אמרי שפר י' אלול ה'תשע"ח

אמר רבנו החידושי הרי"ם שדרש בערב יוה"כ, "סור מרע – עזוב את ההתעסקות ברע, במיגורו ומניעתו.  עשה טוב! עסוק בטוב, בחיובי, וממילא יעָלם הרע ויתמסמס..."

     בימים אלו אומרים ב 'לדוד ה' אורי' את הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ופירש זקני בעל ההפלא"ה שכל התפלות היו על אופן א' במטרה 'לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', שיהיה בריא כדי לעשות עבודת ה', וכן בבקשה לפרנסה הכוונה היא כדי שיוכל 'לחזות בנועם ה'', וזהו מש"כ 'אחת שאלתי' שהכול היה בכוונה אחת. וכן אנו צריכים להבין שהכוונה בכל מעשינו תהיה רק לעבודת ה'.

     המחנך ששואף לגדולות, להיות 'גברא רבה', עוסק בחשיבה חיובית כיצד לרומם את תלמידיו (ולא כיצד 'לשלוט עליהם') איך לדובב את תלמידיו בלימוד (ולא איך 'שומרים על השקט בשיעור') איך להביאם לחשיבה עצמאית (ולא בדיכוי היצירתיות) והיאך להפרותם בהפעלה ועשייה (ולא בדרישה עילגת של 'שבו ואל תעשו'). יגדיל אותם ויגדל אף הוא עימהם!

     ישנם מחנכים אשר מדי יום מקיימים כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. הכיתה היא בעבורם שדה קרב רח"ל, בו נאלץ הוא להרים קול ולהפעיל אמצעי שליטה קפדניים, מתח שורר באוויר מתוך איומים והפחדות, וממילא הלימוד מהתלמידים והלאה. אף אם נצפה כי מתקיימת למידה, אין זו אלא תעתוע ראייה, משום שלמידה זו זמנית, ואינה נרכשת באקלים זה. ברור שהמלמד יתלה את קלונו באחרים – בתלמידים, בהוריהם ואף בהנהלה "שקיבלה ילדים כאלה". אך במקום להאשים ולנסות לשנות את כל האחרים, קל יותר אם ישקיע בעצמו וישַׁנה הוא גישתו ודרכיו.

להמשיך בסמינר...  (להתעדן באהבתך, גיליון 213)

     את הסיפור הבא סיפרה מורה בתיכון ב"פתח תקווה" : בבית הספר בו אני מלמדת שמנו לב כי רוב הבנות שלא המשיכו מהתיכון לסמינר ויצאו לעבוד, בהמשך הדרך פרקו כל עול ויצאו לתרבות רעה רח"ל.  ואילו אותן בנות שהמשיכו בסמינר בנו בתים לתפארת...  בשל כך המורות היו משכנעות את הבנות שתמשכנה בלימודים בסמינר ועל ידי זה תוכלנה למלאות את ה 'מצברים' הרוחניים להמשך החיים...

     אחת הבנות מאוד רצתה להמשיך בסמינר, אך דא עקא, היא באה מבית עני שלא יכול לממן את הלימודים בסמינר, וגזירת מוות רוחנית איימה על גורלה... המורות לא התייאשו וניסו לחפש לה מימון ע"י אחד מארגוני החסד שיתמוך בה כלכלית. אך לא מצאו...  שעון החול הולך ואוזל, והימים לתחילת הלימודים הולכים וקרבים, והבת עדיין איננה מסודרת בסמינר!  

     בעלה של המורה מכהן כראש כולל חשוב שממומן ע"י גביר גדול שמחזיק את הכולל לע"נ אביו. בכל שנה ביום היארצייט מגיע הגביר עם משפחתו לסעודה שבה מתאספים האברכים וראש הכולל לברך ולומר דברי תורה לע"נ אביו.  המורה בקשה מבעלה שינסה להתרים את הגביר לטובת הבחורה שחייה הרוחניים נתונים בסכנה, והוא השיב לה שעדיף שהיא תנסה לדבר על ליבה של אשת הגביר. ומדיבור למעשה המורה ספרה לאשת הגביר על הקשיים הכלכליים שיש להורי הבחורה, עוני ומחסור זועק עד לב השמים, ואף כסף לקניית מחברות אין להם לתת לה, ומי מדבר על מימון חודשי לסמינר. היא אמרה לה אף את הנתונים הסטטיסטיים שגילו שרוב הבנות שלא ממשיכות בסמינר מתקלקלות וגורלן הרוחני נמצא בסכנה! אשת הגביר הזדעזעה כדבעי ובקשה מבעלה שיכנס לתמונה ... הגביר לא האמין שישנם כאלו עניים בדורנו ואמר לראש הכולל שהוא רוצה לראות זאת במו עיניו.

.      הסעודה לעילוי נשמת אביו נגמרה וברכב הנוסע לכיוון פתח תקווה ישבו הגביר, ראש הכולל ונשותיהם.  דלת מטה לנפול קבלה את פניהם בשעה שדפקו בביתה של הבחורה, ומשזו נפתחה, לא האמינו למראה עיניהם; עניות זעקה מכל פינה, ריצוף ישן ולא תואם ובחלקים מסוימים אין כלל ריצוף אלא מלט... מקרר ריק לגמרי פרט לבקבוקי מים... אין שמפו, אין אבקת כביסה, ורוב מוצרי החשמל מקולקלים... הילדים מוזנחים להחריד ואין להם משחק אחד להפיג את השעמום ולהשכיח צערם הנורא.  הגביר לא יכול לראות זאת ויצא בסערת רגשות, פנה למתווך שיארגן למשפחה דירה בדחיפות ומשזו נמצאה קנה להם מוצרי חשמל, ריהוט ומלא את ביתם בכל טוב. ולאותה בחורה נתן כסף לכל שנות הסמינר כולל טיולים ובגדים.

     במסיבת הסיום של אותה הבחורה בסמינר עלתה היא וספרה את הקשיים שליוו אותה לפני ההחלטה, את הלחץ החברתי שמשך לכיוון השני "אין לכם כסף זו הזדמנות בשבילך לצאת לעבוד באיזה קניון ולהביא קצת כסף הביתה...!" אמרו חברותיה בדאגה... עד שנפלה בליבי ההכרעה: "אני ממשיכה ויהי מה!!" ואז הגיעה העזרה ממרום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" כל אותם מלאכים שנבראו מאותה 'הכרעה' הוציאו לפועל את שאיפותיי על ידי אותו גביר בעל חסד שתרם מהונו ביד רחבה.

     מה למדנו ממעשה זה? יש לעבוד להבעיר רצון וללבות אותו ללא הפוגה לבל ידעך חס ושלום לעולם, וכפי עוצמת רצונו של האדם כך יסייעו לו משמים ויתנו לו את כל הכלים והאמצעים הנדרשים להצליח לבצעו, ובדרך שבה הוא חפץ לילך – מוליכין אותו...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר ג' אלול ה'תשע"ח

 אדם נקרא תמים, כאשר כל מעשיו ופעולותיו נובעות מעצם מהותו וזכות לבו, ורק נפשו הטהורה מכוונת את דרכו, האמת נעשתה לו כטבע, כולו ברשות הקב"ה, אין לו עניין להתחכם לדעת עתידות, כי בכל מה שנותן לו ה' הוא שבע רצון. כך מפרש ה"מכתב מאליהו" ע"פ דברי המהר"ל )נתיב התמימות) שכתב: "התמים הוא זה שהולך בדרך הישר מעצמו, בלא שום התבוננות, רק הולך בדרכו בתמימות...  אינו ברשות עצמו, רק עם השם יתברך"...

     אמר הגר"ח קניבסקי,  שעל פרנסה צריך לעבוד יום אחד בשנה, הלא הוא ראש השנה...

     היינו שיהיה לו שלום עם ישראל וידון  כל אחד לכף זכות ולא יביט אוון ביעקב (רבי צבי אלימלך שפירא זי"ע)

     כתוב בב"ח שלא כתוב אות "ף" בברכת המזון שמי שמברך ברכת המזון בכוונה מסיר חרון אף וצרות על ישראל. וכתוב ב"חפץ חיים" למה תיקנו הרחמן אחרי ברכת המזון, כי אחרי שקיים את המצווה אז יש עת רצון. ובמשנה ברורה כתב שלא יחסר לו פרנסה כל ימיו.

ויסר מעלינו את הנחש" [כא, ז] (אחת שאלתי2 .(

     בצהרי היום נשמעה לפתע בביתו של מיכאל צרחה מקפיאת דם. הייתה זו אחת מבנותיו שהבחינה בנחש אימתני גדול ,  זוחל לאיטו מתחת לשולחן שעמד במרכזו של סלון הבית. מיכאל ובני ביתו ברחו מיד אל מחוץ לבית. תוך שהם חוככים בדעתם מה לעשות, נראה במפתיע במעלה הרחוב אדם העוטה על עצמו חולצה הנושאת כתובית המעידה עליו כי הינו לוכד נחשים בתפקיד. הם מיד רצו ופנו אליו, ולהפתעתם, אמר להם הלוכד, כי בשכונתם יש 'מגיפה' של הימצאות נחשים , ואך זה עתה חילץ שני נחשים מבניין סמוך. בני המשפחה ביקשו ממנו לעלות לדירתם וללכוד את הנחש, ודרש הלוכד עבור עבודתו סכום זעום של 150 שקלים בלבד, אך הוסיף תנאי נוסף: "לכידת נחש שכזה אינה פשוטה כלל, ולכן עלי לבצעה כשאני לבדי בדירה. בעת שהותי בדירה, אל לאיש מבני הבית להימצא בסביבתי!"  ואכן, לשמחת המשפחה, כעבור רבע שעה, יצא האיש ובידו הנחש. המשפחה, שאבן גדולה נגולה מעל לבם, לא התעמקה יתר על המידה בתמיהה הכיצד נחש כה גדול ומסוכן משוטט באזורם המאוכלס, ומדוע לוכד הנחשים נזקק להזיז רהיטים לא מעטים בבית בעת הלכידה. מיכאל העביר ללוכד את שכרו, והמשפחה חזרה לשגרת יומה.

     בערבו של יום, הגיע אל ביתו של מיכאל יעקב, שכנו היקר ששב הערב מחו"ל. לפני כשבועיים, טרם יציאתו לחו"ל,  ביקש יעקב ממיכאל, שישמור לו (תמורת שכר) על יהלומים יקרים, ששוויים מסתכם ב-50,000 דולרים. את קופסת היהלומים הטמין מיכאל באחת המגירות הסודיות. ובכן, מיכאל ניגש אל המגירה הסודית, פתחה, ו...חשכו עיניו כשגילה לחרדתו כי קופסת היהלומים נעלמה כלא הייתה. "איך זה יתכן", תמה , "הלא רק היום בבוקר ראיתי את הקופסה מונחת כאן?!"... עד מהרה התבררה האמת המרה; לוכד הנחשים לא היה אלא גנב מדופלם... הוא היה זה שגנב את היהלומים.  החשד התעצם כאשר השכנים בבניין הסמוך, התלוננו גם הם כי הלוכד בדה מלבו את סיפור הלכידה גם בביתם, ויחד עם הנחש 'חילץ' מביתם גם את כל ממון הנדוניה שאספו עבור חתונת בתם. התברר כי הלוכד הרשע הוא למעשה זה ש 'השתיל' את הנחשים, במטרות מיוחדות שסימן לעצמו, בכדי לגזול מיהודים תמימים את ממונם.  עכשיו יעקב פונה אל מיכאל ואומר לו: "ידידי היקר, אני מאוד מצטער על התקרית הנוראה, אך אתה בוודאי מבין שכעת עליך לשלם לי את ה-50,000 דולר, כדין כל שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה!...".  לעומתו טוען מיכאל, כי זהו ממש אונס, וכידוע, שומר שכר פטור על איבוד חפץ השמירה באונס... עם מי הדין? השיב מו"ר הגאון יצחק זילברשטיין שליט"א: מעשה אירע בימי קדם, בראובן שהפקיד אצל חברו שמעון, מאה מטבעות זהב. שמעון הניחם במקום מוצנע ושמור תחת מיטתו. ויהי היום, לפתע קפצה תרנגולת דרך חלון חדרו של שמעון,  ופרחה ונכנסה למקום סתר כלשהו בחדר. פתאום מגיע ברנש אחד, ומספר לשמעון "התרנגולת שלי נמלטה ונכנסה לחדרך,  האם אוכל להיכנס ולחפש אחריה?". שמעון הסכים ויצא מהחדר, ובעל התרנגולת החל לחפש אחריה בכל זוויות החדר הגדול, ותחת המיטה, עד שמצאה. האיש הודה לבעל הבית, וחלף הלך לו.

     כעבור זמן מה, מגיע ראובן ומבקש לקבל בחזרה את מטבעות הזהב שלו. שמעון ניגש למקום הסתר שמתחת מיטתו, ו...נחרד לנפשו לגלות, שהמטבעות נעלמו! התברר שאותו ברנש לא היה אלא נוכל ערמומי, שנכנס על מנת לחתור אחר הפיקדון היקר שהפקיד אצלו שמעון. האיש מצא את הזהובים ונעלם עמם מהבית, וכעת ראובן תובע את שוויים משמעון.  השניים באו ל 'דין תורה' לפני רבנו ישראל איסרליין, בעל ה 'תרומת הדשן',  אשר הכריע, ששמעון חייב לשלם את דמי הפיקדון לראובן, מכיוון שפשע בכך שהניח לאדם זר להיכנס ולחפש אחר 'אבידתו' במקום בו מוחבא הפיקדון, ובוודאי שהיה לו לחשוד באיש שעלול לגנוב את הפיקדון. כדברי ה 'תרומת הדשן' פסק הרמ"א: "אם הניח השומר לאחרים להיכנס במקום שהפיקדון מונח בו, אף על פי שאינם בחזקת גנבים, אם נגנב הפיקדון, חייב השומר לשלם, כי זו פשיעה".  האומנם גם בשאלתנו כך יהיה הדין, ונצטרך לחייב את מיכאל בתשלום היהלומים ?... בוודאי שכל אחד מכם מבחין במרחק הרב שקיים בין שני המקרים: בסיפור של התרנגולת, השומר פשע בכך שהכניס אדם זר והניח לו לערוך חיפושים בחדרו בהיותו לבד ללא שמירה, כאמור. במקרה שלנו לעומת זאת, מיכאל ה 'שומר' לא פשע כלל,  אלא אדרבה, נהג כפי שהיה צריך לנהוג, שכן כאשר נחש ארסי הופיע בביתו, הוא היה מחויב להימלט על נפשו, לצאת מהבית ולהזעיק לוכד נחשים, ומכיוון שנהג כפי שציוותה עליו התורה לנהוג, ולא היה לו שום דרך למנוע את הגניבה המתוחכמת,  הרי שיש לפטור אותו. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ב אב ה'תשע"ז

אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: צדיקים ליבם ברשותם, רשעים הם ברשות ליבם. היינו הצדיקים מושלים ביצרם ובתאוות ליבם, והרשעים הלב מושל עליהם והם משועבדים לתאוותיהם. וזה שאמר "מי ייתן והיה לבבם זה להם" - שהלב יהיה שלהם ואדם ישלוט על ליבו. ) אהבת חיים(

      גם כשבאים על האדם ניסיונות קשים, אם הוא מתחזק והולך עם הקב"ה עד הסוף, הוא לא משנה ממנהגיו הטובים, הוא לא משנה מהשמחה שיש לו, הוא לא משנה מהאמונה והביטחון שלו...  אז מובטח לו שהקללה תחלוף, כי פשוט אין לה כלי קיבול לרבוץ עליו. הקללה מוצאת מקום רק אצל מי שמשתנה...

     האדמו"ר מספינקא הגיע פעם לאיזה מקום, החסידים באו והביאו לו פתקים עם שמות לברכה וישועה. וכנהוג, לכל פתק מצרפים כסף פדיון. לאחר שעה ארוכה של 'קבלת קהל' נאסף סכום די יפה של כסף אצל האדמו"ר. ואז ישבו כולם לסעודה משותפת עם האדמו"ר.  בסוף הסעודה האדמו"ר כובד בזימון והוא ברך ברכת המזון בקול רם. כאשר הגיע למילים: "ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם.." חייך אחד החסידים וחשב בליבו: "לאחר שהאדמו"ר קיבל קהל כמה שעות וצבר כמה אלפי שקלים, עכשיו הוא נזכר לבקש לא להצטרך "לידי מתנת בשר ודם...".  כשסיים האדמו"ר את ברכת המזון קרא לחסיד ואמר לו: "אתה יודע למה חסידים מביאים כסף לאדמו"ר יחד עם הפתק?? הם בעצם באים אלי ואומרים: "ראה, יש לי בעיה עם הפרנסה, עם הבריאות, או כל דבר אחר". הם נותנים לי כסף כדי שאתפלל לה' שיושיע אותם. והנה, אם ה' נותן להם את הישועה הרי שהיה כאן מסחר הגון: הם שילמו, אני נתתי את השירות והכול הסתדר.. אולם, אם ה' לא יעזור להם יוצא שהכסף שלהם אצלי בתור מתנה, או הלוואה עד שתגיע הישועה.. ועל זה אני מבקש: "ה' אל תצריכני לידי מתנות בשר ודם.. ולא ??ידי הלוואתם" אל תיתן שהכסף שלהם יהיה אצלי בתור מתנה או הלוואה – אלא תעזור להם ותושיע אותם מצרתם מיד!!".

     ''החופש הוא חסר חשיבות אם איננו כולל חופש לטעות" -  (מהטמה גנדי)

     המסכת הכי ארוכה בתורה היא: "מסכת תירוצים"... "חם לי" "קר לי" "אני עייף" "אני רעב" "יש לי סידורים" וכו' וכו'.. אבל ברגע שאדם מחליט החלטה נחושה – הוא מצליח.

     הכנסת אורחים - מסופר על הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע ששני חסידים הגיעו אליו לשבת, אחד מהם התארח בבית מאן דהו שלא בצע חתיכות מן החלה והאורח התבייש לבצוע ממנה לעצמו ואילו השני היה אצל בעל הבית אשר אמנם בצע מן החלה, אך לא הרבה לאכול בעצמו והאורח בוש לאכול יותר ממנו, כך נותרו שניהם רעבים.  הרבי אשר חזה זאת בעיניו הקדושות והטהורות, פתח ואמר בעת עריכת השולחן: "בתורה מרומז כיצד להתנהג עם האורחים, ישנו בעל חיים שמפריס פרסה,  חותך פרוסות חלה, אך אינו מעלה גרה – הוא בעצמו אינו אוכל וטמא הוא לכם , ובעל חיים אחר מעלה גרה ופרסה איננו מפריס ואף הוא טמא. טהור הוא זה אשר גם מעלה גרה וגם מפריס פרסה". הפטיר הרבי וקרא לשני האברכים הרעבים והגיש להם פרוסות חלה עם דגים

     השעמום והעצבות נובעים מחוסר ידיעה של האדם לגבי תפקידו בבריאה. אדם צריך לדעת מה התכלית שלו, כי כאשר הוא יודע מה התכלית שלו – הרי הוא מקדיש את זמנו למלא אותה

     ''זכרו, אם זה טוב – אז הכול טוב, אם זה רע – זה צבירת ניסיון"

אור החיים הקדוש

     לפני קצת פחות ממאה שנים, הייתה אסיפה של ועד הישיבות בוילנא, בבית משפחת גריינמן. כל גדולי הדור השתתפו בישיבה הזו, ר' חיים עויזר, החפץ חיים, החזון איש...  כשהחפץ חיים נכנס לישיבה, הוא עבר דרך המטבח, והוא ראה נערה בת 17 בוררת אורז. זו הייתה אחותו של ר' שמואל גריינמן,  שהיה גיסו של החזון איש.  לאחר שהחפץ חיים יצא מהישיבה, הוא שוב עבר דרך המטבח, וראה שהנערה עדיין בוררת את האורז שוב ושוב.  שאל אותה החפץ חיים: כמה פעמים את בוררת את האורז? ענתה לו הנערה: 12 פעמים. "12  פעמים?!", תמה החפץ חיים, "מה קרה?" ענתה לו הנערה: היום החזון איש צריך לאכול כאן, אצל אחותו,  אז אני בוררת לכבוד התורה 12 פעמים את האורז.  החפץ חיים כל כך התפעל מכך, עד שהוא בירך את הנערה שתזכה לאריכות ימים ושנים בצלילות הדעת בלי משקפיים! (מידה כנגד מידה על כך שהיא 'הוציאה' את עיניה בשביל לברור אורז(.

     מכיוון שהיא הייתה יתומה, החזון איש דאג לה לחתונה והוא שידך לה את הרב איידלמן. לימים כולם עלו לארץ ישראל.  בשנת תש"ד, 17 שנים לאחר החתונה, היא הגיעה אל החזון איש ואמרה לו: "אין לי ילדים".  היום ברוך ה', שומעים כל יום ניסים ונפלאות, אבל לפני 70 שנה מי בכלל חשב על אפשרות ללדת לאחר 17 שנים של עקרות?  החזון איש שמע, ובירך אותה שתזכה לפרי בטן.  היא אמרה לו: "ברכה זה לא מספיק, אני צריכה הבטחה!".  החזון איש הוריד את הראש, הוא חשב דקה, הרים את הראש ואמר: "אני מצטער, אני לא יכול להבטיח...".  היא החלה לבכות ואמרה: "אני הייתי יתומה, ואתה היית השדכן שלי. אתה לקחת אחריות, אז אתה צריך לדאוג לי עד הסוף!".  החזון איש הוריד עוד הפעם את הראש, ולאחר דקה הוא אמר לה: "בשביל שיהיו לך ילדים צריך פה משהו גדול, אני לא יכול.  סעי לאור החיים הקדוש, הוא יוכל לעזור לך...".

     באותם ימים המצב היה קשה בהר הזיתים, וכמעט ואי אפשר היה להגיע לציונו של אור החיים הקדוש.  אז היא אמרה לחזון איש: "אבל איך אני אסע לשם?".  אמר לה החזון איש: "אין עצה אחרת!".  בט"ו תמוז, ביומא דהילולא, בדרך לא דרך היא הצליחה לנסוע ב-2 בלילה לציונו של אור החיים הקדוש, ובדיוק לאחר 9 חודשים, ב-כ"ה ניסן, נולד לה בן!  תבינו, החזון איש אחז שאם צריך משהו גדול – אין עצה אחרת! גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, כל מי שזקוק לישועה פשוט אין לו ברירה – ביום ראשון מבקשים רחמים בהר הזיתים.

הרה"ק רבי דוד משה זיע"א רבינו הקדוש מקרעטשניף זיע"א (סיפורי צדיקים, ??לון 263)

     ה"ה מתתיהו מייער ז"ל תושב רחובות, איש תם וישר דרך, היה נוהג לפקוד לעיתים קרובות את מעונו של רבנו, לחזות בזיו פניו הקדושות ולקבל ברכות וישועות שהיו יוצאים מפי קודשו. אחד מבניו של יהודי זה שירת ביחידה נבחרת בצבא, ביום מן הימים אירע שם ביחידה כשל צבאי אשר היו מעורבים בו מפקדים מהדרג הבכיר ביותר. בנו של ר' מתתיהו שכאמור שירת באותה יחידה , נקלע שלא באשמתו לאותה פרשיה מביכה. וכפי שפרשיות כאלו מסתיימות בדרך כלל במציאת שעיר לעזעזאל, אשר עליו מוטלת כל האשמה, כשהשאר יוצאים נקיים ללא רבב.  באותו מקרה מצאו בו את האשם העיקרי באותו מחדל צבאי, למרות שכל הקשר שלו לפרשיה היה זניח ובלתי משמעותי. עד מהרה מצא את עצמו עומד בפני משפט צבאי, כשהשופט חורץ את גזר דינו לחודש ימי מחבוש.

     האב אשר כל אותה העת עקב בדריכות ובמתח אחר המתרחש, הזדרז לבא ולהזכיר את בנו בפני רבנו, כשהוא מגולל באוזניו את כל אותה פרשיה מסועפת. רבינו, שמע והאזין בסבלנות אין קץ כאב רחום ואוהב. אח"כ נענה בראשו בהחלטיות. ואמר בזה הלשון: "מוייערן וועלן פאלן,  טויערן וועלן זיך עפענען, און ער וועט פון תפיסה ארויס גיין". (חומות יפלו, שערים יפתחו, ובנך ישתחרר מהכלא.) מעודד ומלא בטחון בישועה הקרובה לבוא, יצא ר' מתתיהו מהקודש פנימה, כשהוא ממהר להרגיע את בנו בדבר ההבטחה הברורה של רבינו. כעבור מספר ימים, הגיע עת תחילת ריצוי העונש. נכנס הבן לתא צר ועבוש בכלא מגידו באזור הצפון. יום חלף עליו בצר ומצוק. למחרת אותו היום,  הופיעו בשמי הצפון עננים כבדים וגשם זלעפות ניתך ארצה ללא הפוגה, שעות ארוכות נשפכו המים מארובות השמים,  עד שכל חצר הכלא הוצפה בזרמים האדירים. והמים החלו לפלס את דרכם לעבר חדרי האסירים באגף בו ריצה בנו של ר' מתתיהו את עונשו. כ"כ גברו המים, עד שלא היה שייך לחלץ את האסירים דרך הפתח הרגיל. והיו נאלצים לחלצם דרך ארובות הגג. היות ואגף שלם בכלא ניזוק, ויצא מכלל שימוש, נוצרה צפיפות אדירה ביתר האגפים. עד שלא נותרה ברירה בידי מפקד הכלא, והוא הודיע שכל אסיר שנשאר לו פחות מחודש ימים לסיום ריצוי העונש,  ישוחרר לאלתר. מיודעינו בנו של ר' מתתיהו, אשר כבר הספיק לרצות יום אחד מעונשו ונותר לו לרצות פחות מחודש, היה אף הוא בין האסירים המשוחררים. כשליבו מתרונן בשיר ושבח להשי"ת, ובאוזניו מצטלצלים דבריו החדים והברורים של רבינו: "מוייערן וועלן פאלן , טוייערן וועלן זיך עפענעאן און הער וועט פון תפיסה ארויס גיין" והנה זוכה הוא לראות שברכתו של הרבי התקיימה במלואה.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/