכבוד שברח ממנו ואיה מקום כבודו, הרחק כמטחווי קשת ) . הגאון
מראדזין(
בזיעת אפיך תאכל לחם (ג' – י"ט) מסופר על
הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א (יומא דהילולא כ"ה תשרי) שראה
פעם יהודי אחד אשר הלך בשוק במרוצה ובחיפזון רב. שאלו הצדיק: לשם מה אתה רץ כל
כך מי רודף אחריך? השיבו היהודי: אני רודף אחר מזונותיי ופרנסתי. אמר לו רבי לוי
יצחק: וכי מנין לך שפרנסתך הולכת לפניך, שאתה רץ אחריה להשיגה? אולי היא נמצאת
מאחוריך, ונמצא שאתה בורח ממנה.
בדרך רמז "נח" הם אותיות
"חן". אם אתה תהיה "נח" לבריות, אף תישא
"חן" וחסד בעיני כל רואיך.
בראשית נוטריקון: ברא רקיע, ארץ, שמים, ים, תהום.
הכר את כישרונותיך, קבל את עצמך כמו שאתה,
דהיינו כמו שהקב"ה ברא אותך, תתקדם בעבודה עצמית וכך תהפוך אותך עצמך למשהו
יותר טוב. ולא שתהפוך להיות כמו המישהו האחר!
העולם אומר, אם לא יועיל לא יזיק. אבל בחינוך צריך לומר ההפך! אם לא
יזיק - לא יועיל. דהיינו, ילד שלא מסוגל להזיק, שם צריך להתחיל לחשוש שמא לא יצא
ממנו שום דבר משמעותי... (הגרי"י פינקוס שליט"א)
השפע מוכן ברוב טובה אלא שעל האדם לנקב בעצמו את ה 'חור' דרכו יריקו
עליו את השפע הגדול, ונקב זה היא התפילה ...
אשליית האושר (קול
ברמה, גיליון 304)
יוחאי א. נולד בשכונה ירושלמית קטנה להורים
נפלאים, הוריו תלו בו תקוות שיהיה גדול בתורה. הוא נשלח לת"ת הטוב ביותר
ואח"כ לישיבה קטנה בעלת שם טוב, ומשם לישיבה גדולה שלא הלמה את מידותיו
הרוחניות. בשלב
מסוים הוא "הצטנן" באמונתו ומיעט להתפלל ולהתרכז בסוגיות שנלמדו בישיבה,
"אני לא מסוגל לשבת וללמוד, ממה אתפרנס שאתחתן?"
" אוי ואבוי", נזף בו חברו אברהם,
"אתה רק בן 17 , יש לך את כל החיים לעבוד, לאן אתה רץ?" ניסה לשדלו לרדת
מן הרעיון, אך לשווא. וכך מצא את עצמו יוחאי עובד במאפיה שהוא אומר: "אני
חייו לעסוק לפרנסתי, בעשר אצבעות, בזיעה בעמל, אם אין אני לי מי לי, ואני מבטיח
שאחרי עמל יומי אלמד גם תורה, כי "טובה תורה עם דרך ארץ''.
החברים מחו, ההורים בכו, הרבנים נבהלו, אך
יוחאי בשלו. יוחאי
התחתן, נולדו לו 6 ילדים ודוחק הפרנסה נשאר אותו דוחק. במה הוא לא עבד? אופה ואח"כ מלצר,
נהג הסעות, פועל בנין, מנקה משרדים ואח"כ... הוא לא ראה ברכה בעמלו, הדוחק
המטריד עוד ימי הישיבה נשאר אותו דוחק. הוא עמל ועמל, סוגד לכפות ידיו והן בקושי
מייצרות לו לחם צר ומים לחץ. בוקר אחד בעודו ניצב כעוזר בחנות דגים
נכנס אל החנות חברו משכבר הימים, אברהם, כדי לקנות דגים. "אברהם?" שאל
יוחאי. "יוחאי?" השיב הרב
אברהם שהיה ר"מ בישיבה חשובה. 30 שנה חלפו, לא יאמן. אחרי חיבוק קצר ביקש
יוחאי מבעל החנות, שלמה, רשות לשוחח
מעט עם חברו. הם ישבו בירכתי החנות "אברהם, אני זוכר היטב כמה ניסית לשדל
אותי להימנע מלצאת לעבוד... כל כך צדקת, רק תסביר לי, מדוע אין לי ברכה בעמלי? למה
כל הזמן אני דחוק ודואג?" הרב אברהם הביט
בעיניים חודרות בידידו מנוער ואמר: "יוחאי ידידי הטוב, הקשב לסיפור אשר מוסר
השכל בצידו,
היה מלך חכם ועשיר, שהקים גן רחב ידיים
וקסום בארמונו שהעין לא שבעה מן היופי וההדר ומן השילוב ההרמוני של המעיינות
והנחלים העצים והפרחים הנהדרים. יום אחד הכריז המלך כטוב ליבו בעושרו
ואושרו, כי הוא מעוניין להעניק אוצר של זהב ויהלומים לאזרח שיצליח למשות ממצולות
אחד המעיינות בחצר ארמונו את הארגז הגדוש באוצר הנכסף. המלך הודיע לאזרחיו כי מותר
לצלול רק פעם אחת ולנסות למשות את האוצר. עומקה של בריכת המעיין לא עלה על 3.5
מטרים, כך שאדם חזק ובריא גוף יכול היה בקלות למשות את הארגז ולהתעשר עושר רב, והם
קפצו למים בזה אחר זה, איש אחרי רעהו. האוצר היה ממש בהישג יד, סמוך ונראה ואפילו
לא יאומן... בעודם שוקעים במצולה וממששים אותה, עלו בידיהם רק אבנים וצמחי מים,
הארגז פשוט נעלם מעיניהם. מי לא ניסה לקטוף את אשליית האושר? כולם,
אנשים חשובים ופשוטי העם, זקנים ובני תשחורת, כל אחד היה משוכנע שהוא ורק הוא
יצליח למשות את העושר האגדי מהמצולה ולחיות את שארית ימיו ללא דאגות. המלך ישב
מאוכזב על כי אף אחד מנתיניו אינו זוכה באושר הנכסף.
" הו, הרב אברהם, אני משוכנע שהייתי עומד
בהצלחה במשימה הזו, הם פשוט לא חרשו טוב את מצולת המעיין, המים יוצרים בבואה מטעה
קצת, מעניין איך זה נגמר", התרגש יוחאי.
" רק אחרי שכמעט כל אזרחי הממלכה התייאשו,
הגיע למקום יהודי פשוט ושאל את המלך: "כבוד המלך, האם אתה מרשה לזכות בארגז
האוצרות שלך, גם בלי להירטב?" המלך הנהן בראשו ושאל: "האם לדעתך זה
אפשרי?" "ודאי", השיב היהודי. היהודי הנבון, ניצב על שפת בריכת המעיין,
זקף ראשו כלפי מעלה, ניתר ניתור זריז, טיפס מענף לענף והוריד מצמרת העץ את ארגז
האוצרות. אתה
מבין, יוחאי, לאמתו של דבר הארגז הונח על ענף בצמרת. כל מה שהיה צריך לעשות, זה רק לזקוף את
הראש, להביט למעלה, למעלה, שם למעלה נמצא האוצר.
שאלת ידידי ואני עונה לך, הפרנסה
העשירות והאושר אינם מצויים בעמל הכפיים, בזיעה, במרדף אחרי האוצר שבמצולות, לא
ולא. הפרנסה היא משמיים! אם היית מביט למעלה, לאבא שבשמים, מתפלל
אליו, מבקש ממנו, היית זוכה לקבל את פרנסתך בכבוד ללא דאגת המחר, היית הופך לעשיר
השמח בחלקו, תלוי לאן מסתכלים, רבי יוחאי, למצולות או לשמים זה כל ההבדל.
ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי
תשמע בקול ה' אלוקיך
(כח', ב'( ('האמנתי ואדברה')
לקו 402 עלה יהודי
שנראה נכבד מאוד ע"פ לבושו, הוא משלם לנהג ויושב בכיסאו. לאחר זמן מה הוא קם,
ניגש לנהג ואומר: 'סליחה נהג, נראה לי שטעית בעודף... הבאתי לך שטר של מאה ₪ ואתה החזרת לי
עודף מחמישים ₪, בבקשה תחזיר לי עוד חמישים ₪. הנהג שומע ומיד טוען 'סליחה אדוני, זה לא
יכול להיות, אני
בודק היטב לפני שאני מחזיר עודף וחוץ מזה היית צריך לבדוק מיד במקום...' ' אז
מה אתה טוען שאני משקר' ? 'אני לא טוען כלום,
אני רק אומר לך שהיית צריך לבדוק במקום ואם לא בדקת אני לא מחזיר' 'אז מה עם החמישים ₪ שמגיע לי' ? 'אני לא מתכוון לתת לך כי זה יוצא מהכיס שלי...' ' תקשיב
נהג, אני מנהל בחברה מכובדת, אני בדרך כלל לא נוסע באוטובוסים, היום פשוט הרכב שלי
התקלקל, אצלי
זה לא עניין של כסף אלא זה עניין עקרוני ואתה תחזיר לי את הכסף' עקרוני או לא אני לא מחזיר כלום מכיסי הפרטי'... נראה
היה כי הטונים עולים אלא שאז קרה דבר לא צפוי. בכיסא הסמוך ישב בעל תשובה טרי ולידו ישב
אברך ששמעו כמו כולם את הוויכוח, בעל התשובה הטרי הוציא מכיסו שטר של חמישים ₪
אחרונים שהיו לו, השליך אותן בלי שישימו לב לרגלי הנוסע
הנכבד, הוא פנה אליו ואמר 'סליחה, זה אולי נפל למישהו מכם?' הנוסע מסתכל ואומר 'ואו, הנה השטר
האבוד... אני מתנצל נהג, אתה כנראה החזרת לי וזה פשוט נפל לי לרצפה, הוא מכניס את
השטר וחוזר למקומו ובא שלום על ישראל...
מי שראה את מעשהו של בעל התשובה היה האברך
שישב לצדו, הוא פונה אליו ושואל: 'תגיד צדיק, למה עשית את זה ?'
'האמת
היא שאני בדרך לקנות לאשתי מתנה קטנה ליום ההולדת שלה והשטר של חמישים השקלים הוא
כל הכסף שהיה לי, אלא שלמדנו בשיעור שיהודי צריך להשתדל לקנות כל מצווה שבאה לידו' . 'כשראיתי שמתפתחת מריבה החלטתי להרוויח מצווה של
השכנת שלום בין אדם לחברו ולכן עשיתי זאת ואני מאמין כי הקב"ה ישלם לי את
המגיע לי'.
האברך התפעל מאוד מהתמימות ומהאצילות של
בעל התשובה ובירך אותו על מעשהו. אך הסיפור טרם הסתיים... עובר
זמן מה והנה הנוסע הנכבד קם שוב מכיסאו והולך לכיוון הנהג. 'מה הפעם?' שואל
הנהג 'ו??כן נהג יקר רצתי לבקש ממך סליחה שוב.. פשוט
קרתה כאן טעות מצדי, כעת ראיתי כי השטר של המאה ₪ נמצא אצלי בכיס ובאמת אתה נתת לי
עודף ראוי כי הבאתי לך שטר חמישים ₪ ולא מאה ₪ כפי שחשבתי...'
' אז רגע' אומר הנוסע... 'אם כך של מי
החמישים ₪ שהיו ברצפה?' כאן קם האברך ואמר 'חברים יקרים, תרשו לי
לומר לכם משהו, השטר הזה הוא של היהודי הצדיק שיושב לידי, הוא ראה כי המריבה ביניכם מתפתחת והוא
החליט לוותר על החמישים ₪ האחרונים שלו שהיו מיועדים לקניית מתנה לאשתו ליום
הולדתה... הוא וויתר עליהם כדי להשכין שלום ביניכם...' בעל התשובה היה נבוך... 'למה סיפרת?' הוא
לוחש בגערה לאברך. ' סיפרתי
זאת כדי שכולם כאן יבינו את ערך השלום וגם כדי לגרום לקידוש השם על המעשה שעשית...'
הנוסע הנכבד שמע את כל הדברים, הוא שתק
למספר רגעים ואז הוא ניגש לבעל התשובה ומושיט לו צ'ק בסך חמשת אלפים ₪!!! 'תקשיב צדיק, אתה קנית את ליבי, אני לא מאמין
שיש כאלו אנשים בעולם... אתה ויתרת על כל הכסף שהיה לך כדי שאני לא אכשל במריבה,
אם כך אני רוצה לומר לך שברוך השם לי לא חסר כסף, כל מה שהתווכחתי זה היה עניין
עקרוני '. ולכן אני מבקש ממך, קח את
הצ'ק הזה וקנה לאשתך מתנה מכובדת ליום ההולדת לא בחמישים ₪ אלא בחמשת אלפים ₪.
' אחים יקרים! סיפור
אמתי זה מראה לנו את מה שהקב"ה מבטיח לנו בפרשת השבוע (כי תבוא) ' ובאו
עליך כל הברכות האלה והשיגוך' מתי? 'כי תשמע בקול
ה' א-לוקיך' כאשר יהודי מקיים מצווה בשמחה ובאהבה גם כשמאוד
קשה לו, ולמה? כי כך הוא שמע שהתורה מצווה. ליהודי כזה הקב"ה ישלם באופן אישי
ומושלם, כי הרי: ' 'נאמן
הוא בעל מלאכתך לשלם לך שכר פעולתך'
