אמרי שפר י' אלול ה'תשע"ח

אמר רבנו החידושי הרי"ם שדרש בערב יוה"כ, "סור מרע – עזוב את ההתעסקות ברע, במיגורו ומניעתו.  עשה טוב! עסוק בטוב, בחיובי, וממילא יעָלם הרע ויתמסמס..."

     בימים אלו אומרים ב 'לדוד ה' אורי' את הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' ופירש זקני בעל ההפלא"ה שכל התפלות היו על אופן א' במטרה 'לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו', שיהיה בריא כדי לעשות עבודת ה', וכן בבקשה לפרנסה הכוונה היא כדי שיוכל 'לחזות בנועם ה'', וזהו מש"כ 'אחת שאלתי' שהכול היה בכוונה אחת. וכן אנו צריכים להבין שהכוונה בכל מעשינו תהיה רק לעבודת ה'.

     המחנך ששואף לגדולות, להיות 'גברא רבה', עוסק בחשיבה חיובית כיצד לרומם את תלמידיו (ולא כיצד 'לשלוט עליהם') איך לדובב את תלמידיו בלימוד (ולא איך 'שומרים על השקט בשיעור') איך להביאם לחשיבה עצמאית (ולא בדיכוי היצירתיות) והיאך להפרותם בהפעלה ועשייה (ולא בדרישה עילגת של 'שבו ואל תעשו'). יגדיל אותם ויגדל אף הוא עימהם!

     ישנם מחנכים אשר מדי יום מקיימים כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה. הכיתה היא בעבורם שדה קרב רח"ל, בו נאלץ הוא להרים קול ולהפעיל אמצעי שליטה קפדניים, מתח שורר באוויר מתוך איומים והפחדות, וממילא הלימוד מהתלמידים והלאה. אף אם נצפה כי מתקיימת למידה, אין זו אלא תעתוע ראייה, משום שלמידה זו זמנית, ואינה נרכשת באקלים זה. ברור שהמלמד יתלה את קלונו באחרים – בתלמידים, בהוריהם ואף בהנהלה "שקיבלה ילדים כאלה". אך במקום להאשים ולנסות לשנות את כל האחרים, קל יותר אם ישקיע בעצמו וישַׁנה הוא גישתו ודרכיו.

להמשיך בסמינר...  (להתעדן באהבתך, גיליון 213)

     את הסיפור הבא סיפרה מורה בתיכון ב"פתח תקווה" : בבית הספר בו אני מלמדת שמנו לב כי רוב הבנות שלא המשיכו מהתיכון לסמינר ויצאו לעבוד, בהמשך הדרך פרקו כל עול ויצאו לתרבות רעה רח"ל.  ואילו אותן בנות שהמשיכו בסמינר בנו בתים לתפארת...  בשל כך המורות היו משכנעות את הבנות שתמשכנה בלימודים בסמינר ועל ידי זה תוכלנה למלאות את ה 'מצברים' הרוחניים להמשך החיים...

     אחת הבנות מאוד רצתה להמשיך בסמינר, אך דא עקא, היא באה מבית עני שלא יכול לממן את הלימודים בסמינר, וגזירת מוות רוחנית איימה על גורלה... המורות לא התייאשו וניסו לחפש לה מימון ע"י אחד מארגוני החסד שיתמוך בה כלכלית. אך לא מצאו...  שעון החול הולך ואוזל, והימים לתחילת הלימודים הולכים וקרבים, והבת עדיין איננה מסודרת בסמינר!  

     בעלה של המורה מכהן כראש כולל חשוב שממומן ע"י גביר גדול שמחזיק את הכולל לע"נ אביו. בכל שנה ביום היארצייט מגיע הגביר עם משפחתו לסעודה שבה מתאספים האברכים וראש הכולל לברך ולומר דברי תורה לע"נ אביו.  המורה בקשה מבעלה שינסה להתרים את הגביר לטובת הבחורה שחייה הרוחניים נתונים בסכנה, והוא השיב לה שעדיף שהיא תנסה לדבר על ליבה של אשת הגביר. ומדיבור למעשה המורה ספרה לאשת הגביר על הקשיים הכלכליים שיש להורי הבחורה, עוני ומחסור זועק עד לב השמים, ואף כסף לקניית מחברות אין להם לתת לה, ומי מדבר על מימון חודשי לסמינר. היא אמרה לה אף את הנתונים הסטטיסטיים שגילו שרוב הבנות שלא ממשיכות בסמינר מתקלקלות וגורלן הרוחני נמצא בסכנה! אשת הגביר הזדעזעה כדבעי ובקשה מבעלה שיכנס לתמונה ... הגביר לא האמין שישנם כאלו עניים בדורנו ואמר לראש הכולל שהוא רוצה לראות זאת במו עיניו.

.      הסעודה לעילוי נשמת אביו נגמרה וברכב הנוסע לכיוון פתח תקווה ישבו הגביר, ראש הכולל ונשותיהם.  דלת מטה לנפול קבלה את פניהם בשעה שדפקו בביתה של הבחורה, ומשזו נפתחה, לא האמינו למראה עיניהם; עניות זעקה מכל פינה, ריצוף ישן ולא תואם ובחלקים מסוימים אין כלל ריצוף אלא מלט... מקרר ריק לגמרי פרט לבקבוקי מים... אין שמפו, אין אבקת כביסה, ורוב מוצרי החשמל מקולקלים... הילדים מוזנחים להחריד ואין להם משחק אחד להפיג את השעמום ולהשכיח צערם הנורא.  הגביר לא יכול לראות זאת ויצא בסערת רגשות, פנה למתווך שיארגן למשפחה דירה בדחיפות ומשזו נמצאה קנה להם מוצרי חשמל, ריהוט ומלא את ביתם בכל טוב. ולאותה בחורה נתן כסף לכל שנות הסמינר כולל טיולים ובגדים.

     במסיבת הסיום של אותה הבחורה בסמינר עלתה היא וספרה את הקשיים שליוו אותה לפני ההחלטה, את הלחץ החברתי שמשך לכיוון השני "אין לכם כסף זו הזדמנות בשבילך לצאת לעבוד באיזה קניון ולהביא קצת כסף הביתה...!" אמרו חברותיה בדאגה... עד שנפלה בליבי ההכרעה: "אני ממשיכה ויהי מה!!" ואז הגיעה העזרה ממרום "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו" כל אותם מלאכים שנבראו מאותה 'הכרעה' הוציאו לפועל את שאיפותיי על ידי אותו גביר בעל חסד שתרם מהונו ביד רחבה.

     מה למדנו ממעשה זה? יש לעבוד להבעיר רצון וללבות אותו ללא הפוגה לבל ידעך חס ושלום לעולם, וכפי עוצמת רצונו של האדם כך יסייעו לו משמים ויתנו לו את כל הכלים והאמצעים הנדרשים להצליח לבצעו, ובדרך שבה הוא חפץ לילך – מוליכין אותו...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר כ"ב כסלו ה'תשע"ז

     בית שמאי אומרים פוחת והולך, ובית הלל אומרים מוסיף והולך" )שבת כא,ב( "פוחת והולך" רומז לעבודה שהיא בבחינת 'סור מרע', לתקן את הפגמים ולסלק את הרע. "מוסיף והולך" רומז לעבודה של 'עשה טוב', להוסיף בתורה ובמעשים טובים. ההלכה היא כבית הילל, כי עיקר העבודה היא להתעלות ולהתרומם תמיד בתורה ובמעשים טובים. ) (היהודי הקדוש(

     גם זבוב יכול לשנות את ההיסטוריה – ראה פרשת האופה אצל פרעה (שמואל אייזיקוביץ)

"     וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (לז, א( רש"י: "ביקש יעקב לישב בשלוה". רבי משה פיינשטיין זצ"ל ביאר: ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעניין חינוך הבנים. יעקב חשב בלבו שאין הוא צריך שוב לדאוג עבור חינוך בניו, שהם כולם צדיקים ויראי השי"ת, שהקדוש ברוך הוא משתבח בהם.  וכאן קפץ עליו רוגזו של יוסף. ללמדנו שהאב אינו צריך להסיח את דעתו מבניו, אף אם הם גדולים וצדיקים ויראי שמים, ובכל עת צריך הוא להוכיחם ולהורותם כיצד לנהוג.

     יש אמרה שנונה שכדאי שיהיה שלום של שקר ממחלוקת אמיתית. כי בכל זאת, אם אתה מדבר עם חברך אפילו שבפנים אתה לא שלם אתו, אבל בסופו של דבר עוד תוכל להגיע לאיזה שלימות, אבל אם אתה לא מדבר עם הזולת, לא יכולים בשום אופן להגיע לידי דיבור של שלמות.

בת מזל (סופר על ידי הרב הגאון רבי ראובן שפירא שליט"א, ר"מ בישיבת 'תפארת ציון' בני ברק)

     ליל ב' דראש השנה.  בבית מציצות האימהות הצדקניות לשעון כדי לבדוק מתי מסתיים 'בין השמשות' ומתחיל 'וודאי לילה' - וניתן להתחיל להכין את סעודת ליל החג. ובבתי הכנסת שקועים האבות בהכנה לתפילת ערבית. למרות אימת הדין, משהו בפנים פחות מתוח. ביום הראשון זהו "דינא קשיא" (דין קשה) וביום השני "דינא רפיא" (דין חלש) - כלשון הזוהר.

     מיודענו, בעל המעשה, יצא מבית כנסת מסוים לשם פנה כדי להאזין לדרשן מיוחד לשמוע שנשא שם דברים בזמן שלפניּ מעריב ומשם פנה לבית הכנסת שלו - שם קבוע מקום תפילתו . עיניו שמורות, מחשבותיו שקועות בדברים הנלהבים ששמע זה עתה. אכן, הפעם התמקד הדרשן בעוצמה לא קונבנציונאלית,  בכוח אטומי, בו מצויד כל יהודי ויהודי.  עודו צועד מקדם את פניו אדם לא מוכר ומבשר לו בשמחה: "מגיע לי 'מזל טוב!' נולדה לי בת. ממש עכשיו. אני חוזר הרגע מבית החולים!" -מזל טוב! מזל טוב! הרבה 'אידישע נחת' (נחת יהודית)! אבל הוא לא בדיוק מבין מיהו המבשר, ומה ענין מצא לבשר דווקא לו בעיצומו של יום הדין...

     אזכיר לך מאיפה אנחנו מכירים - פתח אבי הבת במונולוג קצר : ב'שמחת תורה' האחרון - לפני פחות משנה - התפללתי בבית הכנסת הקבוע שלך. הייתי זר שם. המתפללים - ואתה בכללם - לא הכירו אותי.  בשלב מסוים, לאחר ההקפות, התיישבתם באיזו פינה כמה אברכים ושוחחתם על "חגיגות הילדים" שאוטוטו מתפתחות במקום עם חלוקת ה"פעקאלאך" של חתני התורה...  ישבתי מן הצד מסוגר ודומם. הרגשת בכך, פנית אלי - בלי להכיר אותי - וניסית לצרף אותי לשיחת הרעים. אפילו שאלת למה אני לא שותף לשיחה? באותו רגע לא יכולתי יותר לבלום את הכאב האצור, ולחשתי לך בכנות שנושא השיחה שלכם הוא "חגיגות הילדים" בעוד שאני כבר נשוי מזה שבע שנים אך ללא זש"ק. ממילא - נושא השיחה המתוק הזה לא משותף לנו...  גילית התעניינות כנה במצבי. ובאותה הזדמנות סיפרתי לך שלפי דעות כל הרופאים, ובהתאם לכל הציפיות, אין כל סיכוי שאזכה בילדים.  הזדעזעת.  זה שבר אצלך משהו בלב.  הסתגרת בעצמך ואני רואה כיצד מעיניך יורדות דמעות . פניך נעשו אדומות והתחלת להתפלל מהמקום הכי עמוק בלב, ואני עוקב ומקשיב: "ריבונו של עולם! גרמתי לו לאברך היקר הזה צער. כמובן שעשיתי זאת בשוגג מוחלט - וכי עלה על דעתי מצבו העגום?! אבל ריבונו של עולם, איך אוכל להיות רגוע כאשר השבתתי ליהודי הזה שמחת יום טוב. אני מבקש ממך אבא בשמים, מעומק הלב, שתזכה אותו בזרע של קיימא בזמן הכי קרוב!" - - - נו, אז שלא אחפש אותך כדי לבשר לך שבתפילתך התקבלה?! ובתוך פחות משנה אשתי חבקה בת!

     לא פחות ממה שהצטער מיודענו במפגש הקודם, הוא שמח הפעם שמחה גדולה. "שתזכה לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים! אה! אך נחת וטוב כל הימים!" "אתה יודע מה?" הוסיף מיודענו "יש כאן בסיפור עוד גילוי קטן של השגחה פרטית. מאיפה אני מגיע עכשיו? אני לא מתפלל בבית הכנסת ממנו יצאתי. לשם הגעתי רק כדי לשמוע דברים מדרשן מיוחד שהפעם התמקד בהוכחה עד כמה כוחה של תפילה שיוצאת מעומק הלב לבקוע רקיעים ולקרוע כל גזר דין רע שבעולם!..." " מי כמונו יודע כעת עד כמה שזה נכון במובן הכי פשוט של המושג. ועכשיו בוא נזדרז לתפילת מעריב - שלא נפסיד 'ברכו' ..."

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר ט"ו סיון ה'תשע"ה

אמונה זה לעלות במדרגה הראשונה למרות שלא רואים את כל גרם המדרגות.

     החזון איש הקדוש אומר: שורש תיקון המידות הוא סור מרע, ונוח לו לאדם לקיים עשה טוב, אבל מין הקושי הוא לקיים סור מרע.

     הרה"ק רבי משה חיים לוצטו אומר: שלושה מפסידי הזהירות: א. הטיפול והטרדה העולמיים.    ב. השחוק והלצון.  ג. החברה הרעה.

     "לא תמיד אתה הוא זה שמפספס את האוטובוס, לעתים האוטובוס הוא זה שמפספס אותך.''

הבא ליטהר מסייעין אותו  (השולחן היהודי)

     גב' בן שטרית, טסה עם תינוקה לארצות הברית לביקור משפחתי. בדרכה ארצה, הייתה היא אמורה להמריא בטיסת "אל על" מסיאטל דרך שיקגו ללונדון ומשם לישראל, אך בגלל קשיי מזג האוויר, שונה מסלול הטיסה ובמקום לטוס דרך שיקגו ללונדון, היא עלתה על מטוס לסאן פרנסיסקו ומשם על מטוס אחר ללונדון. הפרש של 20 דקות עמד לרשותה בין היציאה מהמטוס לעליה למטוס הבא.  

     מספר ימים לפני הטיסה, הזמינה עריסה לתינוקת ואוכל כשר עבורה, אך עם השינוי שחל, כל התכניות השתבשו,  וכל ההסברים ששטחה בפני פקידי הקבלה, נפלו על אוזניים ערלות "אנו מצטערים, אין לנו אוכל כשר עבורך, אוכל כשר יש להזמין 24 שעות לפני הטיסה, וכעת מאוחר מידי". זה כמה ימים שהיא מיטלטלת בנסיעות ובטיסות והן התישו אותה לחלוטין, וכששמעה כי אין אוכל כשר עבורה, נפלה רוחה. קשה היה לה להאמין, כי תצליח להחזיק מעמד במשך למעלה מ-9 שעות לאחר כל הנדודים שעברה, ולמרות זאת , היא החליטה כי לא תכניס לפיה מאכל לא כשר, אלא אם כן תגיע למצב של פיקוח נפש. על כן, נשאה תפילה לבורא עולם, שתצליח לעמוד בקושי בטיסה הארוכה ללא אכילה,  עם תינוקת קטנה שתלויה בה...

     אי-שם בארצות הברית, הזמינה אישה גויה כרטיס טיסה מסאן פרנסיסקו ללונדון. בעלה, סייע לה בהכנות לקראת הטיסה והתקשר לחברת התעופה, כדי להזמין עבורה מקום ואוכל שיערב לחיכה. כשעמד לסיים את השיחה, סימנה לו אשתו שימתין קמעא. היא נטלה את שפופרת הטלפון וביקשה מהפקידה את רשימת האפשרויות העומדות לרשותה להזמנת מנות האוכל, הפקידה החלה למנות: אוכל סיני, טבעוני, צמחוני, בשרי... כשר, דיאטטי, "תני לי כשר" ביקשה, "ממלא את האוכל המוגש במטוס, איני אוהבת, לפחות שיהיה כשר, היהודים מקפידים על היגיינה במאכלים, זה חשוב מאוד עבורי" אמרה לעצמה.  

     גב' בן שטרית עלתה למטוס כשהיא נושאת תפילה בליבה, שהטיסה תעבור מהר. אחרי כשעה, החלו הדיילות לחמם את האוכל ולהגישו לנוסעים, ריח המאכלים החל להתפשט בחלל המטוס. האורות הודלקו והאנשים החלו ליישר את כיסאותיהם ולפתוח את שולחנות האכילה, והחלו לאכול את מנתם בתאבון.  ריח האוכל המגרה אפף אותה והיא עסקה בגבורה, להרגיע את התינוקת הבוכה. כעבור כמה דקות, קמה אחת הנוסעות מכיסאה ועברה ליד התינוקת הבוכה, והחלה לשעשע אותה תוך שהיא שואלת: "מדוע לא ביקשת שיגישו לך אוכל"? " אנחנו אוכלים אוכל כשר בלבד, אמנם אני צריכה לחזק את עצמי כדי לעמוד בניסיון, במיוחד שעוד שעות רבות לפנינו והתינוקת תלויה בי, אך אני מקווה שהקב"ה ינסוך בי כוחות להמשך הדרך...", השיבה גב' בן שטרית. "כנראה שאלוקים שומר עליך" לחשה לה הנוסעת בתדהמה, "משום מה, איני יודעת מדוע החלטתי הפעם להזמין עבורי אוכל כשר מהסוג שאתם היהודים מקפידים לאכול, אם כך, אתן לך את מנתי הכשרה ואוכל אני את מנתך"! שמחה גב' בן שטרית על שעמדה בניסיון קשה זה, וראתה את השגחת הקב"ה באופן מוחשי וברור. 

חוויית השבוע שלי

www.h-y.xwx.co.il