אמרי שפר ט"ו תמוז ה'תשע"ו

''אדם אינו מה שהוא חושב שהוא, אלא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא''

'      אדם' מורכב מ־א, דם. התורה נמשלה לדם. כשם שהדם נושא עמו את חיּות האיברים, כך התורה,  המלמדת את פירוש המצוות ופרטי הלכותיהן,  מכניסה חיּות בקיום המצוות. ) לקוטי תורה(

     אדם מישראל בשעה שהוא עושה הבדלה במוצאי שבת צריך כבר באותה שעה להרגיש את ההארה של השבת הבאה .

  יהודי אחד נכנס אל כ"ק מרן הרה"ק בעל ''אהבת ישראל" מוויז'ניץ זי"ע , והרבי קירבו מאוד והחסידים המה ראו כן תמהו,  שכן הלה לא היה מחסידי וידידי בית וויז'ניץ, וגם לא היה ידוע כצדיק גדול,  ולא היתה סיבה מיוחדת לקרבו, ועל כן שאלו את הרבי מפני מה ראה לנכון לקרב את היהודי ולכבדו בכבוד גדול.  השיב להם הרבי:  אני רואה שעם "שנאת חינם" אין לכם שום בעיה,  האם אתם לא יכולים לסבול שיהיה לי גם קצת "אהבת חינם"?...

כך חזרתי לשמור שבת (רחלי מלק-בודה)

     מוצ''ש במרפאת הנשים במעלה אדומים אין הפרדה בין הריוניות לאלה שרוצות להרות. על לוח השעם בחדר האולטרסאונד תלויות תמונות של תינוקות, והם מחייכים אלייך מתוכו בזמן שהטכנאית חופרת לך בתוך הבטן ומחפשת זקיקים. אחר כך היא שולחת אותך לבצע בדיקת דם, והזרוע שלך כל כך כחולה מדקירות, שלפעמים האחות כבר מתקשה למצוא את הווריד. לפעמים, באמצע הבדיקה, נכנסות כל מיני נשים בחודש שמיני או תשיעי ו"רק שואלות שאלה". את בולעת את הלשון, כאב מפלח את גרונך, אבל יוצאת משם, ממשיכה לעבודה ומשדרת עסקים כרגיל. ובעבודה - כל אישה שנייה עם בטן.

     בחלומות הכי שחורים לא דמיינתי שתהיה לי בעיית פוריות. יש לי שני ילדים, שהגיעו בקלות יחסית, והייתי בטוחה שברגע שרק ארצה יבוא גם השלישי. "עקרות משנית בלתי מוסברת", כתוב על התיק שלי שעובר מרופא לאחות. הפנים שלי מלאות בפצעים, תופעת לוואי שנובעת כתוצאה מנטילת כדורי ביוץ, ומדי ערב אני מזריקה לעצמי, כמו נרקומנית קטנה, 37.5 סי.סי של גונאל אף.

     לגינה השכונתית אני כבר מזמן לא מגיעה. הילדים שלי גדולים מדי, ולמי שאין תינוק להניק או ילד לרדוף אחריו אין כל כך מה לחפש שם. כשמישהי יולדת בשכונה אני ממש מקווה, מתפללת שלא יתקשרו אליי שוב ויבקשו שאכין לה ארוחה, כי אין לי יותר כוחות נפשיים לדפוק בדלתות של אנשים ולהריח שם את הריח החמוץ הזה של החלב. רוב הזמן אני בבית. אין לי כוח לראות אנשים, אין לי חשק לצאת עם חברים. לא בא לי לארח ולא בא לי להתארח. אין לי כוח שיתחילו לשאול אותנו "נו, אז לא בא לכם עוד אחד?" אין לי כוח להתקפל, אין לי כוח שיסרקו לי את הבטן.

     להיות בטיפולי פוריות זה בעצם להיות שבועיים בחודש בתודעה של הריון. כל שינוי שמתחולל בגופך, כל נפיחות בבטן או צרבת בגרון או בחילה שבאה והולכת מעוררים בך איזו תקווה שהנה, אולי הפעם. את קונה את בדיקות ההריון הכי יקרות, אלה שמאפשרות גילוי מוקדם, ואז, דקה אחרי, כשהמקלון מראה על תוצאה שלילית, את מתרסקת לתוך הציפיות של עצמך ואיש אינו יודע. איש אינו מבין מדוע באת היום עצבנית לעבודה, למה לא ענית לטלפונים, למה יש לך תגובות אימפולסיביות, למה איחרת לישיבה.

          אחרי כמה חודשים ללא הצלחה התחלתי לחפש אשמים. המחשבה על כך שאולי הכל קשור בשינוי שעשיתי בחיים לפני ארבע שנים לא הפסיקה לייסר אותי. אולי א-לוהים כועס שחזרתי בשאלה, חשבתי לעצמי. אולי הרגזתי אותו יותר מדי עם כל הווידויים והביקורת והיריקות לבאר. "איזה בולשיט", אמר לי חבר חילוני כששיתפתי אותו, "תוציאי לעצמך מהראש את השטויות האלה. רואים שלא באמת יצאת מהדת".

     ואולי הוא צודק, ולא באמת יצאתי מהדת. את רוצה לספר לעצמך שאת כבר לא שם. ששמת בצד את כל הטרמינולוגיה הזו של שכר ועונש. שא-לוהים לא באמת מתחשבן ככה עם אנשים. שלא יכול להיות שהדודה הפולנייה, זו שהבהילה אותך שאם תפסיקי לשמור שבת יבואו לך צרות - בעצם צודקת. אבל אז המציאות מכה בך באופן כזה שאי אפשר יותר להתמודד איתה לבד. העול הנפשי והרגשי פשוט כבדים מדי, ואת חייבת מישהו לפנות אליו.  להיות אתאיסט זה בעצם לגזור על עצמך חיים של אומללות. זה להסתובב בעולם בתחושה נוראית של חידלון, שאין טעם לשום דבר, שהכל גם ככה אקראי, שאין תכלית.

     אני לא חושבת שאני בנויה לחיים כאלה. גם אם האתאיסטים חלילה צודקים ובאמת אין א-לוהים.  אני רוצה לחיות את חיי עם תקווה, עם תחושה שיש מטרה לקיומי ושדברים לא קורים ככה סתם. אני מעדיפה להאמין בא-לוהים דמיוני, אבל לפחות לדעת שיש לי בשביל מה לקום בבוקר. ללאה גולדברג יש שיר כזה:

למי שאינו מאמין

קשה לחיות השנה.

השדות מבקשים ברכה

הים מבקש אמונה

ואתה אינך מבקש דבר.

היום בו חזרתי להתפלל

     בחודש התשיעי לטיפולים סבתא שלי נפטרה. היא הייתה האמא השנייה שלי. כמעט שאין לי תמונת ילדות אחת בלעדיה. סבתא חיה הייתה אישה מלאת פרדוקסים. מצד אחד שכלתנית מאוד, ומצד שני הייתה בה איזו מין אמונה פשוטה שעם א-לוהים לא משחקים משחקים. עושים מה שצריך, גם אם לא מבינים. עד לאותו יום שבו עמדתי בבית ההספדים, סירבתי לכסות את ראשי בכל תוקף. אפילו בראש השנה, בבית הכנסת, כשאמא שלי התחננה שאניח על הראש איזה סמרטוט קטן, התעקשתי שאני לא מוכנה. אבל שם, כשעמדתי מול הקבר ונפרדתי בפעם האחרונה מהאישה של חיי, משהו בי התרכך. הסכמתי - לראשונה מאז שחזרתי בשאלה - לכסות את ראשי. אמרתי לה סבתא, את היית העוגן ועזבת אותנו. את לא יכולה ללכת בלי להשאיר שום דבר. תביאי לי בת. תבקשי שם ממי שצריך. שיהיה לי במה להתנחם.

     מאותו יום חזרתי להתפלל. לא תפילה מסודרת, משהו חפוז כזה ולא מסודר. בדרך כלל נהגתי למלמל באוטו, לסדר מחשבות. דיברתי אל א-לוהים במילותיי שלי, ומשהו בריטואל הזה עשה לי טוב.

להציב אולטימטום

     ארבעה חודשים אחר כך הרופא הודיע לנו שאם זה לא מצליח הפעם עוברים להפריות. הייתי מותשת מבדיקות. לא יכולתי לשאת יותר את הריח של המרפאה, את הג'ל הקריר והמגעיל של האולטרסאונד, את הנציגות במוקד זימון תורים ששואלות אותי "זה הריון עם תאומים?" בתגובה לשאלה "אפשר לקבוע תור לזקיקים?" כי זה מה שרשום להן בתסריט שיחה. שבועיים לפני הטיפול אמרתי לא-לוהים שזהו, זאת ההזדמנות שלך. אני חוזרת לשמור שבת, ואם אכנס להריון אני נודרת נדר שלא להפסיק.

     כן, אני יודעת שזה נשמע נורא רדוד להציב לא-לוהים אולטימטום. שככה לא בונים מערכת יחסים עם הבורא. אבל מבחינתי זה הספיק. תמיד אמרתי שמעולם לא הפסקתי להאמין. שאני רק צריכה לקבל איזו כאפה מהחיים, משהו שיבהיר לי למה בעצם אני צריכה את הדת בחיים שלי, וישר אני חוזרת עם הזנב בין הרגליים.

     שבועיים שלמים התייסרתי בציפייה. נקלט או לא נקלט? אם לא נקלט אני לוקחת הפסקה. אולי בכלל אוותר על הרעיון להביא עוד ילדים.  בבוקר יום שישי קמתי מהמיטה ורצתי לסופר פארם לקנות בדיקת הריון. התבוננתי בסטיק במשך שניות ארוכות, רועדת ונרגשת.

     היה שם פס אחד בודד ומיותם.

”זהו, אני איתך גמרתי“

     התמוטטתי על הרצפה. זרקתי את הסטיק לפח ואמרתי לא-לוהים "זהו. אני איתך גמרתי". התיישבתי על הספה והדלקתי את הרדיו. בתוכנית דיברו על זה שחודש ינואר 2014 הוא אחד החודשים השחונים ביותר אי פעם וראיינו כל מיני חזאים ודני רופים למיניהם. בסוף האייטם המגישה החליטה לשים שיר שבדרך כלל נדיר לשמוע ברדיו - "גשם הקשב לנשים" של תרצה אתר.

בחוץ אנשים מחכים לגשם, ואני כאן בבית מחכה לילד (גונן מעתוק)

עד רדת הערב, גשם הקשב לנשים בחלון,

עד רדת החושך, גשם, הקשב לנשים הצופות בווילון.

גם לנו אדמה שמחכה למשהו מלמעלה.

גם בנו יש אימה וזעקה למשהו פורח... וכן הלאה...

גם בתוכנו מחכה, שותקת,

חלקת ארץ קטנה, חרבה.

והגשם שלנו איחר לרדת.

הגשם שלנו

טרם בא.

     חשבתי לעצמי - איזה תזמון אירוני. בחוץ אנשים מחכים לגשם, ואני כאן בבית מחכה לילד. דמעות הציפו אותי. הקשבתי לשיר וכל מילה שם הרגישה כמו נעץ בגרון. כשהוא נגמר פניתי למקרר והוצאתי ממנו את המילקי של הילדים. במהלך אותה שנה פיתחתי לעצמי מין מנהג מגונה כזה, שבכל פעם כשאני מקבלת תשובה שלילית אני תוקעת איזה מילקי או שניים כדי להתנחם. כשסיימתי לאכול פניתי לזרוק את הגביעים לתוך הפח. המקלון עדיין בצבץ מתוכו. ופתאום הסתכלתי מקרוב וראיתי -

     היו שם שני פסים אדומים.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר י' אדר ב' ה'תשע"ו

·         על ידי ששופך את ליבו כמים נוכח פני השם-יתברך, על ידי זה זוכה לשמחה ומכניע את כוח המדמה (הדמיון). (רבי נחמן מברסלב).

·         אין זו מלאכה להרחיק אדם, זוהי מלאכה לקרב ולרומם האדם. (רבי נחמן מברסלב)

·         החיפוש שלך תמיד אחרי ההזדמנות לתת לשני מילה טובה והרגשה טובה - החיפוש הזה יביא בליבך את האושר!

·         אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמין. אם יאמר לך: לא יגעתי ומצאתי - אל תאמין. אם יאמר לך: יגעתי ומצאתי - תאמין. (רבי יצחק נפחא).

·         בהיכל המלך יש חדרים ושערים הרבה ולכל דלת ושער יש מפתח. אולם הגרזן כולל כל המפתחות כי בו אפשר לשבור כל המנעולים ולפתוח כל הדלתות. כך כוונות התפילה הן המפתחות, ויש לכל תפילה כוונה אחרת, אך הלב הנשבר הוא הגרזן הפותח את כל שערי שמים. (ר` ישראל בעש"ט).

·         בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו - כי עיקר הגדולה היא הענווה. (חז"ל).

·         אמר להם הקב"ה לישראל: "ביטחו בשמי והוא עומד עליכם, שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו!" (חז"ל).

·         כל דבר רע - תחילה-עין רואה, אח"כ הלב חומד, ואח"כ איברים גומרים !!! (ספר מים חיים).

·         הרצון שלך לראות תמיד את הטוב שבאנשים, יגרום לך לראות ולחוש את הטוב שבך, ויבנה את התדמית שלך בצורה חיובית ביותר. (רבי נחמן מברסלב).

·         ידוע הוא שההשפעות והברכות באות לעולם על ידי הצדיק, כי לצדיק יש ידיים במה לקבלם, וידיים אלו הן היראה והאהבה שיש בו. וצריך הוא לשמור עליהם מכל משמר כדי שהמקטרגים לא יגזלו ממנו ההשפעות הנ"ל. (רבי נחמן מברסלב).

·         "בעיצבון תאכלנה" - אלו הם בני האדם הנופלים לתאוות ממון, ואינם מאמינים שהקב"ה יכול לפרנס את האדם בסיבה קלה, ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעיצבון, כלומר בעצבות. (רבי נחמן מברסלב).

·         מאמר מורגל היה בפיו של רבי מאיר בעל הנס: "גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי. נצור תורתי בלבך, ונגד עיניך תהיה יראתי. שמוך פיך מכל חטא וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון, ואני אהיה עימך בכל מקום".

·         חייך תמיד ותהיה בידך מתנת חיים להעניקה לאחרים. (רבי נחמן מברסלב).

·         גדול כוחה של תשובה, שכיוון שהאדם מחשב בלבו לעשות תשובה, מייד עולה ועומדת לפני כסא הכבוד. (ספר מים חיים).

·         סיפר אליהו הנביא: פעם הייתי עובר ממקום למקום. בא לפני אדם אחד ושאל אותי בדברי תורה, ואמר לי: רבי, שני דברים יש לי בלבבי, ואני אוהבם אהבה גדולה: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם. ועניתי: דרכם של בני אדם שאומרים: תורה קודמת לכל, אבל אני הייתי אומר: ישראל קדושים קודמים. (אליהו הנביא).

·         דע, שבכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה, כמו אור בתוך החושך, ככתוב: "בצר הרחבת לי". וצריך האדם להתבונן היטב ולחפש אחר ההרחבה שבצרה, ומתוך כך יהיה לו קל יותר להמשיך ולחזק את עצמו ולהגיע לשמחה. (רבי נחמן מברסלב).

·         עקשנות גדולה - וצריך להיות עקשן גדול מאוד בעבודת השם, מבלי להניח את מקומו, כלומר את מקום עבודתו שהתחיל בעבודת השם, גם אם יעבור עליו מה שיעבור עליו. וזכור דבר זה היטב! (רבי נחמן מברסלב).

·         בכל התחלה נדרש מכל אחד לפתוח דלתות חדשות. המפתח אליהן טמון בנתינה ובעשייה - תן צדקה ועשה חסד! (רבי נחמן מברסלב).

·         האדם נעשה בדמות דיוקן של יוצר בראשית. אם מקיים "פתוח תפתח", אזי נפתח מקור עליון לשפיע למטה. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         גדול כיבוד אב ואם, שהקדוש ברוך הוא העדיפו יותר מכיבודו שלו. (ר` שמעון בר יוחאי).

·         אין יהודי בודד בעולם, כל מקום שהוא הולך ה` אלוקיו עמו. (הבעל שם טוב).

·         כפי מחשבתו של האדם כך גם העולמות העומדים עליו (ר` ישראל בעש"ט).

·         כשצריך האדם לעלות בדרגות הרוחניות, צריך שתהיה לו ירידה קודם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה. (רבי נחמן מברסלב).

·         האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, אולם הגאווה מעכבת ואינה מניחה להשיג. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         שלושה הקדוש ברוך הוא אוהבם: מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מידותיו. (פסחים קיג).

·         שימו לב: כל דבר יכול לשמש כאמצעי לעבודת הבורא. אך ככל שפוחתת האמונה, כך פונים האנשים לדרכים סבוכות וקשות יותר בכדי לעבדו. (רבי נחמן מברסלב).

·         לעולם אל תיכנע לרגשות בדידות. בכל מקום בו אתה נמצא, הקב"ה קרוב אליך. זכור: תחושת הריחוק מבורא עולם זוהי תחושה אישית שלך, אין זו מציאות כלל!!! (רבי נחמן מברסלב).

·         כאשר גוף האדם חולה גם הנשמה נחלשת ואינו יכול להתפלל כראוי, אף שהוא נקי מעבירות. ולכן צריך האדם לשמור על בריאות גופו מאוד. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         את זאת תקבלו ממני: שהעולם אתכם כבר לא יטעה! (רבי נחמן מברסלב).

·         חפש את הטוב אצל אחרים. התמקד בטוב הזה והבלט אותו - כך תוכל להפוך אפילו חוטא לצדיק גמור. חפש את הטוב שבתוכך. התמקד בטוב הזה והבלט אותו - כך תוכל להפוך אפילו דיכאון לשמחה. (רבי נחמן מברסלב).

·         זכור היטב - אין דבר המביא לשלמות בחיים יותר מאנחה היוצאת מעומק הלב. (רבי נחמן מברסלב).

·         גומלי חסדים זוכים לחסות בצלו של הקדוש ברוך הוא. (חסדי ישראל ר` יעקב י` לוגאסי שליט"א).

·         המצרך הכי חשוב שהוא הכוח המניע והחיות של כל הנשמה והגוף, היא השמחה. כשיש נטיה הכי קטנה לכיוון העצבות, מיד נוצרת כבדות פיזית. ונהג רבי שלמה מקרלין לומר: "עצבות זה לא עבירה, אך מה שהעבירה הכי חמורה לא מצליחה לעשות לאדם, העצבות עושה".

·         העיקר שאתה תאמין בעצמך, כמו שאני מאמין בך, שיש ביכולתך להתחיל התחלה חדשה. (רבי נתן).

·         אמרו לרבי מנחם מנדל מקוצ`ק על אדם אחד שהוא גדול מחבירו, על כך השיב (קצר וקולע): "אם אני הנני אני משום שאני הנני אני, ואתה הנך אתה משום שאתה הנך אתה, הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה. ואילו אני הנני משום שאתה הנך אתה. ואתה הנך אתה משום שאני הנני אני - הרי אין אני אני ואין אתה אתה".

·         אמר רבי ישראל הבעל-שם-טוב לתלמידיו: "אין אדם שלא יכול, יש אדם שלא רוצה. ברגע שהאדם ירצה - הוא גם יוכל".

·         יש נשמה פנימית, וזו באה עם האדם, ויש נשמה מקיפה, וזו על ראש האדם מלמעלה. על כן ברור הוא שיש לאדם למעלה שורש על ידי אותה הנשמה. (האר"י הקדוש).

·         עם הגאווה יש להילחם כל עוד אתה חי. (רבי דב-בער המגיד ממזריטש).

·         חזק את אמונתך בעצמך עם מספר נקודות: אני מאמין שאני מאוד חשוב בעיני הא-ל. אני מאמין שאני יכול לשוב, גם אם מאוד רחקתי. אני מאמין שיש בי כוח פנימי להשתנות. אני מאמין שאני יכול להתקרב לבורא עולם ולדבוק בו באמת ובתמים. (רבי נחמן מברסלב).

·         דיכאון גורם לנזק רב! - השתמש בכל תכסיס העולה על דעתך בכדי להביא את עצמך לידי שמחה. (רבי נחמן מברסלב).

·         איגרת לדרך - חייא בר אבא בא אל אלעזר ואמר לו: בקש עבורי מרבי יודן נשיאה, שיכתוב לי איגרת כבוד (מכתב המלצה) ובצאתי לחו"ל תסייע איגרת זו בפרנסתי. וכתב רבי יודן: שלחנו אליכם אדם גדול, שכוחו ככוחנו. ומהי גדולתו? שאינו מתבייש לומר: איני יודע! (רבי יודן נשיאה).

·         אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו, וכולו - שלא בפניו. (ר` אלעזר בן עזריה).

·         טוב לעשות מהתורה תפילה, כלומר שלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה. (רבי נחמן מברסלב).

·         על ידי התבוננות בטבע ובמעשה בראשית זוכה האדם להתחדשות. (רבי נחמן מברסלב).

·         שאל אחד את רבי נתן: מה אעשה שאין לי ממה לשמוח מרוב צרותיי? השיב רבי נתן: תלווה ותשאל לעצמך עתה שמחה מהישועות שעוד יושיע אותך הקב"ה ותצטרך לשמוח, לכן שמח כבר עתה!

·         כשיש לאדם מחלוקות עם אנשים והוא מלמד עליהם זכות, על ידי זה נעלמות המחלוקות. (רבי נחמן מברסלב).

·         רבי אהרון קבליצ`ר היה שמח תמיד. כששאלו אותו לשמחתו הרבה השיב: נאמר - "אז ימלא שחוק פינו" - שהכל יתהפך לטובה. אז אני לוקח קצת שמחה משם לזמנים הללו..."

·         רבי ישראל הבעש"ט רגיל היה לומר את הפסוק: "בנים אתם לה` אלוקיכם" - ופירש: מי שהאבא חביב עליו, גם הבנים חביבים עליו.

·         ובחרת בחיים - זו אומנות! (רבי ישמעאל כהן גדול).

·         השקרן גרוע מן הגנב משום שהגנב גונב את ממונך ואילו השקרן- את דעתך. (רבי אברהם חסדאי).

·         למרות שתוכחה היא דבר גדול, ועל כל אחד מישראל מוטל להוכיח את חברו, כשרואה שאינו מתנהג כראוי, אף על פי כן לא כל אדם ראוי להוכיח, ככתוב: הוכח תוכיח את עמיתך. ואמר רבי עקיבא: תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח. ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו, כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח הוא גורם רעה גדולה. (רבי נחמן מברסלב).

·         בית, אם אין בו אסקופה תחתונה (מפתן, הנדרס ע"י כל רגל), הוא נראה כחסר וכחרב, אף אתה, אפילו אתה מושלם בכל המידות - אם אין בך ענווה, אתה חסר. כשם שהאסקופה הזו מכוונת את הדלתות לנעול ולפתוח, כך הענווה סייג לחכמה (רבא).

·         כל דבר ודבר וכל מראה אשר האדם רואה או שומע הוא הוראה להנהגה בעבודת ה`, וזהו עניין העבודה להבין ולהשכיל מכל דבר דרך עבודת ה` בשב ואל תעשה או בקום ועשה. (ר` ישראל בעש"ט).

·         אדם העובד תמיד את הקב"ה בכל רגע, אין לו פנאי להתגאות ולשאר מידות רעות. (רבי ישראל בעש"ט).

·         הנותן צדקה ניצול מעבירות - כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים, וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו. אך מכיון שמרחמים עליו, בהכרח נותנים לו דעת, ואז ניצול מלבוא לידי עבירה, כי אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.(רבי נחמן מברסלב).

·         האומר לשון הרע הורג שלושה: המספרו והמקבלו והנאמר עליו.(ספר שמירת הלשון).

·         אין אנו קובעים בעולם הזה, כי נוסעים אנו תמיד, וימינו כצל עובר, הנוסע והולך מיום שנולד, תמיד הולך ונוסע עד יום הפטירה. (האר"י הקדוש).

·         לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה. (משלי ו).

·         אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה סחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. (הלל הזקן ותלמידיו).

·         החנות פתוחה, החנווני מקיף, הפנקס פתוח והיד כותבת. הגבאים מחזירים תדיר בכל יום, ונפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמכו, והדין דין אמת - והכל מותקן לסעודה. (ר` עקיבא).

·         כשאדם בא לעולם, ידיו קפוצות, כאומר: כולו שלי ואני נוחל אותו. וכשהאדם נפטר מן העולם, ידיו פשוטות, כאומר: לא נחלתי מן העולם הזה כלום. (ר` מאיר בעל הנס).

·         חוויית השבוע שלי

·         http://h-y.xwx.co.il/