אמרי שפר ב' אלול ה'תשע"ח

      הבריאה מתעוררת לתשובה. מתנה נפלאה העניק לנו הקב"ה, והיא סגולת התשובה, המבשרת התחלות חדשות. התשובה הופכת את הַשָּׂנּוא לפני המקום, את המשוקץ המרוחק והתועבה של אתמול , לבריה חדשה, עד שהוא היום אהוב ונחמד קרוב וידיד, כלשון הרמב"ם )הל' תשובה פ"ז).

     המהר"ל זצ"ל כותב בספרו "באר הגולה": כל תקנות, גזירות, סייגים ומנהגים שחידשו חכמינו בתורה שבעל פה מבטאים את רצון השי"ת ואותו רצון אינו מתגלה אלא במועד הנכון על ידי חכמי הדור. החכמים והצדיקים שבכל דור מהווים, אפוא, את התגלמותה של התורה שבעל פה שעל ידם יוצא רצון השי"ת מן המחשבה אל הפועל.

    כי ייפלא ממך דבר למשפט, יש מפרשים הפסוק בעניין מוסר, כי ייפלא ממך דבר, אם יהיה לך פלא למה יש משפטים ועונשים, בין דם לדם כל מיני עונשים של שפיכת דם, בין דין לדין כל מיני דינים, ובין נגע לנגע כל מיני צרות, דברי ריבות בשעריך, זה בגלל שיש מריבות ולא חיים באחדות, מה העצה? וקמת ועלית פירוש להתאחד.

     'לּולֵּא הֶאֱמַנְתִי לִרְאות בְטּוב ה' בְאֶרֶץ חַיִים' , לולא הם אותיות אלול, בחודש אלול האמנתי הנני מאמין לראות בטוב למצוא את הטוב שבכל יהודי.

"בואו חשבון" [כ"א, כ"ז].  (ברכי נפשי).

     משפט אחד קטן שיצא מפיו של יהודי, או אפילו מילה אחת שנאמרה בנועם ובחן, ומתוך רצון לסייע ביד הזולת, יש בכוחה להשפיע שפע רב, לבנות עולמות שלמים, ולהפוך את השומעים מרע לטוב.

     את הסיפור דלהלן שיגר לנו מחנך דגול מירושלים,  המכהן באחד הסמינרים הידועים. בי היה המעשה, כותב המחנך הירושלמי, עם קרוב-משפחה שנפטר, וזכה לחזור בתשובה שלימה על ידי השתלשלות מדהימה של 'בואו חשבון', דהיינו שהוכחתי לו על ידי חשבון פשוט שיש דברים שבכוחו לעשות , ומ 'הדברים הפשוטים' הללו הוא הגיע מאוחר יותר אל כל התורה כולה.

     הקרוב ההוא היה חילוני מוצהר, מספר המחנך, במשך שנים ניסינו להשפיע עליו שישנה את אורחות חייו, אבל הוא סירב בעקשנות לשמוע, והתרחק וברח מכל דבר שבקדושה. גם כאשר נפטר אביו, עשה רק את הפעולות המינימאליות, ישב שבעה,  אמר קדיש פה-ושם, אבל המשיך את חייו כהרגלו, ולא אבה לשמוע על שינוי-הדרך. אחרי כמה שנים נפטרה אימו. והנה,  מספר חודשים לאחר מכן, התפלאנו מאוד להיתקל בו כשהוא חובש-כיפה גדולה לראשו, ומצהיר שהוא מתפלל מדי יום, שומר על כשרות ושבת, "ואני בדרכי לשמור את כל המצוות של השם יתברך", אמר. לא ידענו מה קרה, ומה ומי השפיע עליו לשנות את דרכו. הרי גם אנחנו ניסינו והשתדלנו במשך כל השנים להשפיע עליו, ולא הצלחנו, אז מה קרה לפתע ... והנה נודע הדבר. הוא-עצמו, קרוב המשפחה, סיפר לנו מי הצליח להשפיע עליו לעשות שינוי כה מהפכני בחייו. וכך סיפר:

     בתום שבעת ימי האבל על אימי, ניגש אליי אחד מקרובי המשפחה, יהודי חרדי ונעים הליכות, ואמר לי: 'האם הינך רוצה לעשות דבר פשוט, וקל, לעילוי נשמתה של אימך עליה השלום'?... אני 'נדלקתי' מהמושג 'דבר פשוט וקל', ובו-במקום השבתי: אני מוכן. וכי מי לא יהיה מוכן לעשות דבר קל לעילוי נשמתה של אימו ? מששמע הקרוב החרדי את תשובתי בחיובית, אמר לי שמדי יום שישי, טרם כניסת השבת, אכבה את המנורה במקרר , כדי שכשאפתח את המקרר בשבת, לא תידלק המנורה, "את שמירת השבת הזו תקדיש לעילוי נשמת אימך", אמר לי הקרוב.  והסכמתי. וכך עשיתי. בכל יום שישי, בהתקרב זמן השבת, כיביתי את מנורת המקרר, וידעתי שאני עושה זאת לעילוי נשמתה של אימא. היש דבר קל מזה?  אבל, לא עברו שבתותיים - שלוש, עד שהתחלתי לשאול את עצמי, אם אינך מדליק את מנורת המקרר – מדוע הינך מדליק את מנורה בסלון וביתר חדרי הבית? ניסיתי לדחות את השאלה הזו שפעפעה בתוך מעיי, אבל לא עזר לי כלום. כיוון שאני אדם הפועל על פי כללי ההיגיון, המשכתי כל העת להטיף לעצמי, ולומר 'אם אינך מדליק את מנורת המקרר, אל תדליק גם את המנורות בחדרי הבית'. עד שהזמנתי חשמלאי שיתקין שעון בביתי, כדי שאוכל להימנע מהדלקת האור בחדרים . ואז - - - הגיע תור הרדיו שהיה בביתי. אם אינני מדליק את המנורה במקרר ובחדרים, כיצד אני מרשה לעצמי להדליק את המכשיר ההוא? כך הפסקתי בהדרגה גם את ההאזנה לרדיו.  ואז - - - התחלתי לשאול את עצמי, אם את האורות בבית אינך מדליק, וגם לא את מכשיר הרדיו, איך הינך מפעיל את הרכב בשבת? וכך פתחתי בתהליך עקבי של מחיקת עוד חילול שבת, ועוד חילול, ועוד חילול, עד שהצלחתי בס"ד להתנזר כמעט מכל איסורי השבת.  ואז - - - בליל שבת אחד, התחיל לשעמם לי... הרי את הרדיו אינני מדליק, ברכבי אינני נוסע, אז מה עושים?... ברגע ההוא נזכרתי שבסמוך-מאוד לביתי יש בית כנסת. קמתי והלכתי לשם. המתפללים, והרב, קיבלוני במאור פנים. גם הם לא ידעו על מה ולמה באתי להתפלל, אבל הבינו שעבר עליי דבר-מה, וערכו לי קבלת פנים נעימה במיוחד. אחרי התפילה, בה הרגשתי התעלות מיוחדת, ניגש אליי הרב, והזמינני לאכול את סעודת השבת בביתו. למותר לציין את ההרגשה שפיעמה בתוכי, שאני – 'חוטא' שכמוני – זוכה לאכול אצל הרב של השכונה. הסעודה עברה בהתעלות - רבתי, ומיד לאחר מכן יצאתי עם הרב בדרך לאמירת השיעור הקבוע שלו בבית הכנסת. הרב הושיבני לידו, והשיעור עבר גם הוא בהרגשה רוחנית נעלה . וכך, כמים קרים לנפש עייפה, החילותי לקבל עליי עול מצוות, והפכתי לבעל תשובה גמור.

     המחנך הירושלמי כותב לנו שקרוב-המשפחה החרדי, שהיה 'אחראי' לכל הסיפור, ובמשפט אחד חכם הצליח לשכנע את האיש לעשות דבר קל לע"נ אימו, כלל לא ידע שהמשפט שלו פעל כל כך הרבה... הוא לא ידע זאת, עד שגילינו לו , והצענו שיבוא וייפגש שנית עם בעל-התשובה...  הפגישה הייתה מרגשת עד מאוד. השניים נפלו איש על זרועות רעהו, ובכו במשך דקות ארוכות.  הרי לנו כוחו של משפט אחד! וכוחה של מנורה אחת קטנה, במקרר! כי כאשר האדם רוצה להתקרב אל השי"ת, באמת,  הוא אינו זקוק בשל כך להפוך את השמים והארץ. די במנורה קטנה, במקרר הביתי, להביא את האדם למהפך שמימי שכזה, שהופך אותו ואת כל משפחתו, מרע לטוב, ומשאיר לו אחרית ותקווה עד סוף הדורות. הדבר הזה צריך לעודד את כל מי שמבקש להתקרב אל ה', ובאיזשהו שלב נעשתה עליו הדרך קשה ומפרכת, והוא חזר אחורנית, ואולי אף התייאש מלעשות את הצעד הכול-כך חיוני. כשיקרא את המעשה הנ"ל, ויתעמק בו, הוא יבין שהקב"ה לא מבקש ממנו הרבה. רק שיתחיל לזוז,  לצעוד קדימה, ולקבל על עצמו משהו קטן-קטן, כמו למשל לכבות את המנורה במקרר לפני שבת... וכבר תראו לאלו תוצאות הגיע האיש ההוא.

     הרי ברור שיותר מכל דור אחר, הניסיונות בתקופתנו עלולים להביא את בני הדור, ובמיוחד את הצעירים שבהם, אל המצבים הנוראיים ביותר. החטאים הנעשים בימינו, הם מסוג העוונות שבאמת מטמטמים את הלב והנפש,  עד שלפעמים קשה מאוד לחשוב על מונחים של 'תשובה שלימה'.  אבל יידעו להם כל הצעירים הללו: אם הם מבקשים לחזור, אם באמת זה מה שהם רוצים, אזי גם אם ירדו ממש לבאר-  שחת, דייה בפעולה קטנה אחת חיובית, לטשטש את כל מה שעשו עד עתה, ולהביאם אלי פסגת האושר האמיתי.  לא דמיונות יש כאן. לא תעתועי-שווא, ולא ניסיונות-שכנוע הזויים. זו אמת לאמיתה. קשה לכם לעשות דברים גדולים? –  התעסקו בפעולות קטנות, תתחילו לטפס מנקודת האפס, תתקרבו לאט-לאט, עד שתגיעו אל הפסגה המיוחלת. ותגיעו בעז"ה . וכמה חכם היה קרוב המשפחה החרדי שהבין לנפשו של קרובו התועה, וידע שלא יוכל לקבל עליו דברים גדולים מדי, ודיבר איתו על הדברים הכי-קטנים שיוכל לעשות לע"נ אימו. וכך הביא אותו לכל הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבוא .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ו אב ה'תשע"ח

אומר רבנו האור החיים הקדוש שהעניים, הם המיוחדים בעם ישראל, ואין לזלזל בהם מחמת עניותם, ואדרבה, ה' יתברך עשה את העני, עני, כדי לזכות אחרים במצות צדקה ולהציל אותם מדינה של גיהינום. 

      ביום א' באלול מתחילים לתקוע בשופר, שופר פירוש שפרו מעשיכם.  שופר ר"ת ש'ורש פ'ורה ר'אש ו'לענה. פירוש להוציא את הרע. וע"י שופר אין פגע רע, שבזכות השופר לא יהיו עוד צרות. עוד ר"ת שופר ש'טן ו'אין פ'גע ר'ע.

      בעל ה"התעוררות תשובה" זצ"ל כתב: "כבוד אאמו"ר זצ"ל בעל ה 'כתב סופר' אמר לי בשם אביו-רבנו ה חת"ס זצ"ל: 'דע בני, כי לא רק לצורך הלימוד זקוק אדם לרבי, אלא גם ליראת שמים, כי גם זאת היא פרק קשה בחיים, לאחוז בה במידה נכונה ולהשתמש בה בכוון הדרוש". )"ספרא דמלכא" – אוצר אמרות החת"ס(

      ''דבר אחד בטוח, ששום דבר אינו בטוח''

ויהיו לאות לבני ישראל" – (דרך עץ החיים(

     סיפור סיפר רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: הדבר ארע בהיותי נער בישיבת "סלבודקא", בעיצומה של שמחת "שבע ברכות" בה השתתף ה"חזון איש" זצ"ל. קולות שמחה מהרחוב עלו באוזני המשתתפים, בעקבות תהלוכת הכנסת ספר תורה שהייתה ברחוב. שמחה רבה היא, אלא מאי? בית הכנסת אליו צעדו החוגגים, לא היה מהיראים לדבר ה'... החוגגים התלבטו: לצאת או לא לצאת? וה"חזון איש" פסק: יוצאים ללוות את ספר התורה!. ברם דעת אחד מתלמידי החכמים ששהה באותו מעמד, לא הייתה נוחה מהנהגת ה"חזון איש". הוא החליט להיוותר במקומו ולא לצאת ללוות הס"ת.

     ה"חזון איש" יצא ושב בדממה, בלא לומר על כך מילה. שמחת שבע הברכות התנהלה כסדרה וזמן ברכת המזון הגיע. חשובי היושבים כובדו בברכות, ותורו של אותו תלמיד חכם הגיע לברך "אשר יצר את האדם בצלמו". אך המילים שיצאו מפי הרב היו "אשר יצר את האדם בחכמה"! רחש של פליאה עבר בין היושבים,  כשהרב שהתעשת ושב לברך בשנית, חזר שוב על טעותו: "אשר יצר את האדם בחכמה". כששב בשלישית על טעותו, עלתה על פני הנוכחים בת צחוק של ממש. באוויר ריחפה התחושה כי התורה גובה עלבונה! הקב"ה נפרע על ביזוי תלמידי חכמים! אותו רב שישב על מקומו ופגע בכבוד ה"חזון איש" כשלא יצא עמו ללוות את הס"ת, לקה ג' פעמים בביזיון ממש, לעיני כל קהל הנוכחים.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ' שבט ה'תשע"ח

גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלים לכול העולם כולו.

    ''גדולי החכמים - היו מהם חוטבי עצים, ונושאי הקורות, ושואבי המים לגינות, ועושין הברזל והפחמים; ולא שאלו מן הציבור, ולא קיבלו מהם כשנתנו להם".(הרמב''ם)

    גדולי החסידות אמרו שכל הדברים שמשיגים בראש השנה וביום הכיפורים על-ידי בכי ולב נשבר, משיגים בשמחת תורה על-ידי שמחה וריקודים. אם אתם רוצים לשמוח בשנה החדשה – צאו בריקוד נלהב בשמחת תורה, וקחו שפע של שמחה לכל השנה כולה!

    גדולתו ועליונותו של הכוהן הגדול, של המנהיג בישראל, צריכה להיות בעיקר "משל אחיו" — גדולה יהודית, גדולה בתורה וביהדות, ולא בתורות זרות. )עיטורי תורה(

אמת - דרך חיים (מאורות הדף היומי, גיליון 971)

    מעשה מעניין התרחש עם רבה של קוממיות, הגאון רבי בנימין מנדלזון זצ"ל.

    לאחר השואה האיומה, שרדו לו לרב מנדלזון זצ"ל, קרובים ספורים בלבד שעלו לארץ ישראל, שאחד מהם זכה להקים משפחה שהרב מנדלזון זצ"ל היה לה כאב אוהב, דואג ומכוון בכל ענייניה. פעם אחת, היה זה מספר ימים לפני פרוס חג הפסח, חשק בחור צעיר בן לאותה משפחה, לראות במו עיניו את אפיית המצות במאפיית קוממיות שבהשגחת קרובו הדגול. השמש להטה באותו יום, והבחור עשה את דרכו באוטובוס מיושן בואכה המושב קוממיות. כדרכו, קיבלו הרב בביתו במאור פנים, וכפי שנוהג היה תמיד, צירפו אליו ללימודו תוך שהוא מקלף עבורו פרי ומגישו לו למען יתרענן מן הדרך הארוכה והמייגעת. כעבור זמן מה סיימו השניים את לימודם, והבחור שח בפני קרובו הגאון, כי טרח ובא אליו כדי לראות את אפיית המצות שבמאפיה הנמצאת תחת פיקוחו של הרב. "וודאי, וודאי" נענה הרב, ונטל את הצעיר בזרועו להוליכו לעבר המאפיה.

    כאשר נגלה לעיניו המבנה בו שכנה המאפיה, החל הבחור לנקות את בגדיו במרץ, ופשפש בכיסיו שוב ושוב כדי לבדוק שאין בהם פירור חמץ חלילה והמשיך לצעוד בחדווה עם הרב לעבר פתח המאפיה. משהגיעו השניים אל המבנה, החל הרב לסובב את בניין המאפיה אנה ואנה, כשהוא תר בעיניו אחר דבר-מה. הבחור ביקש לעזור, ושאל את הרב מנדלזון זצ"ל במה הוא יכול לסייע לו. "כסא או שרפרף אני מחפש", השיב הרב. "כסא? שרפרף?" שאל הצעיר, "לשם מה?" הרב כבר אחז בידו שרפרף עץ ישן ורעוע, כאשר הניח יד רכה על כתפו של קרובו הצעיר ולידו  לקח מופלא בהלכות דרך ארץ: "הבט חביבי. כדי להימנע במאפייתנו מחשש חמץ, חס וחלילה, הנהגנו חוק ולא יעבור, שלאיש אין זכות כניסה לתוך המאפיה לבד מאשר לעובדיה". הבחור כבר עמד להצביע על עצמו, כאומר: "אבל דוד, הן קרובים אנו, כלום אינך יכול לעשות דבר-מה עבורי?" אך הרב מנדלזון זצ"ל המשיך בדבריו, תוך שהוא מתבונן בו בעיניו הפיקחיות: "אלא מה אתה רוצה לומר, שמשום שאתה קרובי היקר אעשה עמך "פרוטקציה", אה? ובכן יקירי, "פרוטקציה איז חוסר יושר!" - פרוטקציה הינה חוסר יושר - לצערי הרב איני יכול להיענות לבקשתך להיכנס אל המאפיה ". הרב מנדלזון זצ"ל סיים את דבריו, והעמיד את השרפרף ליד קיר המאפיה כשהוא מסמן לקרובו: "עלה על השרפרף. שם, למעלה, ישנו אשנב צר דרכו תוכל להביט על מלאכת האפייה"... "

    כל חיי", סיפר אותו בחור, "לא אשכח את הלקח שלמדתי מקרובי הגאון רבי בנימין מנדלזון זצ"ל, שהאמת הייתה נר לרגליו, ובכל מצב ואופן הוא לא סר ממנה ימין ושמאל".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ה' כסלו ה'תשע"ח

וכך נאמר בגמ' )מועד קטן יח') אמר רב:  מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מה' אישה לאיש, מן התורה שנאמר "מה' אישה לאיש", מן הנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא, מן הכתובים שנאמר: "בית והון נחלת אבות ומה' אישה משכלת" ומהפסוקים הנ"ל, למדנו שהשידוך נקבע רק על ידי ה'.

      ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה. חז"ל אומרים שמבריאת העולם לא היה מי שיודה את ה' כמו לאה. ושואלים הלא היו הרבה צדיקים לפניה ובודאי גם היו מודים לה', ומפרשים שלאה רצתה לתת הודאה תמידית, ולכן נתנה שם בנה יהודה, פירוש הודאה בלי הפסק, שכשראתה את יהודה התחילה מיד להודות לה ',  ובכל עת שיהודה הולך וכשבא וכן כשאוכל וישן תמיד יהודה - הודאה .

     זה לא משנה כמה יפה התאוריה, וזה לא משנה כמה חכם אתה, כל עוד זה נוגד את המציאות זה לא שווה כלום.

     טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. מפרש המהר"ם שיק שלבן הכיר את בתו רחל שהיא צדקת ואמר שיעקב צדיק ורחל צדקת, ולכן אם ייתן את רחל לאיש אחר הרי יתוסף עוד צדיק שבודאי רחל תחזיר אותו בתשובה, לזה הוא לא הסכים שיתווסף עוד צדיק בעולם, וזהו שאמר מתתי אותה לאיש אחר .

חסד בשלמות

     רבי משה מרדכי שוֹלזינגר זצ"ֹל סיפר עֹל רבו הגדוֹל, הגאון רבי יחזקאֹל אברמסקי זצ"ֹל, שהיה מפורסם ברגישותו ובהבנה שהייתה ֹלו ֹלצרכי הזוֹלת גם כשמדובר באנשים פשוטים . "

     היה זה בשנותיו המאוחרות שֹל הרב אברמסקי, כאשר באחד מימי החורף הקרירים בשכונת בית וגן, בעודו יושב וֹלומד בביתו ,   התדפק עֹל דֹלתו יהודי, כשפנתה הרבנית ֹלפתוח, עמד שם רוכֹל עם מזוודה מֹלאה בסוודרים, תוך שהוא מציע אותם  למכירה . “ אמרה ֹלו הרבנית: 'בחפץ ֹלב הייתי קונה, אבֹל הארון מֹלא בסוודרים, כך שאין ֹלי צורך בכך'. אמר ֹלה אותו רוכֹל: 'אם כך, אז ֹלפחות שאקבֹל ברכה מהרב'. האזין הרב אברמסקי ֹלדברים ומיד כשהכניסה הרבנית את הרוכֹל ֹלחדר כדי ֹלקבֹל את הברכה ,   הכניס הרב את ידו ֹלכיסו והוציא משם סכום כסף נכבד ומסרו ֹלמוכר הסוודרים, כמובן שֹלאחר מכן גם בירכו בחום רב ֹלהצֹלחתו וכו' כשסיים הרב, יצא הרוכֹל מביתו שמח וטוב ֹלב  . " אחר שיצא הרוכֹל, פנתה הרבנית ֹלרב בשאֹלה: 'מדוע נתת ֹלו סכום כה גדוֹל?!'ענה ֹלה הרב: 'בואי ואסביר ֹלך, היהודי הזה מסכן הוא, אם באמצע החורף ועוד בשכונה הכי קרה בירושֹלים, מסתובב ֹלו יהודי מבית ֹלבית ֹלמכור סוודרים, כשברור ֹלכֹל בר דעת, שכֹל תושבי בית וגן כבר הצטיידו מזמן בסוודרים ֹלכֹל המשפחה, אם כן בטוח שמדובר באדם מסכן, שככֹל הנראה כבר התדפק עֹל הרבה דֹלתות ובכֹל בית סירבו ֹלקנות ממנו, מי באדיבות ומי בפחות אדיבות, כך שמזוודתו עדיין מֹלאה וֹלמעשה ֹלא הרוויח כֹלום, אך בביתו יש ֹלו כנראה אישה ויֹלדים, שמחכים שאבא יביא כסף כדי שיהיה ֹלהם מה ֹלאכוֹל, בארוחת צהרים או הערב, אך מה הם יראו במקום זה, שאבא שם עֹל השוֹלחן מזוודה עם סוודרים במקום אוכֹל? ֹלכן דבר ראשון צריך ֹלתת ֹלו כסף שיהיה ֹלהם מה ֹלאכוֹל ואח"כ כמובן ֹלברך אותו'", השיב הרב אברמסקי . “ במעשה זה אנו רואים, כמה שימת ֹלב ומחשבה צריך ֹלתת כשמדובר בחסד עם השני כדי שנוכֹל ֹלזכות במצוות חסד בשֹלמות ", מסיים הרב שוֹלזינגר את הסיפור. יהי רצון שנזכה !

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ד' תשרי ה'תשע"ח

החשבון הראשון שיעשו עם האדם בעולם הבא הוא שחי בלי חשבון...

     חז''ל מגלים שהחתונה של יעקב עם לאה הייתה בליל ראש השנה. הרבי מאיז'ביצא אומר, כאשר לאה מתחתנת עם יעקב אבינו, ורחל נותנת לה את הסימנים, אלה הסימנים שאנו אוכלים בראש השנה.

     תעבור על פשע ותמחה אשם מעל האותיות פ'ש'ע' הם האותיות צ'ת'פ' כאשר תעבור על האותיות פ'ש'ע', תמצא את האותיות, צ' ת' פ' שהם ראשי התיבות של צ 'דקה ת  'שובה פ 'ילול, וזהו, תשובה- תפילה- צדקה, שמעבירין את רוע הגזירה. וזהו, תעבור על פשע ותמחה אשם, ובכך אפשר לפרש, שמך מעולם עובר על פש''ע,

     תפוח בדבש – אנו מתפללים לשנה טובה ומתוקה וכן ''תפוח'' גימטרייא ''פרו ורבו''. ''דבש'' גימטרייא אישה. אנו מתפללים שלצאצאים שלנו יהיה מתוק הכול. המזל שלהם, המידות שלהם, הלימוד שלהם.

ההלוואה שהוחזרה (דברים טובים – שופטים)

     איש אחד הלווה אצל חברו סכום של מעות. עבר זמן, והוא עדיין לא החזיר את ההלוואה. ניגש אליו המלווה ושואל אותו: מה עם הכסף שאתה חייב לי? מתי אתה מחזיר אותו? אני?! שאל הלווה בתדהמה. אני?  כבר מזמן החזרתי לך עד הפרוטה האחרונה!  המלווה נדהם. זה ברור שהכסף לא הוחזר לו. אז על מה אתה מדבר? זהו שקר וגזל גם יחד. אבל איך יאלץ את המלווה להשיב את גזלתו ? ברוב דאגה פנה אל בית דינו של רבא, וסיפר לו את כל הסיפור כהווייתו. רבא הזמין את הלווה, ואמר לו שיצטרך לבוא ולהישבע שהחזיר את המעות בחזרה. שמע את זה האיש. ובאמת , עדין לא החזיר את הכסף. לגנוב, חשב שיצליח. אבל להישבע? מזה מאוד פחד. להישבע לשקר? – עד כדי כך לא רצה לחטוא. מה עשה? הביא קנה, שהיה חלול מבפנים.  והשחיל בתוכו את כל סכום הכסף שהיה חייב לחברו. אחר כך יצא מביתו כשהוא נסמך ונשען על הקנה שלו , כאילו מדובר במקל הליכה שגרתי. וכך הגיע אל בית הדין.  בבית הדין, חזר על טענתו. מזמן החזרתי לו את הכסף. לא יודע מה הוא ניטפל אלי. אמר לו רבא:  תישבע על כך?! כשנדרש להישבע עשה תרגיל מעניין. הוא לקח את המקל שלו, והעביר למלווה.  תחזיק לי את זה רגע! ביקש. כדי שאוכל להישבע...  האיש התמים החזיק את המקל ואז, הוא נטל בשתי ידיו ספר תורה ונשבע שהוא אישית נתן את כל המעות בידיו של זה שהלווה לו את הכסף. כשראה האיש אשר הלווה את הכסף, כי הלווה נשבע בספר תורה על החזרת הממון, הזדעזע, ותרגז בטנו.  ומתוך כעסו, לקח את הקנה משענת של שהחזיק עד עתה על פי בקשת הלווה, הטיח אותו בקרקע בכח, כמחאה והמקל נשבר. ברגע שנשבר הקנה,  נפלו והתפזרו כל המעות שהיו טמונים בו. רבא ציווה לספור את הסכום, והתגלה שזהו הסכום המדויק שהיה חייב לחברו.

     ואומרת הגמרא שם : נמצא שזה האיש היה נשבע באמת. כלומר, למרות שכל מה שעשה היה כדי להתחכם, ולמרות שמתחילה התכוון לגזול. הרי בכל אופן שבועתו שנשבע , הייתה שבועת אמת. מה הציל אותו? מידה אחת שהייתה לו: שהוא שמר את עצמו וחשש להישבע לשקר. בזכות זו שהוא לא רצה להישבע לשקר, הוא ניצל גם מהגזילה. לגזול הוא הסכים.  אבל להישבע לשקר – לא רצה. ובזכות המעשה הטוב האחד שלו, זכה להינצל מגזלה נוראה

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ט' אלול ה'תשע"ז

אדם שחייב לאחרים ממון ואין לו משלו לא יקנה ספרים "ולא ייתן צדקה" וכו' שם. והזכירו בברית עולם )על ספר חסידים( שלו )סימן שצה(.

    הובא בספר "בישישים חכמה": האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל היה אצל הרב ממזריטש והשמיע באוזניו פלפול חריף כדרכו. אמר הרב ממזריטש הרבי הוא גברא רבה. אמר הרבי: כשרוצה הגמרא להוכיח גדולתם ומעלתם של חכמים היא מביאה את הפסוק "ארבעים יכנו לא יוסיף" שחז"ל דרשו שהכוונה לשלושים ותשעה. ולכאורה, מדוע לא מביאים ראיה לכך מפסוק שנאמר לפני כן (ויקרא כג, טז): "תספרו חמישים יום", שגם בו דרשו חז"ל שהכוונה רק לארבעים ותשעה יום? מכאן ראיה שהיכולת לומר פלפול אינה מוכיחה כי אתה אדם גדול. מי שיכול להפחית מכה אחת מיהודי – זה אדם גדול!

     המילים: ואני אתנהלה לאיטי לרגל הם ראשי תיבות ״אלול״, ורמז לנו בזאת כך: אתחיל בחודש אלול לשוב בתשובה לאט לאט, לגודל המלאכה אשר לפני, כי בבת אחת לא אוכל לתקן כל מה שפגמתי, ולא אוכל לבנות בפעם אחת כל מה שהרסתי, אלא אני זקוק למשך זמן, כל חודש אלול, כדי לעשות בו הכנות לראש השנה ויום הכיפורים. ולפי דבריו, מי שאינו שם לב להזדמנות שיש לו לתקן את מעשיו בחודש אלול, ובא בפתע פתאום לעשות תשובה בראש השנה וביום הכיפורים ללא שום הכנה, ח״ו אין כמעט תקווה שתשובתו תתקבל.

     הרה״ק מהרי״ד מבעלזא זי״ע ששאל פעם בימי אלול את אחד משמשיו באיזה זמן הוא מתעורר לתשובה? ענה לו השמש: ב״מן המיצר״! (פסוקים שאומרים לפני התקיעות בר״ה). נענה הרבי ואמר: ״או ויי! במן המצר זה כבר מאוחר..." החסידים פירשו את כוונת הרבי בתרתי משמע: בפשט פשוט, שהתשובה צריכה להתחיל מוקדם בחודש אלול, ולא לחכות לרגע האחרון ב״מן המיצר״... ובפשט עמוק יותר: שיהודי צריך לשוב בעת שהוא נמצא ברווחה, ולא ח״ו להתעכב עד שיהיה בעת צרה ח״ו - במן המיצר.

ביל גייטס (אפריון שלמה, עלון 221)

     בדרום אפריקה מתגורר לו יהודי שומר תורה ומצוות שמבין בכלכלה, קוראים לו קיווי ברנהרד. הוא הוציא ספר שתורגם ל-8 שפות כיצד לאמץ תכונות מעולם הנמרים וליישם אותם בעולם הכלכלי. כמובן שהוא הפך להיות מרצה מבוקש בכל הועידות הכלכליות, ויום אחד מתקשר אליו סמנכ"ל מייקרוסופט להזמין אותו לנאום הפתיחה של הכנס הכלכלי השנתי של החברה שהוצאותיו נאמדים בכ-80 מליון דולר!  הוא שמח מאוד ונענה להזמנה, אך כשהוא פתח את היומן הוא גילה כי ההרצאה שלו נופלת ביום שבת.  הוא אמר לסמנכ"ל: "אני מאוד מצטער אבל אני לא אוכל להגיע, אני לא עובד בשבת".  המנהל לא התבלבל ואמר לו: "הבנתי מה שאתה אומר,  תקבל תוספת, במקום מליון דולר, מליון וחצי...". אמר לו קיווי: "אני לא רוצה תוספת, אני יהודי ואני לא יכול לעבוד בשבת ...". "טוב, הבנתי.", אמר, "אני חוזר אליך עוד חצי שעה".

     המנהל התקשר לאחר חצי שעה ואמר: "קיווי, יש אישור,  אני שולח לך צ'ק פתוח, תחתום כמה שאתה רוצה...". אמר לו קיווי: "לא הבנת אותי, אני בשבת לא עובד!".  לא היתה למייקרוסופט ברירה, הם מאוד רצו את המרצה המבוקש, כי אי אפשר לפתוח ועידה כלכלית רצינית בלעדיו,  והם נאלצו להוציא עוד עשרות מיליונים, ולדחות את הכנס,  את המוזמנים ואת האולם ליום ראשון.

     שבוע לאחר הכנס, מתקשר הסמנכ"ל לקיווי ואומר לו : אתה חייב לשמוע מה שקרה, אתמול טסתי עם ביל גייטס במטוסו הפרטי ודיברנו על הכנס שהיה, וכמה שנהנו מההרצאה שלך...  ואז פנה אלי ביל ואמר לי: "אני חושב שזה טירוף שדחינו כזה כנס בכיר בעלות אדירה, בשביל שיחה של יהודי אחד.  לא יכולת לשמן את המערכת טיפה?"  אמרתי לו: "אני הצעתי לו צ'ק פתוח, הוא לא הסכים...". אמר לי ביל גייטס: "אני יכול לקנות בכסף שלי הכול!  אם בא לי גורד שחקים – אני קונה. בא לי יאכטה – אני קונה. אבל אני לא יכול לקנות שבת אחת של יהודי".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ז אדר ה'תשע"ז

 ביאר רבי חיים קניבסקי שליט"א את הנוסח הנאמר בתפילת מוסף של הימים הנוראים: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רע הגזרה, ולכאורה לשון "מעבירין" אומרת דרשני: מדוע לא נאמר "מבטלים" או "מקרעים" את רע הגזרה? אלא – אמר רבי חיים – העניין יובן על פי דברי המכילתא בפרשת משפטים: "גויים אין להם פדיון, ישראל יש להם פדיון, שנאמר: 'נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך'". כלומר, כאשר נגזרת גזרה על ישראל והם עושים תשובה, מעבירים אותה מן השמים אל הגויים, כי לאחר שיצאה הגזרה היא מוכרחת לחול על מישהו! לכן, "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה", כי לאחר שנגזרה הגזרה אי אפשר לבטלה, אלא שהתשובה מעבירה אותה אל הגויים!

  הדברי שמואל היה אומר שאומרים אמאליגע צדיקים, נכון שפעם היה אבל הקב"ה הוא אותו הקב"ה.

     ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו (ו . יג) אמר הרה"ק בעל השפת אמת מגור זי ע" - בא וראה, כמה שווה חברות שתלויה בדבר! לפני כן, בעת שסיפר להם את צרותיו, הם קרוים "אוהביו", ולאחר מכן כששמעו את הדברים,  והם רוצים לענות לו, הם קרואים "חכמיו ". למה? מה קרה? אלא, בהתחלה כשהוא סיפר להם את "אשר קרהו", הוא עוד הגיע בתור "המן" משנה למלך . ולכן כולם רצו להחניף לו ולהסתובב סביבו , והיתה זו "אהבה התלויה בדבר , " לכן הם נקראים - " אוהביו ". אבל כשרק החלו להריח ולהבין שהאדם העומד לפניהם בצרות " - נפול יפול", בטלה אהבתם וכולם החלו להתרחק ממנו, וכבר הם נקראים "חכמיו"...

     ותחלחל המלכה מאד ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו וכו )ד .ד('  מה טעם שלחה אסתר בגדים למרדכי, הרי לא מחסרון בגד לבש שק, הלא הוא – מדעת קרע את בגדיו, משום סיגוף וצער, וגם את הבגדים האחרים יקרע? אלא מסביר הרה"ק בעל התפארת שלמה זי ע" – רמזה אסתר בשליחת הבגדים כי היא חולקת על דרכו של מרדכי! מרדכי קיוה להצמיח ישועה לעם ישראל ע"י סיגופים מחמת צער גלות השכינה, לפיכך סבר שראוי לכל אחד ללבוש שק ולעלות אפר. אך אסתר, רוח אחרת היתה עמה: היא סברה כי יש לעורר את הרחמים ע"י שמחה . כי השכינה אינה שורה מתוך עצבות, ככתוב: "עבדו את ה' בשמחה", ועוד כתוב: "עוז וחדוה במקומו". ובשליחת בגדי המלכות למרדכי , לכך נתכוונה! וזה היה חלק מתפילתה שמרדכי ילך בדרך השמחה! וכמובא במדרש: שכאשר הרכיבו את מרדכי ברחובות העיר והילבשהו בגדי מלכות, שלחה אסתר והביאה שבעה אלפים נושאי כלי זמר. וכאשר בא מרדכי לכלל שמחה, היה בכוחו לעורר רחמים וחסדים!...

'ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה '.  וברש"י תיעשה המנורה – מאליה. (ברכי נפשי). 

     הסיפור שיש באמתחתנו הפעם, בעניין ספר התורה,.  בעליו של ספר התורה הוא יהודי שעבר את השואה, ולמרבה הצער שיכל כאן בארץ את בנו-יחידו.

     יהודי זה ביקש בכל מאודו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמת בנו, ולא סתם ספר תורה. כבר בתחילת הדרך הביע האיש היקר הזה את רצונו שספר התורה יהיה המהודר שבמהודרים. לא היה מוכן להתפשר על משהו פחות מזה.  ברם, בהיותו מחוסר-אמצעים, לא היתה בידו האפשרות הכלכלית ליישם את המטרה הנעלה הזו. פעם הוא בא אליי בעניין זה, וכששאילותיו כמה כסף יש לו, השיב שיש לו אפשרות לחסוך 5 דולרים בחודש...  מי שיודע את מחירו של ספר תורה מהודר, יודע שגם אם יחיה אדם זה שנים רבות, לא יוכל להגיע למטרתו הנכספת. אבל היהודי שלנו לא התייאש. לא.  הוא המשיך והמשיך לרצות לכתוב את הספר ומדי חודש הניח בצד 5 דולרים. בשלב מסוים לקח סופר סת"ם מעולה והטיל עליו את משימת הכתיבה של ספר התורה המהודר.  ובמקביל המשיך לחסוך דולר לדולר, והגם שסכום הכסף שנאגר עדיין לא הגיע ולו לכדי אחוז אחד ממחיר הספר,  הוא המשיך לבקש ולרצות את המשימה.

     יום אחד, כך סיפר לי הוא-עצמו, החליק יהודי זה על בננה ברחוב, וכיוון שהיה בדרכו לעבוד קיבל על כך פיצויים בסכום כסף משמעותי, שנכנס כמובן מיד לקופת ספר התורה.  גם את דמי המחלה שקיבל לאחר ההחלקה, הכניס לקופה ההיא. במהלך כתיבת הספר התרחשו עליו עוד כמה 'החלקות' שכאלו, וכך היה באפשרותו להכפיל ולהשליש את הסכום שהצטבר בקופה.  בסופו של דבר סיים היהודי את כתיבת הספר, והכניסו ברוב פאר והדר לבית הכנסת ההוא.  ואם שואלים אותי, איך הצליח להגיע לסכום-העתק בן רבבות הדולרים, אין אני יודע (כי אחרי הכל,  גם אחרי הסכומים שקיבל כפיצויים וכו', עדיין לא היה יכול בדרך הטבע להשלים את הספר), אבל במציאות – הספר הוכנס להיכלו, והיהודי זכה במצווה . ואין ספק שגם בו התקיימה הבטחת השי"ת למשה רבינו בעניין המנורה, שנעשתה מאליה.  זו הסיבה וזה הסוד שבגללו אני מבקש שיקראו דווקא מספר התורה שלו. כי ספר זה – ספר של ניסים הוא , ודומה לספר שכתב משה רבינו שנכתב בנס. אחרי הכל לא הכל בחיים תלוי בכסף, אלא ברצונו של האדם ובחפצו ובתשוקתו לבצע את המוטל עליו.  ושנית, והוא-הוא העיקר, שבעומדנו לפני ביצוע משימה רוחנית כלשהי, אין לנו לפחד כלל מכך שלא נוכל להשלימה. אנחנו צריכים להתחיל, וכל היתר – ייעשה מאליו, וכאמור 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"א תשרי ה'תשע"ז

 

 אתרג ר"ת א'מונה, ת'שובה, ר'פואה, ג'אולה.

     האב שהוא במיטב ימיו אומר דברים קשים כגידים (ויגדך מל' גידים), אבל הזקן אומר אותם הדברים אמירה רכה, כיון שראה הרבה ויודע למנות ולשקול כל דיבור.

     העולם סבור שמעלה גדולה היא לאדם שניחן בכושר הדיבור, ואילו אני סבור שגדולה מכך מעלת האדם שניחן בכושר השמיעה". 

"יעקב חבל נחלתו". - הרב מקוברין שואל: מה עניין הדימוי של עם ישראל לחבל? מדוע נמשלו לחבל ? ומתרץ: כששוזרים חבל עבה מהרבה חוטים, גם אם יש ביניהם חוטים פגומים ? לא מבחינים בהם ולא שמים אליהם לב. אדרבה, ועוד הם מוסיפים חוזק לחבל. כך גם בעם ישראל, שבזמן שהם מלוכדים ושזורים יחד,  אזי אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל.

"ה' הוא נחלתו" [יח, ב.] (עלינו לשבח)

גם אם העם היהודי הצטוו לעזור האחד לרעהו, ולתמוך בידי תלמידי חכמים, הרי שהנתמך עצמו צריך להשליך את יהבו על הבורא עולם, ולסמוך עליו שישלח לו עזרו ממעל, בכל צורה שהיא, שכן לעולם אי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה. אדם חושב לתומו שהנה-הנה הישועה משתקפת לו מצד אחד, והקב"ה מוכיח לו שהישועה כבר המתינה בעבורו, אבל מן העבר השני...

סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א: יודעני מעשה שהיה בימי צעירותי, עם אחד מתלמידי חכמים המופלגים שבאותה תקופה, ושמו הרב בנימין תפילינסקי. ת"ח זה ישב כל היום ולמד בישיבת 'עץ חיים', ולא היה לו בעולמו מאומה לבד מהסטנדר והגמרא. כשהגיע לפרק נישואי בתו, ולא הייתה בידו פרוטה לפרוטה, ביקש לפנות לאחד הגבירים שיסייע בידו. נו, מהיכן ישיג ת"ח זה רשימה זמינה של גבירים שיוכל לפנות אליהם? התקשר הרב תפילינסקי לאחד ממוסדות התורה הגדולים והמפורסמים בירושלים, וביקש מהם שיתנו לו שמו של הנדיב הגדול שלהם . לא היה דעתה של הנהלת המוסד ההוא נוחה מכך. הם חששו שהנדבן יקפיד על מסירת שמו וכתובתו לאנשים שהוא אינו מכיר , ואחרי הכול קינן גם החשש בליבם שהם עלולים להפסיד עקב כך, ולא מסרו את שמו של הנדבן. אבל הרב תפילינסקי ביקש וביקש, עד שהחליטו להיענות לבקשתו לחצאין; הוא ביקש את שמו של הנדבן הגדול, אך הם מסרו לו שמו של הנדבן הקטן ביותר שלהם...

הרב תפילינסקי מנסח לו מכתב מפורט על מצבו הקשה, ומבקש שיסייע בידו . והנה, לא חלפו ימים אחדים והנדבן עצמו מתדפק על דלת ביתו של הרב תפילינסקי שהיה מופתע מאוד מהביקור, ושאל את הנדיב מה הריצו לביתו. 'הרי הייתי יכול אני לבוא אליך', אמר. ' הדברים שכתבת אליי שיכנעוני עד מאוד, ומצבך נגע לליבי', השיב הנדיב, 'ובאתי להתעניין מה הסכום הדרוש לך, ומיד אחזור לביתי ואביא לך את כל הכסף במזומן, עד הפרוטה האחרונה' . הרב תפילינסקי הנרגש נקב בסכום, והנדיב אכן קיים את הבטחתו, ובתוך זמן קצר הגיע עם כל הכסף. מה התברר? בתו של הנדיב ההוא חלתה, רח"ל, במחלה קשה, וכדי להוסיף לה סגולות לריפוי, החליט שהת"ח הראשון שיפנה אליו בבקשת עזרה לנישואי צאצאיו, יקבל ממנו את כל הכסף הנדרש לו. כך יצא שהרב תפילינסקי אמנם ביקש מהנהלת המוסד שיתנו לו את 'הנדיב הגדול שלהם', והם החליטו לתת לו את 'הנדיב הקטן', אבל התברר לכולם שהקב"ה ברצונו יכול להפוך את הנדיב הקטן לאחד הנדיבים הגדולים ביותר, המוכן לשלשל את כל הוצאות הנישואין, עכשיו ובמזומן... מה למדנו? – שהאדם חושב שהישועה תגיע ממקום זה, ולבסוף היא באה מכיוון אחר. המסקנה שלנו מכך צריכה להיות, שהעיקר הוא לבטוח בה' שישלח לנו את ישועתו במהרה, בדרך ובצורה שהוא יתברך רואה לנכון. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/