בסיום פרשתנו נקרא את ברכת הכוהנים המפורסמת והמוכרת לנו מהתפילות
ומברכת האב לילדיו בשבת.
כשהכוהנים מברכים את הציבור בבית הכנסת, הם מברכים לפני כן ברכה ובה
אומרים שהם מצווים לברך "באהבה" (לברך את עמו ישראל באהבה), אך לא מצאנו
היכן נאמר להם לברך באהבה.
המהרש"א במסכת סוטה אומר בעניין שאין נותנים כוס של ברכה לברך
אלא ל"טוב עין" שנאמר: "טוב עין הוא יבורך". ברכת המברך חלה,
לפי הרוח שמלבשתו בשעת ברכתו וזו היא כוונת הברכה פה לברך באהבה, כלומר ב "כוונה
ובעין טובה".
ספר "אוזניים לתורה" מביא הקשר אחר של הרב וולקין שאומר
שהכוהנים מקבלים מתנות כהונה מהציבור ולכן ברכתם וודאי בטוב עין.
מלבד זה, המילה "באהבה" במהותה היא עניין רגשי ומובנה רחב
הרבה יותר מאשר "טוב עין", וזה מסביר את פירוש רש"י שאומר
"אמור להם בכוונה ובלב שלם", שאסור לכוהנים לכוון בברכה לשם הנאה עצמית
והרבות מתנות כהונה אלא שכוונתם תהיה חייבת לשם טובת עם ישראל לשמה.
הגר"י פערלא על ספר המצוות של רבנו סעדיה גאון מביא את דברי
חז"ל ממסכת סוטה על המילה "באהבה": "כה תברכו פנים כנגד
פנים". פנים נגד פנים הם סימן לאהבה וחיבה כמו שאומרים חז"ל במסכת בבא
בתרא: "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום היו הכרובים פניהם איש אל אחיו דוגמת
זכר ונקבה".
המילה "באהבה" מורכבת משתי מילים: ב אהבה, כלומר פעמיים
אהבה. פעמיים "אהבה" בגימטריה זה שם הו-יה הוא שמו של ה' שהוזכר במקדש.
לכן גם בתפילת שמונה עשרה אנו מברכים "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו ב-
אהבה" כלומר אהבה היא שם של הקדוש ברוך הוא.
שנזכה להיות מבורכים באהבה מאהבה והפוך.
שבת שלום ומבורך!
תודות : לצחי מיכאלי
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק
שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.
