אמרי שפר כ' סיון ה'תשע"ח

בספרו 'אבן שלמה' )פ"ב( כתב הגר"א: התאווה אין ראוי ללכת אחריה כלל, אבל חמדת הפרנסה והממון אינו אסור לגמרי, כמ"ש: "למען יברכך ה' בכל מעשי ידיך" רק שיהיה באמונה ולא יגע בממון שאינו שלו. (וע"ש בהערה ג' שכ' דכל זה בתנאי שלא ייגרם ביטול תורה ע"י ריווח הממון, ופשוט.(

    בספר 'ראשית חכמה' (שער הענווה פ"א): ורוב המפרשים הסכימו כי "עין טובה" היא ההסתפקות במה שיש לו, שאע"פ שיהיה לחברו ממון יותר ממנו, אינו מתקנא בו, ויחפוץ שיהיה לאחרים יותר ממה שהיה חפץ לעצמו.

    דוד המלך אמר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". אבל עם זאת, "בכל הארץ יצא קולם", על ידי השתיקה אפשר לפעול יותר מבדיבור.

    האדמו"ר בעל הפני מנחם מגור זיע"א היה מרבה להזהיר ולעורר ליחיד ולרבים במעלת מדת עין טובה. כשדיבר פעם אודות קץ הגאולה אמר: אין לך קץ מגולה מזה... זמן הגאולה לא ידעתי, אך ברור שכל עוד לא עומדים על חשיבות העין טובה, ועל הגנות שבצרות העין, רק מרחיקים את הגאולה.

"ואהבת לרעך" בכותל המערבי (שיחת השבוע, גליון 1633)

ארבע לפנות בוקר. רחבת הכותל המערבי. אוויר ירושלמי קריר מקבל את משכימי הקום הבאים אל שריד בית מקדשנו. מול אבני הכותל, בתוך ביתן קטן וחמים, עומדים הרב דוד וייסנשטרן  ורעייתו, ולצידם עוד יהודים טובים, ופורקים את ארגזי החלב ומוצרי המאפה הטריים.

מחוץ לביתן כבר עומדים כמה יהודים, ממתינים לכוס המשקה החם והמאפה. דוד המים כבר רותח. קופסאות הקפה, השוקו והתה לסוגיהם כבר עומדות מוכנות, וארגזי העוגיות מסודרים בערימה. יום חדש של חסד יוצא לדרך.

שמונה-עשרה שנים

ארבע שעות ביום, בכל בוקר, עומד הזוג וייסנשטרן ומקבל במאור פנים את העולים לכותל המערבי. זה קורה כבר שמונה-עשרה שנים ברציפות. "הרב משה-יוסף הס", מספר ר' דוד (71), "התחיל במסורת הזאת. במשך שנים כיבד במשקה חם את לומדי השיעורים שהשכימו קום, את האורחים ואת השוטרים.

"לפני חג הפסח תש"ס פנה אליי וסיפר שהוא מתכונן לחוג את ליל הסדר אצל בנו בבלגיה, וביקש שאחליף אותו שבוע לפני החג ושבוע אחריו. נעתרתי בשמחה. בזמן שהייתו שם חלה ואושפז. בהמשך חזר לארץ, אבל כוחותיו כבר לא עמדו לו להמשיך במפעל החסד. מאז אני עומד פה".

אלף כוסות ביום

בתקופה הראשונה המשיך ר' דוד בהיקף החלוקה הצנוע, אך בהמשך החלה הכמות לצמוח. שש שקיות החלב הפכו, נכון להיום, לחמישים שקיות בימי שגרה, ולמאתיים שקיות חלב בימים מיוחדים. בחגים מצטרפים למלאכה הבנים והנכדים. "אנחנו מחלקים כאלף כוסות ביום. הקומקומים הוחלפו בדוד מים ענק. הפופולריות של הקפה השחור מזנקת בחודש אלול, בקרב בני העדה הספרדית שבאים בהמוניהם לאמירת הסליחות", מספר ר' דוד.

מפעלו מקבל סיוע מהקרן למורשת הכותל והרב שמואל רבינוביץ , והוא מודה להם: "הם השקיעו רבות כדי לתת לנו מקום טוב שיאפשר את החלוקה בתנאים נאותים".

הזמנה לשחרית

התגובות אינן פוסקות. הוא מציג מכתב מרגש שקיבל מיהודי אמריקני. "כבר כמה ימים אני רואה אתכם מדי בוקר", כותב האיש. "אמרתי לעצמי, איזה שכר יהיה לכם! אין לכם מושג מה אתם עושים עם הקפה והעוגה. בכוס אחת, בעוגה אחת, בחיוך אחד, אתם משנים לאנשים את היום".

השאלה המתבקשת על המימון נענית בחיוך: "העלות השנתית עומדת על כחצי מיליון שקלים. אני לא שנורר מוצלח, אבל אנשים טובים תומכים במפעל הזה וזוכים להחזיקו".

כמי שנמצא בכל בוקר בכותל הרב וייסנשטרן   אוהב במיוחד את חול המועד. "כשאני שומע את 'יברכך' – בברכת הכוהנים ההמונית – עובר בי רטט. לדעתי כל אחד ואחד צריך לבוא מדי פעם לתפילת שחרית בנץ החמה בכותל. זו חוויה בלתי-רגילה. יש כאן מניינים בכל העדות והנוסחים. לא תתחרטו".

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ב חשון ה'תשע"ז

 

בגמ' (תענית כד:) איתא: "בכל יום ויום בת קול יוצאת: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת'". רבי ירוחם ממיר הסביר (דעת חו"מ ח"ב עמוד כ) שכיוון שרבי חנינא לא חי לעצמו כלל, כולו עין טובה, לכן הוא עצמו נהיה צינור שדרכו ירדה הברכה לעולם. וכך אברהם אבינו, הוא עצמו היה הצינור של חסד, לכן א"ל הקב"ה "אתה תברך". עד עכשיו הקב"ה ברך, "מעכשיו אתה תברך אשר תחפוץ", כי הוא נהיה הצינור שדרכו ירד השפע לעולם. אגב אורחא, רואים מכאן שכל מה שנוגע לשפע מן השמים - תלוי באדם. זוהי המציאות של אדם. אדם יכול להיות כל כך מושלם וטוב עין, שהברכות ניתנות בידו. זה רחוק מאד מהברכות שאנו מכירים. מי שיודע בעצמו שהוא אינו טוב - עין והוא מברך, הרי הוא גונב דעת הבריות (שיעורי חומש(.

     באו ואמרו לרבי עקיבא אייגר זצ"ל, כי יש בעיר איש אחד שהוא מאוד מסכן, משום שאין לו אלא רק לחם צר ולומד תורה ביום ובלילה. על זה אמר הגרעק"א: "אין האיש הזה מסכן כלל וכלל. מסכן הוא האיש שיש לו בבית כל טוב, ואינו לומד תורה.

     הרבי מגור הזקן בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל כאשר ערך את ביקורו בארץ הקודש מפולין בשנת תרצ"ו, עשה את דרכו אל עבר הציון המצוינת. כאשר החל לסובב סביבות הקבר כאשר פיו ממלמל ברטט את דבי התנא דבי אליהו (פרק ל'): 'מהו רחל רוח א-ל'.

     ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים וגו.אמר רבי.   חלבו - לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. ומהפסוק הנ"ל רואים זאת בפירוש שאפילו אברהם אבינו ע"ה אבי האומה עם כל חשיבותו וצדקתו הפסוק מעיד כאלף עדים "ולאברם הטיב בעבורה" דהיינו כל הטוב של אברהם אבינו ע"ה היה בעבור אשתו ק"ו בן בנו של ק"ו אנחנו כמה חייבים לכבד ולהוקיר את האשה ואין צורך לומר שלא לפגוע בה או לכעוס עליה.

"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים'' (בראשית י״א, ד') (מתוך "אורחות החיים)

     לפני שנים רבות, נזקק רבינו (הרב ש''ח) להגיע לתל אביב בכדי לטפל בעניין ציבורי חשוב. בדרכו אל היעד- חלף הנהג על פני 'מגדל שלום', בנין גבוה בן למעלה משלושים קומות שנחשב במושגי הימים ההם ל'גורד שחקים'.  ככלל, הבניה לגובה הייתה אז נדירה ביותר, ובנין בן למעלה משלושים קומות – היה חריג לחלוטין בנוף. אף שהתחבורה הייתה קשה באותם ימים, רבים נהרו מכל רחבי הארץ לראות את הפלא הארכיטקטורה, עם השלמת בנייתו.  ובכן, כשחלף רכבו של רבנו בסמוך למגדל, ביקש הנהג להפנות את תשומת ליבו לפלא הגדול. ככל שהתקרב הרכב אל המגדל עצמו – הגביר הנהג את מאמציו לזכות בתשומת ליבו של רבנו, אך לשווא.  כביכול בעקשנות מכוונת, התעלם רבנו מניסיונותיו של הלה, ונותר שקוע בלימודו.

     בחלל המכונית ריחף סימן שאלה גדול... "מדוע נהג כך רבנו? וכי מה היה קורה אילו היה מפנה את מבטו רק כהרף עין בכדי לחזות בפלא הגדול –  אחר שהזדמן לסביבה בלאו הכי?" –  תהו כל הנוכחים, אולם רבנו לא סיפק הסברים באותו הרגע. רק לאחר ששב אל ביתו – פתח רבנו את סגור ליבו ושח לנהג התוהה: "בוודאי סבור אתה, כי סירבתי לחדול מלימודי אפילו לרגע בכדי לחזות בפלא הגדול,  ואכן צודק אתה. חז"ל הקדושים הלא לימדונו כי המפסיק ממשנתו ואומר 'מה נאה אילן זה' וכיוצ"ב – הרי זה מתחייב בנפשו. למרות זאת,  מוכרח אני להודות כי לסירובי להפנות את מבטי, הייתה סיבה נוספת. " אתה רצית להסב את תשומת ליבי לדבר פלא. ציינת כי הכול באים מקרוב ומרחוק בכדי לזון את עיניהם בפלא הלזה. אבל אני, הלא שקוע הייתי בפלא הגדול ביותר של הבריאה, בתורה הקדושה! אין פלא גדול יותר מאשר התורה, ולפיכך לא יכולתי להסב את מבטי ולהתיק את עיני אפילו לרגע אחד מהפלא העצום הזה! סירבתי להביט בפלא מעשה ידי אדם – בה בשעה שלפני ניצב הפלא הגדול ביותר, הפלא של הריבונו של עולם!" – סיים רבנו. 

     ואנו על פי דרכנו למדנו, כי אמנם ניתן להפיק תועלת מרובה מהתבוננות בנפלאות הבריאה, אמנם ניתן לשאוב מלא חופניים של אמונה מהתבוננות בתבונתו של הבורא יתברך, אולם ככלות הכול, ישנו פלא גדול יותר – הלא הוא התורה הקדושה, ואת זאת אסור לנו לשכוח אפילו לרגע! הבריאה - פסגת השלמות ההתבוננות בנפלאות הבריאה אשר ניכרות על כל צעד ושעל- שימשה בידו של רבנו ככלי בו הוכיח ונלחם את מלחמת חייו, מלחמת האמונה, כנגד המבקשים לערער את יסודותיה.

     דוגמה לכך- יכולים אנו למצוא מהמעשה הבא: היה זה כאשר הגיע רבנו ביום מן הימים לבקר את הרב שטערן ז"ל מרחובות, יהודי מוקיר תורה שלקה בליבו, והיה מאושפז בבית החולים.  במהלך הביקור, נפגש רבנו עם מנהל המחלקה, פרופסור ידוע שם,  אשר ביקש להצטלם עם רבנו למזכרת, באשר המפגש עם גדול הדור המפורסם היה לכבוד גדול עבורו. רבנו, נענה לבקשתו של אותו פרופסור אולם ביקש כי בטרם יצטלמו, ישיב הפרופסור המלומד על שאלה אחת ... כמובן, הרופא הסכים בשמחה, ורבנו שאל: "אמור נא לי, מתי לאחרונה קנית מכונית חדשה?"...  על פניו של הפרופסור, ניכר היטב כי השאלה מסיבה לו עונג... "השנה קניתי מכונית חדשה"- הוא השיב על כך בלי להסתיר את גאוותו בכך, ובלי להבין להיכן חותר רבנו. "האם החלפת את מכוניתך משום שהקודמת התקלקלה?" - הקשה רבנו בתמימות מעושה, והפרופסור מיהר להשיב בשלילה "מה פתאום... המכונית הקודמת הייתה בת שנה בלבד כאשר החלפתי אותה! כמעט בכל שנה אני מחליף מכונית, מבלי קשר למצבה המכני!" "ומדוע אתה עושה זאת?"- התעניין רבנו בסקרנות, והרופא הסביר בנחת,  כפי שמסבירים למי שאינו מבין מאומה בכגון-דא: "בכל שנה, יוצא לשוק דגם חדיש, ובו שיפורים ושכלולים! לכן,  מאחר ואני מעוניין ליהנות מ 'פסגת הקדמה'- אני מחליף את רכבי בכל שנה ורוכש את הרכב המשוכלל ביותר!"... "מעניין... מעניין..." – מלמל רבנו כביכול לעצמו, ושוב פנה אל הפרופסור בשאלה: "אמור לי מה גבול השכלולים? מתי לדעתך יהיה להם סוף?"  הרופא גיחך לעצמו, לנוכח השאלה אותה פירש כבורות מצידו של רבנו... "אין גבול!" הוא הבהיר. "אין גבול , ולעולם לא יהיה גבול! אין סוף לשכלולים ולשיפורים שניתן להוסיף" הסביר.

     כעת, הרצין רבנו ושאל: "אם בשכלולים עסקינן, אמור נא לי: כפרופסור למחלות לב, אילו היית מתבקש להציע שיפור במערכת הלב, מה היית משפר?" חשב הפרופסור רגע או שניים, ולאחר מכן השיב בלי היסוס: "לא הייתי משנה מאומה!!! הלב הוא מכונה מושלמת, ביכולתו לבצע את תפקידו במערכת הגוף בצורה הטובה ביותר, ואין להוסיף או לגרוע ממנו דבר!". עתה היה זה הרגע להוביל את השיחה אל המקום אליו הייתה מיועדת להגיע מלכתחילה... "הרואה אתה?" – פנה רבנו אל הפרופסור בחיוך, "זה ההבדל בין מעשי הבורא יתברך שמו לבין מעשי בני האדם.. מעשי בני האדם נתונים תמיד לשיפורים ולשינויים, אשר אתה עצמך מעיד כי לא יהיה להם סוף... ולעומתם, מעשיו יתברך, הרי הם היצירה המושלמת, אשר ממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף!"... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית - פרשת השבוע "בלק " ה'תשע"ד

עם ישראל נמצא רגעים ספורים לפני כניסה לארץ ישראל. הוא יושב בערבות מואב, מול העיר יריחו, ומכין את עצמו לקראת הכניסה. לאחר שישראל נחשפו לעמים שונים ולמלכים שונים ומגווניםו לקרבות ומלחמות מסוגים רבים במהלך הדרך הם נתקלים במלך שפונה למאבק מסוג אחר. בלק, מלך מואב, שמע אודות מה שאירע לישראל עד כה ומעשיו של ה' כלפי עמו, ומחליט שהוא יילחם בישראל בדרך אחרת: בעזרת קללה. במשך כמעט פרשה שלימה מתואר על נסיונות של בלק לקלל את עם ישראל בעזרת הנביא בלעם, כדי שאולי בדרך זו יקבל העם המואבי דחיפה בקרב ויחליש במקביל את ישראל. בלק עושה הכל כדי לשכנע את בלעם לקחת על עצמו את המשימה. הוא שולח אליו פעמיים שליחים ורואה בכך ערך רב. בלק והקוסמים שלו האמינו שגם האלילים עצמם כפופים לכוחו של הקסם ולכן בלק מתקשה להאמין כשבלעם מודיע לו שיוכל לומר רק מה שה' יצווה אותו. הוא משתכנע לאט לאט ומבין שאין ברירה, ורק צו ה' ייעשה בסופו של דבר, ולכן מבקש שבלעם ינסה להשיג הסכמה מה' לקללה. ככל שבלעם חוזר ומנסה לקלל אך לא מצליח, בלק יותר ויותר מביע אי שביעות רצון מכך. לעומת בלק, בלעם, יותר מורכב: הוא נביא שכפוף למרות ה' ואינו עושה דבר נגד רצונו, אך דרגתו נמוכה משל נביא. אם היה יכול, היה מקיים את בקשת בלק ומקלל. לצורך העמדת מקומות בעולם ה' משפיל אותו בדרכו אל בלק כדי להראות לו שהוא מוגבל בכוחות: הוא סופג עלבון מהאתון ואף מוכרח להודות שראייתו פחותה משל האתון. למרות כל זאת, הוא מנסה לרצות בכל הזדמנות את בלק ומקים איתו מזבחות ומקריב בהם קורבנות כדי למלא את רצונו. כאן באה לידי ביטוי יד ה' ופועלת למעשה לשמירה על ישראל ובמקום קללות יוצאות מפיו רק ברכות. למרות כתר הנבואה שלו הוא נמנה עם ההדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא. רק לאחר שהוא "יורד מהבמה" והא לובש בגדי רשע ומושל משלים בהם הוא רואה את ישראל כשאר העמים ולא כעם קדוש. מניעת קללת בלעם על ידי ה' מונעת פרסום עניין מבעל פעור שבסוף הפרשה מלהתפרסם בהדים חזקים בעולם האלילי שאילולי כן, היו מייחסים זאת לקללת בלעם. ה' מונע מבלעם להוציא מפיו דבר רע על ישראל, ואנו נקראים וצריכים ללמוד ממעשה זה ולהמנע מלומר או לכתוב כל דבר רע על חברנו ועל עמנו ותמיד שנדע להשתדל לראות הכל בעין טובה. כל דבר. שבת שלום ומבורך! תודות לצחי מכאלי אתר "חוויית השבוע שלי" http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם ולע"נ אייל יפרח, גיל-עד שאער ונפתלי פרנקל שנרצחו והובאו לקבורה אתמול