בית שמאי אומרים
פוחת והולך, ובית הלל אומרים מוסיף והולך" )שבת כא,ב( "פוחת
והולך" רומז לעבודה שהיא בבחינת 'סור מרע', לתקן
את הפגמים ולסלק את הרע. "מוסיף והולך" רומז לעבודה של 'עשה טוב',
להוסיף בתורה ובמעשים טובים. ההלכה היא כבית הילל, כי
עיקר העבודה היא להתעלות ולהתרומם תמיד בתורה ובמעשים טובים. ) (היהודי
הקדוש(
גם זבוב יכול לשנות את
ההיסטוריה – ראה פרשת האופה אצל פרעה (שמואל אייזיקוביץ)
" וישב יעקב בארץ
מגורי אביו" (לז, א( רש"י: "ביקש יעקב לישב בשלוה". רבי
משה פיינשטיין זצ"ל ביאר: ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעניין חינוך הבנים.
יעקב חשב בלבו שאין הוא צריך שוב לדאוג עבור חינוך בניו, שהם כולם צדיקים ויראי
השי"ת, שהקדוש ברוך הוא משתבח בהם. וכאן קפץ עליו רוגזו של יוסף. ללמדנו שהאב אינו
צריך להסיח את דעתו מבניו, אף אם הם גדולים וצדיקים ויראי שמים, ובכל עת צריך הוא
להוכיחם ולהורותם כיצד לנהוג.
יש אמרה שנונה שכדאי שיהיה
שלום של שקר ממחלוקת אמיתית. כי בכל זאת, אם אתה מדבר עם חברך אפילו שבפנים אתה לא
שלם אתו, אבל בסופו של דבר עוד תוכל להגיע לאיזה שלימות, אבל אם אתה לא מדבר עם
הזולת, לא יכולים בשום אופן להגיע לידי דיבור של שלמות.
בת מזל (סופר
על ידי הרב הגאון רבי ראובן שפירא שליט"א, ר"מ בישיבת 'תפארת ציון' בני
ברק)
ליל ב' דראש השנה. בבית מציצות האימהות הצדקניות לשעון כדי לבדוק מתי
מסתיים 'בין השמשות' ומתחיל 'וודאי לילה' - וניתן להתחיל להכין את סעודת ליל החג.
ובבתי הכנסת שקועים האבות בהכנה לתפילת ערבית. למרות אימת הדין, משהו בפנים פחות
מתוח. ביום הראשון זהו "דינא קשיא" (דין קשה) וביום השני "דינא רפיא" (דין חלש) - כלשון הזוהר.
מיודענו, בעל המעשה, יצא מבית כנסת מסוים לשם פנה כדי להאזין לדרשן מיוחד לשמוע
שנשא שם דברים בזמן שלפניּ מעריב ומשם פנה לבית הכנסת שלו - שם קבוע מקום תפילתו . עיניו
שמורות, מחשבותיו שקועות בדברים הנלהבים ששמע זה עתה. אכן, הפעם התמקד הדרשן
בעוצמה לא קונבנציונאלית, בכוח אטומי, בו מצויד כל יהודי ויהודי. עודו צועד מקדם את פניו אדם לא מוכר ומבשר לו בשמחה: "מגיע לי 'מזל טוב!' נולדה לי בת. ממש עכשיו. אני
חוזר הרגע מבית החולים!" -מזל
טוב! מזל טוב! הרבה 'אידישע נחת' (נחת יהודית)! אבל
הוא לא בדיוק מבין מיהו המבשר, ומה ענין מצא לבשר דווקא לו בעיצומו של יום הדין...
אזכיר לך מאיפה אנחנו מכירים - פתח אבי הבת במונולוג קצר : ב'שמחת
תורה' האחרון - לפני פחות משנה - התפללתי בבית הכנסת הקבוע שלך. הייתי זר שם.
המתפללים - ואתה בכללם - לא
הכירו אותי. בשלב מסוים, לאחר ההקפות, התיישבתם באיזו פינה כמה
אברכים ושוחחתם על "חגיגות הילדים" שאוטוטו מתפתחות במקום עם חלוקת
ה"פעקאלאך" של חתני התורה... ישבתי מן הצד מסוגר ודומם. הרגשת בכך, פנית אלי -
בלי להכיר אותי - וניסית לצרף אותי לשיחת הרעים. אפילו שאלת למה אני לא שותף
לשיחה? באותו רגע לא יכולתי יותר לבלום את הכאב האצור, ולחשתי לך בכנות שנושא
השיחה שלכם הוא "חגיגות הילדים" בעוד שאני כבר נשוי מזה שבע
שנים אך ללא זש"ק. ממילא - נושא השיחה המתוק הזה לא משותף לנו... גילית התעניינות כנה במצבי. ובאותה הזדמנות סיפרתי
לך שלפי דעות כל הרופאים, ובהתאם לכל הציפיות, אין כל סיכוי שאזכה בילדים. הזדעזעת. זה שבר אצלך משהו בלב. הסתגרת בעצמך ואני רואה כיצד מעיניך יורדות דמעות . פניך
נעשו אדומות והתחלת להתפלל מהמקום הכי עמוק בלב, ואני עוקב ומקשיב: "ריבונו
של עולם! גרמתי לו לאברך היקר הזה צער. כמובן שעשיתי זאת בשוגג מוחלט - וכי עלה על
דעתי מצבו העגום?! אבל ריבונו של עולם, איך אוכל להיות רגוע כאשר השבתתי ליהודי הזה
שמחת יום טוב. אני מבקש ממך אבא בשמים, מעומק הלב, שתזכה אותו בזרע של קיימא בזמן
הכי קרוב!" - - - נו, אז שלא אחפש אותך כדי לבשר לך שבתפילתך
התקבלה?! ובתוך פחות משנה אשתי חבקה בת!
לא פחות ממה שהצטער
מיודענו במפגש הקודם, הוא שמח הפעם שמחה גדולה. "שתזכה לגדלה לתורה לחופה
ולמעשים טובים! אה! אך נחת וטוב כל הימים!" "אתה יודע מה?" הוסיף מיודענו "יש כאן
בסיפור עוד גילוי קטן של השגחה פרטית. מאיפה אני מגיע עכשיו? אני לא מתפלל בבית
הכנסת ממנו יצאתי. לשם הגעתי רק כדי לשמוע דברים מדרשן מיוחד שהפעם התמקד בהוכחה
עד כמה כוחה של תפילה שיוצאת מעומק הלב לבקוע רקיעים ולקרוע כל גזר דין רע שבעולם!..." " מי כמונו יודע כעת עד כמה שזה נכון במובן הכי
פשוט של המושג. ועכשיו בוא נזדרז לתפילת מעריב - שלא נפסיד 'ברכו' ..."
