‏הצגת רשומות עם תוויות נחלה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נחלה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 באוקטובר 2016

אמרי שפר י"א תשרי ה'תשע"ז

 


 אתרג ר"ת א'מונהת'שובהר'פואהג'אולה.


     האב שהוא במיטב ימיו אומר דברים קשים כגידים (ויגדך מלגידים), אבל הזקן אומר אותם הדברים אמירה רכהכיון שראה הרבה ויודע למנות ולשקול כל דיבור.

     העולם סבור שמעלה גדולה היא לאדם שניחן בכושר הדיבורואילו אני סבור שגדולה מכך מעלת האדם שניחן בכושר השמיעה". 

"יעקב חבל נחלתו". הרב מקוברין שואלמה עניין הדימוי של עם ישראל לחבלמדוע נמשלו לחבל ומתרץכששוזרים חבל עבה מהרבה חוטיםגם אם יש ביניהם חוטים פגומים לא מבחינים בהם ולא שמים אליהם לבאדרבהועוד הם מוסיפים חוזק לחבלכך גם בעם ישראלשבזמן שהם מלוכדים ושזורים יחד,  אזי אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל.
"ה' הוא נחלתו" [יח, ב.] (עלינו לשבח)
גם אם העם היהודי הצטוו לעזור האחד לרעהוולתמוך בידי תלמידי חכמיםהרי שהנתמך עצמו צריך להשליך את יהבו על הבורא עולםולסמוך עליו שישלח לו עזרו ממעלבכל צורה שהיאשכן לעולם אי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועהאדם חושב לתומו שהנה-הנה הישועה משתקפת לו מצד אחדוהקב"ה מוכיח לו שהישועה כבר המתינה בעבורואבל מן העבר השני...
סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"איודעני מעשה שהיה בימי צעירותיעם אחד מתלמידי חכמים המופלגים שבאותה תקופהושמו הרב בנימין תפילינסקית"ח זה ישב כל היום ולמד בישיבת 'עץ חיים', ולא היה לו בעולמו מאומה לבד מהסטנדר והגמראכשהגיע לפרק נישואי בתוולא הייתה בידו פרוטה לפרוטהביקש לפנות לאחד הגבירים שיסייע בידונומהיכן ישיג ת"ח זה רשימה זמינה של גבירים שיוכל לפנות אליהםהתקשר הרב תפילינסקי לאחד ממוסדות התורה הגדולים והמפורסמים בירושליםוביקש מהם שיתנו לו שמו של הנדיב הגדול שלהם לא היה דעתה של הנהלת המוסד ההוא נוחה מכךהם חששו שהנדבן יקפיד על מסירת שמו וכתובתו לאנשים שהוא אינו מכיר ואחרי הכול קינן גם החשש בליבם שהם עלולים להפסיד עקב כךולא מסרו את שמו של הנדבןאבל הרב תפילינסקי ביקש וביקשעד שהחליטו להיענות לבקשתו לחצאיןהוא ביקש את שמו של הנדבן הגדולאך הם מסרו לו שמו של הנדבן הקטן ביותר שלהם...
הרב תפילינסקי מנסח לו מכתב מפורט על מצבו הקשהומבקש שיסייע בידו והנהלא חלפו ימים אחדים והנדבן עצמו מתדפק על דלת ביתו של הרב תפילינסקי שהיה מופתע מאוד מהביקורושאל את הנדיב מה הריצו לביתו. 'הרי הייתי יכול אני לבוא אליך', אמר. ' הדברים שכתבת אליי שיכנעוני עד מאודומצבך נגע לליבי', השיב הנדיב, 'ובאתי להתעניין מה הסכום הדרוש לךומיד אחזור לביתי ואביא לך את כל הכסף במזומןעד הפרוטה האחרונה' . הרב תפילינסקי הנרגש נקב בסכוםוהנדיב אכן קיים את הבטחתוובתוך זמן קצר הגיע עם כל הכסףמה התבררבתו של הנדיב ההוא חלתהרח"לבמחלה קשהוכדי להוסיף לה סגולות לריפויהחליט שהת"ח הראשון שיפנה אליו בבקשת עזרה לנישואי צאצאיויקבל ממנו את כל הכסף הנדרש לוכך יצא שהרב תפילינסקי אמנם ביקש מהנהלת המוסד שיתנו לו את 'הנדיב הגדול שלהם', והם החליטו לתת לו את 'הנדיב הקטן', אבל התברר לכולם שהקב"ה ברצונו יכול להפוך את הנדיב הקטן לאחד הנדיבים הגדולים ביותרהמוכן לשלשל את כל הוצאות הנישואיןעכשיו ובמזומן... מה למדנו? – שהאדם חושב שהישועה תגיע ממקום זהולבסוף היא באה מכיוון אחרהמסקנה שלנו מכך צריכה להיותשהעיקר הוא לבטוח בהשישלח לנו את ישועתו במהרהבדרך ובצורה שהוא יתברך רואה לנכון

החוויה היהודית







יום רביעי, 16 ביולי 2014

נקודה שבועית פרשת השבוע "מטות" ה'תשע"ד

בנבואתם של ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל על העמים חוזרת הקריאה לעונשים שה' יעניש אותם גם לעתיד לבוא אם יגרמו רע לישראל. בפרשתנו אנו פוגשים מקרה מיוחד שכזה עוד בטרם הנבואות האלה: מסע בני ישראל לקראת הכניסה לארץ ישראל עומד לפני סיומו. משה, מנהיגם של ישראל, יודע שימיו ספורים אך בטרם תעלה נשמתו לשמים מוטלת עליו משימה חשובה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים אחר תיאסף אל עמיך" - לאחר שהמדיינים גרמו לעם ישראל להיצמד לבעל פעור ובעקבות כך מתו במגיפה עשרים וארבע אלף איש מבני ישראל, וידעו שהכוונה הזדונית לכל זה הייתה אצל בנות מדיין ולא מצד בנות מואב שהיו אלה שהתחילו בכך, ולכן היה עניין לנקום דווקא במדיין. מלחמה אחרונה זו של משה לא הייתה בתחום הכיבושים של גבולות ישראל אלא הייתה זו מלחמת עונשים. התורה, שהאריכה רבות במלחמות הכיבוש של ישראל, מצאה מקום להרחיב גם במבצע ארוך זה מפני שראתה בו חשיבות כפי שראתה במחיית עמלק. כשיצאו ישראל ממצרים תקף עמלק את ישראל ללא כל סיבה, כאשר עם ישראל היה "עייף וייגע" ולכן זכה לשתי פרשיות שמצוות את מחיית זכרו, וכאן, כשהמדיינים גרמו לישראל לאבדות קשות בנפש בעורמה רבה וללא כל התגרות מצד ישראל, הם חייבים לבוא על עונשם. ה' מכוון את ישראל על ידי משה שעם שכל מטרתו לגרום רע לישראל ללא עוול בכפו, עליו להיענש. לאחר העונש שישראל נותנים למדיינים עובר משה למאבק פנים חברתי - ישראלי. פונים אליו שני שבטים, ראובן וגד, ומבקשים ממנו להישאר בצד המזרחי של הירדן ולהתמקם בנחלתם שם. משה לא מקבל את בקשתם ואף כועס על כך. חשובה לו האחדות של כל העם בשעת מאבק, בשעת מלחמה: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" - בשעת לחימה על כל ישראל להיות ביחד, ללא קולות של חולשה. משה פתח בפניהם נאום חריף כדי שיבינו את חשיבות העניין ומביא אותם לקבל תנאים חדשים בטרם יתיישבו בצד זה של הירדן. הם קיבלו על עצמם להוביל ולצאת בראש המערכה על כיבוש הארץ והמלחמות הבאות בדרך, ורק לאחר שתכבש כל הארץ וכל השבטים ינחלו את נחלתם ישובו אל עבר הצד המזרחי של הירדן. במהלך הדין ודברים עם מה הצטרפו אליהם חצי שבט מנשה וגם הם קיבלו את התנאים האלה. בפרשה זו, לקראת סיום חומש במדבר, מחבר משה בין הצורך להעניש עם שמרע לישראל ובין הצורך שעל ישראל להיות כאיש אחד. כאגרוף קמוץ שלא נפתח ומתפרד. משה,כמנהיג, ידע בכוחו המיוחד לאורך כל הדרך וגם עכשיו, להחליש ולהשתיק את הקולות שיכולים להביא לחולשה פנימית. דווקא בשעות קשות אלה שעם ישראל עומד מול אויב אכזר שרוצה ברעתנו בלבד, עלינו לדעת לא לתת לקולות שליליים להשפיע על לבבנו ועל יכולתנו ומטרתנו ולדבוק בקיום מסירות הנפש שלנו לחיות ולגור בארץ ישראל. תודות : לצחי מיכאלי אתר "חוויית השבוע שלי" : http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ ובנוסף, נישא תפילה לשמירתם וחזרתם של כל חיילי צה"ל בשלום! ולחברנו ומכרנו אשר בכל גזרות האש השונות, ליבנו איתכם ומקווים שתדעו במהרה ימים שקטים! שבת שלום ומבורך! לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם