אמרי שפר כ"ט תמוז ה'תשע"ח

אם האדם חש חרדה בשל צרה שבאה עליו, העצה היא – 'ויחנו במקהלות' – להתחבר עם חברים וידידים, ואז 'וייסעו מחרדה' – החרדה תתפוגג" (הסבא מרדושיץ)

     במשנ"ב (רנ, ב) מובא, שיש מצווה לטעום ממאכלי השבת. ולגבי טעימה בערב שבת שלאחר ר"ח מתבשיל בשרי, בשו"ת התעוררות תשובה (ח"ב, קסט) ובשו"ת עין אליעזר (סי' מח) אסרו, אא"כ טועם ופולט, מבלי לבלוע. ובאור לציון (ח"ג, כו, ד) התיר גם לבלוע, כיון שכוונתו רק ל 'טועמיה חיים זכו'. וכ"כ בחזו"ע (עמ' קעה), ע"ש בראיותיו. וכן התיר הגר"ש ואזנר זצ"ל.

     גם אם זכיתם במקום עבודה "קבוע", אל תשכחו שהכול זמני, כידוע.  

     המגיד מטריסק היה רגיל לומר רמזים וקיצים על זמן ביאת המשיח. פעם אחת נפגש עם אחיו, רבי יצחק מסקווירא. אמר לו רבי יצחק: "אחי, שמעתי שאתה אומר קיצים!". ענה לו המגיד מטריסק: "אינני אומר דבר. רק שכשאני פותח חומש, רואה אני בו תיכף שהמשיח צריך לבוא, ואני אומר להשם יתברך – אבא, כך כתוב בתורה, שכבר בא הזמן של ביאת המשיח". אמר לו רבי יצחק: "כיום אין צורך לפתוח את החומש. דיי שפותחים את הלב היהודי, ותיכף ומייד רואים שהמשיח כבר מוכרח לבוא".

השכנת שלום (פניני עין חמד, גיליון 691)

     להלן סיפור המעובד מתוך 'ווי העמודים' שיש בו כדי ללמדנו על כך: הגאון רבי רפאל בנימין לווין זצ"ל (בנו של הגאון רבי אריה לווין זצ"ל, אשר שימש שנים רבות דיין בבית דין בירושלים וכן כמנהלה הרוחני של ישיבת 'בית אריה'(.  סיפר מאן דהו כי הייתה לו בעיה של שלום בית, ולמרות שלא אמר ולא רמז לרב דבר, הצדיק פנה אליו ואמר: " אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום!". ולאחר שאותו אדם סיפר זאת לרעייתו, הבעיה נפתרה על הצד הטוב. סיפר בנו (בספר 'זיכרון תפארת רפאל' עמוד תסב) מעשה מופלא איך שהצליח רבנו להשכין שלום-בית עם דבר קטן לאחר שהבין את שורש הבעיה של אותו זוג. 

      באחד מן הימים באו לפניו בני זוג, הללו היו נשואים כשנה בלבד, ובקשתם בפיהם - לסדר עבורםַ גט. חברי בית הדין דנו בעניינם וניסו לעשות בראש ובראשונה שלום בית בין בני הזוג. אך לצערם, לא היה עם מי לדבר. שניהם היו נחושיםַ להתגרש ויהיַ מה. הדיינים ,לאחר שראו שאין ברירה, קבעו להם זמן לדיון בעוד כחודש שבמועד זה יכתבו את הגט.  הדיין הגאון רבי רפאל לווין זצ״ל כאב מאד על כך,והוא גמר אומר בלבו לנסות להניאם מהחלטתם,

     בגמרַ הדיוןַ הואַ יצא אחריהם וביקש מהם לסור למעונו בערב, שכן חפץ הואַ לדברַ עימהם.  כשבאו אליו שאל אותם לפשר הסיבה האמיתית שברצונם להיפרד, והשיבו: הסיבה אינה משום מחלוקת ומריבה, אלאַ משוםַ שחשו, שאיןַ ביניהםַ שיחהַ משותפת, וכל אחד מרגיש שהוא חי לעצמו ושקוע בענייניו, דבר זה גרם לרוחַ נכאיםַ בבית, עד ששובַ הםַ לאַ ראו כלַ טעםַ להישארַ יחדַ והחליטוַ לאחרַ שיחהַ ביניהםַ להיפרד . ר' רפאל חשב לרגע ואז הבזיק רעיון בראשו: "יש לי עצה עבורכם, הנה ידוע, כי בשינוי השם משתנה מזלו שלַ האדם, אולי תסכימו לעשות שינוי השם לאחד מכם, ואזַ נקווה, שיועילַ הדברַ לשינויַ מזלכם, יכולים אתם לקחת עצה זו כניסיון בלבד, אם יועיל הדבר לשינוי המצב מה טוב, ואם לאו עשו כלבבכם".

     בני הזוג הסכימו לעצה, שכן אם לא יועיל - גם לא יזיק, ור' רפאל הציע, שיעשוַ לאשה שינויַ השם, ויוסיפוַ שםַ עלַ שמה, אלא שפנה אל הבעל והוסיף: "שמע נא, גיסי מרן הגרי"ש אלישיב סובר, שכדי שיחול השינוי השם על פי ההלכה, צריךַ להשתמש בשם החדש בתקופה של שלושים יום, לכן לתועלת העניין עצתי, שתקפידַ להשתמש בשםַ החדשַׁ למעןַ יחולַ השינויַ השם". "ולכן במשך היום בכל פעם שאתה נכנס הביתה, ואתה אומר לאשתך שלום או בוקר טוב וכד', תקפיד מעתה בתקופה הקרובה להוסיף את שמה החדש, ותאמר לה, שלום רחל לאה, או בוקר טוב רחל לאה, צהריים טובים רחל לאה, וכך יקבל שינוי השם תוקף הלכתי, ובעוד זמן מה תשובו אליי לראות, מה קורה  “. 

     בני הזוג שמעו לעצתו של הצדיק, ולאחר תקופה קצרה שבו אליו, כשהם מאושריםַ ושמחים באומרם: "אכן מצבנו השתנה לבלתי היכר, כיוון שעצם אמירת השלום והבוקר טוב בכל פעםַ בשמהַ החדשַׁ גרםַ להידברותַ ושיחהַ משותפתַ בינינו, והדבר הוסיףַ והתחזק מיוםַ ליום, עדַ שכבר איןַ לנוַ סיבהַ וטעםַ להיפרד". באמת זאת הייתה כוונתו של ר' רפאל, אלא שרצה להלביש זאת בסגולה של שינוי השם. ומששמע,שהדברַ הצליחַ ליבוַ עלץ בשמחהַ שזכהַ להשכיןַ שלום בעודַ ביתַ בישראל.

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ב חשון ה'תשע"ז

 

בגמ' (תענית כד:) איתא: "בכל יום ויום בת קול יוצאת: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת'". רבי ירוחם ממיר הסביר (דעת חו"מ ח"ב עמוד כ) שכיוון שרבי חנינא לא חי לעצמו כלל, כולו עין טובה, לכן הוא עצמו נהיה צינור שדרכו ירדה הברכה לעולם. וכך אברהם אבינו, הוא עצמו היה הצינור של חסד, לכן א"ל הקב"ה "אתה תברך". עד עכשיו הקב"ה ברך, "מעכשיו אתה תברך אשר תחפוץ", כי הוא נהיה הצינור שדרכו ירד השפע לעולם. אגב אורחא, רואים מכאן שכל מה שנוגע לשפע מן השמים - תלוי באדם. זוהי המציאות של אדם. אדם יכול להיות כל כך מושלם וטוב עין, שהברכות ניתנות בידו. זה רחוק מאד מהברכות שאנו מכירים. מי שיודע בעצמו שהוא אינו טוב - עין והוא מברך, הרי הוא גונב דעת הבריות (שיעורי חומש(.

     באו ואמרו לרבי עקיבא אייגר זצ"ל, כי יש בעיר איש אחד שהוא מאוד מסכן, משום שאין לו אלא רק לחם צר ולומד תורה ביום ובלילה. על זה אמר הגרעק"א: "אין האיש הזה מסכן כלל וכלל. מסכן הוא האיש שיש לו בבית כל טוב, ואינו לומד תורה.

     הרבי מגור הזקן בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל כאשר ערך את ביקורו בארץ הקודש מפולין בשנת תרצ"ו, עשה את דרכו אל עבר הציון המצוינת. כאשר החל לסובב סביבות הקבר כאשר פיו ממלמל ברטט את דבי התנא דבי אליהו (פרק ל'): 'מהו רחל רוח א-ל'.

     ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים וגו.אמר רבי.   חלבו - לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו. ומהפסוק הנ"ל רואים זאת בפירוש שאפילו אברהם אבינו ע"ה אבי האומה עם כל חשיבותו וצדקתו הפסוק מעיד כאלף עדים "ולאברם הטיב בעבורה" דהיינו כל הטוב של אברהם אבינו ע"ה היה בעבור אשתו ק"ו בן בנו של ק"ו אנחנו כמה חייבים לכבד ולהוקיר את האשה ואין צורך לומר שלא לפגוע בה או לכעוס עליה.

"ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים'' (בראשית י״א, ד') (מתוך "אורחות החיים)

     לפני שנים רבות, נזקק רבינו (הרב ש''ח) להגיע לתל אביב בכדי לטפל בעניין ציבורי חשוב. בדרכו אל היעד- חלף הנהג על פני 'מגדל שלום', בנין גבוה בן למעלה משלושים קומות שנחשב במושגי הימים ההם ל'גורד שחקים'.  ככלל, הבניה לגובה הייתה אז נדירה ביותר, ובנין בן למעלה משלושים קומות – היה חריג לחלוטין בנוף. אף שהתחבורה הייתה קשה באותם ימים, רבים נהרו מכל רחבי הארץ לראות את הפלא הארכיטקטורה, עם השלמת בנייתו.  ובכן, כשחלף רכבו של רבנו בסמוך למגדל, ביקש הנהג להפנות את תשומת ליבו לפלא הגדול. ככל שהתקרב הרכב אל המגדל עצמו – הגביר הנהג את מאמציו לזכות בתשומת ליבו של רבנו, אך לשווא.  כביכול בעקשנות מכוונת, התעלם רבנו מניסיונותיו של הלה, ונותר שקוע בלימודו.

     בחלל המכונית ריחף סימן שאלה גדול... "מדוע נהג כך רבנו? וכי מה היה קורה אילו היה מפנה את מבטו רק כהרף עין בכדי לחזות בפלא הגדול –  אחר שהזדמן לסביבה בלאו הכי?" –  תהו כל הנוכחים, אולם רבנו לא סיפק הסברים באותו הרגע. רק לאחר ששב אל ביתו – פתח רבנו את סגור ליבו ושח לנהג התוהה: "בוודאי סבור אתה, כי סירבתי לחדול מלימודי אפילו לרגע בכדי לחזות בפלא הגדול,  ואכן צודק אתה. חז"ל הקדושים הלא לימדונו כי המפסיק ממשנתו ואומר 'מה נאה אילן זה' וכיוצ"ב – הרי זה מתחייב בנפשו. למרות זאת,  מוכרח אני להודות כי לסירובי להפנות את מבטי, הייתה סיבה נוספת. " אתה רצית להסב את תשומת ליבי לדבר פלא. ציינת כי הכול באים מקרוב ומרחוק בכדי לזון את עיניהם בפלא הלזה. אבל אני, הלא שקוע הייתי בפלא הגדול ביותר של הבריאה, בתורה הקדושה! אין פלא גדול יותר מאשר התורה, ולפיכך לא יכולתי להסב את מבטי ולהתיק את עיני אפילו לרגע אחד מהפלא העצום הזה! סירבתי להביט בפלא מעשה ידי אדם – בה בשעה שלפני ניצב הפלא הגדול ביותר, הפלא של הריבונו של עולם!" – סיים רבנו. 

     ואנו על פי דרכנו למדנו, כי אמנם ניתן להפיק תועלת מרובה מהתבוננות בנפלאות הבריאה, אמנם ניתן לשאוב מלא חופניים של אמונה מהתבוננות בתבונתו של הבורא יתברך, אולם ככלות הכול, ישנו פלא גדול יותר – הלא הוא התורה הקדושה, ואת זאת אסור לנו לשכוח אפילו לרגע! הבריאה - פסגת השלמות ההתבוננות בנפלאות הבריאה אשר ניכרות על כל צעד ושעל- שימשה בידו של רבנו ככלי בו הוכיח ונלחם את מלחמת חייו, מלחמת האמונה, כנגד המבקשים לערער את יסודותיה.

     דוגמה לכך- יכולים אנו למצוא מהמעשה הבא: היה זה כאשר הגיע רבנו ביום מן הימים לבקר את הרב שטערן ז"ל מרחובות, יהודי מוקיר תורה שלקה בליבו, והיה מאושפז בבית החולים.  במהלך הביקור, נפגש רבנו עם מנהל המחלקה, פרופסור ידוע שם,  אשר ביקש להצטלם עם רבנו למזכרת, באשר המפגש עם גדול הדור המפורסם היה לכבוד גדול עבורו. רבנו, נענה לבקשתו של אותו פרופסור אולם ביקש כי בטרם יצטלמו, ישיב הפרופסור המלומד על שאלה אחת ... כמובן, הרופא הסכים בשמחה, ורבנו שאל: "אמור נא לי, מתי לאחרונה קנית מכונית חדשה?"...  על פניו של הפרופסור, ניכר היטב כי השאלה מסיבה לו עונג... "השנה קניתי מכונית חדשה"- הוא השיב על כך בלי להסתיר את גאוותו בכך, ובלי להבין להיכן חותר רבנו. "האם החלפת את מכוניתך משום שהקודמת התקלקלה?" - הקשה רבנו בתמימות מעושה, והפרופסור מיהר להשיב בשלילה "מה פתאום... המכונית הקודמת הייתה בת שנה בלבד כאשר החלפתי אותה! כמעט בכל שנה אני מחליף מכונית, מבלי קשר למצבה המכני!" "ומדוע אתה עושה זאת?"- התעניין רבנו בסקרנות, והרופא הסביר בנחת,  כפי שמסבירים למי שאינו מבין מאומה בכגון-דא: "בכל שנה, יוצא לשוק דגם חדיש, ובו שיפורים ושכלולים! לכן,  מאחר ואני מעוניין ליהנות מ 'פסגת הקדמה'- אני מחליף את רכבי בכל שנה ורוכש את הרכב המשוכלל ביותר!"... "מעניין... מעניין..." – מלמל רבנו כביכול לעצמו, ושוב פנה אל הפרופסור בשאלה: "אמור לי מה גבול השכלולים? מתי לדעתך יהיה להם סוף?"  הרופא גיחך לעצמו, לנוכח השאלה אותה פירש כבורות מצידו של רבנו... "אין גבול!" הוא הבהיר. "אין גבול , ולעולם לא יהיה גבול! אין סוף לשכלולים ולשיפורים שניתן להוסיף" הסביר.

     כעת, הרצין רבנו ושאל: "אם בשכלולים עסקינן, אמור נא לי: כפרופסור למחלות לב, אילו היית מתבקש להציע שיפור במערכת הלב, מה היית משפר?" חשב הפרופסור רגע או שניים, ולאחר מכן השיב בלי היסוס: "לא הייתי משנה מאומה!!! הלב הוא מכונה מושלמת, ביכולתו לבצע את תפקידו במערכת הגוף בצורה הטובה ביותר, ואין להוסיף או לגרוע ממנו דבר!". עתה היה זה הרגע להוביל את השיחה אל המקום אליו הייתה מיועדת להגיע מלכתחילה... "הרואה אתה?" – פנה רבנו אל הפרופסור בחיוך, "זה ההבדל בין מעשי הבורא יתברך שמו לבין מעשי בני האדם.. מעשי בני האדם נתונים תמיד לשיפורים ולשינויים, אשר אתה עצמך מעיד כי לא יהיה להם סוף... ולעומתם, מעשיו יתברך, הרי הם היצירה המושלמת, אשר ממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף!"... 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/