אמרי שפר י"ט סיון ה'תשע"ז

אמרי שפר י"ט סיון ה'תשע"ז

אמר האדמו"ר הצדיק הרב שלמה גולדמן זצוק"ל (האדמו"ר הרביעי של חסידות זוועהיל -) על כל פסיעה שאדם פוסע עבור הזולת, חוסך בכך אלף פסיעות עבור עצמו!

    אני ה' אלקיכם (ט"ו – מ"א) - מסופר על הרה"ק רבי שניאור זלמן "בעל התניא" זיע"א שכבר בילדותו ניכרו בו סימני גאונות, ובכל עת שמחו למדני העיר להשתעשע עמו בדברי תורה, פעם שאלו אותו היכן יש פסוק בתורה המתחיל ומסתיים באותן שלוש תיבות? ענה הילד מיניה וביה: פסוק זה נאמר במקום בו משה רבנו לא אמר אמת, תמהו השומעים משה רבנו לא אמר אמת? אכן, ענה הילד, בפרשת ציצית מצינו פסוק המתחיל ומסתיים במילים "אני ה' א-לקיכם" ובשעה שאנו אומרים ק"ש, אנו מוסיפים את המילה "אמת", ואילו משה רבנו לא אמר "אמת" אלא סיים במילים "אני ה' א-לקיכם".

     השליחים/מרגלים. פעם שלח הגאון רבי חיים מבריסק, שליחים לאסוף כסף לישיבתו. כשחזרו השליחים, התברר, כי כל הכסף הלך לצורך הוצאותיהם בדרך, ואילו לישיבה כמעט לא נשאר כלום... אמר להם רבי חיים: כעת הבנתי פשט בפסוק "שלח לך אנשים ויתורו". כששלח משה את המרגלים, נתן להם כסף להוצאות הדרך. אמר לו ה' "ויתורו" אל תקרא 'ויתורו', אלא ויותירו. שישאירו מעט מעות, ולא יבזבזו את הכל על הוצאותיהם...

     ויקרא משה להושע בן נון, יהושע. לאמור: "קה יושיעך מעצת מרגלים".  מהיכן לקח משה את האות י' להוסיפו אל "הושע", מ"שרה" שהיה בה קודם את האות י' שרי. כתוב בחז"ל, שהאות י' היו לה טענות למה לקחו אותה מהצדקנית, אמר לה הקב"ה, מקודם היית אצל נקבה, ורק בסוף השם, עכשיו תהיי אצל זכר, ובתחילת השם (ירושלמי(

''אם בחוקותי תלכו''' (כו, ג)  [ברכי נפשי[

     רבינו בחיי אומר (שמות, כ - ד"ה 'איתי') על הפסוק "לא תעשון איתי אלוקי כסף ואלוקי זהב": כשאתם עומדים בתפילה 'איתי', לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם, שאם תעשו כן,  מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלוהי כסף ואלוהי זהב'. כשהאדם עומד בתפילה לפני בוראו, ולא רק אז - אלא בכל רגע ורגע מימי חייו, צריך הוא לדעת, שהכסף והזהב אינם שווים מאומה, והנכסים היחידים שייקח איתו לבית עולמו,  יהיו רק התורה והמעשים הטובים.

     הגר"א מן סיפר מעשה מופלא שהיה אצל מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א. ' הסיפור סופר בחול המועד סוכות תשס"ח מרב חשוב בלונדון, שהתקשר לבית הגר"ח והציג בפניו את השאלה דלהלן, וממנו נוכל ללמוד על ערכם האמיתי של התורה והמצוות, לעומת אפסיותו של הממון', אמר הגר"א מן.  המדובר היה בשני אחים, שהאחד התגורר בשוויץ והשני בלונדון שבאנגליה, ודרכיהם נפרדו לא רק מפאת המרחק שבין דירותיהם, אלא גם מפני שאורח חייהם, שונה היה לחלוטין. בעוד שהאח הלונדוני היה תלמיד חכם שיגע ועמל בתורתו יומם ולילה, וחי בדוחקות גדולה, הרי האח שבשווייץ לא היה שומר מצוות, ונודע כאחד מעשירי המדינה.  יום אחד, מקבל הת"ח בלונדון טלפון בהול משוויץ, ובו מבקשים בני משפחת אחיו, שיגיע בדחיפות לביתו של אחיו העשיר. האח בלונדון לא ידע כלל במה מדובר, אבל החליט לקיים את בקשת משפחתו של אחיו, ונסע לשוויץ.  בהגיעו לרחוב בו מתגורר העשיר, מבחין הת"ח באנשי משטרה ובטחון הסובבים בכל פינה. הוא מנסה לברר היכן מתגורר אחיו, והעוברים והשבים מעדכנים אותו ש 'מאוד קשה להיכנס לביתו של הגביר ההוא'... לבסוף התברר לת"ח מלונדון, שאחיו מתגורר בארמון של ממש, המוקף כל העת באנשי בטחון, והוא לא ידע כלל על גודל עשירותו של אחיו, עד היכן היא מגעת.

     לאחר שהציג תעודות המצביעות על היותו אחיו של העשיר,  הכניסוהו השומרים אל הארמון, והוא הובא אחר כבוד לחדרו של בעל הבית, לא לפני שהוא נדהם לראות את הארמון ביופיו ובתפארתו. בהיכנסו לחדר בו שהה אחיו,  נודע לו שהאח חולה אנוש, וימיו ספורים. האח רומז לו שיתקרב אליו, ואז הוא לוחש באוזניו שהרופאים הודיעו לו שסופו קרב. בשארית כוחותיו, מוסיף העשיר ומספר לאחיו הת"ח, ש'אין לך מושג כמה עסקאות עשיתי בימי חיי, ואינך יכול אפילו לחלום כמה כסף צברתי לעצמי'. האח החולה הדגיש שמדובר בסכומי כסף אסטרונומיים. האח מלונדון האזין לדברים, ועדיין לא הבין מה רוצה אחיו ממנו, ולשם מה הזעיקו אותו כל כך בדחיפות. קולו של העשיר נדם לכמה דקות. נדמה היה שהוא עורך חשבון נפש על פועלו בימי חייו. לאחר מכן הוא פונה לאחיו, ואומר לו: "למרות הכסף הרב שצברתי, אני מרגיש שאין לי כלום!!! אני עוזב את העולם באפס ותוהו, ומרגיש בעצמי ריקנות נוראה. כל המיליונים הרובצים בחשבון הבנק שלי, אינם שווים בעיניי מאומה'!!! 'ומה הינך רוצה ממני'? שאל התלמיד חכם בקוצר רוח. 'את העסקה האחרונה בחיי אני רוצה לעשות איתך. האם תהיה מוכן לכך'? שאל האח העשיר. אחיו המופתע לא ידע כיצד להשיב על שאלה שכזו; 'עד שלא אדע במה מדובר, כיצד אוכל לענות'? אמר . 'אני רוצה לעשות איתך הסכם יששכר וזבולון, ולהעביר לך מחצית מכל נכסיי, בתנאי שתעביר לי את מחצית הזכויות שיש לך מלימוד התורה', אמר האח העשיר.

     הת"ח כבש פניו בקרקע. לעסקה כזו, הוא לא ציפה ולא התכונן. למרות ההתרגשות המרובה שאחזה בו בשל מיוחדותו של המעמד, שקל האח מלונדון את הדברים במנוחת הדעת, ערך את חשבון נפשו בשיקולים של 'רווח והפסד', עד שהחליט להשיב לאחיו בשלילה. ' אינני מוכן לעסקה כזו', השיב לאחיו החולה. האח העשיר,  שחשב אולי לא יודע אחיו באיזה סדר גודל של נכסים מדובר, החל לפרט באוזניו את המיליונים הרבים הממתינים לו, אחריו ההסכמה על העברת מחצית מזכויותיו.  אבל הת"ח מתעקש בסירובו, ואינו מוכן לבצע את העיסקה.  לאחר ימים מספר, נפטר האח העשיר לבית עולמו.

     ויהי לאחר הפטירה, החלו יסורי מצפון לנקוף את ליבו של הת"ח, בחושבו אולי לא נהג כשורה . את לבטיו אלו העלה בפני רבו בלונדון, שהתקשר לבית מרן הגר"ח קנייבסקי וביקש לברר מה דעת התורה בעניין זה.  הגר"ח השיב ש'הרי זו גמרא מפורשת במסכת סוטה'... הגמרא (בדף כא.) אומרת שם על הפסוק; 'אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו', רש"י מפרש שם שהלל הזקן עסק בתורה כל ימיו 'מתוך עוני רב', ושבנא שהיה אחיו, בא אליו בסוף ימיו, וביקש להתחלק בזכויות. ועל כך יצאה בת קול ואמרה 'אם יתן איש כל הון ביתו'...  הגר"ח סבר, שהגמרא מתכוונת ללמדנו, שהסכם יששכר וזבולון אינו יכול להתבצע בסופו של התהליך, דהיינו לאחר שהת"ח כבר למד את תורתו. מי שרוצה להיות שותף לזכויות של לימוד התורה, צריך לעשות את ההסכם עם הת"ח לפני שהוא מתחיל ללמוד, ולא בסוף.  המקרה שבו עוסקת הגמרא, הוא הוא הנידון של שני האחים, ולכן, אמר הגר"ח, 'העסקה בין השניים לא היתה מועילה כלל, כי במקרה כזה, לא היה מקבל האח העשיר את זכויותיו של התלמיד חכם.

     הבה נלמד מסיפור זה, עד כמה צריכים אנחנו להעריך את תורתנו, יותר מאלפי זהב וכסף, ולא נמירנה ולא נחליפנה בשום הנאה מהנאות העולם הזה. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר כ"ז טבת ה'תשע"ז

אלה ראשי בית אבותם בני ראובן... ובני שמעון... ואלה שמות בני לוי" )ו, יד-טז) כתב השל"ה הקדוש: "קשה, למה אמר תיבת 'שמות' אצל לוי יותר ממה שאמר בראובן ושמעון ?כי שבט לוי לא היו בגלות. ולוי ידע דבר זה ורצה להשתתף בצרת הצבור, מה עשה, קרא שמות לבניו על שם הגלות, דהיינו שם 'גרשון' על שם כי 'גרים' הם בארץ לא להם, ושם 'קהת' על שם שיניהם 'קהות', ושם 'מררי' על שם 'וימררו' את חייהם, זהו שאמר ואלה שמות בני לוי. ומכאן ילמד האדם להשתתף בצער הציבור אע"פ שאין הצרה מגעת לו."

     ״ויעשו כן החרטומים בלטיהם, ויעלו את הצפרדעים על ארץ מצרים״ (שמות ח,ג). המצרים חכמים המה להרע: להעלות את הצפרדעים ידעו, אבל להיטיב – לסלקן, זאת לא ידעו לעשות.(אזניים לתורה)

     ״וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך״ (שמות ח,ז). כאן הועילה תפילת משה רבנו להסיר את הצפרדעים מפרעה ומעבדיו, ואילו במעשה הנחשים השרפים (במדבר כא,ד) לא פעל משה בתפילתו להסיר את הנחשים, אלא נצטווה ״עשה לך שרף״. כי לכל צרה שלא תבוא יש תרופה חוץ מלשון הרע. ללמדנו, אם אדם דן את חברו לכף זכות, דנים גם אותו לכף זכות, והיפוכו במי שמדבר לשון הרע. (החפץ חיים)

     יהודי אחד בא לפני רבי אברהם מפוריסוב. הוא נכנס אל חדרו בהבעה מלאה יגון ועצב, וכשהוא גונח ומתמרמר שפך את לבו: "רע ומר לי. אין לי אפילו מעט נחת ושמחה. ייסורים קשים הם מנת חלקי כל היום". ענה לו רבי אברהם: "מי אמר לך שמפני הייסורים אתה עצוב? אולי מפני עיצבונך באים עליך הייסורים? התגבר, מלא את לבך קצת שמחה, ותראה כי הייסורים ייעלמו מאליהם".

טוב ה' לכל )ברכי נפשי)

     מעשה שהיה בבני זוג שאירחו בביתם איש עני ואביון, שאכל מעשה על שולחנם בקביעות, והייתה בכך מצווה גדולה, שכן היה האיש הזה ערירי, בלא משפחה, ומצא בביתם נועם וחמימות, ומרגוע לנפשו. הבעיה הייתה שכל פעם כאשר העני הזה הגיע, היה לו מנהג לספר לבני הבית, כל פעם מחדש, את קורותיו וכל מה שעבר עליו. ועד שהיה ניגש ליטול ידיו לסעודה, עבר זמן רב, ובני המשפחה הוצרכו להמתין לו עד שיסיים את הסיפורים... מרוב הטרחה, חשבו כבר כמה פעמים להודיע לעני שלא יגיע יותר, אבל לא העזו לעשות זאת, כיון שידעו שבואו אליהם משפיע עליו חיות ולשמחה, וכיצד אפשר למונעו מכך.ברבות השנים, הלך וגדל מספר ילדיהם של בני הזוג, והבית בו התגוררו נעשה צר מלהכיל את כולם, והם החליטו לעבור דירה. לפני המעבר לדירה החדשה, העלו בדעתם שאולי עכשיו יעשו בחוכמה, ולא יודיעו לעני את הכתובת החדשה, וחסל סדר טרחה... הוא יגיע כמנהגו אל הדירה הישנה, וכשיראה שלא נמצאים שם,  יבין שהמשפחה העתיקה דירתה למקום אחר, וכשלא יידע היכן ממוקמת הדירה החדשה, לא יגיע יותר, וכך ייפטרו ממנו אחת ולתמיד.

     אמרו ועשו.ועזבו את הדירה, ללא שגילו לעני לאן הם עוברים. לפני עזיבתם,  ביקשו גם מהשכנים שאם העני יתעניין אצלם לאן עברו, שלא יגלו לו.ביקשו בני הזוג לישב בשלוה, ולא לשמוע יותר את סיפוריו של העני הטרדן. וענה, זמן קצר מאוד לאחר עוברם לדירה החדשה נשמעת זעקה גדולה מפי האישה, שהייתה במטבח. בעלה, שנזעק במהירות, פוגש את אשתו המצביעה על עקרב גדול־ ממדים. הבעל נבהל, אבל לא איבד עשתונות. לקח מטאטא, והרג את העקרב. לא עוברות כמה שעות, והנה עקרב נוסף מטייל לו בבית. הבעל הורג גם אותו אבל העקרבים ממשיכים להגיע, האחד אחרי השני, וגורמים בבית בהלה נוראה. חשבו בני הזוג שמדובר במכת עקרבים, שמקורה באחד מקירות הבית, והזמינו מומחה בתחום שיבדוק את העניין. הלה מגיע, אבל קובע נחרצות שלמרות ההתמחות שיש לו בנושאים אלה, הפעם אין הוא מסוגל לאבחן מהיכן מגיעים העקרבים, כשהמשיכו העקרבים להגיע, ומנוחת נפשם של בני הבית הייתה מהם והלאה, ניגשו בני הזוג אל הגאון רבי חיים פינחס שיינברג, זצ"ל ראש ישיבת "תורה אור", כדי לשאול בעצתו.

     מששמע הגאון את דבריהם, הוציא מהארון ׳פרק שירה׳, ואמר ׳בואו נבדוק מה שר העקרב לבוראו, ומזה נוכל אולי ללמוד על מהות מציאותו בעולם׳.הגאון רבי חיים פינחס שיינברג מעיין בפרק שירה, ומוצא שהעקרב אומר ׳טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו׳.ואז הוא פונה לבני הזוג ואומר להם: ׳ נמצאנו למדים שהעקרב נשלח לעולם כדי להזכיר לבני האדם שגם הם צריכים לרחם על מעשי־ידיו של השי״ת. ׳אולי עברתם לאחרונה על פסוק זה, ולא ריחמתם על ברואיו של הבורא יתברך׳? הבעל ואשתו לא היו צריכים לשמוע יותר מזה. הם הבינו כבר מהיכן באה להם המכה. עוד באותו יום איתרו את העני, והשיבוהו לביתם. והעקרבים נעלמו. 

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

אמרי שפר י"ד אב ה'תשע"ו

 

אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (ג, כה (  לכאורה הרי ברור מאליו שאם יעבור בארץ יראה אותה? ברם,  צריך אדם לבקש תמיד כי יראה לו ה' יתברך את הטוב שבכל דבר ודבר, לפיכך ביקש משה רבנו "ואראה את הארץ הטובה" שאראה רק את הצד הטוב של ארץ ישראל . )אהל תורה(

     הקדוש ברוך הוא נתן שטר חוב לישראל "וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת", כלומר אם תבקשהו תמצאהו, אך התנאי לקיום פירעון השטר הוא "כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך " )היהודי הקדוש(

"     הרחב פיך ואמלאהו" (תהלים פא, יא). איך אדם יכול להרחיב את הפה ? התשובה: על ידי חיוך!... אומר הקב"ה ליהודי: מדוע כל הזמן הנך עצוב? תתחיל לחייך ואני אתן לך הכל. "הרחב פיך" בחיוך, מתוך שמחת הלב, ואז - "ואמלאהו" בכל טוב שבעולם (הרב בן ציון סנה)

     ישיבת בין הזמנים היא הנשק המוצלח ביותר בימים קשים אלו כאשר השונאים מקיפים אותנו מכל עבר. כאשר בן תורה ממלא את עצמו על גדותיו הוא משפיע ממילא על הסובבים אותו ומקדש שם שמים "ואהבת את ד' אלוקיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך", הינו החייל הטוב ביותר להגן על אבא ואמא על האחים והאחיות ועל כל יושבי העיר הזאת. אמן כן יהי רצון. ) להגיד(

"וֹלא נִפקַד מִּמֶנּו אִיש" (במדבר ל"א, מ"ט(  (לב ישראל(

     הסבא רבי יצחק דוד גרוסמן זצ"ל עזב את ארץ ישראל פעמיים,  ונסע לרבו האדמו"ר הזקן הבית אהרן מקארלין זי"ע. כשהפליג חזרה לארץ ישראל בפעם השניה, בהיותו בלב ים, קמה רוח סערה שאיימה להפוך את האוניה. גלי הים התרוממו אל על וטלטלו את האוניה, ובדיוק באותו זמן הפליגה אוניה בנתיב הנגדי. מפאת הרוחות הסוערות וגלי הים השוצפים התנגשו שתי האוניות זו בזו, והאוניה הנגדית עלתה על האוניה של הסבא ונשארה כך כשהאוניה של הסבא תקועה מתחתיה.

     המעשה אירע ביום שישי אחה"צ, באוניה למטה שררו אימה ופחד, האנשים בכו וזעקו לעזרה. רב החובל של האוניה העליונה היה רשע ושונא ישראל,  ועל אף התחנונים וההפצרות שיואיל להעלות את כל יושבי הספינה אליו למעלה, הוא אטם את אוזניו ונתן הוראה לשלשל חבלים ולהעלות רק את הגויים. כך נוצר מצב שבאוניה למטה נשארו רק קומץ יהודים, וכל הגויים עלו למעלה.  האנשים היו אובדי עצות והתפללו מקירות ליבם לה' שיושיעם, בינתיים שקעה השמש והשבת נכנסה, הסבא רבי יצחק דוד ניגש למזוודתו , הוציא את מלבושי השבת, חבש את השטריימל לראשו והחל באמירת הודו. אצל החסידים נהוג לומר פרק ק"ז בתהלים שבו מדובר על "ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו" הסבא זעק "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם", והמשיך לבקש "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם"...

     לאחר סיום התפילה קידש הסבא על היין...  הנוסעים המבוהלים היו במצב של יאוש. כל רגע יכול היה להתרחש האסון והאוניה השקועה למחצה תטבע רח"ל. כולם הביטו על הסבא בתמיהה ובהערכה על תעצומות הנפש שלו וישוב הדעת שהתאזר בו להתפלל ולקדש על היין כשסכנת מוות מרחפת ואין הלב פנוי לכלום.  הסבא פנה אל הנוסעים וביקש מהם להתחזק ולהאמין, כי הנה הישועה תגיע בקרוב: "התייצבו וראו את ישועת ה''.  והנה... ויאמר ויעמד רוח סערה, האוניה העליונה ניתקה ממקומה בבת אחת, התהפכה – וכל יושביה הגויים ירדו במצולות כמו אבן, אחד מהם לא נותר. האוניה התחתונה התרוממה והמשיכה לדרכה, כאשר בפנים נמצאים רק היהודים שנותרו לפליטה.

חוויית השבוע שלי

http://h-y.xwx.co.il/

הארץ הטובה,ארץ ישראל,משה רבנו,היהודי הקדוש,עצוב,לחייך,שמחת הלב,בין הזמנים,אבא ואימא,אחים ואחיות,

נקודה שבועית פרשת "יתרו"

עם ישראל משוחרר מהעבדות המצרית! הוא עם בפני עצמו ונמצא לבדו במדבר הגדול! עמים רבים בעולם באותו הזמן שמעו את נפלאותיו של ה' ואת מעשיו וביניהם היה גם יתרו מנהיג מדיין וחותנו של משה והוא שמח מאוד לשמוע את הדברים האלה והחליט להצטרף למשה ולכל העם בדרכו במדבר. יתרו, שהיה קרוב למשה,ראה את ההתמודדות הגדולה של חתנו כמנהיג וכשופט של ישראל וראה לנכון להציע למשה הצעת ייעול בענייני המשפט, וכל זאת כדי להקל על משה בהנהגת העם. מהצעתו של יתרו אנחנו לומדים דברים חשובים מאוד על דרכו של מנהיג: לא משנה כמה גדול יהיה האדם, אפילו משה רבנו, הוא אינו יכול לבדו להנהיג את העם אלא עליו להקים ולקיים משטר מסודר, ובו יש חלוקה של תפקידים, דרגות, סמכויות שונות ומגוונות לבעלי הפקידים, כמובן שעליו גם להתייעץ עם העם ולשמוע את דעתם ורצונותיהם לאותם בעלי תפקידים שונים, על מנת שיהיה חיבור מקסימאלי של העם אל מנהיגיו. דבר נוסף שאנו לומדים מפרשייה זו, שמשה למרות מעמדו החזק בטח אחרי הוצאת בני ישראל ממצרים, אינו מתרברב ויושב ומקשיב ליתרו כדי לקבל את הצעתו. הוא משתף את יתרו בבעיותיו ובקשיים ופותח את ליבו ואוזניו בפניו כדי להתייעל. דווקא בגלל המסירות הגדולה של משה אל עם ישראל הוא מבקש להקדיש את כל כולו למענו, הוא מוחל על כבודו הרם, ונותן ליתרו ללמד אותו מחוכמתו שלו. זה שיעור גדול בענווה. כך מתחיל משה את דרכו כמנהיג העם אחרי היציאה ממצרים. הוא קשוב. הוא מקבל. הוא לומד. הוא לא אוטם את מחשבתו וליבו בפני רעיונות ודעות מבחוץ. זוהי גדולה של מנהיג לדעת גם לשמוע לפני שהוא משמיע. דווקא בימים אלה של בחירות עלינו להתפלל שנזכה למנהיגים של אמת. שבת שלום ומבורך! תודות ל : צחי מכאלי חוויית השבוע שלי http://h-y.xwx.co.il/ לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם.