אמרי שפר י"א חשון ה'תשע"ח

בארץ ישראל קיימים שני ימים, שנהר הירדן מחבר ביניהם. ים הכינרת שנמצא בגליל, וים המלח שנמצא בדרום הארץ. כיוון שים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בכדור הארץ (396 מטרים מתחת לפני הים), מים רבים זורמים לתוכו, אך אפילו טיפה אחת אינה יוצאת ממנו. חוסר היכולת שלו לתת מעצמו, העניקה לו את השם "ים המוות". העיר סדום ממוקמת לידו... באופן כלשהו העיר כבר הייתה הרוסה עוד לפני שהקב"ה הוריד אש וגופרית מן השמים. משום שכל חברה המוקיעה את חובת הנתינה לזולת, נמצאת כבר על הדרך הבטוחה לקראת ההרס העצמי שלה.

     המילה "להביא" גזורה מהשורש של המילה "אהבה". הנתינה מובילה אותנו לאהוב את הזולת. כאשר אני נותן לך, אני משקיע בך חלק מעצמי, ובכך הופך אותך ליותר יקר עבורי וקרוב ללבי. זוהי הסיבה שהורים אוהבים את ילדיהם יותר מכל דבר אחר; הילדים הם ההשקעה הגדולה ביותר שלהם.

     וכתב ה"יערות דבש" בספרו: לא שייך שלא להיכשל בדאורייתא ומדרבנן מבלי לדעת הלכות שבת על בורים.

     ״ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך״ (דברים יא,יט). התורה הטילה את החובה על האבות, שילמדום את בניהם ויחנכום לתורה, לא רק ״בשבתך בביתך״, אלא גם ״ובלכתך בדרך״ – שגם ״בלכתך בדרך״, בצאתם מביתם, יתנהגו על-פי החינוך שחינכת אותם. (חת"ם סופר)

ארבעה דברים צריכים חיזוק'' (לקראת שבת מלכתא)

       ארבעה דברים צריכים חיזוק: תורה תפילה,  מעשים טובים ודרך ארץ", והדבר דורש הסבר, וכי התורה צריכה חיזוק?! הרי על קבלת התורה כתוב בחז"ל את הפסוק "ד' עוז לעמו יתן", התורה נקראת 'עוז וחוזק', תפילה גם היא נקראת בלשון חז"ל בברכות "דברים העומדים ברומו של עולם", הרי אין לנו דברים חזקים יותר מתורה ותפילה, ומהו לשון חז"ל תורה ותפילה צריכים חיזוק, היה לו לומר שהאדם צריך חיזוק ולא התורה והתפילה?!  ולבאר זאת נספר מעשה שאירע עם כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצוק"ל, כשישב פעם למשא ומתן עם אברך אחד, ותוך הדברים אמר לו אותו אברך- "אני מבטיח שמהיום אעשה כל מה שאני יכול"... ענה לו הרבי ואמר – "הזהר בלשונך, אתה אומר שתעשה כל מה שאתה יכול , וכי יודע אתה מה מסוגל אתה לעשות?! יש לך בכלל שמץ של מושג עד כמה כוחותיך עצומים?!", ואז הוסיף ואמר: "אספר לך,

     בצעירותי בהיותי אב"ד של ק"ק קלויזנבורג, הייתה לי שם ישיבה.  כשאמרתי שיעור כללי בפני כל תלמידי הישיבה, היית זקוק לשיעור לכעשרה ספרים. בימים ההם הדפיסו את הספרים על נייר כבד מאוד, ואף גודלם היה גדול מאוד, כך שכל ספר שקל היטב. אני הבנתי שלקחת עמי עשרה ספרים מארון הספרים לסטנדר אין בי את הכוחות. על כן לפני השיעור הייתי נותן את רשימת הספרים לבחור, והוא הכין לי אותם על הסטנדר. " לאחר שנים בשנות המלחמה כשהייתי במחנות הריכוז אצל הגרמנים ימ"ש, היו מניחים עלי אבנים וחפצים במשקל של שלושים וארבעים ק"ג, והייתי מטפס איתם לבניינים גבוהים, וכך במשך למעלה משתים עשרה שעות ביממה, ואז גיליתי אלו כוחות עצומים יש לי. שנים קודם לכן הבנתי שאת הגמרא והרשב"א אינני יכול לסחוב, האם באמת לא יכולתי לסוחבם?! לכן תזהר כשאתה אומר שתעשה כל שביכולתך, כי אין לך כלל השגה מהו גבול יכולתך". לפיכך, מה שהקשינו בביאור חז"ל שארבעה דברים צריכים חיזוק, והרי האדם הוא זה שצריך חיזוק, אלא שאין הדבר כך,  האדם אינו צריך חיזוק, הוא חזק מאוד ויכולתו אדירה, והראיה לכך שבדברים שהוא חפץ להשיגם רואים את תגובותיו ויכולותיו שאין להן גבול, ומדוע לתורה ותפילה אין הדברים כך? אומרים לנו חז"ל כיון שדברים אלו צריכים חיזוק אצל האדם, כלומר אילו היה יודע האדם כמה עוצמה הוא מחזיק בידו על ידי רגע של לימוד תורה, כמה השפעה הוא מוריד לעולם בכל תפילה שהוא מתפלל ומתקשר לקונו, כמה עולמות נבנים מעיסוקו במצוות, כמה שכר וברכה הוא משרה על עצמו ועל בני משפחתו והעולם כולו, אז לא היה קשה לקום לתפילה ולהתחבר אליה כראוי.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ב אב ה'תשע"ו

 

בין הזמנים. בית המקדש היה שיש משתי הצדדים אבל באמצע היה מעץ שם נדלק השריפה זוהי הבין הזמנים, וכך גם בחינוך סימן שפח אותיות חופש שם מובא עניין של ולא תתורו.

     הבית אברהם זצ"ל אמר מחיה מתים במאמרו, מיט א גוט ווארט קען מחיה מתים זיין יענעם, (במילה טובה אפשר להחיות את המת ) וכשעזב את טבריה בפעם אחרונה והוא היה ידוע שרוב עבדתו הכניס בתפילת נשמת אמר לחסידיו תדעו נאמנה כי לעשות טובה אחת לזולת הוא יותר טוב מאלף פעמים נשמת.

     הרייע"ץ כשעלה לאמריקה התחיל לעסוק בהפצת היהדות, והנה אמר לאברך שיאמר מוסר אבל רק בדרך כבוד, כי כמו סאונה, (שוויץ באד(  כמה שיותר למעלה יותר חם, ושם יש אדם אם מטאטא ודופק ועושה מסאז' ומכה על הגב, ולכאורה אם נותנים מכות למה לא בורחים משם, אלא מאי, רק בגלל שזה יותר חם ויש ווארמקייט, אז מסכימים לקבל מכות.

     ישקני מנשיקות פיהו. בעל ה'ישמח משה' מבאר שישקני זוהי אהבה הכי גדולה ששייך, ומתי האדם מתנשק עם בוראו מתי הוא זמן אהבה הכי גדולה, בזמן שאדם נושך שפתותיו זו בזו בכח, כשצריך לדבר ולא מדבר אז כביכול מנשק לקודשא בריך הוא.

והכהנים (סיפר הרב חזקיהו יוסף קרלנשטיין שליט"א מתוך ''מתוק מדבש'' הרב ברוך בוקרה שליט"א עלון 88)

     בשבת פרשת חוקת (שנה זו) התקיימה בבני ברק שבת חתן בבית הכנסת 'לדרמן' ברחוב רשב"ם (שבו מתפלל הגאון ר' חיים קנייבסקי שליט"א). בין היתר הוזמנה לשבת זו משפחת כהן מהמושב תפרח על חמשת ילדיה. רק שהייתה בעיה קטנה,  לא היה מקום לינה בבית משפחת השמחה בבני ברק.  אבי המשפחה, שרצה מאוד להשתתף בשמחה, הגה רעיון מקורי, הוא יצר קשר עם משפחת כהן בבני ברק, הגרים ברחוב רשב"ם 69 סמוך למשפחת השמחה, ולפי בירור שהוא ערך בנם לומד בישיבה הקטנה שב תפרח, הוא הזדהה בפני אבי המשפחה ולאחר מילות נימוסין קצרות הוא פנה בבקשה להחליף את הדירות ביניהם לשבת פרשת חוקת, משפחת כהן מבני ברק תעבור ל תפרח וישהו במחיצת בנם שלומד בישיבה, ומשפחת כהן מ תפרח תדור בבני ברק ותוכל להשתתף בשמחה.  האבא שמע את הבקשה, התייעץ עם אשתו והם החליטו להיענות בחיוב, בעיקר בשל החסד עם המשפחה מ תפרח.

     השבת הלכה והתקרבה, והנה מתברר למשפחת כהן מבני ברק, שבשבת פרשת חוקת בנם יוצא לשבת חופשה מהישיבה, הם שקלו להתקשר ולהודיע על ביטול, אך לבסוף החליטו לנסוע בכל זאת יחד עם בנם ושוב, רק בכדי לגמול חסד עם משפחת כהן מ תפרח.  הגיע יום שישי, המשפחות החליפו את הדירות ביניהם והתארגנו לקראת שבת המלכה.  והנה, שעה וחצי לפני כניסת השבת, מגיע לאבא כהן מ תפרח (שכעת בבני ברק) גיסו ומספר לו את הסיפור הבא:אתה יודע גיסי היקר שיש לנו תשעה ילדים בלי עין הרע, אני באתי להשתתף בשבת השמחה והייתי אמור להתארח אצל חמי, אלא שלצערי הגדול חמי פשוט שכח שאנו אמורים להתארח אצלו ואירח כבר משפחה גדולה אחרת ולנו לא נותר מקום לישון. חמי שהרגיש לא נוח עם הסיפור, פנה לאחד מהשכנים, ובאמת אותו שכן מצא לנו פתרון,  הייתה לו על הגג יחידת דיור קטנה מאוד של כ-30 מ"ר,  והוא מוכן שנשתמש בה לשבת.  הבעיה שלנו היא שקצת קשה להכניס אחד עשר אנשים ליחידה של 30 מ"ר. ולכן גיסי היקר, רצינו לבקש ממך האם תהיה מוכן להחליף איתנו את המגורים לשבת?  אתם זוג עם חמשה ילדים תשבתו ביחידה הקטנה ואנו עם תשעת ילדינו נדור בגדולה.  האב שהיה נבוך מעט שמע את הדברים, ביקש מגיסו להמתין והלך להתייעץ עם רעייתו, האישה היססה מעט ואמרה 'הרי כבר התארגנו לשבת וחוץ מזה אולי שהם יעבירו אלינו חלק מהילדים?' אמר לה בעלה: 'תראי יקירתי, אנו קיבלנו את הדירה מבעליה בחסד, לדעתי הפתרון הטוב ביותר הוא שגם אנו נגמול חסד ופשוט נחליף את הדירה איתם' ואכן האישה הסכימה.  

     הבעל התקשר לבעלי הדירה וביקש את רשותם לשינוי בתכנית, הבעלים נתנו את אישורם ואמרו 'זה לא משנה לנו מי ישהה בדירה שהרי מטרתנו היא לגמול חסד' . וכך נכנסה לה שבת המלכה כאשר משפחת כהן מ תפרח דרה בעליית הגג בבני ברק, משפחת כהן בני ברק דרה ב תפרח וברחוב רשב"ם 12 דרה משפחת הגיס.  ומה שקרה לאחר מכן הוא פשוט השגחה פרטית...  בליל שבת בשעה  23.00   נפטר הרב אליהו זלושינסקי זצ"ל שהיה גר בדירה הצמודה לבית ברחוב רשב"ם 12 , כיוון שבשבת אין מטלטלים את הנפטר השאירו אותו בבית בחדר ממוזג ובמוצאי שבת נערכה הלווייתו.

     וכעת אחים יקרים! בואו ונחשוב מה היה קורה אילו...  אילו משפחת כהן בני ברק לא הייתה גומלת חסד עם משפחת כהן מ תפרח, הם היו נאלצים לעזוב את הדירה בעל כורחם ולחפש דיור חילופי בליל שבת כשנודע להם על פטירת הרב זלושינסקי. (לכהן אסור לשהות באוהל המת(  אילו משפחת כהן מ תפרח לא היו נענים לבקשת הגיס ונשארים בדירה ברחוב רשב"ם, הרי שגם הם היו נאלצים לעזוב את הדירה בליל שבת בעל כורחם.  והקב"ה בהשגחתו המופלאה הראה לנו בצורה המוחשית ביותר כי אדם שגומל חסד עם חברו, לעולם אבל לעולם לא יצא נפסד מכך, להיפך – 'כל מה שהאדם עושה בסופו של דבר לעצמו הוא עושה...'

     אחים יקרים! ע"י ריבוי החסדים שלנו בתוך בתינו - האיש עם אשתו ולהיפך, האחים והאחיות ביניהם, איש עם רעהו ואישה עם רעותה בעבודה, בבניין המגורים ובכל מקום, ע"י כך נזכה כולנו לחסדים רבים מאבינו שבשמים , לביטול גזירות קשות ורעות ולישועות גדולות עם הכלל ועם הפרט, ובעיקר לביאת משיח צדקנו ולבניין בית המקדש במהרה בימנו.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר י"ב ניסן ה'תשע"ו

''אור לארבעה עשר בודקין את החמץ” שואל רבי יהושע מבעלזא זצ"ל: "בודקין את החמץ" הן היה ראוי לומר "בודקין את הבית מן החמץ"! אלא תירץ, שהחמץ רומז כידוע ליצר הרע והשמיעונו שאין די לבקר ולמצוא ולאתר את העבירות, אלא לאחר שמצאנום יש "לבדוק את החמץ" לעצמו לראות מהיכן נובע, מה הן נקודות התורפה דרכן מתגנב היצר הרע - וכיצד ניתן לחסמן, מה הם שורשיו - וכיצד לעקרן ולהוציאן מן השורש ... (מתוך ‘שערי ארמון’(

     אחרי 120 שנה ישאלו את האדם: "חמץ או ַמצה"? האם הְּחמְּצת את החיים? או מיצית את החיים? המתנה הכי גדולה שיש לאדם זה הזמן, אך עלינו לזכור 'ימיו כצל עובר...' הזמן טס ויום שעובר אינו חוזר. האם מיצינו או החמצנו?!   

     אמר האדמו"ר רבי ישראל מבלזוב: ממה שהצריכו לספר לבן דווקא בדרך שאלה ותשובה, ולעשות כל מיני תחבולות כדי שישאלו הילדים 'מה זאת', אנו למדים יסוד גדול בדרכי ההוראה והחינוך: אם רוצים שהילד יקלוט במוחו מה שלומדים עמו, חייבים לעשות זאת באופן שזה יעניין אותו, וללא זה לא יועיל מאומה ברוב הלימוד! ("שופרא דישראל" הגש"פ(

אין שאלות

     מסופר על יהודי שאיבד את ילדיו ומשפחתו בשואה וזכה לשרוד ולהגיע לארץ ישראל והקים מחדש את ביתו משפחה גדולה דור ישרים יבורך. פעם אחת בהיותו מיסב בליל הסדר עם נכדיו בעת שאלה מה נשתנה לפתע שאל את הסבא אחד מהנכדים: ״סבא יקר, אנחנו יודעים שאתה לבד מכל המשפחה זכית לעבור את מלחמת העולם ומאורעות השואה, וראית את מה שעוללו לכם ואת הסבל הנורא. ואחרי ככלות הכל הגעת לארץ ישראל... סבא,  איך ומהיכן שאבת את כל הכוחות ולא איבדת את שפיות דעתך, כלום לא היו לך הרבה שאלות?? והנה זכית ובנית הכל מחדש והיום אתה שש ושמח וזוכה שוב למשפחה גדולה!! מהו הסוד שלא התייאשת ועלית ונתעלית כל כך סבא יקר??"

     הס הושלך בשולחן, ולתדהמת כל הנוכחים ענה לו הסבא: "דע לך בני שבאמת לא היה לי קל ונותרתי עם המון המון שאלות... עד שפעם אחת הוזמנתי לליל הסדר אצל הרבי הקדוש רבי ישכר דב מבעלזא זי"ע וכאשר הגיע לשאלת מה נשתנה, הבן של הרבי (לימים ממשיך דרכו - כ"ק מרן רבי אהרן מבעלזא זי"ע) לא שאל כלל מה נשתנה,  מה עשה הרב הזיז הצלחות ממקום למקום והבן לא שואל,  המשיך והזיז את השולחן והבן לא שואל... הפך את השולחן ועדיין הבן לא שואל... אז שאל הרבי: מיין זיס קינד, ילדי המתוק, למה אינך שואל כלום? אין אתה רואה פה הרבה שינויים? שימו לב מה השיב הבן לרבי: ״על אבא לא שואלים שאלות״ ושוב חזר ״על אבא לא שואלים שאלות!!!"

     הבנתם,  נכדיי היקרים, היו לי הרבה שאלות אחרי השואה, אבל מאותו ליל הסדר ועד היום מלווה אותי שנים רבות שכל מה שאבא עושה הכל לטובה, ולכן מאז ועד היום לא שאלתי מאומה ובזכות זה היום זוכים אנחנו להיות ביחד ששים ושמחים!!" 

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר כ"ב שבט ה'תשע"ה

ישנם אנשים שהם כל כך עסוקים בתהיות על העבר, שאין להם זמן לחשוב על העתיד (שמואל אייזיקוביץ) ישנם אנשים שיש להם הכל ובכל זאת הם אומללים, ישנם שאין להם כמעט כלום והם מרגישים עשירים “ישנם הרבה שיטות בחינוך.. אבל הדרך הטובה ביותר היא, דוגמה אישית של ההורים?!” (שמש ינון) ישנם שתי ימים חשובים בחיי האדם. האחד, יום הולדתו. והשני, כשהוא מגלה לאיזה מטרה הוא נולד. (מרק טווין) ורפא ירפא (כא, יט). (אוצר אפרים,חלק ד' עמוד א'צ) סיפר הרב משה שרר זצ"ל, יו"ר אגודת ישראל באמריקה. כי פעם אחת בהיותו ילד קדח מחום. אמו עליו השלום הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית. הרופא רשם מרשם דחוף, אולם האימא המסורה לא הייתה יכולה לצאת מיד לבית מרקחת שכן כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא. בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה מטבעות ויצאה לדרך מתוך ההחלטה להביא את התרופה ויהי מה. באותה שעה הרוקח הראשי לא היה במקום, סגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך יצאה לדרך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה, וידה אוחזת בבקבוק הזכוכיות היקר מפז האמור להבריא את מחמד עיניה. היא מיהרה כל כך בדרכה, עד שנפלה ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים. בבכי מר הרימה את שקית הנייר הרטובה ובתוכה שברי הבקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת, שם היה כבר בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. היא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות נקיון בלילות, רק שיתן את התרופה. הרוקח נטל את השקית הרטובה הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד, לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ובפנים סמוקות הגיש לה חזרה את מחיר התרופה ואמר, 'יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה, אוי ואבוי היה, אם ח"ו היה לוקח את התרופה שרקח הסגן שלי בטעות. 'אתה מבין מוישלה', היה תמיד מספר הרב שרר בשם אמו, תלמד מכך שיעור לכל החיים, כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף, כשרצתי חזרה לבית מרקחת חשבתי שזה הסוף, ולמדתי כי בחיים לפעמים כשחושבים ש'זה הסוף' דווקא אז מתחילה הישועה. שיעור זה, אמר תמיד, לווה אותו לכל חייו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ תגים:

שיווק חינוכי עם כל הנשמה

                "שיווק חינוכי עם כל הנשמה"

"אורי עוז הפקות – דוד דרומר" מפעיל מיזמים חינוכיים בתחום המדע והיהדות,במטרה לשפר את מצבם של אלפי בני נוער בישראל הזקוקים לתמיכה ולסיוע.

"אורי עוז הפקות – דוד דרומר" פועל למניעת נשירה והתדרדרות,ומעניק הזדמנות שווה להצלחה במשימות חברתיות ולימודיות.

אנו שמים דגש מיוחד בפעילות עם אוכלוסיית בני המגזר הדתי והמסורתי גילאי 12-16 המונה אלפי בני נוער המתגוררים בשכונות  עתירות אוכלוסין  והמאופיינת על פי המוצא  והמעמד הסוציו-אוקנומי שלהם. במקומות רבים ברחבי הארץ קיימות קבוצות רבות של בני נוער שאינם משתלבים במערכת הלימוד הבית ספרית, או בפעילות הפנאי  במסגרות הקיימות ביישוב ,בעיקר בגלל בעיות כלכליות , או חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.  בני נוער אלה נמצאים בשלבי נשירה שונים ממערכות החינוך הפורמאליים והבלתי פורמאליים.

"אורי עוז הפקות – דוד דרומר" יוצר ומקים עבורם מסגרות העשרה ומרכזי למידה על מנת לחזק את השכלתם ,תרבותם ,וזהותם היהודית .

"אורי עוז הפקות – דוד דרומר" פותח לפניהם צוהר במתן ייעוץ ,הכוונה והפניה ומעניק להם מסגרת חינוכית מזן חדש המתבססת על "אמנה חברתית" שכולה נתינה הספוגה ב "אהבת ישראל" ללא גבול,חום, הבנה והקשבה לכל מצוקותיהם ומילוי כל צרכיהם.

מפעלי החינוך של "אורי עוז הפקות – דוד דרומר":

א.                        ייעוץ והכוונה למוסדות חינוך.

ב.    סדנאות במגוון נושאים.

ג.     ערבי הווי והרצאות.

ד.     גרעיני קהילה וחברה.

ה.    קייטנות לילדים ונוער.

ו.       פרויקטים חינוכיים.

ז.      מופעים והצגות.

ח.    הפקת אירועים,שמחות,טקסים ועוד...

                                                                                                                                               לפרטים נא לפנות ל : דוד דרומר 052-5990060 e-mail:drudavid@walla.com /