נקודה שבועית פרשת "האזינו" ה'תשע"ז

נקודה שבועית פרשת  "האזינו" ה'תשע"ז

פרשה אחרונה לסיום התורה, בוחר משה לסיימה בשירה. שירת "האזינו".

בשירה זו כולל משה את הליכותיו של עם ישראל ואת כל קורותיו שנות דור ודור.

במהלך השירה הזאת מזכיר משה לעם את הליכתו במדבר הקשה אך תכלית ההליכה היא אל ארץ טובה מכל הארצות, ארץ שהיא דשנה ופורייה, השופעת פירות אדמה ועץ ומלאה בגידולי צאן ובקר.
אך דווקא מתוך הטובה הגדולה הזאת שנתן להם ה' הסיח העם את דעתו ומרדו בה'.

מתוך המרד הזה פנו בני ישראל לעבוד אלילים אחרים שאין בהם באמת ממש ועבודתם היא תועבה.

ובוחר משה במהלך השירה להוכיחם על קלות הדעת שלהם ועל כך ששכחו את מה שהיה עליהם לזכור. משה כנביא מעיד בפניהם את מה שעתיד אכן לקרות בהמשך דרכי העם.

ואנו, שכל שנה חוזרים וקוראים את אשר ארע לעם במשך הדורות ובעיקר את התנהגותם עלינו להפנים וללמוד דווקא ממקרים אלה.

כמה חשוב וראוי לזכור ולהכיר טובה. לדעת שיש להעריך כראוי דברים שעוברים עלינו בחיינו ולא להעביר אותם כלאחר יד.

כל עניין ודבר בחיינו הוא בעל חשיבות. אין דבר שמובן מאליו ורק אם נפעל כך נכיר בערך הטובה והתודה ונדע להתנהג בהתאם ולא לזלזל בדבר בחיינו.

שבת שלום ומבורך

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם

האזינו,דשנה,פורייה,מדבר,ארץ טובה,הסחת דעת,מרד,אלילים,תועבה,קלות דעת,

אמרי שפר כ"ג ניסן ה'תשע"ו

אמר הגאון רבי חיים ברים: בקריעת ים סוף היו ישראל מוקפים מכל הצדדים, ים סוף, מדבר, חיות רעות ופרעה.  בני ישראל חשבו שזה מצב של חושך. היה נראה לעיניהם שזה המצב הכי גרוע שיכול להיות. אין הצלה, הכול אבוד. אבל בשמים היה כבר "שביעי של פסח", המפות הלבנות היו כבר פרוסות – אורו של שביעי של פסח הופיע כבר!  כן הוא בהרבה דברים. חושבים שהמצב עתה הוא הגרוע ביותר שיכול להיות, מצב של חושך, אבל בשמים מסתכלים אחרת.  מפות לבנות צחורות פרושות כבר, השמחה כבר נמצאת.  כאשר יודעים שהכול מהקב"ה לטובתנו אז אין צריך לפחד, רק להתפלל לה' המצפה ומתאווה לתפילתנו! ("נעימת החיים"(

          בספירת העומר אנו אומרים "היום יום , " והכוונה היא שהיום יהיה יום, שיֵדעו מה פעלו בכל יום, מה פעלו אתמול ומה צריכים לפעול היום

           הפסוק "והתגלח" בפרשת תזריע, הוא פסוק ל"ג, יש אומרים רמז שב ל"ג בעומר עושים תגלחת - חלאק'ה, וגם האות ג הוא גדול, רמז על ג' שנים

.     ואהבת לרעך כמוך אני ה'. יש לומר פירוש הפסוק ואהבת לרעך כך,  "ואהבת לרעך" כמו שאתה תתנהג עם רעך באהבה ואחדות, "כמוך אני ה'" כך אני אהיה אתך כמוך, וכמו שנאמר 'ה' צלך' ונתבאר בדברי מרן אלוקי הבעל שם טוב, שכמו הצל של אדם, שהתנועות שהוא עושה כך עושה הצל כנגדו, כך כמו שאדם מתנהג למטה עם חברו באהבה ובמידות טובות, כך מתנהג עמו מלך עליון. וזהו "ואהבת לרעך" כי "כמוך אני ה'", להתנהג גם עמך באהבה אוצר החיים

היכן טמון האושר?

     קבוצה של 50 אנשים השתתפו בשיעור פילוסופיה. לפתע, המרצה החליט לעשות איתם פעילות קבוצתית.  הוא החל לחלק לכל אחד מהאנשים בלון. כל אחד התבקש לרשום את שמו על הבלון. לאחר מכן כל הבלונים נאספו והוכנסו לחדר אחר. המשתתפים הורשו להיכנס לחדר עם הבלונים וכל אחד מהם נתבקש למצוא את הבלון שלו, תוך 5 דקות.  כולם החלו לחפש אחוזי תזזית את שמם, מתנגשים אחד בשני, דוחפים אחד את השני ונהיה בחדר כֵאּוס גדול.  בסוף חמש הדקות אף אחד לא הצליח למצוא את הבלון שלו.

     עכשיו, כל אחד נתבקש לקחת בלון בצורה אקראית ולתת אותו לאדם ששמו רשום על הבלון. תוך מספר דקות היו כולם עם הבלון שלהם.  המרצה התחיל לדבר ואמר: אותו הדבר קורה בחיינו. כולם מחפשים אחוזי תזזית את האושר בכל עבר, לא יודעים איפה הוא מתחבא. האושר שלנו טמון באושרם של אחרים. תן להם את האושר שלהם ותקבל את האושר שלך. זוהי המהות של החיים האנושיים...

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

אמרי שפר י"ב כסלו ה'תשע"ו

אדם שלא נהנה מן העולם - מכל הטוב שהקב"ה נתן לו, עתיד ליתן על כך את הדין... (ירושלמי קידושין ד, יב).     

     אין מעלית להצלחה, צריך לעלות מדרגה מדרגה...     

     התורה עבורנו, כנהר עבור הדגים, מקום חיותנו. " וילכו שלושת ימים במדבר ולא מצאו מים , " התייבשו כדגים, נשמת היהודי מתייבשת בלא תורה.

'     והיה המחנה הנשאר לפליטה' (לב, יט(. בבראשית רבה (פע"ו ס"ג), לימדתך תורה דרך ארץ שלא יניח אדם כל ממונו בזווית אחד. (השל"ה הקדוש)

חדר בתוך חדר (מאורות דף היומי, גליון מס' 838)

     שנים מספר לאחר בואו לעולם, נלקחו ממנו הוריו והוא נותר יתום מאב ואם.

     דווינסק, עיר הולדתו, לא קסמה לו, והוא החליט לנטוש את ארץ מכורתו ולעלות ירושלימה, להסתופף בצל גדוליה וחכמיה. בהגיעו לירושלים עיר הקודש הוא התחנך בבית היתומים דיסקין, ובהגיעו לפרקו התייצב בפני דייני ירושלים ואמר בפניהם: "מאחר שבית הדין הוא אביהם של היתומים, ואני יתום מאב ואם, הנני מודיעכם כי היום מלאו לי שמונה עשרה שנים ומוטלת עליכם חובה להשיאני"...

     התמימות והרצינות של העלם הצעיר עשו להם כנפיים בין אנשי ירושלים, וכששמע המגיד המפורסם רבי בן ציון ידלר זצ"ל את הדברים, חשק בו כחתן לבתו!  תמימות היא השלמה שבמעלות. לא תמימות הנובעת מכסלות, אלא תמימות ישרה והגונה.  כך היה הגאון רבי שלמה סובול זצ"ל לחתנו של המגיד.  החתן הצעיר שמח בחלקו, לאו מילתא זוטרתא היא ליתום מאב ואם לזכות באחת לאב רחום צדיק ותלמיד חכם כרבי בן ציון ידלר, וכמאז ומקדם שקד על דלתי התורה והעבודה.  

     אותן שנים היתה ירושלים דלה וענייה, עשירה באביונים. ר' שלמה פרנס את בני ביתו בקושי רב ולא היתה בידו כל אפשרות לרכוש לעצמו ספרי לימוד כאוות-נפשו. לפיכך היה ר' שלמה מעתיק בכתב ידו מספרי ראשונים ואחרונים שהזדמנו לידו והיה הוגה בגיליונותיו ומתעמק בדבריהם כמוצא שלל רב.  יקרה היא מפנינים.

     ויגדל האיש ויתעלה בתורה וביראת שמים. במהלך השנים הוא התכתב עם הגאון מראגטשוב, בעל צפנת פענח, אשר נהג עמו בחביבות יתירה והתכתב עמו בתדירות של שני מכתבים לשבוע, ולימים הודפסו המכתבים בספרו שלמת יוסף. גם עם הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל התכתב רבות, וכך זיכה את העולם בשו"ת שלמת חיים ובו למעלה מאלף תשובות!

     אם היה מי שסבר תחילה כי תמים הנער, במהלך השנים נוכח לדעת כי תמימות רצינית לו ועמה הוא חותר במעלה ההר ואף זוכה להגיע אל פסגתו. ר' שלמה היה שקוע יומם וליל בתורתו עד שהיה לשם דבר בירושלים . ביום מן הימים נראה ר' שלמה יוצא הרחובה ומחפש אחר דבר-מה. ערימת גרוטאות משכה את תשומת לבו. הוא תר סביבה עד שסילק שברי עצים וגדודי אשפתות שכיסו על ארון ישן-נושן ובמאמצים מרובים הוציאו מן הערימה והחל גוררו ברחובות העיר.  מאן-דהואים אחדים הציעו את עזרתם ויחד גררו את הארון בין הסמטאות הצרות ובכוחות משותפים דחקוהו לתוך הבית. "     הבית" אמרנו, לא ממש, לא במושגים של היום.  היה זה חדר בגודל ממוצע שבפינתו האחת היה ה'מטבח', שולחן וכסאות אחדים, וביתר חלקיו ישנו ושהו שמונה נפשות ביתו. מעט המחזיק את המרובים. לא צריך להיות מעצב פנים כדי להבין שהכנסת ארון נוסף לתוך מקום צפוף כזה אינה מעשה נבון. את הבגדים יש להערים בארגזים לגובה, או במדפים מקובעים על הקיר, אך ארון?  ובכן, הסכיתו ושמעו. לא ארון היה זה אלא חדר ! ר' שלמה מיקם את הארון בפינה, שלף את גגו,  הכניס לתוכו כסא, סטנדר וגמרא, נכנס גם הוא לתוך הארון, סגר את דלתותיו וקולו המתרונן נישא בחדווה! ר' שלמה צלל בים התלמוד באין מפריע, יש לו פינה משלו...  זו תורה וזו שכרה.

     שכר התורה אינו דווקא בתוספת חיצונית לה זוכה הלומד, כגון: ממון וכדומה, אלא משזכה אדם לשקוד על התורה, עצם הנאתו מלימוד התורה הקדושה, היא השכר הגדול בעולם עד שאינו זקוק לדבר נוסף. יכול אדם לשבת בתוך ארון הממוקם בחדר צפוף נפשות וחפצים ונפשו מתרווחת ומתפשטת בהנאה על פני תבל.

     זו תורה וזו שכרה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/