אמרי שפר כ"ב תמוז ה'תשע"ז

·         אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם.{רבי קיפלינג}

·         יש בעיות שאין צורך לפותרן.

·         אם דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת.

·         לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו.

·         במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהינום.

·         החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שכוח שהוא בן מלך.{הרבי מקרלין}

·         הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות והענווה היא שורש לכל המידות הטובות.

·         מי שמגביל את כוחך תגביל את השפעתו עליך.{האדמור מרחלין}

·         האושר לא במרחקים ולא מעבר לים כי אם בתוך ליבו של האדם פנימה-- {הרמב"ם}

·         נתנו לו לאדם שתי עיניים שיראה בעינו האחת מעלות חברו ובעינו השנייה מומי עצמו{רבי מאיר מפרשמישלן}

·         זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי.{רבי ברוך ממיזיבוז}

·         עיקר המצוות ליישר את הלב,{רבי אבן עזרא}

·         כשאדם מתעלה העולם מתעלה עימו.{הרמח"ל}

·         סוכר, המתבטל לחלוטין ונעלם לגמרי במים-ממתק. כך אדם המבטל את ישותו-מסוגל לעזור לזולתו. {רבי יצחק מוורקה}

·         כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.{רבי מנחם מנדל מקוצק}

·         הסתכלות בדבר לא צנוע פוגמת את הנשמה וגורמת להסתלקות השכינה והאור האלוקי מהלב.{האדמור מרחלין}

·         או שאתה השליח של בורא העולם או שאתה שליח של היצר הרע-תבחר!.{רבי מרחלין}

·         מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.{רבי נחמן מברסלב}

·         השמחה מביאה עימה התרגשות נפלאה ולחיות-לבריאות.

·         אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו.

·         עת לכל דבר אך יש דברים שיפים הם לכל עת.

·         קשה הליצנות שתחילתה יסורין וסופה כליה.

·         חבר נאמן נכון להקריב עצמו למען חבריו--בעת התלאות יכיר האדם החבר הנאמן.{אגרת המוסר}

·         שלוש מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן זכה בכל: זכה בגבורה-זכה בכל: זכה בעושר זכה בכל: זכה בחכמה זכה בכל. אימתי? כשהן מתנות שמיים ובאות מכוח התורה אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינם כלום.

·         הטבע הוא רצונו התמידי של ה' והנס הוא רצונו של ה' באותו רגע. {חזון איש}

·         דרשתי קרבתך בכל ליבי קראתיך ובאתי לקחתם לקראתי מצאתיך.{הריה"ל}

·         הסבורים כי החיים צריכים להיות מסע עינוגים שוכחים כי את קולם הראשון נתנו בבכי.

·         את הגוף מטהרים במים ואת הנפש תטהר בתבונה.

·         בני אדם מרבים לתבוע את "המגיע להם" לו אך ידעו מה רב הוא המצוי ברשותם מתוך חסד.

·         שתיקה היא אמירה אצילית אם בעקבותיה מפציע אור התבונה.

·         שכחת דברים בעלי ערך? נובע מכך כי זיכרונך עמוס בהבלים וזוטות.

·         האוהבים מרגישים את היקום כולו שותף להם באחווה מרגישים את ברכת אלוהים "כי טוב" ורק דרך אחת להם להודות על החסד הזה בהוסיפם להיות את שהנם ובאהבם את האחד שנתייחד ואת כל האדם והעולם.

·         כדי לאהוב צריכים ללמוד להכיר ולדעת ובמקום בו שרויה האהבה שם גם נמצאת החכמה.

·         מה שהתורה עושה לשכל התפילה עושה לנשמה.

·         חברת הנדיב מציאה גדולה וחברת הנבל חרטה חברת השוטה סכנה ושמחתו שמחה.{הרשב"ג}

·         העושר הגדול עזיבת החמדה.{הרשב"ג}

·         מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו.{הרשב"ג}

·         אם יכבדוך בני אדם בגלל עושר או שררה אל יערב לך כי הכבוד ההוא יפנה בהפנותם אבל יערב לך אם יכבדוך בעבור חכמה יראה או מוסר. {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: האם נאה לזקן שילמד? וענה: אם הסכלות גנאי לו הלימוד נאה לו.{הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: את מי תאהב יותר אחיך או חברך? וענה: אינני אוהב אחי עד שיהיה חברי. {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהי אהבה? וענה: נטות הלבבות והתחברם.{הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהו פצע שאין לו רפואה? וענה: כשיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו-- {הרשב"ג}

·         כל הכופר בטובתו של חברו לסוף כופר בטובתו של מקום.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"א תשרי ה'תשע"ז

 

 אתרג ר"ת א'מונה, ת'שובה, ר'פואה, ג'אולה.

     האב שהוא במיטב ימיו אומר דברים קשים כגידים (ויגדך מל' גידים), אבל הזקן אומר אותם הדברים אמירה רכה, כיון שראה הרבה ויודע למנות ולשקול כל דיבור.

     העולם סבור שמעלה גדולה היא לאדם שניחן בכושר הדיבור, ואילו אני סבור שגדולה מכך מעלת האדם שניחן בכושר השמיעה". 

"יעקב חבל נחלתו". - הרב מקוברין שואל: מה עניין הדימוי של עם ישראל לחבל? מדוע נמשלו לחבל ? ומתרץ: כששוזרים חבל עבה מהרבה חוטים, גם אם יש ביניהם חוטים פגומים ? לא מבחינים בהם ולא שמים אליהם לב. אדרבה, ועוד הם מוסיפים חוזק לחבל. כך גם בעם ישראל, שבזמן שהם מלוכדים ושזורים יחד,  אזי אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל.

"ה' הוא נחלתו" [יח, ב.] (עלינו לשבח)

גם אם העם היהודי הצטוו לעזור האחד לרעהו, ולתמוך בידי תלמידי חכמים, הרי שהנתמך עצמו צריך להשליך את יהבו על הבורא עולם, ולסמוך עליו שישלח לו עזרו ממעל, בכל צורה שהיא, שכן לעולם אי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה. אדם חושב לתומו שהנה-הנה הישועה משתקפת לו מצד אחד, והקב"ה מוכיח לו שהישועה כבר המתינה בעבורו, אבל מן העבר השני...

סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: יודעני מעשה שהיה בימי צעירותי, עם אחד מתלמידי חכמים המופלגים שבאותה תקופה, ושמו הרב בנימין תפילינסקי. ת"ח זה ישב כל היום ולמד בישיבת 'עץ חיים', ולא היה לו בעולמו מאומה לבד מהסטנדר והגמרא. כשהגיע לפרק נישואי בתו, ולא הייתה בידו פרוטה לפרוטה, ביקש לפנות לאחד הגבירים שיסייע בידו. נו, מהיכן ישיג ת"ח זה רשימה זמינה של גבירים שיוכל לפנות אליהם? התקשר הרב תפילינסקי לאחד ממוסדות התורה הגדולים והמפורסמים בירושלים, וביקש מהם שיתנו לו שמו של הנדיב הגדול שלהם . לא היה דעתה של הנהלת המוסד ההוא נוחה מכך. הם חששו שהנדבן יקפיד על מסירת שמו וכתובתו לאנשים שהוא אינו מכיר , ואחרי הכול קינן גם החשש בליבם שהם עלולים להפסיד עקב כך, ולא מסרו את שמו של הנדבן. אבל הרב תפילינסקי ביקש וביקש, עד שהחליטו להיענות לבקשתו לחצאין; הוא ביקש את שמו של הנדבן הגדול, אך הם מסרו לו שמו של הנדבן הקטן ביותר שלהם...

הרב תפילינסקי מנסח לו מכתב מפורט על מצבו הקשה, ומבקש שיסייע בידו . והנה, לא חלפו ימים אחדים והנדבן עצמו מתדפק על דלת ביתו של הרב תפילינסקי שהיה מופתע מאוד מהביקור, ושאל את הנדיב מה הריצו לביתו. 'הרי הייתי יכול אני לבוא אליך', אמר. ' הדברים שכתבת אליי שיכנעוני עד מאוד, ומצבך נגע לליבי', השיב הנדיב, 'ובאתי להתעניין מה הסכום הדרוש לך, ומיד אחזור לביתי ואביא לך את כל הכסף במזומן, עד הפרוטה האחרונה' . הרב תפילינסקי הנרגש נקב בסכום, והנדיב אכן קיים את הבטחתו, ובתוך זמן קצר הגיע עם כל הכסף. מה התברר? בתו של הנדיב ההוא חלתה, רח"ל, במחלה קשה, וכדי להוסיף לה סגולות לריפוי, החליט שהת"ח הראשון שיפנה אליו בבקשת עזרה לנישואי צאצאיו, יקבל ממנו את כל הכסף הנדרש לו. כך יצא שהרב תפילינסקי אמנם ביקש מהנהלת המוסד שיתנו לו את 'הנדיב הגדול שלהם', והם החליטו לתת לו את 'הנדיב הקטן', אבל התברר לכולם שהקב"ה ברצונו יכול להפוך את הנדיב הקטן לאחד הנדיבים הגדולים ביותר, המוכן לשלשל את כל הוצאות הנישואין, עכשיו ובמזומן... מה למדנו? – שהאדם חושב שהישועה תגיע ממקום זה, ולבסוף היא באה מכיוון אחר. המסקנה שלנו מכך צריכה להיות, שהעיקר הוא לבטוח בה' שישלח לנו את ישועתו במהרה, בדרך ובצורה שהוא יתברך רואה לנכון. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ג אלול ה'תשע"ה

הרה"ק רבי יוסף כספי אומר: טוב לחתוך איבר אחד נגוע כדי שלא יחלה כל הגוף או ימות.

     הרה"ק רבי ישראל מסלנט אומר: החולה לא יתבייש לעשות לרפואתו דברים שאינם לפי כבודו ומדוע לנפשו ישים לב לדיברות בני אדם?

     הרה"ק רבי מאיר מפרמישלן אומר: בחלום ניכר האדם: אין האדם רואה אלא מהרהורי ליבו. כל אדם וחלומותיו.  יעקב אבינו רואה בחלומו: "סולם וראשו מגיע השמימה... והנה ה' ניצב עליו". ואילו פרעה רואה בחלומו - "שבע פרות יפות מראה".

      הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר: איני פוחד מיסורי מחלה, אלא מהפינוק שלאחרי מחלה.

השמח בחלקו (ענף עץ אבות)

     שלמה המלך אומר: "טוב ארוחת ירק ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב". ישנם בתים של צדיקים אשר חיים בדלות אולם ביתם מלא שלוה ויראת שמים חינוך הבנים אהבה ואחוה וכיבוד הורים. מאידך, ישנם עשירים ובעלי מעמד שיש להם שפע בגשמיות אבל הבית מפורק ומפורד ומלא חילוקי דעות ריב ומדון ח"ו.

     מעשה: במלך אחד שבנה במרכז העיר ארמון נהדר ומרהיב עין, וסביבו נטע גן נפלא עצי פרי ושושנים ופרחים, וריח לו כלבנון, וקבע בו שלט קטן וחרט עליו: "הארמון והגן האלה יינתנו במתנה ע"י המלך לאדם השמח בחלקו". עברו כמה בני אדם וראו את הארמון ואת השלט שעליו. וכל אחד, חשב לעצמו בודאי שלא בשבילי יהיה הארמון הזה, כי מי שיש לו מנה רוצה מאתים, ואינו שמח בחלקו. והנה עבר שם איש עשיר ונכבד שזכה לעושר וכבוד ולמשפחה מפוארת, והוא מדושן עונג ומאושר בכל ענייניו, וראה את השלט ויאמר בליבו הלא למי כל חמדת ישראל אם לא בשבילי, וייטול רשות ויכנס אל המלך ויפנה אליו לאמור, הנה חנני ה' ויש לי כל טוב, ואני שמח בחלקי, ועל המלך לקיים "מוצא שפתיך תשמור ועשית", חושבני שהארמון והגן אשר סביבו מגיעים לי. ויאמר לו המלך: שוטה שבעולם, אם אתה שמח בחלקך כאשר דברת, למה לטשת עין על ארמוני והגן אשר סביב, הלא די לך במה שיש לך, ולמה תחמוד את אשר לרעך? מכאן מוסר השכל, שיסתפק האדם במה שיש לו, ויודה לה' יתברך על כל אשר חננו, שיוכל לעבוד בו את ה' בהשקט ובטח.

על האדם להיות שבע רצון מן החלק שנתן לו הקב"ה ואינו חומד עוד, לא כן אלו המתאוים ליותר ממה שיש להם שנפשם יוצאת מרוב תשוקה וסופם שנעקרים מן העולם, ואף אם יש לאדם ממון רב אינו ראוי להקרא עשיר, אלא האדם השמח בחלקו הוא העשיר האמיתי. וזהו שאמר הכתוב: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". היינו מאושר האיש שעובד רק במידה שהוא זקוק לאכילה ואינו הולך להתייגע כדי לחפש מותרות, והוא מאושר בעוה"ז ובעוה"ב ומסוגל הוא לעבוד את בוראו מתוך מנוחת הנפש. שאם אין אדם שמח בחלקו מה יועיל לו כל הונו ורכושו אדרבה כל שמשיג יותר, כן גוברת תאוותו בו וחומד עוד כפלי כפלים ושוב אינו מתענג עליהם, וכנגדם אומר דוד המלך ע"ה "שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים" (תהלים קכ"ז, ב') וכבר אמר שלמה המלך: "כל ימי עני רעים, וטוב לב משתה תמיד" (משלי טו, טו) היינו כל ימיו של העני הוא - העשיר שאינו שמח בחלקו – רעים, שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. "וטוב לב משתה תמיד" – מה שאין כן זה שהוא שמח בחלקו ולבו טוב עליו, הרי הוא כמו שהיה במשתה תמיד.

     מעשה: באדם שהיה יושב ודג לו להנאתו על שפת הים, לידו יש אוכל ובין גברא לגברא כריך ריפתא ונהנה ממעשיו, ופגש אותו אדם אחד ואמר לו יאמר לי מר, מדוע כבודו דג עם חכה דג ועוד דג, יקנה לעצמו רשת גדולה שבאמצעותה יוכל לצוד בפעם אחת עשרת מונים. אמר לו הנופש ומה בכך? אמר לו : בכל פעם תצוד אלפי דגים ותוכל להביא פועלים ותקנה עוד סירות דייג ותגדיל את התפוקה במאות אחוזים. נו אז? שאל הדייג. אמר לו: ואז תוכל להכפיל את רכושך פי מאה ותקנה בתים יפים שמרחיבים דעתו של אדם ואיכא דאמרי שמחריבין דעתו של אדם, נו אז שאל הדייג ואם באמת אעשה כך מה יצא לי מזה? אמר לו : כשתהיה מספיק עשיר תוכל לבא לכאן לפרוס שמשיה ולדוג דגים בחכה כאוות נפשך, אמר לו הדייג וכעת מה אני עושה? אני לא דג להנאתי? בשביל מה כל המפעל סביב זה? 

*

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/  \

אמרי שפר כ"ב שבט ה'תשע"ה

ישנם אנשים שהם כל כך עסוקים בתהיות על העבר, שאין להם זמן לחשוב על העתיד (שמואל אייזיקוביץ) ישנם אנשים שיש להם הכל ובכל זאת הם אומללים, ישנם שאין להם כמעט כלום והם מרגישים עשירים “ישנם הרבה שיטות בחינוך.. אבל הדרך הטובה ביותר היא, דוגמה אישית של ההורים?!” (שמש ינון) ישנם שתי ימים חשובים בחיי האדם. האחד, יום הולדתו. והשני, כשהוא מגלה לאיזה מטרה הוא נולד. (מרק טווין) ורפא ירפא (כא, יט). (אוצר אפרים,חלק ד' עמוד א'צ) סיפר הרב משה שרר זצ"ל, יו"ר אגודת ישראל באמריקה. כי פעם אחת בהיותו ילד קדח מחום. אמו עליו השלום הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית. הרופא רשם מרשם דחוף, אולם האימא המסורה לא הייתה יכולה לצאת מיד לבית מרקחת שכן כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא. בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה מטבעות ויצאה לדרך מתוך ההחלטה להביא את התרופה ויהי מה. באותה שעה הרוקח הראשי לא היה במקום, סגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך יצאה לדרך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה, וידה אוחזת בבקבוק הזכוכיות היקר מפז האמור להבריא את מחמד עיניה. היא מיהרה כל כך בדרכה, עד שנפלה ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים. בבכי מר הרימה את שקית הנייר הרטובה ובתוכה שברי הבקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת, שם היה כבר בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. היא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות נקיון בלילות, רק שיתן את התרופה. הרוקח נטל את השקית הרטובה הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד, לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ובפנים סמוקות הגיש לה חזרה את מחיר התרופה ואמר, 'יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה, אוי ואבוי היה, אם ח"ו היה לוקח את התרופה שרקח הסגן שלי בטעות. 'אתה מבין מוישלה', היה תמיד מספר הרב שרר בשם אמו, תלמד מכך שיעור לכל החיים, כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף, כשרצתי חזרה לבית מרקחת חשבתי שזה הסוף, ולמדתי כי בחיים לפעמים כשחושבים ש'זה הסוף' דווקא אז מתחילה הישועה. שיעור זה, אמר תמיד, לווה אותו לכל חייו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ תגים: