אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ח

 אדם נקרא תמים, כאשר כל מעשיו ופעולותיו נובעות מעצם מהותו וזכות לבו, ורק נפשו הטהורה מכוונת את דרכו, האמת נעשתה לו כטבע, כולו ברשות הקב"ה, אין לו עניין להתחכם לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון. כך מפרש ה"מכתב מאליהו" ע"פ דברי המהר"ל )נתיב התמימות) שכתב: "התמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו, בלא שום התבוננות, רק הולך בדרכו בתמימות...  אינו ברשות עצמו, רק עם השם יתברך"...

     אמר הגר"ח קניבסקי,  שעל פרנסה צריך לעבוד יום אחד בשנה, הלא הוא ראש השנה...

     היינו שיהיה לו שלום עם ישראל וידון  כל אחד לכף זכות ולא יביט אוון ביעקב (רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע)

     כתוב בב"ח שלא כתוב אות "ף" בברכת המזון שמי שמברך ברכת המזון בכוונה מסיר חרון אף וצרות על ישראל. וכתוב ב"חפץ חיים" למה תיקנו הרחמן אחרי ברכת המזון, כי אחרי שקיים את המצווה אז יש עת רצון. ובמשנה ברורה כתב שלא יחסר לו פרנסה כל ימיו.

ויסר מעלינו את הנחש" [כא, ז] (אחת שאלתי2 .(

     בצהרי היום נשמעה לפתע בביתו של מיכאל צרחה מקפיאת דם. הייתה זו אחת מבנותיו שהבחינה בנחש אימתני גדול ,  זוחל לאיטו מתחת לשולחן שעמד במרכזו של סלון הבית. מיכאל ובני ביתו ברחו מיד אל מחוץ לבית. תוך שהם חוככים בדעתם מה לעשות, נראה במפתיע במעלה הרחוב אדם העוטה על עצמו חולצה הנושאת כתובית המעידה עליו כי הינו לוכד נחשים בתפקיד. הם מיד רצו ופנו אליו, ולהפתעתם, אמר להם הלוכד, כי בשכונתם יש 'מגיפה' של הימצאות נחשים , ואך זה עתה חילץ שני נחשים מבניין סמוך. בני המשפחה ביקשו ממנו לעלות לדירתם וללכוד את הנחש, ודרש הלוכד עבור עבודתו סכום זעום של 150 שקלים בלבד, אך הוסיף תנאי נוסף: "לכידת נחש שכזה אינה פשוטה כלל, ולכן עלי לבצעה כשאני לבדי בדירה. בעת שהותי בדירה, אל לאיש מבני הבית להימצא בסביבתי!"  ואכן, לשמחת המשפחה, כעבור רבע שעה, יצא האיש ובידו הנחש. המשפחה, שאבן גדולה נגולה מעל לבם, לא התעמקה יתר על המידה בתמיהה הכיצד נחש כה גדול ומסוכן משוטט באזורם המאוכלס, ומדוע לוכד הנחשים נזקק להזיז רהיטים לא מעטים בבית בעת הלכידה. מיכאל העביר ללוכד את שכרו, והמשפחה חזרה לשגרת יומה.

     בערבו של יום, הגיע אל ביתו של מיכאל יעקב, שכנו היקר ששב הערב מחו"ל. לפני כשבועיים, טרם יציאתו לחו"ל,  ביקש יעקב ממיכאל, שישמור לו (תמורת שכר) על יהלומים יקרים, ששוויים מסתכם ב-50,000 דולרים. את קופסת היהלומים הטמין מיכאל באחת המגירות הסודיות. ובכן, מיכאל ניגש אל המגירה הסודית, פתחה, ו...חשכו עיניו כשגילה לחרדתו כי קופסת היהלומים נעלמה כלא הייתה. "איך זה יתכן", תמה , "הלא רק היום בבוקר ראיתי את הקופסה מונחת כאן?!"... עד מהרה התבררה האמת המרה; לוכד הנחשים לא היה אלא גנב מדופלם... הוא היה זה שגנב את היהלומים.  החשד התעצם כאשר השכנים בבניין הסמוך, התלוננו גם הם כי הלוכד בדה מלבו את סיפור הלכידה גם בביתם, ויחד עם הנחש 'חילץ' מביתם גם את כל ממון הנדוניה שאספו עבור חתונת בתם. התברר כי הלוכד הרשע הוא למעשה זה ש 'השתיל' את הנחשים, במטרות מיוחדות שסימן לעצמו, בכדי לגזול מיהודים תמימים את ממונם.  עכשיו יעקב פונה אל מיכאל ואומר לו: "ידידי היקר, אני מאוד מצטער על התקרית הנוראה, אך אתה בוודאי מבין שכעת עליך לשלם לי את ה-50,000 דולר, כדין כל שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה!...".  לעומתו טוען מיכאל, כי זהו ממש אונס, וכידוע, שומר שכר פטור על איבוד חפץ השמירה באונס... עם מי הדין? השיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה אירע בימי קדם, בראובן שהפקיד אצל חברו שמעון, מאה מטבעות זהב. שמעון הניחם במקום מוצנע ושמור תחת מיטתו. ויהי היום, לפתע קפצה תרנגולת דרך חלון חדרו של שמעון,  ופרחה ונכנסה למקום סתר כלשהו בחדר. פתאום מגיע ברנש אחד, ומספר לשמעון "התרנגולת שלי נמלטה ונכנסה לחדרך,  האם אוכל להיכנס ולחפש אחריה?". שמעון הסכים ויצא מהחדר, ובעל התרנגולת החל לחפש אחריה בכל זוויות החדר הגדול, ותחת המיטה, עד שמצאה. האיש הודה לבעל הבית, וחלף הלך לו.

     כעבור זמן מה, מגיע ראובן ומבקש לקבל בחזרה את מטבעות הזהב שלו. שמעון ניגש למקום הסתר שמתחת מיטתו, ו...נחרד לנפשו לגלות, שהמטבעות נעלמו! התברר שאותו ברנש לא היה אלא נוכל ערמומי, שנכנס על מנת לחתור אחר הפיקדון היקר שהפקיד אצלו שמעון. האיש מצא את הזהובים ונעלם עמם מהבית, וכעת ראובן תובע את שוויים משמעון.  השניים באו ל 'דין תורה' לפני רבנו ישראל איסרליין, בעל ה 'תרומת הדשן',  אשר הכריע, ששמעון חייב לשלם את דמי הפיקדון לראובן, מכיוון שפשע בכך שהניח לאדם זר להיכנס ולחפש אחר 'אבידתו' במקום בו מוחבא הפיקדון, ובוודאי שהיה לו לחשוד באיש שעלול לגנוב את הפיקדון. כדברי ה 'תרומת הדשן' פסק הרמ"א: "אם הניח השומר לאחרים להיכנס במקום שהפיקדון מונח בו, אף על פי שאינם בחזקת גנבים, אם נגנב הפיקדון, חייב השומר לשלם, כי זו פשיעה".  האומנם גם בשאלתנו כך יהיה הדין, ונצטרך לחייב את מיכאל בתשלום היהלומים ?... בוודאי שכל אחד מכם מבחין במרחק הרב שקיים בין שני המקרים: בסיפור של התרנגולת, השומר פשע בכך שהכניס אדם זר והניח לו לערוך חיפושים בחדרו בהיותו לבד ללא שמירה, כאמור. במקרה שלנו לעומת זאת, מיכאל ה 'שומר' לא פשע כלל,  אלא אדרבה, נהג כפי שהיה צריך לנהוג, שכן כאשר נחש ארסי הופיע בביתו, הוא היה מחויב להימלט על נפשו, לצאת מהבית ולהזעיק לוכד נחשים, ומכיוון שנהג כפי שציוותה עליו התורה לנהוג, ולא היה לו שום דרך למנוע את הגניבה המתוחכמת,  הרי שיש לפטור אותו. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ט אב ה'תשע"ח

אמרו חז"ל, אין הפרנסה נקנית לא בחכמה ולא בכישרון ומעש, אלא הכל בגזירת עליון. כמה שנאמר [משלי כב, ב] 'עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' ''.

     בספר "בינה לעיתים" מסביר את הפסוק הנאמר על פרשת המלך "וכסף וזהב לא ירבה לך ... ורם לבבך", כי ריבוי כסף דומה לריבוי דם. כשם שריבוי דם מסכן את בריאותו של האדם, כך ריבוי כסף – עשירות מרובה – מסכנת את נשמתו של האדם מישראל. במיוחד אם זורם בכסף זיהום מה כגניבה, גזלה וכד'. וכשם שריבוי דם זקוק להקזה (הוצאת דם מהעורקים לשם רפואה), כן יש צורך רב בהקזה מתאימה לצרכי צדקה וחסד לריבוי כסף. זוהי הרפואה היחידה הבדוקה והבטוחה ביותר שהכסף לא יגרום לו סחרחורת ועיוורון נפשי.

     בתורתנו הקדושה כתוב לאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת את ד׳ א-לוקך״, וכן אמר גם הנביא (יואל ב, כו) ואכלתם אכול ושבוע והיללתם את שם ד׳ א-לוקיכם״, גם על ידי אכילה עד כדי שביעה יכולים לברך ולהלל את ד׳ א-לקינו.

     "והיה אם שכח תשכח את ה' אלוקיך ... העדתי בכם היום כי אבד תאבדון". (ח' יט'). וכהסברו של ה"חוזה מלובלין" שהקשה על הנאמר "והיה" שהוא לשון שמחה בכל מקום, ומה עניין השמחה בשכחה? והסביר: עיקר העונש הוא לא במה שהאדם חטא בשכחה, אלא משום שהוא עוד שמח בזה ומתרברב כאילו עשה דבר חכמה – חכמה כעין זו מסוכנת ומערערת את יסודות הקיום של עם ישראל...

הרגל שנרפאה בחלום ("פניני פרשת השבוע" – הרב קובלסקי, בחוקתי תשע"ח(

     קבוצה קטנה של יהודים התגוררה בדורוהוי, עיירה קטנטנה ומנומנמת בפרבר שקט במזרח אירופה.  בראשם כיהן כרבי הרה"ק רבי יחיאל (טירר) מדורוהוי זי"ע, צדיק קדוש ונשגב שהתהלך בצנעא הרחק מעין רואים. הרבי היה נכד הרה"ק בעל ה 'באר מים חיים' וה'בעל שם טוב' הקדוש זי"ע, ולימים היה חותנו של הרה"ק רבי מאיר מקרעטשניף זי"ע, ובחר לעצמו את העיירה השקטה, למען יוכל לעבוד את בוראו בהסתר.

     באותה תקופה, התגורר בעיירה בחור צעיר כבן 16 , שביום מן הימים תקפו אותו כאבים ברגליו. לא מדובר בכאבים רגילים, אלא בכאבים עזים שפשוט שיתקו אותו, ריתקו אותו למיטה. בימי ההתקף הקשים לא ידע את נפשו מכאב, לא הצליח להתרכז או לתפקד, כל כולו היה נתון בצער מכאוביו. גם בימים אחרים התקשה ללכת, תמיד נכח הכאב בכף רגלו, לא נתן לו מנוח...  לאחר שכבר התייאש מהבטחות הרופאים, מהתרופות, מהשיקויים, מעשבי המרפא ומסגולות שהעלו חרס, פסע הבחור בצעדים כושלים, תרתי משמע, אל ביתו של הצדיק רבי יחיאל, לבקש את ברכתו ועצתו. הוא שירך את רגליו הכאובות, ובכניסתו אל הרבי פרץ בבכי מתמשך, כשסיפר על הכאבים העזים העוברים עליו. הרבי בירכו וחיזקו, אך ההטבה טרם הופיעה...

     הימים עוברים חולפים, והרה"ק רבי יחיאל נסתלק לבית עולמו, מותיר את יהודי דורוהי שבורים ואבלים, ובתוכם – מיודענו הבחור שכל שיפור לא נרשם במצבו, ההיפך הוא הנכון: עם כל יום שחלף המצב הלך והחמיר, בסתר לבו כאב על שלא זכה להבטחה מפורשת מפי הצדיק כי ייוושע, על שהרבי הסתלק והותירו מיותם וכאוב...

     באחד הימים, הבחור שוהה בבית הכנסת המקומי, ולפתע – שוב התקף עז של כאב ברגליו. הבחור החל לצעוק ולזעוק, לגנוח ולהיאנח. הכאב היה חד ומפלח, כואב ומטלטל... מעומק כאבו העמוק החל הבחור קורא בקול לא לו: 'נשמה מעולם האמת שתעשה עמי טובה ותפעל אצל בורא רפואות את ישועתי, אלמד לזכותה ארבעים פרקי משניות' - - - הבחור עודו מבוסס בכאביו ובדמעותיו, אך התכוון לכל מילה בהבטחתו הנואשת. הוא קיווה שאחת הנשמות בעולם העליון תשמע את דבר הבטחתו, ותפעל עבורו את ישועתו הנכספת. וכך אכן קרה.

     מתוך כאבו וזעקותיו נרדם הבחור, והנה חלום... ובחלומו, והנה הוא ניצב בתוך בית המדרש הגדול בדורוהי , ובכותל המזרח יושב הרבי הקדוש, רבי יחיאל מדורוהי זי"ע, מעוטר בטלית ותפילין. לפתע התרומם הצדיק ממושבו, ופונה לעברו כשבידיו הוא חובק ספר משניות גדול. עוד כמה שניות הוא מתבונן במראה הנשגב, ואז הרבי אומר לו: 'בני, הלא הבטחת ללמוד 40 פרקי משניות, ואני מבקש לזכות בהם, מעתה הם שלי. וזה לך האות – בקומך משנתך תראה כי רגליך נרפאו והכאב חלף עבר כלא היה. או אז זכור ואל תשכח למלא את הבטחתך באמונה, וללמוד לטובת נשמתי ארבעים פרקי משניות!'

     אחוז בהלה ושטוף זיעה קרה התעורר הבחור משנתו הטרופה,  זכר החלום עודנו מול עיניו, המראה הנשגב בו ראה את רבו מתגלה אליו מהעולם העליון עודו עומד מולו חד כתער. בידיים רועדות החל למשש את רגליו, בוחן את כל האזור שכאב, את כל המקומות בהם התפרצו ההתקפים, אך למרבה הפליאה ולגודל ההתרגשות – אכן כן, הוא נרפא לחלוטין, אין זכר לכל הכאבים והמחושים שתקפו אותו ברגליו מזה שנים!

     למעשה, היה זה היום האחרון בו חש החסיד בכאב. מאותו יום פסק הכאב ונעלם כליל, ואותו יהודי שש שמח למלא את הבטחתו וללמוד את ארבעים פרקי המשניות שהבטיח, שהיו טובה כה גדולה לנשמתו של הצדיק, והרעיפו עליו את הרפואה לה נכסף!

     את הסיפור הזה סיפר כ"ק האדמו"ר מנדבורנה מבני ברק זי"ע, וללמדנו בא:  התורה הקדושה רצופת אהבה, אוצר של סגולות. אין סגולה כתורה, אין לומדיה כישראל. לימוד המשנה – הוא היהלום שבכתר, הפנינה שבראש התורן. לימוד המשנה הוא מפתח עוצמתי חד וכביר, שמחולל ישועות נכספות, אף למעלה מדרך הטבע.  המשנה היא הטובה הגדולה שניתן לעשות לנשמות הנפטרים זיכרונם לברכה – כי משנה אותיות נשמה . גם ברואי מטה זוכים ליטול ממנה ישועות ורפואות, למלא חופניהם באוצר בלום של ברכה.  הבה נאמץ את המשנה בלימוד קבוע מדי יום, נזכה לקבל את מתנת המשנה מדי יום, ולמלא את נפשנו באוצר תורני נצחי יקר ערך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ' סיון ה'תשע"ח

בספרו 'אבן שלמה' )פ"ב( כתב הגר"א: התאווה אין ראוי ללכת אחריה כלל, אבל חמדת הפרנסה והממון אינו אסור לגמרי, כמ"ש: "למען יברכך ה' בכל מעשי ידיך" רק שיהיה באמונה ולא יגע בממון שאינו שלו. (וע"ש בהערה ג' שכ' דכל זה בתנאי שלא ייגרם ביטול תורה ע"י ריווח הממון, ופשוט.(

    בספר 'ראשית חכמה' (שער הענווה פ"א): ורוב המפרשים הסכימו כי "עין טובה" היא ההסתפקות במה שיש לו, שאע"פ שיהיה לחברו ממון יותר ממנו, אינו מתקנא בו, ויחפוץ שיהיה לאחרים יותר ממה שהיה חפץ לעצמו.

    דוד המלך אמר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". אבל עם זאת, "בכל הארץ יצא קולם", על ידי השתיקה אפשר לפעול יותר מבדיבור.

    האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זיע"א היה מרבה להזהיר ולעורר ליחיד ולרבים במעלת מדת עין טובה. כשדיבר פעם אודות קץ הגאולה אמר: אין לך קץ מגולה מזה... זמן הגאולה לא ידעתי, אך ברור שכל עוד לא עומדים על חשיבות העין טובה, ועל הגנות שבצרות העין, רק מרחיקים את הגאולה.

"ואהבת לרעך" בכותל המערבי (שיחת השבוע, גליון 1633)

ארבע לפנות בוקר. רחבת הכותל המערבי. אוויר ירושלמי קריר מקבל את משכימי הקום הבאים אל שריד בית מקדשנו. מול אבני הכותל, בתוך ביתן קטן וחמים, עומדים הרב דוד וייסנשטרן  ורעייתו, ולצידם עוד יהודים טובים, ופורקים את ארגזי החלב ומוצרי המאפה הטריים.

מחוץ לביתן כבר עומדים כמה יהודים, ממתינים לכוס המשקה החם והמאפה. דוד המים כבר רותח. קופסאות הקפה, השוקו והתה לסוגיהם כבר עומדות מוכנות, וארגזי העוגיות מסודרים בערימה. יום חדש של חסד יוצא לדרך.

שמונה-עשרה שנים

ארבע שעות ביום, בכל בוקר, עומד הזוג וייסנשטרן ומקבל במאור פנים את העולים לכותל המערבי. זה קורה כבר שמונה-עשרה שנים ברציפות. "הרב משה-יוסף הס", מספר ר' דוד (71), "התחיל במסורת הזאת. במשך שנים כיבד במשקה חם את לומדי השיעורים שהשכימו קום, את האורחים ואת השוטרים.

"לפני חג הפסח תש"ס פנה אליי וסיפר שהוא מתכונן לחוג את ליל הסדר אצל בנו בבלגיה, וביקש שאחליף אותו שבוע לפני החג ושבוע אחריו. נעתרתי בשמחה. בזמן שהייתו שם חלה ואושפז. בהמשך חזר לארץ, אבל כוחותיו כבר לא עמדו לו להמשיך במפעל החסד. מאז אני עומד פה".

אלף כוסות ביום

בתקופה הראשונה המשיך ר' דוד בהיקף החלוקה הצנוע, אך בהמשך החלה הכמות לצמוח. שש שקיות החלב הפכו, נכון להיום, לחמישים שקיות בימי שגרה, ולמאתיים שקיות חלב בימים מיוחדים. בחגים מצטרפים למלאכה הבנים והנכדים. "אנחנו מחלקים כאלף כוסות ביום. הקומקומים הוחלפו בדוד מים ענק. הפופולריות של הקפה השחור מזנקת בחודש אלול, בקרב בני העדה הספרדית שבאים בהמוניהם לאמירת הסליחות", מספר ר' דוד.

מפעלו מקבל סיוע מהקרן למורשת הכותל והרב שמואל רבינוביץ , והוא מודה להם: "הם השקיעו רבות כדי לתת לנו מקום טוב שיאפשר את החלוקה בתנאים נאותים".

הזמנה לשחרית

התגובות אינן פוסקות. הוא מציג מכתב מרגש שקיבל מיהודי אמריקני. "כבר כמה ימים אני רואה אתכם מדי בוקר", כותב האיש. "אמרתי לעצמי, איזה שכר יהיה לכם! אין לכם מושג מה אתם עושים עם הקפה והעוגה. בכוס אחת, בעוגה אחת, בחיוך אחד, אתם משנים לאנשים את היום".

השאלה המתבקשת על המימון נענית בחיוך: "העלות השנתית עומדת על כחצי מיליון שקלים. אני לא שנורר מוצלח, אבל אנשים טובים תומכים במפעל הזה וזוכים להחזיקו".

כמי שנמצא בכל בוקר בכותל הרב וייסנשטרן   אוהב במיוחד את חול המועד. "כשאני שומע את 'יברכך' – בברכת הכוהנים ההמונית – עובר בי רטט. לדעתי כל אחד ואחד צריך לבוא מדי פעם לתפילת שחרית בנץ החמה בכותל. זו חוויה בלתי-רגילה. יש כאן מניינים בכל העדות והנוסחים. לא תתחרטו".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ג שבט ה'תשע"ח

אדם יכול לקבל אחריות רק על עצמו והאחריות הזו תוביל אותו לשנות את עצמו את מה שמפריע לו ואת מה שמעכב אותו לצמוח, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם כי בעולם ישנו רע אבל כל אחד כן יכול לשנות את עצמו ואת סביבתו.

   בת ק' כבת כ'. קפיטל ק' בתהילים זה מזמור לתודה, קפיטל כ' זה יענך ה' ביום צרה, בכל המצבים צריך להודות לה' גם ביום צרה, ועוד שהמנהג לומר קפיטל של יענך ה' בקול ובמתינות, גם מזמור לתודה צריך לומר כך, בשו"ע או"ח סי' נא כתוב, מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה.

    ה"אור החיים" כתב, במי שירצה לטעון שאין התורה נותנת פרנסה ללומדיה הוא בכלל מוציא שם רע על התורה חס ושלום, ואם ראית שאין קמח דע שזה בגלל שאין תורה.

חז"ל אומרים על שינוי הרגלים שזה קשה מאוד אבל אם תתחיל בשינוי הרגל קטן הוא יתהפך לך.

חסד של אמת II(פניני עין חמד, גיליון 670)

    להלן סיפור המעובד מתוך 'האמנתי ואספרה', ויש בו כדי ללמדנו, כי כאשר האדם גומל חסד עם הזולת, למעשה הוא גומל עם עצמו הרבה יותר. ומעשה שהיה - כך היה:

    לאחר שקיבלנו בס"ד אישור להרחיב את הדירה בחמישים מ"ר. החלטנו להוסיף חדר אחד, וביתר המטרים נבנה יחידת דיור להשכרה. כך נוכל לכסות במשך הזמן את עלות הבנייה, ואולי גם לחסוך עבור הילדים. לווינו כספים והרחבנו את הדירה. את יחידת הדיור ריהטנו ופרסמנו מודעת השכרה המיועדת לזוג צעיר. כבר בשעה רבע לשבע בבוקר קיבלנו טלפון. על הקו הייתה אישה קשישה. ששאלה לא מעט שאלות, ובסיכומו של עניין הביעה את רצונה בשכירות למרות שעדיין לא ראתה את יחידת הדיור. בעלי חזר בשבע מהתפילה. הוא לקח את הטלפון והסביר, שכל עוד אנחנו לא מקבלים המחאה לשלושה חודשים מראש וחתימה על חוזה, אנחנו לא מתחייבים.

    לאחר כשעה נשמעו נקישות בדלת ובפתח עמדה אישה קשישה, שלא שומרת מצוות, כשהיא נשענת על מקל. לא ציפינו לשוכרת כזאת, אולם הראנו לה את הדירה. 'אני אשכור כאן עד סוף חיי', אמרה, ואז התחילה לספר את סיפור חייה. חתנה נהרג במלחמת ששת הימים, ומאז היא לא התחתנה. כעת היא גרה בתל-אביב בדירה הסמוכה לשפת הים, אבל השכנים לא מתייחסים אליה. היא חושבת שהדתיים נחמדים, ולכן החליטה לגור בבני ברק. היא הביאה צ'קים, 'בבקשה, הנה הכול חתום וטוב', והיא גם מוכנה לחתום על חוזה. לא ידענו מה לעשות. ברור שהיא לא הייתה הדיירת שהיינו מקבלים מלכתחילה, היא לא מתאימה לאורח החיים בשכונה. אבל היא הבטיחה, שתלך בצניעות. מאותו יום השתנו חיינו. אם עד היום דאגנו לעצמנו ולילדים, מאותו היום נוספה דאגה נוספת – דיירת חדשה. היא הייתה קשישה וערירית, אבל להוטה לשיחה. היא נקשה על כל דלת ודלת בדירות הבניין והציגה את עצמה כדיירת חדשה. היו שכנים, שכעסו עלינו. הם לא הבינו, איך הכנסנו דיירת, שלא מתאימה לאורח החיים במקום. אולם רוב השכנים ריחמו עליה ושאלו אותה שאלות. היא בודדה והיא תשמח ללכת לבית הכנסת.

    לפני השואה, הם גרו בפולין, אבא שלה היה רב, והם הלכו לביה"כ. אבל פה בארץ הביאו אותה לקיבוץ. שנים שלא ידעה, שיש יהודים שנראים כמו היהודים ההם בעיירה. השכנים וגם אנחנו התרשמנו מאוד מהסיפורים שלה וריחמנו עליה מאד. באופן טבעי לקחנו על עצמנו את עול הדאגה לחייה. כך שכאשר קנינו במכולת, רכשנו גם בעבורה. כאשר בישלנו לשבת, הכנו אוכל גם עבורה. היא מעצמה לא ביקשה להתארח בשבתות וגם סירבה כשהציעו לה. היו חגים, שבהם היא הסכימה להתארח. כגון: בחג הפסח ובראש השנה. הסיפור היה יכול להיות נחמד, אילולא הייתה בעיה שהלכה וגדלה עם הזמן והציקה לנו מאד. בתחילה שילמה בעבור שלושה חודשים מראש, הצ'קים נפדו והכול היה בסדר. לאחר מכן ניגשנו אליה וביקשנו לקבל המחאות בעבור החודשים הבאים. "צריך להיכנס מהביטוח לאומי, אבל החודש אני צריכה להוציא הרבה כסף על תרופות, אז אני אתן המחאה לחודש הבא, בסדר?". היא חייכה ורשמה המחאה לחודש הבא. יומיים לפני תאריך ההפקדה פנתה אלינו ואמרה: "אל תפקידו את הצ'ק, כי אין כיסוי" . ניסיתי להסביר, שלקחנו חובות כדי לבנות, אולם היא לא הבינה. "מה לעשות? שאני אישן ברחוב?! חכו סבלנות. אני אישה זקנה" . בכל פעם שדיברנו, הייתה אומרת: "אני צריכה לקנות תרופות. מה לעשות? לגור ברחוב?!". מצד אחד ריחמנו עליה. מצד שני, שילמנו בעמל רב את חובות הבנייה. נוצר מצב, שהדירה לא רק שלא מימנה את עלותה, אלא גם הייתה מקור להוצאה. בשלב מסוים הלך בעלי לרב לשאול איך מוציאים דיירת קשישה ומבוגרת מהבית?! אישה ערירית, שאיש בעולם אינו דואג לה, כיצד שייך לעשות דבר כזה?!

    הזמן עבר, וכל חודש שהסתיים, גרר חוב נוסף. בסופו של דבר, החליט בעלי, שהוא לא מסוגל לגרש אישה קשישה, שהסתמכה על יהודים רחמנים. היינו יכולים להרוויח עוד 3,000 שקלים לחודש, אבל לא היינו מסוגלים לגרום לאישה הזו לחיות את שארית חייה עזובה לנפשה.

    האישהַ העריריתַ התגוררהַ אצלנוַ במשךַ חמשַׁ שנים! שנים שבהן כיבדה את אורח החיים שלנו והתקרבה אל היהדות. חשבנו לעצמנו שעל אף שמדובר באישה, שגילה נוסק לתשעים, היא בתו של הקב"ה, והוא רוצה את התשובה שלה.

    יומיים לפני שנפטרה, היא לא הרגישה טוב והזמינה אמבולנס. שאלנו, אם לבוא איתה, והיא השיבה שלא. אחרי יום הגענו לבקר, והחלטנו לעשות תורנות בין כל השכנים. סיפרנו לה על התורנות, והיא הייתה מאושרת. אבל למחרת היא נפטרה. כל השכונה הגיעה להלוויה. איש לא ישב עליה 'שבעה'. השכנים ארגנו תפילות בביתה, והילדים התכנסו לומר תהילים. אחרי ה 'שבעה' התפנינו לפנות את חפציה. כשפינינו את השידה, מצאנו מכתב במגירה מעו"ד, שעליו היה כתוב 'צוואה'. היא כתבה, שלא ידעה שתרגיש כאן טוב כל כך. היא החליטה להפסיק לשלם ולראות, אם אנחנו נחמדים רק בגלל הכסף. התברר לה, שהיינו נחמדים, כי אנחנו יהודים גומלי חסדים, ולכן היא רוצה להשיב לנו, יש לה דירת שניים וחצי חדרים בתל אביב בעבורנו. עם הצוואה פנינו לעו"ד, והדירה נרשמה על שמנו. לא חשבנו שמדובר בסכום רציני אבל אז התברר, שהדירה שווה כמעט שלושה מליון שקלים בגלל מחירי הדיור בתל אביב ובשל הנוף שצופה לים. כך זכינו, בס"ד בדירה. את הכסף שנותר לה, תרמה בעבור כתיבת ספר תורה לעילוי נשמתה. ניכר בבירור, שהתקרבה לאביה שבשמים לפני פטירתה. אני לא רוצה לחשוב, מה היה קורה, אילו היינו מתעקשים לפנותה. אני אסירת תודה לבורא על שהיה לנו אורך רוח כדי לאפשר לה לגור בדירה. אנחנו זכינו לכך.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ו תמוז ה'תשע"ז

אין ספק שחוסר-הכבוד לאישה, נובע מחוסר-מחשבה, שכן אם האדם היה מפעיל אך מעט את מוחו ומחשבתו, היה מבין שהבושה הכי-גדולה שיכולה להיות לו, היא אם הוא אינו מכבד את מי שמיטיב עימו כל כך, ובלעדיו – חייו לא היו חיים!

    ״הגאון האמיתי״ - על ״התואר״ היה החתם סופר אומר (שו״ת ס׳ לג) ״ידע מעלתו מיום שהורגלו בני מדינתו בתואר ׳גאון אמיתי׳, גילו ופרסמו שסתם גאון אינו אמיתי, חוששני שגם אמיתי -אינו אמיתי...״

המילה פרנסה הם צמד מילים 'פה' 'רסן', כלומר השומר פיו - העושה רסן לפה, יש לו פרנסה.

      ״יששכר וזבולון״ - יששכר אינו מקבל שכר אלא כפי לימודו, אבל זבולון מקבל שכר גם אם יששכר לא למד, וכמו שכתב הנצי״ב שנשים מקבלות שכר על ששלחו בעליהן ללמוד, ממילא גם אותן שעות שלא למד הבעל, הנשים מקבלות שכר עליהן. [אוצר הידיעות[

זאת חוקת התורה" (יט, ב( )נחלת צבי(

     מעשה כשהיה הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט"א בעל "אילת השחר" בארצות הברית בשנת תשנ"ח ביקר גם בעיירת לייקווד שבניו ג'רסי שבה שוכנת הגדולה שבישיבות "ישיבת לייקווד" מיסודו של מרן הגאון הצדיק רבי אהרן קוטלר זצ"ל,  בהיותו שם ביקר בבית ראש הישיבה הגאון ר‘ מלכיאל קוטל?? שליט"א נכדו של רבי אהרן זצ"ל, בהיותו שם, ראה בארון כלי הכסף שוכנים אחר כבוד זוג נעליים ישנות, שאל הרב שטיינמן את ר‘ מלכיאל מה פשר הנעליים הללו בארון של כלי הכסף שמיועד לפאר את הבית?  סיפר לו ר‘ מלכיאל בשנות מלחמת העולם הראשונה סבו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל סגר את ישיבתו שבקלצק באמרו שאין ביכולתו לקחת אחריות בעת מלחמה על בחורי הישיבה, ולכן שכל אחד ייסע חזרה לביתו, אחד הבחורים שבא לביתו, שאלה אותו אמו "מפני מה באת הביתה?" הבחור ענה ואמר "שראש הישיבה שלח את הבחורים הביתה מפאת סכנות המלחמה!" האם החלה לזעוק "וכי כאן אתה יותר בטוח מאשר בישיבה? להיפך, שם הנך יותר בטוח, הרי תורה מגנא ומצלא! אני רוצה שמיד תשוב לישיבה ללמוד!" הבחור אמר "אמא, אבל אין לי כסף לחזור לישיבה?" אמרה האם "אם כן תלך רגלי", ואכן הבחור שמע בקול אמו ויצא ללכת רגלי אל הישיבה, בהיות הישיבה מרחק של מאות קילומטר מביתו הדרך ארכה כמה וכמה ימים,

     כשהגיע פנה והלך מיד לבית ראש הישיבה הגאון רבי איסר זלמן ואמר "רבי באתי ללמוד תורה!" ראש הישיבה הגאון רבי איסר זלמן מלצר שאל אותו "מה יש?" והבחור סיפר לו שאמו שלחה אותו חזרה לישיבה, והלך כמה ימים ברגל עד שהגיע.  כששמע זאת רבי איסר זלמן כל כך התרגש מהמסירות נפש של האם כדי שבנה ילמד תורה, ועוד יותר התרגש מהמסירות נפש של הבחור שהלך ימים ולילות חזרה לישיבה ללמוד תורה,  עד שאמר לבחור אני רוצה לקנות ממך את הנעליים הללו שבהם מסרת את נפשך ללמוד תורה, ואלו הן הנעליים הללו...  המשיך רבי מלכיאל ואמר האם הנכם יודעים מי היה אותו בחור? אותו בחור היה מרן רשכבה"ג הרב שך זצ"ל בבחרותו,  במשך הימים בעמלו ובמסירות נפשו עלה ונתעלה להיות גדול הדור, וראש ישיבת פוניבז‘ המעטירה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ה' אייר ה'תשע"ז

 האדמו''ר ה''בית ישראל'' מגור היה אומר בדרך צחות: מנין שאסור לעבור ברמזור אדום? שנאמר: ''ויאמר אליו אדום לא תעבור בי'' (במדבר כ יח).

    הגמרא אומרת, כי מסורת בידינו מאבותינו, שמקום הארון והכרובים לא נכללו בחשבון מידותיו של קודש הקודשים, משום שבדרך נס הם לא תפסו מקום.  אומר היה האדמו"ר רבי שלמה מרדומסק זצ"ל, כי דווקא שם, בארון שלא תפס מקום, שכנו שני לוחות הברית. מכאן, אמר, שהתורה אינה נמצאת אלא באלו שאינם תופסים מקום... ("שיח שרפי קדש" ה' 61.)

     הרה"ק המגיד מטשרנוביל זי ע" היה אומר: אותיות "שקר" שלוש הן.  שתים מהן כלולות בתיבת "רשע" ואילו אחת בתיבת "צדיק –" מכאן אנו למדים שלא כל רשע כולו שקר ..!. ולא כל צדיק כולו אמת!...

     ה"תפארת שלמה" אמר כל צדיק שאינו ממשיך על ישראל שפע של ברכה ופרנסה ועשירות, אינו צדיק כלל ואינו ראוי להיות מנהיגם של ישראל.  וזהו פירוש דברי רבותינו בתלמוד (קידושין מ') על הכתוב "אמרו צדיק כי טוב" וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב? אלא טוב לשמים ולבריות הוא צדיק טוב,  טוב לשמים ורע לבריות זה צדיק שאינו טוב, צדיק רע לבריות, היינו שאינו ממשיך על ישראל שפע של טובה ופרנסה. והמשיך בדבריו ואמר זה היה חטאם של נדב ואביהוא שהסתפקו "בקרבתם לפני ה"' בלבד, ולא השפיעו על ישראל שפע של פרנסה וטובה, ולכן "וימותו" לא היו ראויים להיות מנהיגי ישראל.

לב טהור (אפריון שלמה, גליון 7 13)

     כל אחד יודע, בשביל להיחתם בספרי צדיקים, יש להתחזק ולעשות קבלות חדשות בעבודת ה'. אבל מהי עבודת ה'?  פעם שאלו תלמידי הבעל שם טוב את רבם מהי עבודת ה'?  אמר להם הבעל שם טוב: לכו לכפר פלוני שם יש אדם בשם ר' משה, לכו תלמדו ממנו עבודת ה' מהי.

     הגיעו התלמידים לכפר, שאלו האם יש פה ר' משה, אבל אף אחד לא ידע על מי הם מדברים, אין פה שום רב שקוראים לו משה. עד שאחד נזכר, אה נכון יש פה איזה עגלון שקוראים לו משה,  הוא גר בסוף הכפר. טוב, הלכו התלמידים לבית של משה העגלון, פתחו את הדלת והם רואים מולם אדם שנראה כמו חבית, שמן ענק. ביקשו ממנו התלמידים להתארח איזה יום-יומיים, והוא הסכים. טוב עכשיו רוצים לבחון את עבודת ה' שלו, אבל לא דובים ולא יער, הבן אדם בקושי יודע להתפלל, בקושי אומר ברכה, רק אוכל ואוכל כל היום,  בלי עין הרע אוכל בשביל 20 אנשים. טוב, אמרו התלמידים, כנראה הוא אחד מ-לו צדיקים, אולי רק בשבת הוא מתגלה.  חיכו לשבת, עוד לא אמרו קבלת שבת, הוא כבר סיים ערבית, וכשהם רק התחילו ערבית הוא כבר היה באמצע הקידוש. רק גמר את הקידוש והוא כבר התחיל לאכול, ואת זה הוא עשה באריכות. בבוקר, אותו הסיפור, עוד לא גמרו שחרית, הוא כבר היה אחרי מוסף וקידוש, יושב ואוכל בשר. הגיע מוצאי שבת, הם כבר עמדו לעזוב, אמרו לו תודה רבה על האירוח, ופנו אליו: רק תגיד לנו בבקשה, למה אתה אוכל כל כך הרבה? אמר להם משה העגלון: לפני הרבה שנים הלכתי עם אבא שלי ביער, וניגשו הנוצרים ורצו שהוא ינשק את הצלב, הוא לא הסכים, אמרו לו אם לא תנשק את הצלב אנחנו נהרוג אותך. ואבא אמר: "תהרגו אותי, אני את הצלב לא מנשק!". שפכו עליו נפט ושרפו אותו, אבל מה אני אגיד לכם, אבא שלי היה כזה קטנצ'יק, צנום, דק.  תוך 10 דק' נגמרה כל המדורה. ואני חשבתי לעצמי אז,  כשנשרפים לכבוד מלך מלכי המלכים ראויה מדורה גדולה מזו. לכן קיבלתי על עצמי לאכול ולאכול ולאכול, ואם פעם אחת גם אותי ישרפו, אז תהיה מדורה של שעה, כמו שראוי לעשות לפני המלך!  כזאת גסות, אבל ליבו לשמיים - עבד ה'. רחמנא ליבא בעי. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "בשלח" ה'תשע"ז

בשעה טובה יוצאים בני ישראל ממצרים אחרי שנים ארוכות של שיעבוד וגזרות קשות.

ביציאתם ממצרים הם מגיעים אל מדבר סיני דרכו יצעדו לכיוון ארץ ישראל.

אמנם רק לפני רגע ראו את ישועת ה' מול עיניהם גם בדמות עשרת המכות וגם בקריעת ים סוף אך הם עדיין מוצאים מקום להתלונן שאין להם מה לאכול לעומת השפע שהיה להם במצרים.

בשלב זה מודיע ה' למשה שהוא ידאג לעם לאוכל: "... הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

ה' יוריד לעם ישראל מידי יום לחם מן השמים והם יצטרכו ללקט כל יום ממנו וביום שישי ללקט כפול גם עבור שבת.

עניין איסוף המן בא להשריש בעם ישראל את מידת האמונה והביטחון בה'. צו זה של ה' "לא תותירו" בא לחנך את העם להאמין בה' ולבטוח בו שגם מחר הוא ידאג למן חדש מהשמים.

הכלי יקר רואה בניסיון הזה ניסיון של עושר, לעומת מפרשים אחרים שרואים בדרישה זו חיבה לישראל שיצטרכו לבוא במגע יומיומי עם אלוקים כפי שעני בא יום יום אל המלך לבקש פרנסה.

אולם יש גם פרשנות הרואה במעשה המן גם מידת חינוך. בעל 'מעשי ה' ' אמר שהקדוש ברוך הוא רצה להחדיר בישראל שילמדו להסתפק במה שהם מקבלים ויהיו מרוצים מגורלם, ויעסקו בתורה בישוב דעת. ולכן מה שאמרו חז"ל "לא  ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" פירושו שהתורה ניתנה רק למסתפקים במה שיש להם כמו אוכלי המן.

לא סתם כתבה המשנה בפרקי אבות "איזהו עשיר השמח בחלקו". אמנם זכו בני ישראל למן פשוט שירד מהשמים אך היה עליהם לראות ולהנהיג עצמם שהם עשירים ומלאים כל טוב ולבטוח בה'.

שנזכה גם אנו לעמוד במדרגות אלו של בני ישראל.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר ח' כסלו ה'תשע"ז

 אמונה עבור האדם הוא כמו כנפיים לציפור ולכן אדם בעל אמונה חזקה יכול לעוף למרחקים עצומים.

      והנה סולם מוצב ארצה". כשהיה ה"צמח צדק" ילד קטן שיחק עם חבריו לעלות על סולם גדול שעמד שם, חבריו עלו שנים ושלשה מדרגות ומיד נפלו, משא"כ הוא עלה בלי קשיים עד למדרגה הגבוהה. סבו בעל ה"תניא" שראה כל זה שאלו אח"כ: כיצד לא פחדת ועלית כ"כ גבוה, ולא כמו שאר חבריך שמיד נפלו? ענה הנכד: החילוק ביני לבין חברי הוא - חברי כאשר עלו הביטו רק למטה, וכאשר ראו שהם כבר קצת גבוהים מהאדמה מיד נבהלו ונפלו. משא"כ אני ככל שעליתי הבטתי רק למעלה ובכל מדרגה ראיתי מה נמוך עומד אני ולכמה צריך אני עוד להגיע... )ד.א.ל) . (מתוך ''מאור שרגא'')

     ''ויצא יעקב" (כח, י( " - שיציאת הצדיק עושה רושם. פנה זיוה פנה הודה" וכו' (רש"י(.  בדרך כלל אין צדיק עוזב את מקומו בגלל ענייני פרנסה או רווחה, אלא כשהעיר ירדה במדרגתה המוסרית. כשצדיק עוזב, סימן הוא שפנה הודה והדרה של העיר.

     זה לא הגודל שחשוב, זה התוכן. (שמואל אייזיקוביץ)

'הבוטח בה' חסד יסובבנו'  (מתוק מדבש עלון 103 - הרב ברוך בוקרה שליט"א)

     הרב חיים זאיד שליט"א הוזמן כמרצה אורח לשבת קירוב בבית המלון 'ציפורי בכפר' בקיבוץ חפץ חיים. הוא נסע לשבת יחד עם ביתו הלומדת בסמינר.  במהלך ליל השבת נערך עונג שבת סביב שולחנות ערוכים בשילוב דברי תורה, שאלות ותשובות, שירי שבת ועוד...  והאווירה הייתה מאוד מרוממת.  לקראת השעה שתים עשרה בלילה, פנתה אליו ביתו ואמרה שהיא עייפה מאוד, הרב מסר לה את מפתחות החדר והיא עלתה לישון.  הרב המשיך עם עונג השבת ובשעה אחת וחצי לערך עלה גם הוא לחדר.  בהגיעו הוא רואה שהחדר נעול, הוא נוקש על הדלת אך אין מענה, הרב נוקש יותר חזק ואין שום תגובה, שוב ושוב והרב מבין שהילדה פשוט ישנה מאוד חזק.  הרב החליט לגשת למשרדי הקבלה של המלון לקבל מפתח נוסף אך לא היה שם איש והוא לא ידע מה לעשות?  לפתע הוא פוגש ברב נוסף שהוזמן אף הוא לשבת עם הקבוצה, ' הכל בסדר?' שואל הרב האורח. ' האמת שלא כל כך' עונה הרב זאיד 'החדר שלי נעול והילדה כנראה ישנה מאוד חזק'.  הם חוזרים לחדר, הרב האורח דופק על הדלת מאוד בחוזקה אך שום תגובה לא נשמעת, הם מנסים שוב ושוב ובינתיים החלו לצעוק לעברם יושבי החדרים השכנים שהדפיקות מפריעות את מנוחתם.  מה עושים? הרב זאיד מחליט לרדת ללובי ופשוט לנוח על אחת הכורסאות. ואז פונה אליו הרב האורח ואומר: 'הרב זאיד, אני ורעייתי נשב איתך למטה' 'לא, אין צורך תלכו לישון' אומר הרב. ' בשום אופן' מתעקש הרב האורח 'אנחנו נישאר איתך' והרב זאיד מתעקש 'זה בסדר, הניחו לי לכו לישון' והרב מתעקש 'תראה הרב זאיד, אם אתה לא תכנס לחדר אני ממילא לא אוכל לישון, אז מה אכפת לך שאנחנו נישאר איתך?' טוב, הרב זאיד נכנע, הם יורדים ללובי המלון, מתיישבים ומתחילים לשוחח על כל מיני נושאים, דברי תורה ועוד...  והנה לפתע, בשעה שתיים חמישים וחמש לפנות בוקר, מבחין הרב זאיד באיש האחזקה הערבי שנוסע עם הקלנועית, הוא רץ אליו ושואל 'סליחה, תוכל אולי לעזור לי? אין לי דרך להיכנס לחדר'. העובד הולך עם הרב ובעזרת מפתח המאסטר שברשותו פותח את החדר בדיוק בשעה שלוש לפנות בוקר (תזכרו את השעה(  הרב זאיד נפרד מהזוג המופלא תוך שהוא מרעיף עליהם ברכות על החסד שגמלו עמו ונכנס לישון.  וכך עוברת לה השבת במלון בהתעלות ובשמחה יהודית.

     במוצאי שבת מצלצל הרב האורח לרב זאיד ואומר 'הרב זאיד,  אתה לא תאמין לסיפור שאני הולך לספר לך...' ' ובכן, עם חזרתי הביתה מהמלון, מתקשר אלי החתן שלי ומודיע לי כי ביתי ילדה בשעה טובה במהלך השבת' החתן הוסיף ואמר כי היה להם נס מדהים וכך הוא מספר: ' בליל שבת בשעה אחת וחצי בלילה הגיע הבת לחדר הלידה בבית החולים תל השומר, במהלך הלידה חל ככל הנראה סיבוך,  הרופא יוצא אלי ואומר לי כך: 'תקשיב, יש בעיה, אם נבצע לידה רגילה חייו של התינוק בסכנה, ולכן האפשרות השנייה היא לערוך ניתוח, אך אז לצערי חייה של האם בסכנה, ולכן עליך להחליט על ביצוע לידה רגילה או על ניתוח? ההמלצה שלנו היא יותר על ניתוח אך אתה צריך לאשר זאת '. החתן מספר שהוא יצא החוצה עם ספר תהילים בידו והחל לבכות 'מה אעשה? זו שאלה שגדולי ישראל צריכים להכריע בה ולא אני הקטן? אך כעת שבת קודש ועם מי אדבר?'  תוך כדי כך עובר לידו יהודי ושואל 'מה קרה? אפשר לעזור?'  החתן מספר לו את המצב והיהודי אומר לו 'תשמע אחי, למה אתה מסתבך? תעלה לקומה שניה, במחלקה הפנימית מאושפז הרב הגאון יעקב אדלשטיין שליט"א, תשאל אותו ותקבל עצה מגדול בישראל' החתן רץ לקומה השנייה, נכנס לחדר שבו הרב מאושפז ולהפתעתו הוא רואה שהרב אדלשטיין ער.  הוא ניגש לרב ובבכיות מתאר לו את המצב ומבקש את עצתו.  הרב מסתכל, חושב מעט ואומר: 'בגלל אבות תושיע בנים...  הקב"ה יעזור שתהיה לידה קלה וילד בריא לעבודתו יתברך '. הבחור מנשק את יד הרב, חוזר לרופא ומבקש לידה רגילה.  הלידה בוצעה וברוך ה' גם האם וגם העובר יצאו ללא פגע.  וכאן מסיים הרב האורח את סיפורו ואומר: 'הרב זאיד הבט,  הילדה נכנסה לחדר הלידה בשעה אחת וחצי, בדיוק בשעה שהחלטתי לגמול עמך חסד ולשהות איתך בלובי. והלידה עצמה הייתה בשעה שלוש לפנות בבוקר, בדיוק בשעה שבה החדר נפתח ונכנסת לישון.  אני חשבתי שאנו גומלים איתך חסד, אבל למעשה החסד שעשינו פעל עבורנו והועיל לבת שישבה על המשבר.  ובדיוק בשעה שהחדר נפתח עבורך, פתח הקב"ה את רחמה וזיכה את הבת בלידה קלה ורגילה ובעובר בריא ושלם.

     איך אמר הרב אדלשטיין 'בגלל אבות תושיע בנים' והכוונה היא - בגלל חסדי האבות זוכים הבנים לישועות

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ג אב ה'תשע"ו

 

 גימטרייה נחמדה מגלה שכתיבה וחתימה טובה שווה ל-928, כמו גם חמשה עשר באב.

     ”ואתם הדבקים בה‘ א-לוקיכם“ - ככל שתדבקו יותר באדיקות בהוראותיו והדרכותיו, כך ”חיים כולכם היום“ - איכות החיים שלכם תהיה מרוממת ונעלה יותר.

     ואתם הדבקים בה' א-לקיכם. ואתם אותיות ואמת, מי שהולך עם האמת הוא יכול להדבק בה'. 

     השתדלות. מישהו נכנס לאיזה גאון אם מותר לעשות השתדלות לפרנסה האם מותר לעשות בתשעת הימים, ענה לו הגאון שלכאורה השתדלות עושים בעשרת ימי תשובה, לא בתשעת הימים, כי אז קובעים מה שתעשה עכשיו במילא כבר לא יעזור, כמובא במסכת עבודה זרה (ג) ששלוש שעות ביום הקב"ה דן את האדם ורש"י מפרש יושב וזן - קוצב להם מהיכן תזדמן להם פרנסתן. א"כ מהו הדאגה הכל מלמעלה.

בכיה של אמא (מאורות הדף היומי, גליון מס' 897)

     רבים הם הסיפורים והמעשיות על אמהות הדורות שעברו, אשר עשו כל שביכולתן כדי לאפשר לבניהן ללמוד תורה, ולא פעם שלחו את בניהן במסירות נפש ללמוד תורה מפי ראש ישיבה ששכנה בארץ רחוקה. בשעה שעמד בנן על מפתן הדלת, כשבידיו מזוודה מרופטת שהכילה כמה בגדים בלויים שקופלו באהבה שאין לה קץ ופרוטות מספר שהצליחה האם לחסוך מפת לחמה הצר, ידעו רבות מהן, כי ככל הנראה למשך תקופה ארוכה וממושכת לא יזכו לראות את זיו פניו של הילד הרך בשנים שנתלש מביתו החמים והאהוב. ואף על פי כן.

     ראש ישיבה נכבד, מצאצאיו של החפץ חיים, שיתף את קהל שומעי לקחו על אודות הנהגתה המופלאה והפשוטה של אמו של החפץ חיים, וכה היו דבריו: " סידור תפילה עתיק יומין שוכן בביתי, אותו קיבלתי מאימי, בתו של החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.  בשער הסידור כתוב שמה של בעלת הסידור, הלא היא אמו של החפץ חיים. יום אחד התבוננתי היטב בכתב היד הגדול והעגלגל, המסגיר את גילו הרך של הכותב. הבאתי את הסידור לאימי ושאלתי אותה אם יודעת היא מיהו הילד שכתב את שמה של הסבתא על הסידור. היא השיבה בחיוב: כן,  כתב יד זה, הוא של אבי זצ"ל, החפץ חיים בכבודו ובעצמו שכתב לאמו את שמה על סידורה, משום שהיא ידעה רק לקרוא אך לא לכתוב! כרבות מנשות ישראל הצנועות והכשרות בתקופתה, ועל כן ביקשה מבנה הקטן ישרואלקה שהיה בן שש, שיכתוב את שמה.

     משכבר החזקתי את הסידור בידי, רפרפתי בדפיו הצהובים מיושן, ופה ושם נגלו לעיני כתמים שיצרו שקערוריות בדפי הסידור, היו אף מילים שניטשטשו מעט מדמעות שזלגו עליהן . אימי שהבחינה במעשי, סיפרה לי כך: על סבתי, אמו של החפץ חיים, לא תמצא אף אדם שיאמר לך שהיא הייתה בעלת ניסים, צדקנית מפורסמת וכיוצא בזה, אבל אני זוכרת שבשלהי ימיה, כאשר כבר נתפרסם שמעו של בנה בכל רחבי העולם,  נגשו אליה אחדים ממקורביו של החפץ חיים ובקשו לשאול את פיה, במה זכתה לבן שיאיר את עיני העולם. היא, שלא תלתה זכות זו במעשיה , השיבה להם כי אל להם להפנות שאלה זו אליה , שכן, לא זכור לה דבר מיוחד שהיא יכולה לייחסו לעובדת זכייתה המופלאה. הנוכחים ניצלו את ההזדמנות, ושבו והפצירו בה, שמא בכל זאת, יש איזה מעשה קטן שאת אינך מייחסת לו חשיבות אך יש בו כדי להאיר את התעלומה? לא! לא! איני זוכרת. אבל אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר פעוט אחד: לפני חתונתי, ביקשה אימי המנוחה לשוחח עמי קצרות, וכה היו דבריה:  בתי! הקשיבי לדברי. אנו מצווים לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים. על כן אני מבקשת ממך:  בכל עת פנויה, טלי סידור זה לידייך, והעתירי תפילה לפני בורא העולם שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים, ואל תשכחי להוזיל דמעות בעת תפילתך. בסיום דבריה, העניקה לי סידור ובו תפילות וספר תהלים. זה כל מה שעשיתי,  סיימה בתמימות אמו של החפץ חיים. בכל פעם שסיימתי את עבודות הבית, או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש והמתנתי כמה דקות לסיום הבישול, הייתי נוטלת את הסידור שקיבלתי מאימי ע"ה ובוכה בדמעות שליש לרבש"ע שיחון את עיניו של ישראל'קה שלי ואזכה לגדל אותו לתלמיד חכם וירא שמים.  אלו הן הדמעות שהרטיבו את הסידור הזה, אמרה בתו של החפץ חיים, דמעות של אימא יהודיה ששזרה לכל אורך חייה את מאווייה היחיד, לראות את בנה גדל בתורה וביראת שמים, ואכן זכתה לכך.

     ייתן הקב"ה בלבנו את התבונה להעתיר ולבקש עבור צאצאנו שיזכו לגדול בתורה וביראת שמים.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/