אמרי שפר י"ט ניסן ה'תשע"ח

אל תחלקו חתימות בנדיבות שלילית, לכל חתימה – משמעות גורלית, אם לא כלפיכם – כלפי משפחתכם, אם לא כעת בבוא העת.

     בקריעת ים סוף הים לא נבקע עד שנחשון בן עמינדב קפץ לתוכו ונכנס עוד ועוד עד שהמים הגיעו לו לאף, והוא נשא עיניו ואמר 'הגיעו מים עד נפש' ואז הים נבקע. יוצא מזה שאם האף של נחשון היה גבוה יותר ב-20 ס"מ הייתה מתעכבת בקיעת הים. וכך הוא בזיווג, ככל שהאף של הבחור או הבחורה גבוה יותר (מגאווה) הזיווג שלהם מתעכב... (הרב שלמה לוונשטיין שליט"א)

     גם בשעה הכי קשה יש רק  60 דקות..

     גם זבוב יכול לשנות את ההיסטוריה – ראה פרשת שר המשקים אצל פרעה (שמואל אייזיקוביץ)

     הנמוך מכולם - נכדו הפעוט של המגיד מטריסק התפלא לדעת לראות המונים זורמים לחג לחצר סבו, נכנס למגיד ושאלו: למה כולם נוהרים אליך? השיבו המגיד: כל הנחלים זורמים לים, אתה יודע למה? מפני שהוא נמוך מכולם...

     ה׳ לא מוותר על אף יהודי שמראה קצת רצון לחזור לעם ישראל... אז איך עושים את זה? רצון לא תמיד מספיק - נדרשת תפילה. אדם יתבע על זה לאחר 120 שנה שלא ביקש עזרה מה׳ לשוב בתשובה...

     יהודי בא לשאול שאלה למרן רשכבה"ג שר התורה, ואמר לו שילך לשאול את הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כי יש לו רוח הקודש, בא אותו יהודי להגראי"ל ומסר לו את דברי הגרח"ק וענה לו הגראי"ל בזה הלשון: "תחזור לגרח"ק ואמור לו בשמי "מום שבך אל תאמר לחברך"... ) מדבריו של הג"ר ברוך מרדכי אזרחי היום במעמד "הקבלת פני רבו"(

ליומא דהילולא של הגה"ק רבי שבתי ב"ר מאיר הכהן הש"ך זיע"א (א' אדר) (סיפורי צדיקים, גליון 295)

     סיפור זה אירע בשנות ת"ח - ת"ס כאשר כנופיות בוגדן חמלניצקי השתוללו ברחבי אוקריינה ופולין, רצחו יהודים ושדדו רכושם. בעיירה פולנית קטנה חיה אז אלמנה שהרוויחה בקושי די מחייתה ומחיית ילדיה, נחמתה היחידה של האלמנה הענייה היה בנה הבכור ר' שבתי כהן. הוא עזב את הבית בעודו צעיר לימים ונסע לנכר כדי ללמוד תורה.  בימים ההם עוד לא היו רכבות ודואר מסודר כמו היום, על כן עברו לפעמים שנים עד שאמא שבנה יצא לעולם הגדול ללמוד תורה, זכתה ממנו לידיעה או דרישת שלום, ולמרות געגועי האם אחרי בנה היו האמהות שמחות שבניהן לומדים תורה בניכר. אמו של ר' שבתי לא ידעה כי בנה נמצא בעיר וילנא, שם נשא לאשה את בתו של אחד מנכבדי העיר, והיה סמוך על שולחן חותנו ולמד תורה. אחר כך התפרסם בעולם התורני הודות לחיבורו על השולחן ערוך "שפתי כהן - שך".

     כאשר הגיעו כנופיות חמלניצקי לעיירה והחלו לרצוח את היהודים ולהעלות בתיהם באש, הצליחה אחותו של הש"ך למלט את נפשה ולברוח מהעיר כל עוד נפשה בה. היא הצטרפה אל קבוצה של קבצנים נודדים שהלכו מעיר לעיר ומכפר לכפר וחזרו על פתחי נדיבים. זמן רב סובבה להקת הקבצנים בעיירות הקטנות, עד שסוף סוף הגיעה לווילנה המעטירה. כנוהג הימים ההם היה גם בווילנה הקדש אכסניה ששימשה לעניים וקבצנים נודדים, לאכסניה זו הגיעו הקבצנים ואחותו של הש"ך בתוכם. גבאי ההקדש פרנסו את העניים והשתדלו למצוא עבודה לאלה מהם אשר רצו להרוויח את לחמם ביגיע כפיהם, אולם רוב הקבצנים העדיפו להמשיך לחזור על הפתחים כפי שהיו למודים, לא כן אחותו של הש"ך, היא לא הצטרפה אל הקבצנים בדרכם לבקש נדבות, אשתו של הגבאי שעיניה היו פקוחות על העניים,  הבחינה מיד כי נערה זו אינה שייכת אל הקבצנים, מתווי פניה העדינים היא שיערה כי הנערה באה ממשפחה טובה ומיוחסת, גם מאופן דיבורה והתנהגותה ניכר היה בי אין זו קבצנית ככל הקבצניות. אשת הגבאי ששוחחה לפעמים עם הנערה נוכחה כי היא פיקחית ויש לה מדות נעלות, היא החלה לשדל אותה להישאר בווילנה ולהפסיק ללכת עם הקבצנים, למה לך לנדוד בחבורת קבצנים? הפצירה בה האישה הטובה, הישארי כאן ואני אמצא לך מקום שם תוכלי להרוויח את לחמך בכבוד, ולשכוח הנוראות שעברו עליך, אמרה לה אשת הגבאי.

     הנערה שמעה בקול הגבאית כאשר חבורת הקבצנים לקחה את צרורותיה ויצאה את ווילנה לא הלכה אתם. הגבאית התקשרה עם אחדות מבעלות הבית החשובות של העיר וחיפשה מקום מתאים ליתומה הענייה, כעבור כמה ימים הצליחה במשימתה והנערה נתקבלה לאחד הבתים העשירים שבווילנה בתור עוזרת. בעלת הבית הכירה חיש מהר בסגולות הנערה הענייה שנקלעה אליה. יום אחד אמרה לה ראי נא ראי בתי היקרה, לי יש די עוזרות וטבחיות, לך יעדתי מלאכה אחרת לגמרי, אולם התנאי הוא כי עליך למלא את התפקיד בדיוק נמרץ. העניין הוא בזה כי חתני הוא היקר באדם, אברך הלומד כל לילה עד השעות המאוחרות. כאשר הוא מסיים את לימודו כבר ישנים כל בני הבית ואין מי שיגיש לו את ארוחת הערב שלו, זה יהיה איפוא התפקיד שלך, עליך יהיה לשבת מאחורי הדלת ולהאזין, ברגע שתשמעי כי הוא סיים ללמוד, תגישי לו את ארוחת הערב. הנערה הסכימה וקיבלה על עצמה את העבודה.

     היא ניגשה בערב הראשון אל מאחורי חדרו של הלומד והאזינה ללימודו, הש"ך שהוא היה חתנה של בעלת הבית נוהג היה ללמוד בקול רם, וכשמוע הנערה את הקול עמדה תחתיה מוקסמת. היא חשבה כי קול אביה המנוח היא שומעת, אולם הלא אבא נפטר לפני שנים רבות, כיצד יתכן הדבר? לילה לילה היא עמדה מאחורי הדלת כאילו כפאה שד,  בשמעה את הלימוד המוכר כל כך היא נזכרה בשנים עברו,  במשפחתה רבת היחס ובבית החם שהיה לה, ליבה נתכווץ מצער עת השוותה את מצבה הנוכחי, יתומה ענייה בלי קרוב וגואל בבית זר בקרב אנשים זרים, היא לא יכלה לעצור בעד שטף דמעותיה והתייפחה חרש, כי פחדה שישמעו אותה. אולם אסור היה לה לעזוב את מקומה שמאחורי הדלת, אולם האברך שלמד בפנים שמע פתאום את המשרתת בוכה, והוא פתח את הדלת לראות מה קרה? הנערה נבהלה עד מאוד אולם הוא הרגיע אותה וביקשה לספר לו מה מעיק על לבה? הוא שאל אותה לשמה ושם משפחתה, והיא סיפרה לו כי היא באה משפחה מיוחסת, אביה היה רב גדול, שמו היה רבי מאיר עליו השלום, בעקבות הנגישות של חמלניצקי היא ברחה מביתה ונשארה בודדה ללא מודע ומכר, עתה בשמעה את קול לימודו נזכרה באביה שנוהג היה ללמוד בטון מתוק עצוב כזה, ולא יכלה להתאפק מלבכות.

     בהיותה נתונה בסיפור המעשה לא הבחינה הנערה כי האברך החוויר כסיד ואך בקושי עמד על רגליו מרוב התרגשות, הש"ך הכיר מיד כי העומדת לפניו אחותו היא, אולם התאמץ לא לגלות כל סימנים מהתרגשותו הגדולה, הוא ניחם אותה והשתדל להרגיעה וחזר ללימודו.  למחרת ביקש הש"ך את אשתו לומר לאמה בשמו, כי הוא מבקש לשחרר את הנערה מעבודתה, בקשתו היא,  כי תואיל נא החותנת להחזיק את הנערה מהיום כאילו הייתה בתה, לדאוג לה לבגדים טובים ובכלל להתנהג כלפיה כאל בת המשפחה. הוא עוד הוסיף שיש לו סיבה כבדת משקל לבקשתו זו. החותנת העריכה את חתנה עד מאוד וכל בקשה שלו הייתה אצלה יקר וקדוש, היא עשתה אפוא מה שנתבקשה לעשות, היתומה שוב לא הייתה כמשרתת אלא כבת, היא גילתה כישרונות נעלים בניהול הבית וכל העניינים, ולא עבר זמן רב עד שחותנת הש"ך מסרה לידיה את כל המפתחות.

     חדשים אחדים לאחר מכן חלתה חותנתו של הש"ך וכעבור כמה ימים הלכה לעולמה. עוד לא עברו השלושים והשדכנים החלו להתדפק על דלתו של האלמן, הוא היה אדם צעיר עדיין ועשיר, ואין פלא שהציעו לו שידוכים רבים. הוא פנה אל חתנו להתייעץ אתו בדבר ההצעות, אולם הש"ך הציע לו לחכות שנה תמימה שנת האבל לפני שיחשוב על נישואין מחדש . כאשר עברה השנה חידשו השדכנים את לחצם והביאו הצעות מצוינות, משפחות עשירות ומיוחסות וכו' וכו' . שוב בא האלמן אל חתנו לשאול בעצתו, הש"ך אמר לו אם בקולי תשמע, לא תסתכל לא בכסף ולא בייחוס אלא תתחתן עם היתומה הנמצאת אתנו בבית, היא נערה טובה עדינה ויראת שמים, אם תקבל עצתי אני אהיה אי"ה השושבין שלך, ואחרי החופה אגלה לך מי הנערה הזאת. האלמן הסכים לדברי חתנו וזמן קצר לאחר מכן העמידו את החופה.  

     עתה הגיע הזמן לגלות את זהותה של הכלה, לתימהונם ולשמחתם של כל הנוכחים הצהיר הש"ך באוזני המסובים כי הכלה היא אחותו היקרה, אותה לא ראה זמן רב. כמתנת נישואין הוא בירך את הזוג הצעיר שהשם ייתן להם בן שיאיר את שמי העולם היהודי. כעבור תקופה אכן נתקיימה ברכת הש"ך, ואת הרך הנולד למזל טוב קראו בשם מאיר על שם סבו אבי הש"ך. הילד גדל והיה ללמדן גדול שכל העולם פנו אליו בשאלות הלכתיות,  בזמן מאוחר יותר פרסם את השאלות ותשובות בספר בשם "פנים מאירות" ספר זה הביא אור תורה להרבה בתים יהודיים.

מכתב לקיסר  (דברים טובים - פסח)

     ימי ערב פסח בשנת תרע"ה. מלחמת- העולם הראשונה הכניסה לתוך הקלחת את מרבית מדינות אירופה וגבתה מחיר דמים של מיליוני אזרחים. בתוך כל זה, אי-שם בין ההרים, במחנה-שבויים אוסטרי, בין מאות שבויי מלחמה רוסים ופולנים, מתכנסים שישה יהודים להתייעצות דחופה.  גזר-דינם אמור להינתן בתוך כמה שבועות ודי בזה לעורר דאגת-לב. אבל לא זו הסיבה להתכנסותם. חג- הפסח יחול בעוד כשבוע, והם משתוקקים בכל מאודם לחגוג אותו מתוך תחושת חירות כלשהי.  אין להם שום חלומות על מצות ושולחן סדר. אלה ימי מחסור חמור, שמונעים העברת מזון סדירה אפילו אל החיילים שבשדה הקרב, כל-שכן אליהם. אבל הם מבקשים בכל - זאת לצקת נופך של חגיגיות ותחושת פסח בחייהם. לבסוף החליטו: לקראת החג יקרצפו היטב את צריפם. כמו-כן יפנו אל מפקדם בבקשה לקבל לפני החג קש רענן לשקי המצע שלהם...

     השבויים הלא-יהודים התבוננו בתימהון בששת היהודים שעסקו במרץ רב בניקיון הצריף. מוחותיהם לא קלטו את הסברי עמיתיהם היהודים, אך מכיוון שפעולה זו הטיבה גם עמם, קיבלוה באהדה.  לייזר יאסין היה הצעיר מששת השבויים היהודים. בן יחיד להוריו שגויס בכוח. עוד לא הספיק להתאושש מהלם הניתוק מביתו, וכבר הושלך אל סערת הקרב ונלקח בשבי האויב. עתה, כשקרב חג-הפסח, גברו עליו געגועיו לבית הוריו.

     לילה אחד לא הצליח להירדם. בעיני-רוחו צפה ועלתה אווירת ליל-הסדר בחיק משפחתו. דמות אביו היושב כמלך בראש השולחן ומראה אמו הלבושה בגדי החג. ניחוחות המאכלים הטעימים עלו באפו וערפלו את חושיו. שעה ארוכה נישא על כנפי דמיונו,  שפתח את שק הדמעות שבעיניו ואלה הרטיבו את לחייו ואת מצעו.  בסערת-רוח התרומם ממשכבו, הדליק נר קטן,  ולאורו שלף עיפרון ופיסת נייר והחל לכתוב. בלשון דלה ופשוטה ביטא את רצונו לחגוג את החג הקרב ובא, כדינו וכהלכתו: עם מצות, יין, דגים וכל מיני מטעמים. כשסיים לכתוב את מכתבו, קיפלו היטב ואז כתב עליו את שמו של הנמען: "קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף ירום- הודו". הוא שמע פעם, כי לעיתים הצליח אסיר להשיג דבר-מה על-ידי פנייה ישירה אל הקיסר בכבודו ובעצמו...  את המכתב המקופל הכניס לתיבת-הדואר שיועדה לאסירי המחנה, וחזר מיד אל משכבו. רק אז נעצמו עיניו והוא שקע בשינה עמוקה.

     בבוקר לא זכר כלל את מעשה אמש. הוא נזכר בו רק כעבור כמה ימים, במפקד הבוקר. באורח לא-שגרתי התייצב במקום מפקד המחנה. פניו הקרינו עצבנות רבה. הוא סקר את האסירים במבטים מזרי-אימה.  לפתע שאג: "האסיר יאסין ייצא מהשורה ויתייצב לפני!". למשמע שמו, אחז רעד בגופו של לייזר. כברק הכה בו זיכרון אותו מעשה לילי נמהר. עתה הבין כי פזיזותו עתידה לעלות לו ביוקר. מפקד המחנה הביט בלייזר בבוז ובזעם כאחד. "אתה הוא שהעזת לפנות במכתב אל כבוד הקיסר ירום- הודו?!", שאל. לייזר האומלל הניד קלות בראשו. לא חלפה שנייה וידיו הושמו באזיקים. כעבור דקה מצא את עצמו בתוך עגלת אסירים, ומשני צידיו שני שומרים חמושים.  במחשבותיו ניסה לשחזר את כל מהלך המאורעות שהביאוהו לאותו מעשה טיפשי ומסוכן. ככל שהתאמץ, לא הצליח להבין את עצמו. קל היה לו להבין על מה יצא זעם הקיסר והוא הצדיק עליו את הדין. אולם דבר אחד לא הבין. מקטעי דברים ששמע מפי השומרים הבין, כי פניו מועדות לווינה. "אם ביקשו לתלותני, מדוע עליהם לעשות זאת דווקא בווינה?" תמה. כך או כך, לייזר כבר הכין את עצמו לגרוע מכול.

     כל הדרך ישב שמוט-ראש ושפתיו מלמלו פסוקי תפילה שזכר בעל-פה . לאחר שעות ארוכות של המתנה בתא המעצר של בית-הכלא בווינה, נפתחה לפתע הדלת, ולייזר חש צליל שונה בקולם של הסוהרים שפנו אליו.  עד מהרה הובהר לו, כי הקיסר אכן קיבל את מכתבו , אלא שזה לא הכעיסו, אלא אדרבה, ריתק אותו ואולי אף נגע לליבו. זו הייתה הסיבה שביקש להביא לפניו את כותב המכתב...  לייזר סבר ששוב מוסיפות הזיותיו לתעתע בו. לפניו,  בארמון מפואר, ישב קיסר אוסטריה בכבודו ובעצמו.  הוא הביט בלייזר במבט מלא עניין. לאחר שסקר אותו מכף רגל ועד ראש, הורה לעוזריו: "תנו ליהודי זה חמש-מאות כתרים מאוצר המלוכה, כדי שיוכל לקנות לו ולחבריו במחנה את כל צורכי החג שלהם".

     לייזר הובל החוצה. שומריו הוסיפו ללוותו, אלא שהפעם נלווה אליהם איש מטעם הקיסר שדאג למילוי הפקודה עד תומה.  ששת האסירים היהודים במחנה-השבויים האוסטרי ישבו סביב שולחן הסדר והביטו איש בפני רעהו כלא- מאמינים. על השולחן שלפניהם היו מצות, בקבוקי יין,  דגים וכל טוב. גם בחלומותיהם הפרועים לא העלו על דעתם נס כזה. במשך שעות ארוכות התרוממו נפשותיהם אל הפסגות הגבוהות של חג-החירות...

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

אמרי שפר י"ח ניסן ה'תשע"ז

ברוחניות, הדאגה למחר זה העבודה של היום, ובגשמיות, הדאגה למחר זה הכפירה של היום.

     ברוך תהיה מכל העמים. אם תסתכל על הגויים מה הם לעומת ישראל, בכל מצב ברוך תהיה.

      החג האחרון של פסח צריך להיות כמו החג האחרון של סוכות – יום של שמחה. אלא שבחג האחרון של סוכות שמחים בשמחת התורה, ובחג האחרון של פסח צריכים לשמוח באמונה, ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״. (רבי נחמן מברסלב)

    ״הים ראה וינוס״ (תהילים קיד,ג). ״מה ראה? ראה ישראל באים ורכוש של מצרים בידם״ (מדרש). ניסיון העושר גדול מניסיון העוני. לכן כאשר ראה הים שבני ישראל התעשרו ובכל-זאת האמינו בה׳, נתמלא הים דרך-ארץ אליהם ואִפשר להם לעבור.(דמשק אליעזר)

     הפרנסה שהקב״ה מזמן היא באמת קלה ונוחה, אבל קשה ומרה היא הפרנסה שבאה על-ידי אדם; זו קשה כקריעת ים סוף. (עיטורי תורה)

     ״והריחו ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוט״ (הפטרה לאחרון של פסח). לא בנקל ניכרת יראת ה׳ אצל האדם. על מראה עיניים אי-אפשר לסמוך. לכן על המשיח נאמר ״והריחו ביראת ה׳״ –דרוש חוש ריח מיוחד, לדעת להריח מי באמת ירא שמים. (רבי מנחם-מענדל מקוצק)

     ״ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל וייסעו״ (שמות יד,טו). בהלה ואיבוד עשתונות אינם דרך, ואין משיגים בכך דבר. לא צעקה וזעקה דרושות לשעה כזאת, אלא מעשים – ״דבר אל בני ישראל וייסעו״. (רבי משה חפץ)

      ישועה כשאין מוצא - ״קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״ (פסחים קיח). כשם שהנס של קריעת ים סוף בא פתאום, כשנדמה היה שאפסה כל תקווה ואין כל מוצא, כן הוא גם בפרנסה.(חידושי הרי״ם)

"הרב פינקוס" (דברים טובים – פסח)

     הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל סיפר פעם איך הוא הגיע להיות "הרב פינקוס". ובכן, היה זה אחר שגמר לנקות את כל הבית לפסח, ולבדוק בדיקת חמץ קפדנית. הדבר נמשך כמה שעות עד השעות הקטנות של הלילה. בסיימו את הבדיקה התיישב לנוח קמעה ואז.... הזדעזע.  הרי ישנה עליית הגג שלא ניקינו לפסח?! ומה עם בדיקת חמץ?! השכל הישר שידר פתרון מיידי: פשוט למכור את כל העלייה במכירת חמץ וחסל. אולם במחשבה שנייה "יש להתאמץ".

     הוא ניגש למלאכה, שוב עלו ניחוחות חומרי הניקיון באפו, השרוולים הופשלו הסחבה הוטבלה בחומר החריף, עוד שפשוף ועוד שפשוף, ניקה וניקה היטב, עד גמירא. אח"כ ניגש למלאכת בדיקת החמץ בכובד ראש ובדקדוק מרבי מבלי לוותר על שום פינה.....עד עלות השחר. סחוט מעייפות ניגש לתפילת שחרית. הרהורים מעורפלים סובבו את מוחו ...כבר ידע איך תראה התפילה עם כל העייפות הזו. אך ראה זה פלא,  לאורך כל זמן התפילה, ההרגשה הייתה שמימית. ממש כל מילה מכוונת, שמחה גדולה וחשק גדול. חשב הרב לעצמו, כנראה שזה בזכות המצווה. נו, נו, ליל הסדר הגיע. איזה הרגש, שמחה עצומה, מעיינות חכמה נפתחו,  חידושי תורה הכל בבת אחת, ו...כל כך נעים. הרב שיער, שההרגשה הזו תפסק למחרת. אך הנה גם בתפילת שחרית, הוא מרגיש פשוט "בעננים" - ענני כבוד. וכך כל חול המועד הפלא ופלא. כאשר הרגש הזה המשיך גם אחר הפסח, הבין הרב כמה כח טמון היה באותו מאמץ. וכך עלה ונתעלה עד שהפך להיות הרה"ג הצדיק והמפורסם, הרב פינקוס זכותו תגן עלינו אמן.

המצות הנפלאות (דברים טובים – פסח)

     הרה''ק מצאנז זי''ע סיפר שהרה''ק ר' מנחם מענדל מרימנוב זי''ע היה רגיל לספר מעשה זה בליל הסדר בכל שנה:

     הגאון הקדוש רבי יצחק נוניס זי''ע היה יועצו של הסולטאן הגדול בקאנסטאטינאפאל, והיה רואה את פניו יום יום .  יום אחד לא בא. לערב יצא הסולטאן לטייל,  וראה יהודי לבוש בגדי שבת. שאלו: ''מה יום מיומים?'' ענה היהודי:''הלילה חוגגים היהודים את חג הפסח". אמר הסולטאן: ''אכן נודע הדבר, מדוע לא בא היועץ. עסוק היה בהכנות לחג''. כיון שכך, ביקש הסולטאן לראות כיצד חוגגים היהודים את חגם. שאל למקום מגוריו של היועץ , ושם פעמיו לביתו.

     יושב היה הגה''ק רבי יצחק נוניס ומכין בדחילו ורחימו את קערת ליל הסדר על פי רזי תורת הסוד. לפתע נשמעו נקישות על דלת ביתו. פתח את הדלת, והופתע לראות את מלכו. הכניסו לביתו בהדרת הכבוד, והסולטאן הביע את רצונו להיות נוכח בעריכת הסדר. הקצו לו מקום של כבוד ליד השולחן הערוך בכלים הנאים, והסולטאן עקב אחר הקידוש, שאלת הבנים ותשובת המסובין בניגון ובהטעמה. הגיעו ל ''שולחן עורך'', ורבי יצחק הודיע לסולטאן,  שעתה נגשים לסעודת החג ושאלו, האם ברצונו להישאר ולהצטרף לסעודה. ''ודאי'', אמר הסולטאן. חלק הרב מצה לכל המסובין, ונתן אף לסולטאן. טעם הסולטאן, ואורו עיניו - טעם גן עדן ממש. [ואין בכך כל פלא, הסביר הרה''ק מרימנוב, שכן היו מצות אלו משולחנו של הצדיק, משולחן ליל הסדר!]. כל מאכלי ליל החג נשאו חן בעיניו, אבל המצות - אין כמותן. הוא הותיר פסת מצה לתת לאשתו (הסולטאנית(  לטעום ממנה וליהנות מטעמה. ראה הרב, ונתן לסולטאן כמה מן המצות שהכין לשאר ימי החג. שב הסולטאן לארמונו, וסיפר לאשתו על מה שראה בליל הסדר במחיצת הרב. נתן לה לטעום מהמצה שעמו - והיא טעמה בה טעם צפיחית בדבש. באמרו: ''היועץ נתן לי כמה מהמצות הללו''. אמרה לו:''לא כדאי לאכול מהן עתה. הן מחר יחול יום גנוסיא שלך, והשרים יבואו למשתה ברכה. תן להם, ויטעמו ממעדנים אלו!'' נראו לו דבריה. למחרת, כשבת הסולטאן במשתה השרים, אמר להם: ''הכינותי בעבורכם מעדן שאין כמוהו, מאכל שלא טעמתם מימיכם!'' וחילק לכל אחד מפתותי המצה. טעמו השרים, והיה טעמה יבש ותפל, לא טעם ולא תואר לה... השתאו ותהו, אך מי יאמר לסולטאן מאומה. הבליעו מלות שבח וחנופה, ותמהו ובזו בלבם. חש הסולטאן שמתנתו לא זכתה להערכה הראויה. לאחר שהלכו השרים שאל את הפקיא, ראש כהני הדת: ''תמהני, שמצה זו של היהודים אבדה מטעמה...'' שמע הפקיא צורר היהודים, שהסולטאן חילק לשריו פתיתי מצה, ואמר: ''מלכתחילה תמהתי מה רעיון הוא זה, להאכיל מוסלמים מאמינים במאכלם של היהודים, כל שכן כשתפל הוא וחסר טעם. הלא הסולטאן עשה עצמו לשחוק בעיני כל שריו !'' התנצל הסולטאן ואמר: ''איני יודע -אמש הייתי במסבת ליל החג של היועץ, והיה טעמה של המצה נפלא. אף לאשתי נתתי לטעום ממנה''. קרא הסולטאן לאשתו שאישרה את דבריו. אכן הייתה המצה טעימה עד מאד.  היא זו שיעצה לתת אף לשרים לטעום ממנה. ברצוני להבין" אמר הפקיא ''הסולטאן ואשתו אכלו ממצות ליל החג - ואילו לשרים נתנו ממצות אחרות, שלא היו על שולחן החג, הלא כן?'' ''אמת'', אישר הסולטאן. ''אם כן אפוא'' אמר הפקיא, ''הלא ברור הדבר כשמש בצהרים,  היהודים מושחים את מצות ליל החג בשומן חזיר, ולכן הן טעימות כל כך! היועץ העז להאכיל את הסולטאן בשומן חזיר !'' החזיר - פגול הוא למוסלמים. חרה אף הסולטאן ביועצו היהודי,  שהעז לטמאו והאכילו פיגולים. קרא לו ושאלו,  הכיצד הרהיב עוז לעשות כן, בן מות הוא. נרעש.  הרב ומחה: ''חלילה לי מלעשות כן, הן החזיר פיגול הוא אף ליהודים". ''אם כן" השיב הסולטאן, ''במה תסביר את העובדא, שמצות ליל החג הייתה כה טעימה, מימי לא אכלתי מעדן כמוה, והמצות האחרות היו בלא:טעם קשות ותפלות !'' נעתקו המלים מפי הר''ר יצחק. אמר: ''את האמת אומר ולא אכחד, כי נשגב הדבר מבינתי יתן לו הסולטאן שלשה ימים, ואחתור לתשובה האמיתית''. זה זמן נתון לך'' אמר הסולטאן, "אך דע לך, כי אם לא תשביע תשובתך את רצוני - אדע שצדק הפקיא, ומות תמות ?'' שב הר''ר יצחק אל ביתו שבור ורצוץ בעיצבונו נרדם ובחלומו נגלה אליו אליהו הנביא אמר לו אליהו הנביא ''שוב אל הסולטאן, ואנכי אהיה עם פיך,  והוריתיך את אשר תדבר''. עלה הר''ר יצחק לארמון הסולטאן והתייצב בפניו. תמה הסולטאן ושאלו: ''הן בקשת זמן שלשת ימים, וחייך תלויים בתשובתך, כלום הגעת כה מהר לחקר האמת ובפיך תשובה נכוחה ?'' אמר הר''ר יצחק - לא תשובה בפי, אלא שאלה. - מעודי לא בא לפי בשר פיגולים, ואף הסולטאן לא טעם מעולם בשר חזיר. לא ידוע לי אם טוב הוא" אם רע, אם דומה הוא לבשר שור או דג. שאלתי היא, מהיכן יודע. הפקיא, שאם מושחים רקיק בשומן חזיר יש בו טעם נפלא שאין כמותו?' נעתקו המלים מפי הסולטאן לא הצליח אלא לומר: ''אין בכוונתך להטיל דופי בפקיא הנערץ...

איני יודע'', אמר הר''ר יצחק, ''ברצוני רק לברר היכן הוא עתה". קרא הסולטאן לאחד מעבדיו, שילך לברר היכן, הפקיא. שב המשרת ואמר ביראת הכבוד, שהפקיא מתבודד בחדרו המיוחד לו.  התבודדות שאיש לא העז להפריעה. כי אמרו שהפקיא מתעלה, עד שהוא עולה לשמים, ולומד מפי נביא המוסלמים בגן עדנו. השיב הר''ר יצחק: ''רצוני לראותו בעבודת בוראו!'', אמנם לא היה איש מעז להפריעו בהתבודדותו, אף לא הסולטאן בכבודו ובעצמו. אבל הואיל ומדברי הר''ר יצחק" השתמעה נימת בקורת ודיבה, חש עצמו הסולטאן! מחויב להזימה. קם והתלווה אל רבי יצחק ללשכתו של הפקיא.

     בפתח הלשכה ניצב משרת הפקיא וגונן על הדלת הסגורה.  ואמר אליהם ''הפקיא בחדרו, אך לאיש אסור ליכנס אליו בשעה זו ! לתדהמתו הושיט הסולטאן את ידו לדלת, ופתח את הלשכה והפריע להתבודדותו, הסולטאן מצא את עצמו בלשכה ריקה. ''רואה אתה'', אמר הסולטאן לרבי יצחק בנימת תוכחה, ''אכן יעלה הפקיא למרום !'' הביט רבי יצחק סביב כל החדר, והבחין שאכן החלון נעל, ובשום קיר אין פריצה, אבל קיר אחד מכוסה בוילון יקר... נגש רבי יצחק והפשיל את הוילון, מאחוריו נגלה פתח, שממנו נראו מדרגות. ''הוא לא עלה למרום". אמר רבי יצחק,  ''הוא ירד לתהום''. ירדו במדרגות, והקיפו בריכת מים. המשיכו לרדת והגיעו לכוך. והפקיא – ראש כוהני הדת המוסלמים - כורע לפני ''צלם'' נוצרי...  ראה הפקיא שנגלה סודו, קם והביט בהם במבט מתריס. ומפי הסולטאן נעתקו המלים. שאל רבי יצחק: ''לשם מה הוא הבריכה שפגשנו בדרך?'', והשיב הפקיא בחוצפה: ''להיטהר מטומאתם של המוסלמים!''.

     אין צריך לומר שגורלו נחרץ, צדיק מצרה נחלץ! ויבוא רשע תחתיו. כנראה שיש בסיפור זה דברים שעמקו מבינתנו, ישמע חכם ויוסיף לקח .

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

נקודה שבועית פרשת "בשלח" ה'תשע"ז

בשעה טובה יוצאים בני ישראל ממצרים אחרי שנים ארוכות של שיעבוד וגזרות קשות.

ביציאתם ממצרים הם מגיעים אל מדבר סיני דרכו יצעדו לכיוון ארץ ישראל.

אמנם רק לפני רגע ראו את ישועת ה' מול עיניהם גם בדמות עשרת המכות וגם בקריעת ים סוף אך הם עדיין מוצאים מקום להתלונן שאין להם מה לאכול לעומת השפע שהיה להם במצרים.

בשלב זה מודיע ה' למשה שהוא ידאג לעם לאוכל: "... הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא".

ה' יוריד לעם ישראל מידי יום לחם מן השמים והם יצטרכו ללקט כל יום ממנו וביום שישי ללקט כפול גם עבור שבת.

עניין איסוף המן בא להשריש בעם ישראל את מידת האמונה והביטחון בה'. צו זה של ה' "לא תותירו" בא לחנך את העם להאמין בה' ולבטוח בו שגם מחר הוא ידאג למן חדש מהשמים.

הכלי יקר רואה בניסיון הזה ניסיון של עושר, לעומת מפרשים אחרים שרואים בדרישה זו חיבה לישראל שיצטרכו לבוא במגע יומיומי עם אלוקים כפי שעני בא יום יום אל המלך לבקש פרנסה.

אולם יש גם פרשנות הרואה במעשה המן גם מידת חינוך. בעל 'מעשי ה' ' אמר שהקדוש ברוך הוא רצה להחדיר בישראל שילמדו להסתפק במה שהם מקבלים ויהיו מרוצים מגורלם, ויעסקו בתורה בישוב דעת. ולכן מה שאמרו חז"ל "לא  ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" פירושו שהתורה ניתנה רק למסתפקים במה שיש להם כמו אוכלי המן.

לא סתם כתבה המשנה בפרקי אבות "איזהו עשיר השמח בחלקו". אמנם זכו בני ישראל למן פשוט שירד מהשמים אך היה עליהם לראות ולהנהיג עצמם שהם עשירים ומלאים כל טוב ולבטוח בה'.

שנזכה גם אנו לעמוד במדרגות אלו של בני ישראל.

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

אמרי שפר י"א שבט ה'תשע"ז

אישה אחת באה פעם אל כ"ק מרן מהר"ש מבעלזא זי"ע בגין איזה דבר ישועה ורחמים שהייתה זקוקה לכך. כשנכנסה אל הקודש שאל אותה מרן האם יש לך אמונה. ענתה האישה, רבי, קודם כתיב ויושע ד' ואחר כך כתיב ויאמינו בד', תחלה צריכה לבוא הישועה, ואחר כך תבוא האמונה. הפטיר מרן, צודקים דבריה. ואמנם עד מהרה נתמלאה משאלת ליבה ונושעה.

   הגאון מוילנא, נותן הסבר יפיפה : התורה מתארת את חווייתו המיוחדת של נחשון ואומרת: "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות י"ד:22). אצל כל השאר, התיאור נכתב במילים מאד דומות, אך הכתיב הוא חסר: "והמים להם חמה מימינם ומשמאלם" (שמות י"ד:29). המילה "חמה" יכולה גם להיות מנוקדת בצירה, וליצור את המילה 'חימה' (שפירושה – כעס). התורה משקפת כאן את האכזבה שחש כל אחד מבני ישראל (ואת 'כעסו' של הקב"ה), על שלא היה להם את אומץ הלב שהיה לנחשון בן עמינדב ועל כך שלא מימשו את הפוטנציאל הטמון בהם. 

     ידוע שכל מי שקורא את פרק "אז ישיר" בשמחה, מוחלים לו על כל עוונותיו (מובא במשנה ברורה נא, יז). ויש להבין מדוע? ושמעתי מהמחנך המפרסם הרב מאיר מונק שליט"א, שבאר את הדברים כך: על מה הייתה שמחתם הגדולה של בני ישראל בקריעת ים סוף? פשוט מאד, עד אז בני ישראל פחדו גם מפרעה וגם מהקב"ה. ובים סוף, לאחר מפלת המצרים, לא נותר לבני ישראל עוד פחד מפרעה, ומעתה הם פחדו רק מה' – וזו הייתה הסבה לשמחה הגדולה!

     ידוע ששני בע"ח קיבלו שכר על כך שהיו שותפים ליציאת מצרים: כלב (לא יֶחֱרַץ כֶלֶב לְשֹנוֹ), חמור (נשא את הזהב של המצרים): א-לוהים ברא את החמור ואמר לו: תהיה חמור, תעבוד קשה מהזריחה עד השקיעה, תישא על גבך משאות, תאכל דשא, לא תהיה חכם ותחיה 50 שנה. ענה לו החמור: ריבונו של עולם, אני אהיה חמור, אבל לחיות 50 שנה זה יותר מידי, אסתפק ב- 20 שנה. לאחר התחשבות מה נענה א-לוהים לבקשתו של החמור.

     אחריו, ברא א-לוהים את הכלב ואמר לו: אתה תשמור על בני הבריות, תהיה חברם הכי טוב, תאכל את השאריות שיתנו לך ותחיה 25 שנה. נאנח הכלב וענה: ריבונו של עולם, אני אהיה כלב, אבל לחיות 25 שנה ככלב, זה יותר מידי, אסתפק ב- 10 שנים. א-לוהים התחשב ונענה לבקשתו.

    למחרת ברא א-לוהים את הקוף ואמר לו: היה קוף, קפוץ מענף לענף, הצחק את האנשים ותחיה 20 שנה כקוף. חשב הקוף וענה: ריבונו של עולם, אני מוכן להיות קוף אבל לחיות 20 שנה כקוף זה יותר מידי, אבקשך להוריד מחצית מחיי. התחשב א-לוהים ואישר לו 10 שנות חיים.

     לבסוף, ברא א-לוהים את האדם ואמר לו: תהיה אדם, שלוט עם שכל על כל פני כדור הארץ ותשתמש בו כדי לשלוט על כל העולם ותחיה 20 שנה. ענה לו האדם: ריבונו של עולם, אני מוכן להיות אדם אבל לחיות רק 20 שנה זה מעט מידי, תוסיף לי בבקשה את ה- 30 שנה שהחמור ויתר, את 15 השנים שהכלב לא רצה ואת 10 השנים שהקוף דחה. ואז אהיה מרוצה להיות אדם. חשב א-לוקים וכך עשה. ומאז חי האדם 20 שנה כאדם, מתחתן, מקבל משכנתא, מביא ילדים ועובד כמו חמור 30 שנה, כשהילדים עוזבים את הבית הוא חי לבד כמו כלב 15 שנה וכשמגיע לפנסיה חי לו 10 שנים כמו קוף, קופץ מבית לבית של הילדים ועושה צחוק מעצמו על מנת להצחיק את הנכדים... זו מציאות החיים...

כוחה העצום של התפילה  (להתעדן באהבתך, גיליון 146)

     המעשה אירע במשפחתו של אברך תלמיד חכם, שזכתה ללידתו של ילד נוסף, אבל לפתע פתאום התברר שיש לו פגם מולד, והטיפול הטוב ביותר לכך ניתן רק בבית חולים באמריקה, וצריך להטיסו לשם. עלותו של הניתוח הגיעה ל –100,000 דולרים, וכיון שמדובר במשפחה של בן תורה היושב כל ימיו ולילותיו על התורה ועל העבודה, ברור היה שלרש אין כל.  הקרובים והידידים נרתמו למבצע איסוף הכספים, וההורים וילדם התינוק עלו על המטוס בדרכם לבית החולים האמריקאי. בתוך שעות מאז נחיתתם היה כבר התינוק על שולחן הניתוחים. האב והאם, אין צריך לומר, ישבו בחדר ההמתנה, ושפכו את ליבם לפני ה' יתברך שישלח רפואה שלמה ומהירה לתינוקם.

     והנה, כעבור שעתיים יוצא הרופא מחדר הניתוח בפנים חמורות סבר, ולוקח את ההורים לפינה צדדית. הם כבר מרגישים שמשהו לא התנהל כשורה,  וליבם מחסיר כמה פעימות.  ואכן, הרופא מבשר להם כדלהלן: הניתוח שלשמו הגעתם לכאן הצליח במאה אחוזים, אבל במהלך הטיפולים הכירורגיים מצאנו פגם מולד נוסף בתינוקכם, הגורם אף הוא לסכנה גדולה, וצריך אפוא, לבצע ניתוח נוסף. עלותו של הניתוח הנוסף, ציין הרופא מגיעה אף היא למאה דולרים! ההורים קבלו את הידיעה בתדהמה, והחלו לבכות לפני הרופא ולומר לו שאין בכיסם פרוטה לפורטה, וגם את מאה אלף הדולרים הראשונים, שנועדו לכסות את הניתוח שכבר עבר בהצלחה בס"ד, גייסו מתרומות. ברם, לרופא לא היה מה לעזור להם בעניין זה, והוא הודיע שבתוך כמה דקות הם צריכים להחליט מה הם עושים.  לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שההחלטה של האב והאם הייתה לעשות גם את הניתוח השני, ובאשר לכסף – ירחם המרחם. ומי שעזר להם להגיע עד הלום, יסייע בעדם גם בהשגת סכום העתק הנוסף.

     הרופא נכנס שנית לחדר הניתוח כדי לבצע את הניתוח השני, וההורים תפסו שנית את ספר התהילים, ובכו ובכו... בעוד הם יושבים לפני חדר הניתוח, ומתפללים ובוכים, עובר שם יהודי שומר מצוות, שהבין שקרה כאן משהו, ומתעניין אצל בני הזוג במה ניתן לסייע להם. הם מספרים לו את המעשה, והאיש מצידו מפתיע באומרו שהוא מכיר את אחד הגבירים היהודיים הגדולים המתגוררים בקרבת מקום, 'ואם תרצו אסדר לכם פגישה במשרדו '. ההורים לא ידעו מאיפה 'נפל עליהם' מושיע שכזה, ובעצם הם כן ידעו... הרי ספר התהילים לא מש מידיהם... עד שהצליחו להוציא מילה מפיהם, סיכם איתם האיש שיגיעו למחרת היום, בשעה 4 אחר הצהריים, למשרדו של הגביר השוכן באחד מגורדי השחקים הסמוכים.

     בשעה היעודה הגיעו ההורים, יחד עם האיש ההוא, למשרד המדובר. הגביר עצמו לא היה שם, אבל מזכירו האישי פותח את הדלת, וכשראה את האברך התלמיד חכם שאל אותו שאלה אחת, קצרה: "אתה יונגרמן מבני ברק?" (המילה "יונגרמן", באידיש, מורכבת משתי מילים, ופירושה: איש צעיר(.  האברך היה בטוח שהמזכיר שואל אותו האם אתה האיש הצעיר עימו סיכמו על הפגישה, והשיב מיד: 'כן '. המזכיר לא דיבר מילה נוספת, והגיש לו מעטפה. התלמיד חכם פותחה, ומתחיל לספור את השטרות שהיו שם, ומגיע לסכום של... 100,000 דולר בדיוק!!! לא אחד פחות, וגם לא אחד יותר.  בני הזוג לא מצאו את המילים בפיהם להודות על המתנה העצומה, ופרצו שוב בבכי... הפעם היה שהבכי של הודיה לה' יתברך. בין לבין התברר שהניתוח השני הסתיים אף הוא בהצלחה. הם שבו לארץ ישראל בהרגשה מופלאה על שזכו לניסים גלויים שכאלו, כשבנם התינוק בריא לחלוטין.

     מספר ימים לאחר שובם ארצה, נשמעות דפיקות בדלת ביתם, ועל הסף עומד תלמיד חכם מפורסם, ממקימי עולה של תורה. הם לא ידעו על מה ולמה הגיע התלמיד חכם לביתם, אך הוא לא הותיר להם זמן רב לחשוב. ' ברצוני לומר לכם, שהכסף שקבלתם אצל הגביר באמריקה שייך לי' - - - הלם ותדהמה נראו על פניהם של האב והאם. מה פירוש הדבר שהכסף שייך לך, הרי קבלנו אותו כדת וכדין בלשכתו של הגביר? – שאלו . והתלמיד חכם השיב: אני מחזיק מוסדות מסועפים עם תלמידים רבים, ולאחרונה הגענו ממש עד קצה היכולת באחזקת המוסדות, והגיעו מים עד נפש. כדי לשפר את מצבנו הכלכלי, נסעתי לאמריקה, ועשיתי עבודת שטח מאומצת עד שהסכימו לקבלני אצל הגביר, וסיכמו איתי לשעה 4 אחר הצהריים, באותו יום שאתם הגעתם למשרד. הסיכום היה שאקבל מאה אלף דולרים לאחזקת המוסדות שלנו.  כיון ש??נני מכיר את אופן התנהלותם של הגבירים, וידעתי שאם אאחר בדקה אחת לא יקבלוני כבר, הזדרזתי להקדים את בואי, ונקטתי בכל האמצעים האפשריים על מנת להגיע בזמן. אבל ה' יתברך רצה אחרת. כבר בשעה שלוש נכנסתי למעלית שתובילני אל הקומה בה שוכן משרדו של הגביר, אבל לפתע נתקעה המעלית, וגם כוחות החילוץ שהגיעו, לא הצליחו לשחררני עד השעה חמש... כאשר חולצתי סוף סוף מהמעלית, מיהרתי כל עוד רוחי בי אל משרד הגביר, ואז אמר לי המזכיר, לתדהמתי הגדולה, ש 'מישהו כבר לקח עבורך את הכסף'... לא ידעתי במי ובמה מדובר, עד שהוא הסביר לי שהיה כאן אברך צעיר, ושאלתי אותו האם אתה 'יונגרמן', וכשהשיב לי בחיוב נתתי לו את המעטפה...

     עכשיו אפשר כבר לגלות מי היה התלמיד חכם שהתדפק על דלתו של האברך בבני ברק. היה זה הגאון ר' שלום מאיר יונגרמן זצ"ל, שיסד והקים את מוסדות התורה והחינוך בזיכרון יעקב. הוא – הוא היה התלמיד חכם שאיתו סיכמו להגיע בשעה 4( והדגישו שלא ימתינו מעבר לשעה ההיא(, וכשמזכירו של הגביר ראה את האברך נכנס למשרד, שאל אותו האם אתה יונגרמן מבני ברק, וכשהתשובה הייתה חיובית – נתן לו את כל הכסף...  והאברך הבין שהמזכיר שאל האם אתה 'יונגערמאן', דהיינו האם הינך האברך הצעיר מבני ברק, ולכן השיב בחיוב... פלאי פלאים של השגחה!

    הגרש"מ יונגרמן זצ"ל סיפר ששאל את מורו ורבו כיצד קורה הדבר שלאחר שהשקעתי כל כך הרבה מאמצים לקבוע פגישה עם הגביר, והפגישה נקבעת, והנה מגלגל הקב"ה שבסופו של דבר יגיע הכסף לידיו של אדם אחר, שלא טרח ולא יגע כלל בענין זה? ותשובתו של אותו גדול הייתה: אתה אמנם השקעת מאמצים כבירים כדי לקבוע פגישה עם הגביר, אבל שום דבר אינו עומד בפני דמעות – תפילה המגיעות עד כסא הכבוד! ובמיוחד כשבני הזוג הללו התפללו, כעדותם, כל אחד על השני, וכפי שסיפרנו לעיל. תפילה מסוג כזה, דוחה את כל הדברים האחרים! והנה נמצינו למדים על כוחה העצום של תפילה!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ג ניסן ה'תשע"ו

אמר הגאון רבי חיים ברים: בקריעת ים סוף היו ישראל מוקפים מכל הצדדים, ים סוף, מדבר, חיות רעות ופרעה.  בני ישראל חשבו שזה מצב של חושך. היה נראה לעיניהם שזה המצב הכי גרוע שיכול להיות. אין הצלה, הכול אבוד. אבל בשמים היה כבר "שביעי של פסח", המפות הלבנות היו כבר פרוסות – אורו של שביעי של פסח הופיע כבר!  כן הוא בהרבה דברים. חושבים שהמצב עתה הוא הגרוע ביותר שיכול להיות, מצב של חושך, אבל בשמים מסתכלים אחרת.  מפות לבנות צחורות פרושות כבר, השמחה כבר נמצאת.  כאשר יודעים שהכול מהקב"ה לטובתנו אז אין צריך לפחד, רק להתפלל לה' המצפה ומתאווה לתפילתנו! ("נעימת החיים"(

          בספירת העומר אנו אומרים "היום יום , " והכוונה היא שהיום יהיה יום, שיֵדעו מה פעלו בכל יום, מה פעלו אתמול ומה צריכים לפעול היום

           הפסוק "והתגלח" בפרשת תזריע, הוא פסוק ל"ג, יש אומרים רמז שב ל"ג בעומר עושים תגלחת - חלאק'ה, וגם האות ג הוא גדול, רמז על ג' שנים

.     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. יש לומר פירוש הפסוק ואהבת לרעך כך,  "ואהבת לרעך" כמו שאתה תתנהג עם רעך באהבה ואחדות, "כמוך אני ה'" כך אני אהיה אתך כמוך, וכמו שנאמר 'ה' צלך' ונתבאר בדברי מרן אלוקי הבעל שם טוב, שכמו הצל של אדם, שהתנועות שהוא עושה כך עושה הצל כנגדו, כך כמו שאדם מתנהג למטה עם חברו באהבה ובמידות טובות, כך מתנהג עמו מלך עליון. וזהו "ואהבת לרעך" כי "כמוך אני ה'", להתנהג גם עמך באהבה אוצר החיים

היכן טמון האושר?

     קבוצה של 50 אנשים השתתפו בשיעור פילוסופיה. לפתע, המרצה החליט לעשות איתם פעילות קבוצתית.  הוא החל לחלק לכל אחד מהאנשים בלון. כל אחד התבקש לרשום את שמו על הבלון. לאחר מכן כל הבלונים נאספו והוכנסו לחדר אחר. המשתתפים הורשו להיכנס לחדר עם הבלונים וכל אחד מהם נתבקש למצוא את הבלון שלו, תוך 5 דקות.  כולם החלו לחפש אחוזי תזזית את שמם, מתנגשים אחד בשני, דוחפים אחד את השני ונהיה בחדר כֵאּוס גדול.  בסוף חמש הדקות אף אחד לא הצליח למצוא את הבלון שלו.

     עכשיו, כל אחד נתבקש לקחת בלון בצורה אקראית ולתת אותו לאדם ששמו רשום על הבלון. תוך מספר דקות היו כולם עם הבלון שלהם.  המרצה התחיל לדבר ואמר: אותו הדבר קורה בחיינו. כולם מחפשים אחוזי תזזית את האושר בכל עבר, לא יודעים איפה הוא מתחבא. האושר שלנו טמון באושרם של אחרים. תן להם את האושר שלהם ותקבל את האושר שלך. זוהי המהות של החיים האנושיים...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/