אתרג ר"ת א'מונה, ת'שובה, ר'פואה, ג'אולה.
האב
שהוא במיטב ימיו אומר דברים קשים כגידים (ויגדך מל' גידים), אבל הזקן אומר אותם הדברים אמירה רכה, כיון שראה הרבה ויודע למנות ולשקול כל דיבור.
העולם
סבור שמעלה גדולה היא לאדם שניחן בכושר הדיבור, ואילו אני סבור שגדולה מכך מעלת האדם שניחן בכושר השמיעה".
"יעקב חבל נחלתו". - הרב מקוברין
שואל: מה עניין הדימוי של עם ישראל לחבל? מדוע נמשלו לחבל ? ומתרץ: כששוזרים חבל
עבה מהרבה חוטים, גם אם יש ביניהם חוטים פגומים ? לא מבחינים בהם
ולא שמים אליהם לב. אדרבה, ועוד הם מוסיפים חוזק לחבל. כך גם בעם ישראל, שבזמן שהם
מלוכדים ושזורים יחד, אזי אפילו הגרועים שבהם מביאים תועלת לעצמם ולכלל.
"ה' הוא
נחלתו" [יח, ב.] (עלינו
לשבח)
גם אם העם היהודי הצטוו
לעזור האחד לרעהו, ולתמוך בידי תלמידי
חכמים, הרי שהנתמך עצמו צריך
להשליך את יהבו על הבורא עולם, ולסמוך עליו שישלח
לו עזרו ממעל, בכל צורה שהיא, שכן לעולם אי אפשר לדעת מהיכן תבוא הישועה. אדם חושב לתומו שהנה-הנה הישועה משתקפת לו מצד אחד, והקב"ה מוכיח לו שהישועה
כבר המתינה בעבורו, אבל מן העבר השני...
סיפר הרב יצחק זילברשטיין
שליט"א: יודעני מעשה שהיה בימי צעירותי, עם אחד מתלמידי חכמים המופלגים שבאותה תקופה, ושמו הרב בנימין תפילינסקי. ת"ח זה ישב כל היום ולמד בישיבת 'עץ חיים', ולא היה לו בעולמו
מאומה לבד מהסטנדר והגמרא. כשהגיע לפרק נישואי
בתו, ולא הייתה בידו פרוטה
לפרוטה, ביקש לפנות לאחד הגבירים
שיסייע בידו. נו, מהיכן ישיג ת"ח זה רשימה זמינה של גבירים שיוכל לפנות אליהם? התקשר הרב תפילינסקי לאחד ממוסדות התורה הגדולים והמפורסמים בירושלים, וביקש מהם שיתנו לו שמו של הנדיב הגדול שלהם . לא היה דעתה של הנהלת המוסד ההוא נוחה מכך. הם חששו שהנדבן יקפיד על מסירת שמו וכתובתו
לאנשים שהוא אינו מכיר , ואחרי הכול קינן גם
החשש בליבם שהם עלולים להפסיד עקב כך, ולא מסרו את שמו של
הנדבן. אבל הרב תפילינסקי ביקש
וביקש, עד שהחליטו להיענות לבקשתו
לחצאין; הוא ביקש את שמו של הנדבן
הגדול, אך הם מסרו לו שמו של הנדבן
הקטן ביותר שלהם...
הרב תפילינסקי מנסח לו מכתב
מפורט על מצבו הקשה, ומבקש שיסייע בידו . והנה, לא חלפו ימים אחדים
והנדבן עצמו מתדפק על דלת ביתו של הרב תפילינסקי שהיה מופתע מאוד מהביקור, ושאל את הנדיב מה הריצו לביתו. 'הרי הייתי יכול אני לבוא אליך', אמר. ' הדברים שכתבת אליי
שיכנעוני עד מאוד, ומצבך נגע לליבי', השיב הנדיב, 'ובאתי להתעניין מה הסכום הדרוש לך, ומיד אחזור לביתי ואביא לך את כל הכסף במזומן, עד הפרוטה האחרונה' . הרב תפילינסקי
הנרגש נקב בסכום, והנדיב אכן קיים את
הבטחתו, ובתוך זמן קצר הגיע עם כל
הכסף. מה התברר? בתו של הנדיב ההוא חלתה, רח"ל, במחלה קשה, וכדי להוסיף לה סגולות לריפוי, החליט שהת"ח הראשון שיפנה
אליו בבקשת עזרה לנישואי צאצאיו, יקבל ממנו את כל
הכסף הנדרש לו. כך יצא שהרב
תפילינסקי אמנם ביקש מהנהלת המוסד שיתנו לו את 'הנדיב הגדול שלהם', והם החליטו לתת לו
את 'הנדיב הקטן', אבל התברר לכולם שהקב"ה ברצונו יכול להפוך את הנדיב הקטן לאחד הנדיבים הגדולים ביותר, המוכן לשלשל את כל הוצאות הנישואין, עכשיו ובמזומן... מה למדנו? – שהאדם חושב שהישועה
תגיע ממקום זה, ולבסוף היא באה
מכיוון אחר. המסקנה שלנו מכך צריכה
להיות, שהעיקר הוא לבטוח בה' שישלח לנו את ישועתו במהרה, בדרך ובצורה שהוא יתברך רואה לנכון.
