אמרי שפר כ"ב תמוז ה'תשע"ז

·         אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם.{רבי קיפלינג}

·         יש בעיות שאין צורך לפותרן.

·         אם דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת.

·         לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו.

·         במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהינום.

·         החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שכוח שהוא בן מלך.{הרבי מקרלין}

·         הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות והענווה היא שורש לכל המידות הטובות.

·         מי שמגביל את כוחך תגביל את השפעתו עליך.{האדמור מרחלין}

·         האושר לא במרחקים ולא מעבר לים כי אם בתוך ליבו של האדם פנימה-- {הרמב"ם}

·         נתנו לו לאדם שתי עיניים שיראה בעינו האחת מעלות חברו ובעינו השנייה מומי עצמו{רבי מאיר מפרשמישלן}

·         זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי.{רבי ברוך ממיזיבוז}

·         עיקר המצוות ליישר את הלב,{רבי אבן עזרא}

·         כשאדם מתעלה העולם מתעלה עימו.{הרמח"ל}

·         סוכר, המתבטל לחלוטין ונעלם לגמרי במים-ממתק. כך אדם המבטל את ישותו-מסוגל לעזור לזולתו. {רבי יצחק מוורקה}

·         כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך.{רבי מנחם מנדל מקוצק}

·         הסתכלות בדבר לא צנוע פוגמת את הנשמה וגורמת להסתלקות השכינה והאור האלוקי מהלב.{האדמור מרחלין}

·         או שאתה השליח של בורא העולם או שאתה שליח של היצר הרע-תבחר!.{רבי מרחלין}

·         מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.{רבי נחמן מברסלב}

·         השמחה מביאה עימה התרגשות נפלאה ולחיות-לבריאות.

·         אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו.

·         עת לכל דבר אך יש דברים שיפים הם לכל עת.

·         קשה הליצנות שתחילתה יסורין וסופה כליה.

·         חבר נאמן נכון להקריב עצמו למען חבריו--בעת התלאות יכיר האדם החבר הנאמן.{אגרת המוסר}

·         שלוש מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן זכה בכל: זכה בגבורה-זכה בכל: זכה בעושר זכה בכל: זכה בחכמה זכה בכל. אימתי? כשהן מתנות שמיים ובאות מכוח התורה אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינם כלום.

·         הטבע הוא רצונו התמידי של ה' והנס הוא רצונו של ה' באותו רגע. {חזון איש}

·         דרשתי קרבתך בכל ליבי קראתיך ובאתי לקחתם לקראתי מצאתיך.{הריה"ל}

·         הסבורים כי החיים צריכים להיות מסע עינוגים שוכחים כי את קולם הראשון נתנו בבכי.

·         את הגוף מטהרים במים ואת הנפש תטהר בתבונה.

·         בני אדם מרבים לתבוע את "המגיע להם" לו אך ידעו מה רב הוא המצוי ברשותם מתוך חסד.

·         שתיקה היא אמירה אצילית אם בעקבותיה מפציע אור התבונה.

·         שכחת דברים בעלי ערך? נובע מכך כי זיכרונך עמוס בהבלים וזוטות.

·         האוהבים מרגישים את היקום כולו שותף להם באחווה מרגישים את ברכת אלוהים "כי טוב" ורק דרך אחת להם להודות על החסד הזה בהוסיפם להיות את שהנם ובאהבם את האחד שנתייחד ואת כל האדם והעולם.

·         כדי לאהוב צריכים ללמוד להכיר ולדעת ובמקום בו שרויה האהבה שם גם נמצאת החכמה.

·         מה שהתורה עושה לשכל התפילה עושה לנשמה.

·         חברת הנדיב מציאה גדולה וחברת הנבל חרטה חברת השוטה סכנה ושמחתו שמחה.{הרשב"ג}

·         העושר הגדול עזיבת החמדה.{הרשב"ג}

·         מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו.{הרשב"ג}

·         אם יכבדוך בני אדם בגלל עושר או שררה אל יערב לך כי הכבוד ההוא יפנה בהפנותם אבל יערב לך אם יכבדוך בעבור חכמה יראה או מוסר. {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: האם נאה לזקן שילמד? וענה: אם הסכלות גנאי לו הלימוד נאה לו.{הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: את מי תאהב יותר אחיך או חברך? וענה: אינני אוהב אחי עד שיהיה חברי. {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהי אהבה? וענה: נטות הלבבות והתחברם.{הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהו פצע שאין לו רפואה? וענה: כשיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו-- {הרשב"ג}

·         כל הכופר בטובתו של חברו לסוף כופר בטובתו של מקום.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר א' חשון ה'תשע"ז

 

''אושר זה לא דבר שאתה בונה לעתיד, אלה הוא מה שאתה מעצב כאן בהווה''   

"     אם רוצה אדם למצוא חן בעיני ה', לא יכעס, שנאמר (בראשית ו ח, ו) נח מצא חן בעיני ה', ולא פירשו למה, אלא בשמו פירושו, שהיה נח בדבורו ובמעשיו והילוכו כדאיתא במדרש הנעלם, לכן מצא חן "חן ונ"ח חד הוא. " (רבי אלעזר אזכרי זי ע)

     הישגים גדולים דורשים זמן.

     יונה או עורב כשהציעו לרבי צבי־הירש ברלין את כיסא הרבנות בעיר ברלין, ביקש לשלוח לשם שליח שיברר את מצבה הרוחני של העיר.  בתחילה אמר לשלוח לשם אחד ממקורביו, יהודי למדן וירא שמים, אך לאחר מכן חזר בו ושיגר יהודי מודרני קצת, 'משכיל' למחצה.  הסביר רבי צבי־הירש למקורביו: "אחרי המבול, כשרצה נח לדעת אם הרשעים אינם עוד, שלח תחילה את העורב ולא את היונה. כי היונה, בתומתה, לא הייתה מבחינה ברשעים, והללו גם היו מסתירים את רשעתם מפניה. ואולם בעורב יראו אחד משלהם ולא יעמידו פנים, וכך יכול דווקא העורב להביא חוות דעת נכונה"...

"לא יוסיף להכותו" [כה, ג]. (מעיין השבוע)

.

     נער היה רבנו הרש"ש, רבי שלום שרעבי זצ"ל, מגדולי רבותינו המקובלים נוחם עדן, כאשר גמר אומר לעלות לארץ ישראל מתימן, דרך עדן ובומביי, בצרה ובגדד, הגיע לדמשק, תחנתו האחרונה לפני ארץ האבות. לא היה לו בדמשק מכר ומודע. שם פניו אל הגביר רבי שאול פרחי ז"ל, שהיה עשיר מופלג ומקורב למלכות, וביקש להיות למשרת בביתו. מוכן הוא לעסוק בכל מלאכה, ובלבד שיורשה להסתופף בטירתו. ומדוע, מה משך אותו לארמונו של הגביר? באחד האגפים החזיק רבי שאול על חשבונו את ישיבת המקובלים "תלמוד בית אל", בה הגו בתורת הנסתר וכיוונו כוונות וייחודים ברזים עילאיים. פרנסת המקובלים ובני משפחותיהם הייתה על רבי שאול, והם ישבו על התורה ועל העבודה בהרחבת הדעת, שכבר אמרו חכמים כי אין עומק העיון מושג אלא בשלוות הנפש ומניעת כל טרדה. לחבורתם נכספה נפש העלם, ועז היה חפצו להסתופף בצל המקובלים קדושי עליון. קיבלו רבי שאול כמשרת והוא עשה מלאכתו באמונה, אך בכל עת פנאי חמק להיכל הישיבה וישב מן הצד להקשיב ללימודים. מפעם לפעם היו מתקשים בהבנת מאמר עמוק בזוהר הקדוש, או בכוונת דברי האר"י ז"ל. או אז היה העלם מפטיר מילה, אומר משפט, והכל היה מתבהר, הנתיב סלול ברווחה. הבינו המקובלים שלפניהם "קנקן חדש מלא ישן", נשמה זכה ורמה האצולה מגבהי מרומים וכל רז לא אניס לה, וביקשו לספחו לחבורתם, לשימו אלוף לראשם. הפציר בהם לבל יגלו את סודו, ויניחו להיות, כחפצו, משרת פשוט העושה בכל מלאכה. כיבדו את רצונו, ונצרו את סודו.

     יום אחד ביקש ממנו רבי שאול לנהוג במרכבתו. ישב רבי שאול במרכבה, ורבי שלום עלה לדוכן העגלון. אחז במושכות הסוסים – ומחשבותיו ספחוהו לעולמות טמירים, לייחודים ורזין עילאיים. חשו הסוסים שהמוסרות התרופפו וסטו מן המסילה. ירדו לשדה, והבעיתו פרה. רצה הפרה בבהלה, והסוסים נבהלו שבעתיים ופתחו בדהרה. התעשת רבי שלום ואחז ברסן בחוזקה, אבל הסוסים לא נשמעו לו, המרכבה קיפצה בין התלמים, עלתה על סלעים ונפלה למהמורות, ונוסעיה טולטלו טלטלה עזה. בקושי רב עלה ביד רבי שלום להשיבה אל המסילה, והגביר לא ידע נפשו מרוב זעם והקפדה. בחרונו כעס וקצף על משרתו הבטלן, נזף בו קשות וכיבדו במתת יד. סטר לו על לחיו פעם ופעמיים. עזב רבי שלום את בית הגביר, ושם פעמיו לארץ הקודש. רבי שאול המשיך במפעליו הברוכים, הטיב עם בני הקהילה ופעל למענם בחצר המושל, ותמך בלומדי התורה ביד נדיבה.

     פעם, בשלהי הקיץ, הודיע רבי שאול לבני משפחתו שהחליט לבקר בארץ הקודש ולחונן את עפרה. לערוך "זיהארה" על ציוני הצדיקים ולחוג את חג הסוכות בירושלים. בחולו של מועד מצא עצמו רבי שאול משתרך לאיטו בשולי תור ארוך של יהודים,  מעיר הקודש ומחוצה לה, שהמתינו בסבלנות לקיום מצוות: "חייב אדם להקביל את פני רבו ברגל". לעלות לסוכתו של הגאון הקדוש ראש ישיבת המקובלים "בית אל", ולקבל את ברכתו. מרום וקדוש הוא הרב, על אף גילו הצעיר. שמו הלך לפניו בכל קצווי ארץ. שולט הוא בלא מצרים בכל רזי חכמת הנסתר, וראש הישיבה הקודם – הגאון הקדוש רבי גדליה חיון זצ"ל – לקחו כחתן לבתו ומינהו כממלא מקומו.

     התור התקדם, הגביר נמצא כבר בסוכה המקורה בענפי דקל ומכוסה בשטיחים רוקמים. הנה הוא מתקרב אל הרב המסב על הכסתות, הנה הוא מכופף ראשו לברכה, ולפתע מתערפלת ראייתו, צווחה חנוקה פורצת מפיו, והוא נופל מתעלף. בקושי רב הקיצוהו, והוא כאילו מיאן להתעורר אל הידיעה המהממת, ההכרה המרה, כי הרב הנערץ אינו אחר, אלא אותו עגלון חולמני אשר ספג ממנו עלבונות וגערות, שמצאו פורקן בסטירות לחי עזות!...  לבסוף, כאשר התעשת מעט, החל להתייפח בבכי תמרורים. תוך יבבות חנוקות ביקש בתחינה: "ימחל לי על שלא הכרתיו,  ולא עמדתי על גדולתו. יסלח לי על שהשתמשתי בו בבזיון ובחרפה. ימחל לי שהרמתי עליו את ידי, שגערתי בו, שהכיתיו..."  ורבנו הרש"ש הרגיעו, ניחמו, פייסו: "אדרבה, להיפך, אני הוא שחייב להכיר תודה למעלתו שהעסיקני בביתו, שפרנס אותי בטובו. אני הוא האשם בהתפרעות הסוסים... המכות הגיעו לי בדין... " אבל רבי שאול לא נרגע. הוא, הוא סטר על לחיו של איש הא-לקים! ככפרה על חטאו קיבל על עצמו לתמוך בישיבתו של הרש"ש, להיות לפטרונה של ישיבת בית אל."

     יכולים אנו להבין לנפשו של רבי שאול, כשהתברר לו על מי הרים ידו, את מי הכה. אבל אין אנו מסכימים עמו. מדוע? נמחיש זאת בסיפור.

     מעשה שהיה. לאחד מגדולי הדור נולד נכד, בן לבנו שהיה מרביץ תורה ועדיו לגאון. נצר למשפחת גאונים אדירי תורה. לברית המילה נאספו ובאו ראשי ישיבות וגדולי תורה, ביניהם הרב מבריסק, מרן הגרי"ז זצ"ל. נענה אחד הרבנים ואמר: "אח, ברית כה חשובה!"  נענה הרב מבריסק בחיוך: "משל למה הדבר דומה? לסנדלר אביון שחלם, כי זכה בגורל הגדול והיה לעשיר מופלג. קם נפעם ואמר לרעייתו: מזל טוב, נהייתי עשיר כרוטשילד! ומיד תיקן את דבריו: לא, עשיר אני יותר מרוטשילד, שכן גם מקצוע הסנדלרות בידי!..."  והנמשל: ילד יהודי נכנס בבריתו של אברהם אבינו – היש לנו מושג בגדלות המעמד? ועתה באים ואומרים, שהוא גם נכדו של זה, ונינו של ההוא. כאילו יש בכך להוסיף חשיבות. כפרוטות הסנדלרות ביחס לעושרו של רוטשילד..." ולענייננו:

     רבי שאול פרחי התעלף, אך מדוע התעלף כשהוברר לו שסטר לרש"ש הקדוש. מדוע לא התעלף על שסטר... ליהודי?! והלוא "כל ישראל בני מלכים הם, בני אברהם יצחק ויעקב". ואיסור מדאורייתא הוא להכות אדם מישראל – כולל ילדים קטנים! שנאמר: "לא יוסיף להכותו". וכתב בספר החינוך: "בזה הלאו – היא אזהרה מלהכות כל איש מישראל, מקל וחומר: אם החוטא הזה, שנתחייב מלקות, אנו מוזהרים עליו שלא להוסיף ולהכותו יותר ממה שנתחייב – שאר כל אדם לא כל שכן! וחכמים זיכרונם לברכה מנעו אותנו אפילו מלרמוז להכות. ואמרו: כל המגביה ידו על חברו להכותו נקרא רשע, שנאמר: ויאמר לרשע למה תכה רעך" . ולא רק משום שאנו בני אברהם יצחק ויעקב, אלא משום שבנים אנו לה' א-לקינו. ואם כן, המכה יהודי, נער כמבוגר, בכבודו של מי הוא פוגע?! וכבר אמרו: "הסוטר לועו של ישראל, כאילו סוטר לועו של שכינה!" – נוראים הדברים!

     פעם ראה מרן ה"חתם סופר" זצ"ל אחד מבני הקהילה כורך ידו דרך חברות על כתף בנו, מרן ה"כתב סופר" זצ"ל. הביע מורת רוח, והיד הוסרה. נימק: "לא משום שהוא בני – אלא משום שהוא יהודי, ועל עם ישראל נאמר: קודש ישראל לה'. והלכה פסוקה היא, שהסומך ידו על קרבן המוקדש לגבוה, מועל בקודשים!".... אז להכות?!....

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ח' אדר ב' ה'תשע"ו

 

·         אם תלמד לתת כמו שאתה לוקח, אם תדע להקשיב לפני שתתווכח, אם תשקול שנית בטרם תתרתח, אם לעיתים תוותר ותהיה זה שסולח, אם תשתדל מעט גם אחרים לשמח, אם תזכור שהסבלנות עוזרת לנצח אז תדע סוף סוף וידעו כולם- שגדלת באמת ובגרת בן אדם-- {רבי קיפלינג}

·         יש בעיות שאין צורך לפתורן--

·         אם דלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת--

·         לא כובד המשא מכריע אותנו, אלא איך שאנו נושאים אותו--

·         במקום להתפלל שיהיה לך טוב בגן עדן, הפסק לעשות לעצמך גיהנום--

·         החטא הגדול ביותר של אדם מישראל הוא כשהוא שכוח שהוא בן מלך-- {רבי מקרלין}

·         הגאווה היא שורש לכל המידות הרעות והענווה היא שורש לכל המידות הטובות--

·         מי שמגביל את כוחך תגביל את השפעתו עליך-- {האדמור מרחלין}

·         האושר לא במרחקים ולא מעבר לים כי אם בתוך ליבו של האדם פנימה-- {הרמב"ם}

·         נתנו לו לאדם שתי עיניים שיראה בעינו האחת מעלות חברו ובעינו השנייה מומי עצמו-- {רבי מאיר מפרשמישלן}

·         זהירים הם בני אדם שלא לבלוע נמלה חיה ואין הם זהירים שלא לבלוע אדם חי-- {רבי ברוך ממזבוז}

·         עיקר המצוות ליישר את הלב-- {רבי אבן עזרא}

·         כשאדם מתעלה העולם מתעלה עימו-- {הרמח"ל}

·         סוכר, המתבטל לחלוטין ונעלם לגמרי במים-ממתק. כך אדם המבטל את ישותו-מסוגל לעזור לזולתו-- {רבי יצחק מוורקה}

·         כשם שהנך יכול לסבול שפרצופו של חברך אינו דומה לשלך, כך תסבול שדעותיו של חברך אינן דומות לדעותיך-- {רבי מנחם מנדל מקוצק}

·         הסתכלות בדבר לא צנוע פוגמת את הנשמה וגורמת להסתלקות השכינה והאור האלוקי מהלב-- {האדמור מרחלין}

·         או שאתה השליח של בורא העולם או שאתה שליח של היצר הרע-תבחר!-- {רבי מרחלין}

·         מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד-- {רבי נחמן מברסלב}--השמחה מביאה עימה התרגשות נפלאה ולחיות-לבריאות--

·         אלמלא מוראה של מלכות איש את אחיו חיים בלעו--חז"ל--

·         עת לכל דבר אך יש דברים שיפים הם לכל עת-- {אי"ה}

·         כל הכופר בטובתו של חברו לסוף כופר בטובתו של מקום--

·         קשה הליצנות שתחילתה יסורין וסופה כליה--

·         חבר נאמן נכון להקריב עצמו למען חבריו--בעת התלאות יכיר האדם החבר הנאמן-- {אגרת המוסר}

·         שלוש מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן זכה בכל: זכה בגבורה-זכה בכל: זכה בעושר זכה בכל: זכה בחכמה זכה בכל. אימתי? כשהן מתנות שמיים ובאות מכוח התורה אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינם כלום--

·         הטבע הוא רצונו התמידי של ה' והנס הוא רצונו של ה' באותו רגע-- {חזון איש}

·         דרשתי קרבתך בכל ליבי קראיתיך ובאתי לקחתם לקראתי מצאתיך-- {הריה"ל}

·         הסבורים כי החיים צריכים להיות מסע עינוגים שוכחים כי את קולם הראשון נתנו בבכי- {אי"ה}

·         את הגוף מטהרים במים ואת הנפש תטהר בתבונה-- {אי"ה}

·         בני אדם מרבים לתבוע את "המגיע להם" לו אך ידעו מה רב הוא המצוי ברשותם מתוך חסד-- {אי"ה}

·         שתיקה היא אמירה אצילית אם בעקבותייה מפציע אור התבונה-- {אי"ה}

·         שכחת דברים בעלי ערך? נובע מכך כי זכרונך עמוס בהבלים וזוטות-- {אי"ה}

·         האוהבים מרגישים את היקום כולו שותף להם באחווה מרגישים את ברכת אלוהים "כי טוב" ורק דרך אחת להם להודות על החסד הזה בהוסיפם להיות את שהנם ובאהבם את האחד שנתייחד ואת כל האדם והעולם-- {אי"ה}

·         כדי לאהוב צריכים ללמוד להכיר ולדעת ובמקום בו שרוייה האהבה שם גם נמצאת החכמה-- {אי"ה}

·         מה שהתורה עושה לשכל התפילה עושה לנשמה--

·         חברת הנדיב מציאה גדולה וחברת הנבל חרטה חברת השוטה סכנה ושמחתו שמחה-- {הרשב"ג}

·         העושר הגדול עזיבת החמדה-- {הרשב"ג}

·         מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו-- {הרשב"ג}

·         אם יכבדוך בני אדם בגלל עושר או שררה אל יערב לך כי הכבוד ההוא יפנה בהפנותם אבל יערב לך אם יכבדוך בעבור חכמה יראה או מוסר-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: האם נאה לזקן שילמד? וענה: אם הסכלות גנאי לו הלימוד נאה לו-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: את מי תאהב יותר אחיך או חברך? וענה: אינני אוהב אחי עד שיהיה חברי-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהי אהבה? וענה: נטות הלבבות והתחברם-- {הרשב"ג}

·         שאלו לחכם: מהו פצע שאין לו רפואה? וענה: כשיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו-- {הרשב"ג}

·         ארץ ישראל נקראת "תבל", כי היא מתובלת בכל. שבכל הארצות יש באחת מה שאין באחרת, אבל ארץ ישראל אינה חסרה דבר. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         כל שחכמתו מרובה ממעשיו - למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובם ושורשיו מעטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו. וכל שמעשיו מרובים מחכמתו - למה הוא דומה? לאילן שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו - אין מזיזות אותו. (רבי אלעזר בן עזריה).

·         הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מה למעלה ממך - עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים. (ר` יהודה הנשיא).

·         אם חברך עשה לך מעט טוב - יראה הדבר בעיניך הרבה. אם חברך עשה לך הרבה רע - יראה הדבר בעיניך מעט (ר` יהודה בן תימא).

·         אם עשית רצונו של הקב"ה כרצונך - לא עשית רצונו כרצונו; ואם עשית רצונו שלא כרצונך - עשית רצונו כרצונו (ר` יהודה הנשיא).

·         לא ידון אדם במשפט לא את אוהבו ולא את שונאו: את אוהבו - מפני שאינו רואה לו חובה. את שונאו - מפני שאינו רואה לו זכות. (רבא).

·         אברהם אבינו - אב לא לימדו, ורב לא היה לו. מאין למד תורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני חכמים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה כל הלילה. (ר` שמעון בר יוחאי).

·         השקעה נבונה: לעולם ישליש (יחלק לשלושה) אדם את מעותיו: שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא (מסחר) ושליש תחת ידו. (רבי יצחק נפחא).

·         צריך האדם לדעת, שכל דיבור ודיבור יקר וחשוב מאוד בשמים, והשם יתברך מחכה לזמן והמקום המתאים לתת לו את בקשתו. (רבי נחמן מברסלב).

·         טבע האדם למשוך עצמו אל המרה השחורה והעצבות, אך צריך להכריח עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, אפילו במילי דשטותא. (רבי נחמן מברסלב).

·         מלאכים אינם חסרים לבורא עולם. הוא זקוק ליהודים בריאים ושלמים שיוכלו לקיים את רצונו. (רבי משה מקורבין).

·         לימדו מידותי, שמידותי הנבחרות מתוך המובחרות שבמידותיו של רבי עקיבא. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         כל המרחם על הבריות - מרחמים עליו מן השמים; וכל שאינו מרחם על הבריות - אין מרחמים עליו מן השמים. (רבן גמליאל).

·         היורש - לא בניו של משה רבנו ירשו את אביהם, אלא יהושע בן נון, שהיה משמש את משה רבנו ביום ובלילה, ולפי ששימש אדוניו, זכה לרוח הקודש וזכה לנבואה.

·         אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך. אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר לכשאפנה אשנה - שמא לא תיפנה. (הלל הזקן).

·         יש שני סוגי אנשים: אחד שהוא רשע גמור שמכיר את ריבונו ומכוון למרוד בו. ויש שהיצר הרע סוגר את עיניו ומראה לו שהוא צדיק גמור וגם בעיני הבריות, ובאמת אף שהוא לומד בתמידות ומתפלל ומסגף את עצמו - לריק יגע. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעבד רחמנא לטב עבד - כל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה (ר` עקיבא).

·         כשם שיש יתרון בין האור לבין החושך, כך יש יתרון בין דברי תורה לדברי הבלים. (רבי מאיר בעל הנס).

·         כל חטא שאדם עובר בלילה מוכרח הוא לדבר מעבירה זו ביום, אך אזניים אין להם להבין וגם הוא אינו מרגיש בעצמו מה שפיו מעיד עליו. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. יש קנקן חדש מלא ישן, וישן שאפילו חדש אין בו. (רבי מאיר בעל הנס).

·         גדול השלום - שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, אומר הקב"ה כביכול: אינני יכול לשלוט בהם ולעונשם, כי שלום ביניהם. (ר` יהודה הנשיא).

·         אהבת ישראל פירושו - לאהוב יהודי בלי הבדל אם הוא למדן או יהודי פשוט, ואופן האהבה צריכה להיות בהתגלות האהבה ממש. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ב,יד).

·         "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב" - חפץ - הוא בחינת הלב. חיים - הוא בחינת הדעת, כלומר שמקשר את הלב לדעת וכופף את יצרו. על כן: אוהב ימים - הוא ממשיך את האהבה מהדעת לתוך הימים ולתוך המידות. לראות טוב - ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז, כלומר את התורה הגנוזה והצדיקים הגנוזים. (רבי נחמן מברסלב).

·         התורה הגיעה לסוף דעתה של עבודה זרה, עד כמה היא מסוכנת וכמה גדול פיתויה, לפיכך נתנה תורה דין בה, שאף אם יש בה, בעבודה זרה, כוח להראות אותות מופלאים, שאפילו מעמיד נביא שקר חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו. (רבי יוסי הגלילי).

·         אין בן-דוד בא עד שתוסר הקנאה. (שערי קדושה ב,ד למהרח"ו זיע"א).

·         אם ברצונך להגיע לבחינת נשמת אדם, תלמד לקיים שלושה דברים: אמירת פרקי תהילים מתוך חמימות הלב, עשיית טובה לזולת ע"י טרחה גם בגופך ולא רק בממונך, אהבת ישראל במסירת הנפש. (רבי ישראל הבעש"ט).

·         אין סומא כי אם הרואה בהבלי העולם.(ספר מים חיים בשם מהר"א הכהן זצוק"ל).

·         אפילו אם המילים ממאנות לבוא - אל תתייאש! חזור מדי יום אל אותו מקום בו אתה מתבודד ומתפלל והמתן. גם הרצון לשוחח עם הבורא הוא כשלעצמו דבר נשגב מאוד. (רבי נחמן מברסלב).

·         חופש הבחירה איננו מושג מסתורי ומעורפל. אתה עושה את מה שברצונך לעשות, ואינך עושה את מה שאין ברצונך לעשות. (רבי נחמן מברסלב).

·         כשאתה נשאל לשלומך, אל תתלונן על צרותיך. אם אתה משיב "רע לי!", הקב"ה אומר: "זה רע? אראה לך מהו רע באמת!". אולם כשאתה עונה "טוב", למרות הצרות, אומר הקב"ה: "לזה אתה קורא טוב? אראה לך מהו טוב באמת!" (מתוך נתיב צדק).

·         דע, שעיקר ההתחברות והדבקות בקב"ה הוא על ידי התפילה, כי התפילה היא השער שדרכו נכנסים להיכלו של מלכו של עולם. (רבי נחמן מברסלב).

·         אפילו צדיק גמור כל ימיו, ומרד באחרית ימיו - איבד את זכויותיו הראשונות. (רבי שמעון בר יוחאי).

·         דוד המלך נחל את המלכות שתי נחילות - אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא. וכל האומר דוד חטא (בחטא בת-שבע) - אינו אלא טועה! (חז"ל).

·         אל תחזור על שגיאותיהם של אלו הדבקים בהרגליהם מתוך מחשבה שאין ביכולתם להשתנות. אם אתה חפץ להשתנות באמת ובתמים, והנך מוכן להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, תוכל להתגבר ולשנות כל הרגל. (רבי נחמן מברסלב).

·         צריך האדם לעשות מעשיו בהסתר, שלבני אדם יהיה נראה שהוא אינו מתנהג בחסידות. רק קודם שיבוא אל המדרגה הגדולה צריך לעשות מעשיו בגלוי, שאם לא יעשה בגלוי ירצה בפנימיות להיות חסיד, ואפשר שיהיה נמשך אחר העולם ומתוך עשייה לשמה יבוא חלילה לעשייה שלא לשמה. (ר` ישראל הבעש"ט).

·         חוויית השבוע שלי

·         http://h-y.xwx.co.il/