|
''אבקש מכל מי שרוצה בטובתי, ללמוד פרק אחד משניות עד גמר י"ב חודש,
והבנות יאמרו כל יום עשרה פרקי תהילים, גם בשבת וגם ביום טוב". (הרב
שטיינמן זצ''ל)
בספר דרשות ר"י אבן שועיב: אין לאדם לסמוך על
כוחו והשתדלותו. ומצד שני: לא שיעלה גם כן על לב האדם לסמוך על השם יתברך בלבד
ויאמר שהכול נגזר מאת ה', שאם כן בטלו כל המעשים האנושיים. אלא, חייב האדם ללמוד
ולקבל מוסר כמו שאמר שלמה: שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך, ועם זאת, לדעת
שהכול בידי ה'.
בשני וחמישי אחרי קריאת התורה אומרים כמה יהי רצון,
ושואלים למה באחינו כל בית ישראל לא כתוב יהי רצון לפני זה, והתירוץ הוא שאם
אנחנו מאוחדים כמו אחים זהו העת רצון הכי מעולה, ולכן באחינו כל בית ישראל לא
צריכים עוד לומר יהי רצון.
בתורה כתוב 10 פעמים שמות השבטים, וכל פעם בסדר
אחר, ואין אף אחד דומה לשני, ללמדך שכל שבט עם התכונה שלו, והמעלה שלו, ולכל אחד
זמן שלו, (אגרא דכלא(
דרשו רבותינו במדרש )בראשית רבה צ"ז, ג( על
הפסוק: "הַמַלְאָך הַגֹּאֵל אֹּתִי מִכָל רָע" )מח, ט"ז(- קשה
היא הפרנסה כפליים כלידה. בלידה כתוב: "בעצב תלדי בנים" )בראשית ג,
טז(, ובפרנסה כתוב "בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך" )בראשית ג, י"ז(.
וגדולה פרנסה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך - "המלאך הגואל אותי",
ופרנסה על ידי הקדוש ברוך הוא שנאמר: "פותח את ידך ומשביע לכל חי
רצון" (תהלים קמה, ט"ז(.
ה"חזון
איש" זצ"ל יעץ פעם לבחור ישיבה שהיה מבאי ביתו, כיצד יוצרים קשר תמידי
עם הקב"ה. וכך הוא אמר לו: הרגל לעצמך לבקש על כל דבר, בין דבר גדול ובין
דבר קטן. בכל עניין פנה אל ה' ובקש את עזרתו וגם תוֹּדֶה לו. באופן זה, תוטבע
בנפשך עמידתך התמידית לפני ה', ותלותך הבלתי פוסקת בו יתברך. חשובה במיוחד בעניין
זה, הפניה אל ה' בדברים הקטנים, שבהם עלול האדם לחשוב שהוא יכול להסתדר גם בלי
הקב"ה, ח"ו
הקנאה היא שנאת אושרם של האחרים
.כתב מרן הראש"ל הרב עובדיה יוסף זיע"א: בגמרא
(סנהדרין צח) נחלקו מה שמו של המשיח, יש אומרים שילה שמו, יש אומרים ינון שמו,
יש אומרים חנינה שמו, יש אומרים מנחם שמו. אלו ואלו דברי אלוקים חיים ונרמזו כל
השמות הללו במילת משיח: כי 'משיח' ר"ת מנחם, שילה, ינון, חנינה. ]חזון
עובדיה עמוד ר"ה - הגדה של פסח
האדמו"ר בעל תולדות אהרן (פניני בית לוי, גיליון 458)
שערי האולם נפתחו בשעה היעודה. יהודים בגיל העמידה, לבושים בחליפות
מהודרות ומעונבים בקפידה התיישבו סביב השולחנות הערוכים, מביטים בהשתאות בחסידים
צחורי הירמולקות, שהגיעו הנה מירושלים הרחוקה , וניצחו על האירוע. היה זה ה 'דינר'
החסידי הראשון שנערך בעיר מלבורן שבאוסטרליה לפני כמעט יובל שנים. באוסטרליה של
אותם ימים התקיימה קהילה יהודית מבוססת, אך מעמדים מן הסוג הזה טרם נראו בה .
אדמורי"ם כמעט ולא ביקרו ביבשת המרוחקת הזו, בוודאי שלא קיימו בה מעמדים
בסדר גודל שכזה. ביקורו הראשון של הרבי מתולדות אהרן זי"ע באוסטרליה, היה
גם עבור התושבים ביקור ראשון מסוגו. מצבם הכלכלי של מוסדות 'תולדות אהרן' בשכונת
'מאה שערים' בירושלים, הוא זה שגרם לרבי לצאת את ארץ ישראל ולהרחיק נדוד עד
אוסטרליה הרחוקה, מרחק מצטבר של עשרות שעות טיסה, כדי לערוך בה מגבית לטובת המוסדות,
כשאליו מתלווה פמליה מצומצמת של גבאים ועסקני המוסדות. שיאו של המסע היה כמובן ה
'דינר', אליו הוזמנו יהודים עשירים ואלי הון, בתקווה שאלו יפתחו את כיסם
וליבם.
הרבה תקוות נתלו בדינר הזה, שצפוי היה להניב סכומים נאים לקופת
המוסדות. רוחם של בני הפמליה הייתה טובה עליהם, ואחד הגבאים אף הרשה לעצמו
להתבטא במהלך הטיסה בנוכחות הרבי כי "הדינר, ללא ספק, יחולל פלאים 'אזוינס
און אזעלעכ'ס' במצב המוסדות" . הרבי שמע את הדיבורים מבלי להגיב, אך הנימה
בה נאמרו לא נשאה חן בעיניו. "באותו רגע ידעתי בבירור ש ה 'דינר' כבר לא
יהיה מוצלח כפי שחושבים", עתיד הרבי לגלות לאחר מכן למקורביו,
"כשמדברים בביטחון מוחלט שכזה, הדברים אינם מסתיימים בטוב". וזה מה
שאכן קרה. בתחילה 'תקתק' האירוע למישרין, אבל בסוף הערב, כשנספרו ההכנסות,
השתנתה המגמה. העשירים המקומיים לא תרמו אפילו עשירית מן הסכום המצופה. ההכנסה
הזעומה לא הצדיקה את ההשקעה, בוודאי שלא את טלטולי הדרך של הרבי. מפח נפש עמוק
השתלט על הפמליה. הוחלט לערוך דינר נוסף, הפעם במתכונת מצומצמת יותר, 'מסיבת תה'
כפי שנהוג לכנותה. במהלך הערב נעמד הרבי ונשא באוזני המוזמנים דברים היוצאים מן
הלב: "רבותיי, ישיבה יש לי בירושלים, מאות בחורים יושבים ולומדים בה בקדושה
וטהרה, הטו נא שכם ועמדו לימיני בשעה קשה זו" ... דבריו של הרבי שיצאו מן
הלב, נקלטו היטב באוזני השומעים. הארנקים אמנם לא נפתחו בבת אחת, אבל יהודי אחד,
ר' נחום שמו, קם ממקומו וניגש בהתרגשות לעבר שולחן המזרח, אל מקומו של הרבי. הוא
שלף מכיסו בטקסיות פנקס המחאות עבה והניח אותו על השולחן. "רבי, הפנקס הזה
שלכם! רשמו בו כל סכום שעולה בדעתכם, ואני אחתום עליו. אבל בתרומה אני מבקש
שתעניקו לי ברכה הגונה..." לא מעט גבות הורמו ברחבי האולם לנוכח הצעד המפתיע.
ר' נחום הינו יהודי מבוסס ומוכר היטב, אך אינו ידוע כעשיר כה גדול, מה גם שלא
נמנה על חסידיו של הרבי, ובכלל אינו משתייך כלל לעדת חסידים. "דבריו
היוצאים מן הלב של הרבי שנאמרו בישרות שכזו, פשוט המיסו את ליבי", הסביר ר'
נחום לידידיו, "חשתי שאינני יכול לעמוד מנגד..." הרבי נוטל את ההמחאה
לידיו, משרבט עליה סכום לא גבוה במיוחד , הסכום הבסיסי הדרוש לאחזקת המוסדות,
פחות בהרבה מכפי ששיערו רבים, ומושיט את ההמחאה לחתימה. הצעד הזה של ר' נחום,
שינה את האווירה כולה. הוא היה בבחינת הנחשון שקפץ ראשון לים. "אני מברך
אותך, ר' נחום", קרא הרבי כשעיניו נישאות אל שמי רום, " שתזכה לרוות
נחת מכל צאצאיך, ותזכה בעזרת ה' ללוות את כולם לחופה..." ברכתו של הרבי
נותרת תלויה באוויר למשך רגעים ארוכים. חציה הראשון של הברכה שגרתי ונפוץ,
כמובן, אבל החלק השני מפתיע, שלא לומר תמוה למדי. ר' נחום הוא יהודי צעיר ובריא,
החיים עודם לפניו, למה שיזדקק לברכה מפורשת שכזו? אך התמיהה הזו נותרת ללא כל
מענה. הדינר השני הסתיים, אפוא, בהצלחה גדולה יותר יחסית לקודמו, וסלל את הדרך
לביקוריו הבאים של הרבי בעל ה"דברי אמונה" באוסטרליה, שהניב בחסדי
שמים תוצאות מוצלחות בהרבה מאותה נסיעה ראשונה.
חלפו שנים רבות. הרבי הקדוש מתולדות אהרן זי"ע כבר התבקש
לישיבה של מעלה, ר' נחום המשיך לעשות חיל בעסקיו, וכבר זכה להוביל כמה מצאצאיו
לחופה. בבוקר בהיר, ללא התרעה מוקדמת, פושטת פלוגת שוטרים חמורי סבר על ביתו של
ר' נחום. כעבור כמה דקות בהן זורעים השוטרים הרס ומהומה בכל הבית, הופכים רהיטים
ומחרימים ראיות, נראה ר' נחום יוצא מן הבית בראש מורכן, מובל באזיקים לעבר ניידת
מהבהבת. עסקיו של ר' נחום כללו מסחר במטבע חוץ האסור על פי החוק האוסטרלי,
ובעקבות הלשנה לשלטונות הושם ר' נחום מאחורי מסגר ובריח. הראיות המפלילות שאותרו
לא הותירו מקום לתקוות רבות, השופט כצפוי, לא היסס להשית על ראשו עשר שנות מאסר
תמימות. הכלא האוסטרלי ידוע בקשיחותו, חופשות ויציאות מפעם לפעם אינן כלולות שם
בתנאי המאסר, תהיה הסיבה אשר תהיה. לפיכך, כשהתארס בשעה טובה אחד מבניו של ר'
נחום, החלו מיד מאמצי שתדלנות לשחרר את האב לפחות לשעה קלה ביום החתונה המיועד,
כדי שיזכה להשתתף בשמחת החתונה, אלא שהמאמצים נתקלו בחומות של אטימות מרושעת.
לאחר שבועות ארוכים של שתדלנות והפעלת קשרים חובקי עולם, הודיעו העסקנים לבני
המשפחה כי בדרך הטבע אין שום סיכוי שאביהם יזכה להשתתף בשמחת החתונה. ואז נזכרו
לפתע בברכתו 'התמוהה' עתיקת הימים של הרבי מ 'תולדות אהרן'... כעת כבר הבינו
כולם מה שראה אותו צדיק אז, לפני שנים, בעיניו מרחיקות הלכת. אלא שדווקא עכשיו,
כשהברכה עצמה כבר הובנה סוף סוף, צצה תמיהה חדשה, קשה עוד יותר. איך בדיוק תתגשם
הברכה?
בעיצומם של המאמצים האלו, ימים ספורים לפני מועד החתונה, הגיע
לאוסטרליה בנו של הרבי מתולדות אהרן זי"ע, הוא כ"ק מרן האדמו"ר
מנחלת אהרן שליט"א שהגיע לביקור בבית חמיו, הגה"צ המפורסם רבי אברהם
צבי בק שליט"א, גאב"ד מלבורן. הידיעות הסוערות קידמו את פני האורח.
"ברכתו משכבר הימים של אביכם היא הנושא המדובר ביותר בעירנו", סחו לו
ראשי הקהילה. "במה מדובר? מה קרה?" "בנו של ר' נחום הנגיד, המרצה
עשר שנות מאסר, עומד להיכנס בעוד כמה ימים תחת החופה. כל המאמצים לשחררו, ולו
לרגעי החופה בלבד, עולים בתוהו. רבים עוד זוכרים את הברכה שהעניק לו אביכם
זי"ע, שיזכה ללוות את כל ילדיו לחופה, אך סיכויי הברכה להתגשם הינם
אפסיים..." מאמצי השתדלנות נמשכו עד יום החתונה עצמו, אלא שכל הבקשות
וההסברים נפלו כקודמיהם על אוזניים ערלות. יום החתונה הגיע. אולם השמחות האוסטרלי
התמלא במוזמנים ובני המשפחה. בשולחן המזרח יושב החתן אך השמחה אינה שלמה, אבי
החתן בולט בהיעדרו, בעוד שעה קלה כשיובל החתן לחופה יבלוט חסרונו עוד יותר.
מישהו אחר ייאלץ להוביל את החתן לחופתו במקום אביו שנמצא בסך הכול במרחק של כמה
קילומטרים מכאן.
התזמורת משמיעה ניגוני התעוררות, עוד ועוד יהודים מבני העיר
מתקבצים למעמד 'קבלת הפנים' שלפני החופה. והנה נראית דמותו ההדורה של רב העיר,
הג"ר אברהם צבי בק שליט"א אליו מתלווה גם חתנו, האדמו"ר מנחלת
אהרן שליט"א המיודד עם אבי החתן הנפקד. קמצוץ של אפר מושם במצחו של החתן,
ניגון החופה המרטיט מתחיל להתנגן ברחבי האולם, החתן קם ממקומו ומתעטף בקיטל
בוהק, שתי שלהבות רועדות מוצתות בעששיות, הכול מתחילים לפסוע לעבר החופה, אך
לפתע המולה גדולה פורצת. מישהו פורץ לאולם טרוף נשימה ומסמן לכולם לעצור . אחריו
מתפרצים עוד כמה אנשים וצועקים, "המתינו המתינו, עצרו הכול..." תוך
כמה רגעים נפתחת דלת האולם, שני גברתנים חסונים במדי סוהרים פוסעים פנימה אל
האולם החגיגי, אחריהם משתרך בצעדים איטיים האיש הכי צפוי והכי לא צפוי להשתתף
בשמחה הזו, ר' נחום, המחותן בכבודו ובעצמו. גופו כחוש, פניו חרושות סבל, אך חיוך
הולך ומתרחב עליהם. התזמורת מפסיקה באחת, דממה מצמררת מושלכת באולם. המוני
מוזמנים מביטים באלם בדמות הפוסעת פנימה, עין אחת אינה נותרת יבשה באולם. האב
הנרגש ניגש בצעדים מדודים אל בנו החתן ומחבק אותו בשתי ידיו, ופתאום כשהוא מבחין
בכ"ק האדמו"ר מנחלת אהרן שליט"א, הוא ממהר לקראתו ופורץ בבכי
נסער... בניגוד לכל התחזיות, לכל הסיכויים, הנס הבלתי ייאמן אירע. ברגע האפס
התקבל פתאום האישור המיוחל, והנה ר' נחום זוכה להוביל את בנו לחופה. הרבי הקדוש
בעל ה 'דברי אמונה' שמר את הבטחתו שניתנה לפני שנים רבות.
כעבור ר גע מתחדשת לה הנעימה, והחתן מתחיל לצעוד
אל חופתו כשאביו צועד לימינו והמוני יהודים נרגשים והמומים צועדים אחריו. החופה
מסתיימת, שני 'שומרי הראש' מאותתים לאבי החתן כי זמנו קצוב. בו במקום, מתחת
לחופת הקטיפה, נערך מעמד 'מצווה טאנץ' זריז. האב המאושר רוקד עם בנו החתן ריקוד
של מצווה. מהחופה הוא חוזר אל הניידת שממהרת להתרחק מן המקום, כל המעמד הזה לא
נמשך יותר מכמה דקות. במבט לאחור הוא נדמה כחלום מתוק, אך האווירה בחתונה השפופה
משתנית פלאים, ריקודי ההודיה הנרגשים הולכים ומשתלהבים. הנס הפך לשיחת היום בקרב
הקהילה היהודית באוסטרליה. אבל כאן לא נגמר הסיפור. חלפו כמה חודשים מאז החתונה.
ושוב נראים באופק הימים הנוראים. עסקני הקהילה, מעודדים מההצלחה הגדולה בחתונה,
עולים שוב לפגישה עם מנהל בית הסוהר, בבקשה לשחרר את האסיר היהודי לתפילות
החגים. הפעם הם נתקלים בחומה בצורה שאין בה אפילו סדק קל. "אין על מה לדבר,
תוציאו לכם מהראש את הרעיון הזה, הוא לא יצא מחומת בית הסוהר עד שיסיים את
זמנו" אומר להם המנהל בזעף. " אבל הרי הסכמתם לשחרר אותו לפני כמה
חודשים להשתתף בנישואי בנו", שולפים העסקנים את הקלף האחרון, "החגים
חשובים לו לא פחות מהחתונה..." בת שחוק משועשעת פושטת פתאום על פניו של
מנהל בית הסוהר , "ומה אתם חושבים לעצמכם, שאם השתגענו עבורו פעם אחת,
נחזור ונשתגע פעם שנייה?!..." המשלחת נאלצת לסוב על עקבותיה, אך המילים
האחרונות נדנדו באוזניה כפעמונים. אם למישהו עוד היה ספק בגודל הנס שאירע
בחתונה, בא המשפט האחרון והוכיח מחדש. אף הסבר הגיוני לא יכול היה להסביר את ה 'שיגעון'
שאחז באותו רגע במנהל בית הסוהר, מלבד זה ש 'גדולים צדיקים במיתתן'.
השותפות ("טיב הקהילה")
סיפר לי יהודי אחד הי"ו, שכמו הרבה משפחות בארצנו הקדושה
נאבק גם הוא קשה על פרנסתו, בקושי הוא מצליח לסיים את החודש... ובביתו אחד עשר
ילדים בלי עין הרע כן ירבו. והנה הגיעה עת שידוך בנו הראשון במזל טוב, אך הכיס
ריק ואין בו, והרי זה בלתי אפשרי לגשת אל פרק זה של האיש מקדש, באין בידו פרוטה
לפורטה. החליט אותו אדם שאם כאן אין המזל מאיר לו פנים כל כך, אולי כדאי לנסות
את מזלו ממרחק, ושמא יוכל לקבץ מאחינו בני ישראל שבחוץ לארץ כדי הממון הנדרש לו
להשיא את בנו. ארז אפוא האיש את מיטלטליו ושאר צרכי הדרך, ויצא לחוץ לארץ להתדפק
על דלתי הגבירים, לבקש שיהיו לו לעזר ולאחיסמך. אבל לדאבון לב מזלו הביש רדף
אחריו גם שם, ולא הצליח לאסוף מעות אפילו כדי כיסוי עלות כרטיס הטיסה... בראותו
כי כן נשבר לבו בקרבו מאוד, והפסיק להתדפק על הדלתות כאשר בין כך לא הועילו לו
נקישותיו הרבה.... עזב אפוא את מלאכתו באמצע היום, ונכנס לבית כנסת צדדי אחד בלב
שבור ודואב, לקח את ספר ה תהילים בידו, והחל שופך צקון לבו בתפילה לפני ה'
כשדמעות רבות ניגרות מעיניו.
כך חלפו להן השעות, והוא יושב ובוכה מאין הפוגות, ולא שת לבו כי
מתקרבת שעת מנחה, ואנשים החלו להיכנס לבית הכנסת לתפילה. והנה, נכנס לבית הכנסת
איש אחד שנחרד מאד למראה יהודי היושב ובוכה כל כך, הדבר נגע ללבו, והבין שהאיש
נתון בצרה, בסערת לבו ניגש אל היהודי הרגיעו מבכיו, והגיש לפניו כוס משקה ותוך
כדי כך שאלו בעדינות לסיבת בכיו ומרירותו. האורח נרגע מעט, והודה למיטיבו על
יחסו הטוב אליו, אח"כ סיפר לו דברים כהווייתן, איך שהוא עומד בעירום ובחוסר
כל. בביתו ממתינים לו משפחתו ה=D7ניפה, ומייחלים מאד שיביא עמו איזה מזור לתרופה, כדי שיוכלו לגשת
אל הנישואין, והנה הוא מסתובב פה בניכר, משרך את עצמו מדלת אחת לשנייה, ומגביר
אחד למשנהו, אבל אין הוא רואה שום ברכה בעמלו, ועדיין הוא עומד כמעט באותו מצב
כבתחילה, ואינו מוצא שום עצה בנפשו. בשמוע איש שיחו במה המדובר, נגעו הדברים
ללבו, והחל לחשוב כיצד ובמה יכול הוא לעזור מעט לאיש נדכה זה. לאחר מחשבה קלה
אמר לאיש, ראה נא ידידי, אני עצמי אינני אדם אמיד כלל, וצר לי שלא אוכל להושיעך,
אבל מכיר אני כאן בעירנו יהודי אחד עשיר גדול, שאינו מהחרדים כל כך, וידוע
בסביבה כאדם קיצוני, הנתון למצבי רוח. אצל עשיר זה - אמר האיש - יתכנו שתי קצוות
הפוכות, או שייפתח לבו לעניינך, ואז תקבל אצלו את מלוא הסכום מרישא ועד גמירא...
או שלא תקבל ממנו אף לא פרוטה אחת, והוא יגרש אותך מביתו בבושת פנים... החליט
האיש לנסות את מזלו אצל אותו עשיר, כאשר כבר ראה שבין כך אין לו הרבה מה להפסיד,
ובמקרה הגרוע ביותר יגורש מן הבית. וכבר הכין את עצמו לכל מצב שיהיה.
הגיע האיש אל הכתובת הרשומה לפניו, הקיש בדלת ולמזלו היה העשיר
בביתו, והזמינו להיכנס אל טרקלינו ולהציע את עניינו. לאחר כמה דברי פתיחה ונימוסים,
ניגש העשיר ישר אל הנקודה, והחל לתחקר את היהודי בכמה פרטים נחוצים. בין הדברים
שואל אותו היהודי העשיר: כמה ילדים יש לך? ענה לו האיש: אחד עשר ילדים בלי עין
הרע! כשמוע העשיר את תשובתו, השתנו פניו בבת אחת, והחל צועק עליו ולהוכיח על
פניו, וכי אינך מתבייש?! איך אתה מביא כ"כ הרבה ילדים לעולם, בזמן שאין לך
מקור לפרנסם ולהשיאם בריווח, הרי זו הפקרות גדולה וחוצפה! וזוהי גזילה מן הציבור
שיצטרכו הם לתמוך בך ולהשיא את בניך וכו'. וכך המשיך לשפוך קיתונות של רותחין, ורצה
לגרשו מן הבית. כשראה היהודי את מצבו, שגם מכאן הוא עומד להישלח בלא כלום, החליט
שלא להישאר חיD7ב לעשיר על טענותיו, והשי"ת נתן בלב=D7 תשובה ניצחת. פנה היהודי אל העשיר ושאל
אותו" יסלח נא לי מר, וכמה ילדים יש לך? ענה לו העשיר: ילד אחד בלבד,
וב"ה יש לי פרנסה בשפע עבורו. אבל אתה אדם לא אחראי, פרזיט! חי ללא חשבון,
וגוזל מעות הציבור, וזו חוצפה גדולה וכו' וכו'. - המתין לו היהודי עד שיסיים את
תוכחתו, לאחר שסיים אמר לו כך: שמע נא היטב, רואה אני שמכאן כבר לא ייצא לי
מאומה, והולך אני לדרכי. אבל דע לך שבדבר אחד עשיר אני יותר ממך! התפלא העשיר
מאד, ושאל במה עשיר אתה יותר ממני? מה כבר יש לך שלי אין... הסביר לו היהודי:
הרי אמרו חכמינו ז"ל (נדה לא.) שלושה שותפים באדם, הקב"ה אביו ואמו.
אני עשיתי אחד עשר פעמים עסקי שותפות עם הקב"ה בעצמו, ואתה השתתפת עמו רק
פעם אחת! ... נדהם הגביר מתשובתו הקולעת של היהודי, ועל אתר הוציא ממגירתו את
פנקס הצ'קים, ורשם את כל הסכום שנדרש לאותו יהודי להשיא את בנו, כדי שגם לו יהיה
חלק בשותפות הנפלאה הזו... והוסיף וביקשו שבנישואי הילד הבא יבוא אליו שוב, כדי
לשתפו גם בעסקה השנייה . ומאז בכל ילד שמגיע לפרקו נוסע היהודי לחוץ לארץ,
ומתקבל בברכה ובחום אצל אותו עשיר, שרוצה להיות גם כן שותף בעסקה עם הקב"ה,
ומשלשל לידו את כ ל הסכום הדרוש להוצאות הנישואין, הדירה והרהיטים, ומלבושי
המשפחה וכו'.
הנלמד מזה המעשה, כיצד היא הסתכלותה של תורה בעניין הנישואין
והבאת הילדים לעולם, שהיא שותפות עם השם יתברך בכבודו ובעצמו. וכאשר מגיעים אל
הנישואין ואל הלידה מתוך תחושה שכזו, גם היחס לאישה ולילדים עצמם שונה לגמרי,
הרי אנו שותפים בהם עם הקב"ה, בזכותם אנו שותפים של מלך!
|
