‏הצגת רשומות עם תוויות יום הולדת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יום הולדת. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 24 במרץ 2018

אמרי שפר ט' ניסן ה'תשע"ח




אומר הרש"ר הירש: כל הסיבָּה של ההסִיבָה היא להראות איך דור נשען על דור ואיך אתה, אבא, הסיבּה של כל המסיבּה הזו הערב פה בליל הסדר.

   "אם אתה באמת שונא מישהו – קנה לו כרטיס זוכה בלוטו".

    אסור להיות זקן. אמר רבי נחמן. למה הכוונה? הרי יום הולדת זה הכי פייק-ניוז שיש. יותר משהוא בא להזכיר לך שנולדת, הוא בא לבשר לך שהתיישנת והזדקנת בשנה נוספת ושאת הולכת ומתרחקת מאביב נעוריך... ורבי נחמן אומר: לא נכון. בכל שנה את יכולה להיוולד מחדש.

   בכל בוקר כאשר האם היהודיה פוקחת את עיניה ומצהירה "מודה אני לפניך" הרי שיש בכך הכרה כי היא קבלה הזדמנות חדשה, והזדמנות כזאת לא הייתה ניתנת אלמלי האמין בה הקב"ה שיש לה פוטנציאל לנצל אותה כיאות. (הרב אליעזר אייזיקוביץ)

כשלומדים לא מפסידים ]ענף עץ אבות[

    סיפר מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף זצ"ל: שמעתי מפי מורנו הרה"ג רבי עזרא עטייה זצ"ל, מעשה שהיה בזמנו בעיר ארם צובה (חלב), באיש ירא ה' ששמו רבי אהרן.
    רבי אהרן היה מומחה גדול באבנים טובות ומרגליות, ובכל יום היה קובע עתים לתורה לאחר התפילה, והיה לו סדר לימוד "חוק לישראל" ומשניות והלכות, וכשהיה מסיים, הייתה כבר השעה מאוחרת, והיה סועד את לבו בפת שחרית, והיה הולך לחנותו. אשתו הייתה מעירה לו, על שהוא הולך למשרד בשעה מאוחרת כל כך, וכיצד יתפרנס כראוי בצורה כזו. אך הוא היה משיב לה, כי הוא בוטח בה' יתברך שבזכות התורה שלומד, יפרנסהו בכבוד ובנחת, וכך המשיך במנהגו הטוב.
    והנה באחד הימים, נגש לפתוח את משרדו, ומצא שם ערבי אחד יושב ליד חנותו. שאל אותו מה רצונו, והערבי השיב, שרצונו להראות לו דבר-מה במשרד. נכנסו שניהם למשרד , ולאחר שסגרו את הדלת, הוציא הערבי את מגבעתו )תרבוש (מעל ראשו, והוציא מתוכה מרגלית יקרה, ושאל את ר' אהרן מה שוויה. הסתכל עליה רבי אהרן ואמר: מרגלית זו יקרה מאוד, ושוויה למעלה ממאה אלף דולר! אני אבדוק אצל יהלומן, ואם יחפצו לקנותה אומר לך. אמר לו הערבי: אני מתאכסן במלון פלוני, ואמתין לך שם לתשובה.
    למחרת בבוקר, לאחר שרבי אהרן סיים את לימודו, עבר בדרכו ליד אותו בית המלון שהתאכסן הערבי, וראה שם התקהלות המונית בפתח המלון. שאל את הקהל לפשר הדבר, ואמרו לו שערבי אחד התאכסן כאן שבוע, ולא שילם כלום. והנה אמש בלילה קיבל שבץ לב ומת, וכעת מוכרים את בגדיו, כדי לפרוע את החוב שחייב לבעל בית המלון. עמד שם רבי אהרן, וכשראה שעומדים למכור את כובעו של הערבי, נתן בעדו סכום מסיים וזכה בו. לקח את הכובע לחנותו, וחיפש בתוכו, ומצא את המרגלית מוחבאת בפנים , נטלה ומכרה והתעשר עושר גדול. למדים מכך שמלימוד תורה לא מפסידים, וכל הלומד תורה, זוכה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.



החוויה היהודית



יום שלישי, 10 בפברואר 2015

אמרי שפר כ"ב שבט ה'תשע"ה

ישנם אנשים שהם כל כך עסוקים בתהיות על העבר, שאין להם זמן לחשוב על העתיד (שמואל אייזיקוביץ) ישנם אנשים שיש להם הכל ובכל זאת הם אומללים, ישנם שאין להם כמעט כלום והם מרגישים עשירים “ישנם הרבה שיטות בחינוך.. אבל הדרך הטובה ביותר היא, דוגמה אישית של ההורים?!” (שמש ינון) ישנם שתי ימים חשובים בחיי האדם. האחד, יום הולדתו. והשני, כשהוא מגלה לאיזה מטרה הוא נולד. (מרק טווין) ורפא ירפא (כא, יט). (אוצר אפרים,חלק ד' עמוד א'צ) סיפר הרב משה שרר זצ"ל, יו"ר אגודת ישראל באמריקה. כי פעם אחת בהיותו ילד קדח מחום. אמו עליו השלום הזעיקה את הרופא שבא לביקור בית. הרופא רשם מרשם דחוף, אולם האימא המסורה לא הייתה יכולה לצאת מיד לבית מרקחת שכן כסף לשלם עבור התרופה לא היה בנמצא. בסופו של דבר הצליחה לאסוף כמה מטבעות ויצאה לדרך מתוך ההחלטה להביא את התרופה ויהי מה. באותה שעה הרוקח הראשי לא היה במקום, סגנו הסכים להעניק את התרופה היקרה תמורת הפרוטות שבידה, וכך יצאה לדרך שמחה וטובת לבב על שהצליחה במשימתה, וידה אוחזת בבקבוק הזכוכיות היקר מפז האמור להבריא את מחמד עיניה. היא מיהרה כל כך בדרכה, עד שנפלה ובקבוק הזכוכית נשבר לאין ספור שברים. בבכי מר הרימה את שקית הנייר הרטובה ובתוכה שברי הבקבוק, ורצה חזרה אל בית המרקחת, שם היה כבר בעל הבית שלא הבין את פשר הבכי המר. היא, שידעה כי אין לה כל דרך לשלם עבור התרופה, הבטיחה לו כי תבוא לעבוד בעבודות נקיון בלילות, רק שיתן את התרופה. הרוקח נטל את השקית הרטובה הריח לרגע את הריח שנדף ממנה ונעלם מיד, לאחר דקות ספורות חזר עם שקית חדשה, ובפנים סמוקות הגיש לה חזרה את מחיר התרופה ואמר, 'יש כנראה מלאכים ששומרים על הילד הזה, אוי ואבוי היה, אם ח"ו היה לוקח את התרופה שרקח הסגן שלי בטעות. 'אתה מבין מוישלה', היה תמיד מספר הרב שרר בשם אמו, תלמד מכך שיעור לכל החיים, כשנפלתי והבקבוק בידי חשבתי שהעולם נגמר, זה הסוף, כשרצתי חזרה לבית מרקחת חשבתי שזה הסוף, ולמדתי כי בחיים לפעמים כשחושבים ש'זה הסוף' דווקא אז מתחילה הישועה. שיעור זה, אמר תמיד, לווה אותו לכל חייו. חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ תגים: