אמרי שפר כ"א תמוז ה'תשע"חאמרי שפר כ"א תמוז ה'תשע"ח

 בברכת המזון מבקשים אנו: "הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרבה בבית הזה ועל שלחן זה שאכלנו עליו", ומיד אחרי כן מוסיפים לבקש: "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב". מדוע הבקשה על הברכה בבית נאמרת לפני הבקשה לביאת אליהו הנביא לבשרנו על הגאולה השלמה? אלא, שישנם אנשים המצפים למשיח רק כדי שיפתור את כל בעיותיהם הכלכליות, שימחק את המינוס בבנק וישפיע שפע של חיי רווחה חומריים... זו איננה צפייה אמתית ונכונה למשיח! לכן, קדם מבקשים ש"הרחמן ישלח לנו ברכה מרבה בבית הזה" - שנזכה לשפע גשמי, ועם כל זאת מבקשים שגם אז "הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות"

     בסופו של דבר כשאדם מתפכח הוא מבין שהתהליך הוא "ממך אליך אברח": הוא מנסה לברוח מהקשיים הטבעיים שגזר עליו הבורא אלא שהוא רואה שהתחליפים אינם כה ערבים והוא מעדיף לחזור אל מה שנתן לו הבורא מלכתחילה..

    הזמן האמיתי שבו אדם מסדר את כל העניינים שלו בחיים, זה רק בשעת התפילה!  אומר הכוזרי: שעת התפילה יהיה לב זמנו ופריו, ויהיו שאר תוצאות חייו רק כדרכים המובילים אל העת ההיא.

הלוואה מהי היא? דאגה בלילות, ובזיון בימים... 

התפילין )מתוך חוברת 'יום בשנה' – המודיע חג הפסח תשע"ח(

     סיפור הקשור לתפילין סיפר רב צבאי אמריקני, שהגיע לפולין בסיום המלחמה, כדי לשחרר את עצורי המחנות: "ישבתי במפקדה, והזקיף שעמד בפתח סיפר לי שיש שני ילדים גרמניים, שרוצים לדבר איתי", הוא סיפר . "כששמעתי שהם גרמניים הוריתי לו 'לטפל' בהם, אבל אז הוא חזר ואמר שהם טענו בפניו שהם יהודים. כמובן שהכנסתי אותם לחדרי, והם סיפרו לי שהם בני דודים העונים לשמות יוסף בורנשטיין ולייבל בורנשטיין. שניהם חסידי גור והם נראים כגרמנים, מכיוון שהם מצאו את המדים הללו, ולבשו אותם כדי שיוכלו לנוע בחופשיות ממקום למקום. שאלתי אותם מה הם רוצים, ולהפתעתי הם ענו שהם שמעו שאני יהודי, ולכן הם מבקשים להניח תפילין" . "הוצאתי מיד את זוג התפילין שלי והגשתי להם", המשיך הרב בסיפורו. " אבל להפתעתי הם פשוט בהו בי ובתפילין ולא עשו מאומה. לאחר מספר דקות הם נרגעו מעט וסיפרו לי, שכאשר פרצה המלחמה, הם עדיין לא היו בגיל בר מצווה, כך שלא למדו להניח תפילין,  וכעת הם רוצים לקיים את המצווה בפעם הראשונה, אבל הם לא יודעים כיצד מניחים תפילין. עד היום, כשאני חושב על כך, אני לא מצליח שלא להתרגש, ולהודות לבורא עולם שמנע ממני לפגוע באותם ילדים טהורים"...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

נקודה שבועית, פרשת השבוע "פקודי" ה'תשע"ו

השבת בעזרת ה' נסיים בשעה טובה את חומש שמות.

לאורך ארבע הפרשות האחרונות וגם בפרשת השבוע שלנו, פרשת "פקודי", חזרה התורה חמש פעמים על כל ענייני בניית המשכן וכליו ופירטה לנו הקוראים את כל הפרטים הקטנים ביותר בתהליך הבניה המורכב של המשכן.

בפרשה שלנו,מתארת התורה את הקמת המשכן בפועל, אולם ישנו ביטוי אחד שחוזר על עצמו פעמים רבות: "כל אשר ציווה ה' את משה" - ביטוי זה מופיע לאורך כל הפרשה 19 פעמים סה"כ.

מתחילת הפרשה, מתארת לנו התורה כל פעם עניין אחר בהקשר המשכן, הכלים, בגדיו של הכהן הגדול ובסיומו של כל קטע שכזה מציינת התורה "כאשר ציווה ה' את משה".

מדוע טרחה התורה לחזור על משפט זה כל כך הרבה פעמים? הרי היינו מבינים זאת גם אם היה נאמר פעם אחת?!

התורה הרגישה חובה גדולה לחזור ולהדגיש את עניין הציווי האלוקי למשה על ידי ה' כדי להבהיר לנו בני האדם שאין בניית המשכן יכולה להיעשות רק על דעתנו.

גם אם נתנה התורה מעין ספר הדרכה מדויק של המידות, אופן הבנייה, הצורה ושאר הפרטים החשובים של בניית המשכן, עדיין חייבים אנחנו לזכור שלמרות שהמנדט להנדסת המשכן, ותכנונו נעשו על ידי בצלאל ואהליאב עדיין מי שעומד מאחורי כל זה הוא ה'.

ר' יהודה הלוי בספרו הכוזרי נותן דוגמא יפה בה בית המרקחת ריק מרוקח ונכנס אדם ומחלק במקומו תרופות אך הוא אינו יודע את טיב התרופה ואת הכמויות הנדרשות ונמצא שהוא ממית את האנשים ולא מחייה אותם.

אותו אדם רוצה באמת להועיל לעולם אך הוא פועל ללא היגיון נכון והוא מוביל לאסון.

אם אותו אדם היה בעל ידע מתאים, ניסיון ולימוד אז ההיגיון שלו ביחד עם הפעולה היו מצליחים.

התורה חזרה 19 פעמים על העניין שמשה בנה את המשכן על פי ציווי ה' עם הדגשה לכל פרטי המשכן כדי לומר לנו שהאדם נקרא לחשוף את ההיגיון שטמון בתוכו מתוך ציווי ה' ולא מתוך עצמו לבדו ולא מתוך היגיון בן אנוש.

יוצרי המשכן היו חכמים. הם נקראו חכמי לב. הגיונם היה נקי מאוד עד כדי כך שהלב שלהם היה שותף  מלא ופעיל בעשייה.

כאשר מעשה האדם מקיים תיאום מלא בין הפעולה המעשית לערך הפעולה עם הרגש הנכון זו החכמה האמיתית והנכונה. אדם צריך לפעול מתוך רגש ולב ולא באופן רובוטי כי בכך הוא יאבד את ההכרה האישית שלו בפעולה.

כזו הייתה בניית המשכן, שילוב של עשייה מתוך לב. לב האומה הישראלית.

שבת שלום ומבורך!

תודות : לצחי מיכאלי

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם