‏הצגת רשומות עם תוויות פלפול חריף. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פלפול חריף. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 30 באוגוסט 2017

אמרי שפר ט' אלול ה'תשע"ז


אדם שחייב לאחרים ממון ואין לו משלו לא יקנה ספרים "ולא ייתן צדקה" וכו' שם. והזכירו בברית עולם )על ספר חסידים( שלו )סימן שצה(.
    הובא בספר "בישישים חכמה": האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל היה אצל הרב ממזריטש והשמיע באוזניו פלפול חריף כדרכו. אמר הרב ממזריטש הרבי הוא גברא רבה. אמר הרבי: כשרוצה הגמרא להוכיח גדולתם ומעלתם של חכמים היא מביאה את הפסוק "ארבעים יכנו לא יוסיף" שחז"ל דרשו שהכוונה לשלושים ותשעה. ולכאורה, מדוע לא מביאים ראיה לכך מפסוק שנאמר לפני כן (ויקרא כג, טז): "תספרו חמישים יום", שגם בו דרשו חז"ל שהכוונה רק לארבעים ותשעה יום? מכאן ראיה שהיכולת לומר פלפול אינה מוכיחה כי אתה אדם גדול. מי שיכול להפחית מכה אחת מיהודי – זה אדם גדול!
     המילים: ואני אתנהלה לאיטי לרגל הם ראשי תיבות ״אלול״, ורמז לנו בזאת כך: אתחיל בחודש אלול לשוב בתשובה לאט לאט, לגודל המלאכה אשר לפני, כי בבת אחת לא אוכל לתקן כל מה שפגמתי, ולא אוכל לבנות בפעם אחת כל מה שהרסתי, אלא אני זקוק למשך זמן, כל חודש אלול, כדי לעשות בו הכנות לראש השנה ויום הכיפורים. ולפי דבריו, מי שאינו שם לב להזדמנות שיש לו לתקן את מעשיו בחודש אלול, ובא בפתע פתאום לעשות תשובה בראש השנה וביום הכיפורים ללא שום הכנה, ח״ו אין כמעט תקווה שתשובתו תתקבל.


     הרה״ק מהרי״ד מבעלזא זי״ע ששאל פעם בימי אלול את אחד משמשיו באיזה זמן הוא מתעורר לתשובה? ענה לו השמש: ב״מן המיצר״! (פסוקים שאומרים לפני התקיעות בר״ה). נענה הרבי ואמר: ״או ויי! במן המצר זה כבר מאוחר..." החסידים פירשו את כוונת הרבי בתרתי משמע: בפשט פשוט, שהתשובה צריכה להתחיל מוקדם בחודש אלול, ולא לחכות לרגע האחרון ב״מן המיצר״... ובפשט עמוק יותר: שיהודי צריך לשוב בעת שהוא נמצא ברווחה, ולא ח״ו להתעכב עד שיהיה בעת צרה ח״ו - במן המיצר.


ביל גייטס (אפריון שלמה, עלון 221)
     בדרום אפריקה מתגורר לו יהודי שומר תורה ומצוות שמבין בכלכלה, קוראים לו קיווי ברנהרדהוא הוציא ספר שתורגם ל-8 שפות כיצד לאמץ תכונות מעולם הנמרים וליישם אותם בעולם הכלכליכמובן שהוא הפך להיות מרצה מבוקש בכל הועידות הכלכליות, ויום אחד מתקשר אליו סמנכ"ל מייקרוסופט להזמין אותו לנאום הפתיחה של הכנס הכלכלי השנתי של החברה שהוצאותיו נאמדים בכ-80 מליון דולר הוא שמח מאוד ונענה להזמנה, אך כשהוא פתח את היומן הוא גילה כי ההרצאה שלו נופלת ביום שבת הוא אמר לסמנכ"ל: "אני מאוד מצטער אבל אני לא אוכל להגיע, אני לא עובד בשבת".  המנהל לא התבלבל ואמר לו: "הבנתי מה שאתה אומר תקבל תוספת, במקום מליון דולר, מליון וחצי...". אמר לו קיווי: "אני לא רוצה תוספת, אני יהודי ואני לא יכול לעבוד בשבת ...". "טוב, הבנתי.", אמר, "אני חוזר אליך עוד חצי שעה".
     המנהל התקשר לאחר חצי שעה ואמר: "קיווי, יש אישור אני שולח לך צ'ק פתוח, תחתום כמה שאתה רוצה...". אמר לו קיווי: "לא הבנת אותי, אני בשבת לא עובד!".  לא היתה למייקרוסופט ברירה, הם מאוד רצו את המרצה המבוקש, כי אי אפשר לפתוח ועידה כלכלית רצינית בלעדיו והם נאלצו להוציא עוד עשרות מיליונים, ולדחות את הכנס את המוזמנים ואת האולם ליום ראשון.
     שבוע לאחר הכנס, מתקשר הסמנכ"ל לקיווי ואומר לו : אתה חייב לשמוע מה שקרה, אתמול טסתי עם ביל גייטס במטוסו הפרטי ודיברנו על הכנס שהיה, וכמה שנהנו מההרצאה שלך...  ואז פנה אלי ביל ואמר לי: "אני חושב שזה טירוף שדחינו כזה כנס בכיר בעלות אדירה, בשביל שיחה של יהודי אחד לא יכולת לשמן את המערכת טיפה?"  אמרתי לו: "אני הצעתי לו צ'ק פתוח, הוא לא הסכים...". אמר לי ביל גייטס: "אני יכול לקנות בכסף שלי הכול אם בא לי גורד שחקים – אני קונה. בא לי יאכטה – אני קונה. אבל אני לא יכול לקנות שבת אחת של יהודי".

החוויה היהודית




יום שלישי, 13 בספטמבר 2016

אמרי שפר י' אלול ה'תשע"ו

 


האדמו"ר מאוסטרובצה זצ"ל היה אצל הרב ממזריטש והשמיע באוזניו פלפול חריף כדרכו. אמר הרב ממזריטש הרבי הוא גברא רבה. אמר הרבי: כשרוצה הגמרא להוכיח גדולתם ומעלתם של חכמים היא מביאה את הפסוק "ארבעים יכנו לא יוסיף" שחז"ל דרשו שהכוונה לשלושים ותשעה. ולכאורה, מדוע לא מביאים ראיה לכך מפסוק שנאמר לפני כן (ויקרא כג, טז): "תספרו חמישים יום", שגם בו דרשו חז"ל שהכוונה רק לארבעים ותשעה יום? מכאן ראיה שהיכולת לומר פלפול אינה מוכיחה כי אתה אדם גדול. מי שיכול להפחית מכה אחת מיהודי – זה אדם גדול! .

     הגמרא במסכת ברכות מביאה סתירה בין פסוק שלא יומתו אבות על בנים,  לפסוק (דברים ה, ט) פוקד עוון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים, ומתרצת שהפסוק ש"לא יומתו אבות על בנים" זהו כשאין הבנים אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם, והפסוק של "פוקד עון אבות על בנים" מדובר כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם.

     הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע היה אומר: "ואתה עייף ויגע" - יכול אדם להיות עייף ויגע מתעניות וסיגופים, ועם זאת ואף על פי כן - "ולא ירא א-להים"...

     הרמב"ם אומר כי אין שמחה גדולה יותר מהנקמה...

"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" [ח, י]. כוח הברכה.  (ניצוצות)
     כמנהגם מדי שנה בשנה התארגנו האברכים ליציאה לכפר הסמוך, שם ממוקמת חווה לגידול דגים ואשר בה ירכשו את הדגים הנחוצים לחג הפסח הקרב ובא. זה היה מנהגם מזה כמה שנים של כמה מבני הקהילה החרדית בציריך שבשוויץ. מטעמים של זהירות מחשש חמץ, נהגו לצאת לחווה שם הוצאו הדגים מהמים לעיניהם, כשהם משגיחים בשבע עיניים לבל ישתרבב בהם חלילה פירור של חמץ.  בעלי החווה, זוג גויים שוויצרי, קידמו את פניהם בשמחה. במשך השנים הפכה הרכישה למסורת, והם מצידם – על אף שלא הבינו מה גורם לבני אדם לנסוע מרחק של קילומטרים בכדי לרכוש דגים – עשו כמיטב יכולתם בכדי להשביע את רצון לקוחותיהם. הרשת שוקעה במים, עלתה וירדה, כשבכל פעם היא מעלה עמה שלל ממעמקי הבריכה.
     תוך כדי, הבחין ר' חנוך, אחד מבני הקבוצה, בעצי שזיפים שגדלו בסמוך. על גבי ענפי העץ נראו הפירות שזה עתה הנצו, קטנטנים וירקרקים, ואז נזכר: חודש ניסן עתה, יש לברך ברכת האילנות... 'מצווה הבאה לידך – אל תחמיצנה', הרהר, וממחשבה למעשה: מיד נעמד, חגר עצמו באבנטו, היטיב כובעו וברך את הברכה: 'שלא חיסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני אדם...'  עוד המילים על שפתיו והוא מבחין בזוג עיניים הנעוצות בו. הגויה סקרה את מעשיו בחשדנות. סוף סוף, לא בכל יום היא נתקלת באדם המשוחח עם העצים... 'מה עשית כאן ליד העץ', שאלה, ומה מלמלת ?' 'לא משהו מיוחד', השיב בסתמיות, 'ברכתי את העץ והתפללתי על פירותיו'. הגויה משכה בכתפיה, חזרה לעסוק בעטיפת הדגים וסידורם בתבניות הפלסטיק. אף הוא מיהר אל הרכב, שנהגו כבר החל מגלה סימני חוסר סבלנות עקב השעה המאוחרת.
     כמה חודשים אחרי, והנה מגיעה חבילה לביתו של חנוך. מסיר את העטיפה ומגלה סלסלה של שזיפים נאים ואדמדמים, תאווה לעיניים. השולחת היא בעלת חוות הדגים מהכפר הסמוך. ' השנה' היא מספרת במכתב המצורף 'פקד גל קור את האזור וכל עצי השזיפים נפגעו קשות. מכל עצי הפרי שלנו לא קטפנו ולו פרי אחד, פרט לעץ אחד שדווקא פירותיו לא נפגעו ללא כל הסבר הגיוני. הוא הצמיח פירות נאים ומובחרים, בניגוד גמור לכל חבריו למטע...' ' זהו העץ שאתה ברכת אותו, רבאיי, בעת ביקורך בחווה בחודשי האביב. זו הסיבה שאנו שולחים את הפירות ומבקשים בכך להביע לך תודה על ברכת העץ...'


החוויה היהודית